מותר האדם מן הבהמה
לפי תצפיות בבעלי חיים,
חייהם מלאים הנאות ואתגרים, חייהם גדושים בעיסוקים אנרגטיים וחשבונות קיום לא פחות מאיתנו.
רוב ימיהם עוברים עליהם בצורה די דומה לימי האדם, הם תרים אחרי מקורות מחיה ופרנסה, וכשמאתרים אותם מפעילים כישורים מגוונים כדי להסיגם, הנאתם מהארוחה ושאר חוויות החיים והרוגע הבא בעטים ממש מזכירים את המוכר לנו מעצמינו.
חיי המשפחה והחברה שלהם גם מאתגרים ומענגים ממש בדומה לאדם.
אפילו שיטות הממשל אצליהם שנויים במחלוקת בין דמוקרטיה לבין דיקטטורה בסגנונות שונות.
מלחמות פרטיות וכלל טריטוריאליות מתרחשים שם במיליטנטיות ואסטרטגיה די דומה לאחיהם בני האדם.
אלא מאי, חסר להם קצת שכל תבוני. בו ניחונה חיית האדם.
מחד, השכל מעניק אופציה לחוויות אינלקטואליות של חקירה והבנה, הוא מדגיש מאוד את עומקם ומשמעותם של החיים.
הוא גם מספק לאדם מרחב פנטסיות דמיוניות ומספקות שהם תולדת הכרה מורכבת ודמיונית.
הוא אף מעצים ומכפיל את הפקת ההנאות והריגושים, כי מלבד תחושת החוויה אנו נהנים מעצם ידיעת העובדה שאנו נהנים, והריגוש גובר ונוסק.
אך מאידך אליה וקוץ בה, אותה כשרון הידיעה גם מעצימה ומעמיקה לעין ערוך את תחושות הצער והיגון בשעות קשות. אובדן ומחסור, תחרות והפסד, כשלונות אישיים וחברתיים, ושאר מרעין בישין, מקבלים משמעות תודעתית שגוררת מצבי נפש איומים ואומללים.
היא גם צורבת בתודעה לזמן ממושך משקעים רעים ומזיקים.
אותה הדגשה של משמעות בחיים, מדגישה גם את החלקים הפחות טובים של החיים.
השכל גם מוליד מצוקות המיוחדות לכישוריו, כגון רגשות קנאה מייסרים, או ספיקות מנקרים, או חיבוטי נפש שמקורם בתודעתינו, וכידוע יוסיף דעת יוסיף מכאוב.
לסיכום. השכל התבוני מעניק פלוסים לא יותר ממינוסים, האם חיי האדם עדיפים על צורות נמוכות יותר של חיים?! האם אין שכרינו בהפסדינו.
השאלה היא: באם הבחירה הייתה בידינו, האם היינו בוחרים להיוולד דווקא אדם יותר מכל חיה אחרת?!
 |
|
|
