מודעות משיחית

מצוות עלייה והתיישבות גם כשההנהגה היא ברובה חלונית. נראה לי כדבר ברור, שאין מקום כלל לסירוב לעלות לארץ משום שהנהגת המדינה נמסרה ברובה בידי פורקי עול בעו"ה, וגם לא לטענה לומר שבלתי אפשרי שתוכל הישועה השמימית לצמוח על ידי אלה האנשים אשר אין יראת אלקים בלבם, כי מלבד שהיא מזוייפת מתוכה ושוברה בצידה, מפני שברור הדבר שככל שתתגבר העלייה של שומרי תורה כן תתגבר כוח ההשפעה של היהדות הנאמנה במוסדות המדינה, עד שבהמשך הזמן יוכתרו בהצלחה המאמצים לשנות פני הדברים לטובה בע"ה. מלבד זה, מי יוכל לבוא בסוף ההשגחה העליונה ולמצוא חקר שדי, הרי כבר היה כזאת לעולמים שבאפס עצור ועזוב שלח ה' עזרתו מקודש בידי מלך ישראל רשע להרחיב את גבולות הארץ וליישב בה המוני בית ישראל, ומפליא הדבר, שהכתוב מציין הדבר לשבחו של מלך זה סמוך ונראה יחד עם ציינו את גודל רשעתו של מלך זה, בבחינה של אין עבירה מכבה מצוה. הלא כה דברי הפסוקים בזה: בשנת חמש עשרה שנה לאמציהו בן יואש מלך יהודה, מלך ירבעם בן יואש מלך ישראל בשמרון ארבעים ואחת שנה. ויעש הרע בעיני ה' לא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל. הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר. כי ראה ה' את עני ישראל מרה מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עזר לישראל. ולא דבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים ויושיעם ביד רבעם בן יואש (מלכים - ב' י"ד, פסוקים כ"ג - כ"ז).

הרי דברים מפורשים בדברי נביאי האמת והצדק כחלום ושוברו בצדו על פליאת - מחזה לעזרת - ישראל מיד צר באמצעות רשע עד להשחית בטעמו ובנימוקו. וידוע, שכל מה שנקבע בכתבי הקודש, אפילו בתורת סיפור, לא נכתב ח"ו לשם סיפור בלבד, אלא לשם נבואה ולימוד לדורות [ועל זה אנו אומרים ותורתך ודברך ישים על לבו. לא תורתך בלבד אלא גם דברך]. וממילא גם הנ"ל נקבע לשם כך לשמש לנו מגדל - אור ואספקלריא מאירה לכל התרחשות בהמשך הדורות. ואם כן מי יערוב לנו ומי יתקע לכף ידינו, שאנו בזמנינו לא היינו אחר ההשמדה הגדולה של צורר האנושיות היטלר ימ"ש ג"כ בבחינת של מרה מאד ואפס עזוב ואין עזר לישראל, על כל פנים לא פחות מאז? דומה שעוד לא היתה השמדה אכזרית כזאת ובממדים רחבים כאלה מאז בריאת היצירה האנושית על אדמות. ואם כן לא רחוק הדבר מלחשוב שבהיות שבחסד ה' עלינו, לא דבר למחות את שם ישראל מתחת השמים, לכן בהיותנו זקוקים מיד כאויר לנשימה למדינה עצמאית על קרקע מוצק לנו כארצנו, עזר לנו ה' ברחמיו הגדולים בידי אלה שאחזו כל הזמן בהגה ההנהגה הלאומית והיו מוכנים ומוכשרים לכך, בלא להביט על הדבר הזה שנראה שרובם אינם שומרי תורה ומצוה, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך? עלינו בעיקר לעשות את המוטל עלינו, לשמור ולקיים מצוות ד', ובתוך זה גם המצווה הגדולה והנשגבה של עלייה לארץ ולישב בה, ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה, כדאיתא בספרי פ' ראה ובתוספתא פ"ה דע"ז, ולהשפיע בכל מידת יכלתנו על כל אשר בשם ישראל יכונה, בתוך מוסדות המדינה ומחוצה להם, בעיר ובכפר, לשוב אל ד' ולתורתו לטוב לנו. ושוטים שקלקלו וכו', וד' הטוב בעיניו יעשה.

ולא אמנע טוב מהזכיר בזה דבר נפלא שראיתי בקשר לכך בספר שו"ת תולדות יעקב בחלק חושן משפט (סי' ח'). בדברו שם בשבחי ארץ - ישראל ובנוגע לזה שהמתעסקים והמעוררים לכך חלק גדול מהם אינו שומר תורה ומקיים מצוות בפועל, הוא מביע בדבריו רעיון נשגב הראוי לתשומת לב מיוחדת: דאם היה ההתעוררות מת"ח אזי יאמרו הבריות יען שהם חפצים וכוספים לא"י הקדושה לקיים מצות התלוים בה כדדרש ר"ש בסוטה י"ד, א': מפני מה נתאוה מרע"ה =משה רבינו עליו השלום= ליכנס לא"י וכו', וא"כ היינו אומרים דהרוח הזה אינו מהשמים, אבל כעת אשר ההתעוררות באה לאלה האנשים אשר מעולם לא עלה על דעתינו אשר המה יהיו מהמעוררין להרעיון הזה אי"ז =אין זה= כי מאת ה' היתה זאת. וכאן מוסיף המחבר להביע רעיון נעלה שחושבני, כי בחובו לפתור לנו הרבה בעיות וספיקות, הוא מוסיף וכותב: ואולי הם מוכרחים להרעיון זה ושיהי' בנין ירושלים דוקא ע"י אלה האנשים כי יוכל להיות שהם היו מהגומרים לחורבן ירושלים (ועי' גיטין ד' נ"ו ע"א דרבנן רצו לעשות שלום ולא הניחו כי אמרו נפיק לקרבא) לכן גזירת המלך היא אשר המה יהיו המתקנים כי לא ידח ממנו נדח כתיב, ויתקנו את אשר עוותו בדורות הראשונים.