| נשלח ב-22/3/2011 17:10 |
 |
| |
פיצוח הרלטיביזם [בעקבות סטוב]
מכיוון שהאשכול שלי על האמת מת מבלי באי מועד, אני מרשה לעצמי לפתוח אשכול אחר.
הפעם בנושא שיש לו השלכות רבות בתרבות שלנו -- פילוסופיות, אסתטיות, פוליטיות, מוסריות. הנושא הזה הוא רלאטיביזם.
רלאטיביזם הוא עמדה הטוענת שדבר מה, נקרא לו A, הוא יחסי לדבר מה אחר, נקרא לו B.
יש מיליון סוגי רלאטיביזם. למשל, שהמוסר יחסי לתרבות [=רלאטיביזם תרבותי בנוגע למוסר: ההשקפה הגורסת שמה שמוסרי בתרבות אחת איננו מוסרי בתרבות אחרת וכד'], שאמיתותה של תיאוריה מדעית יחסית לפאראדיגמה שבתוכה היא נהגתה [=רלאטיביזם קונצפטואלי בנוגע למדע: תיאוריה אמיתית בפאראדיגמה אחת היא תיאוריה שקרית בפאראדיגמה אחרת], שיופי הוא יחסי לסובייקט [=סובייקטיביזם באשר לאסתטיקה (כן! גם סובייקטיביזם הוא סוג של רלאטיביזם, לפי ההגדרה הנ"ל): מה שיפה עבור פלוני איננו יפה עבור פלמוני] וכן הלאה על זו הדרך.
אין בכוונתי להיכנס אל הסוגים הספציפיים של הרלאטיביזם [גם לא אם תבקשו] -- כי זה נושא שמבחינת תוכנו הוא רחב מיני ים. ברצוני להשאר ברמה האבסטראקטית, הצורנית-לוגית בלבד. מידי פעם אני כן אביא דוגמאות כאוות נפשי -- אבל מטרתן איננה להסיט את הדיון לתוכן הדוגמאות אלא רק להמחיש את הפן הצורני של הנושא.
לצורך אחידות הדיון, הבה נקבע שכשאנו כותבים "רלאטיביזם X-י" [שם עצם שלאחריו הסיומת "י"], מה שבא לפני ה-"י" מחליף את האות B בסכמה דלעיל. כלומר, זהו שמו של הדבר שדבר מה אחר נחשב יחסי אליו לדידה של השקפה רלאטיביסטית זו או אחרת.
למשל: רלאטיביזם תרבותי, רלאטיביזם קונצפטואלי, רלאטיביזם סובייקטיבי [=סובייקטיביזם], רלאטיביזם היסטורי, וכן הלאה.
בעוד שכשאנו מדברים על הדבר הנחשב, לדידה של השקפה רלאטיביסטית זו או אחרת, יחסי לדבר מה אחר, כלומר, על מה שמחליף את A בסכמה דלעיל, נכתוב "רלאטיביזם בנוגע ל-[או: באשר ל-]X". למשל, רלאטיביזם בנוגע למוסר, בנוגע למדע, בנוגע לאסתטיקה.
[סיבוך מה -- שחשוב להתייחס אליו כדי למנוע בלבול בהמשך:
(1) לעתים אותו הדבר יכול לשמש בהשקפה מסויימת בתפקיד של A ובהשקפה אחרת בתפקיד של B. למשל, השקפה מסויימת יכולה להיות רלאטיביזם בנוגע למוסר והשקפה אחרת רלאטיביזם מוסרי (כלומר, השקפה שגורסת שדבר מה יחסי למוסר: למשל, ההשקפה הגורסת שאמיתותה של תיאוריה מדעית יחסי למערכת הערכים שמחזיקים בה: מה שתיהיה תיאוריה נכונה לפי ערכי היהדות תיהיה תיאוריה שקרית לפי ערכי הנצרות)
(2) לעתים את B מחליפים כמה גורמים ולא אחד -- ש-A היא פונקציה של ה"מכפלה" שלהם [אם תסלחו לי על המטאפורה המתימטית]. למשל, ניתן להעלות על דעתינו השקפה הגורסת שאמיתותה של תיאוריה מדעית תלויה בשאלה אם מוסרי להחזיק בה בנסיבות הנתונות אם לאו, לפי מערך ערכים נתון. כך שאמיתותה של התיאוריה, לפי השקפה זו, תלויה הן במערך הערכים והן בנסיבות. ניתן לקרוא להשקפה כזו "רלאטיביזם מוסרי-נסיבתי ביחס לאמיתותה של תיאוריה מדעית". ]
עוד משהו שאינני מתכוון לעשות פה: אינני מתכוון להוכיח או להביא ראיות לכך שרלאטיביזם זה או אחר שגוי. עם זאת גילוי נאות: אני אכן סובר שרוב סוגי הרלאטיביזם הנפוצים הם שגויים. אבל אין בכוונתי להביא ראיות להשקפתי זו, ואינני מתכוון לדון בראיות כאלה.
מה אני כן מתכוון לעשות פה? אני מתכוון להפריך סוג מסויים של טיעון שנפוץ בקרב אלה המקדמים את הרלאטיביזם. אסטרטגיית ההפרכה שלי לא תהיה אסטרטגיה מקורית שלי אלא בעקבות כתביו של הפילוסוף האוסטראלי דוד סטוב -- ששמו איננו ידוע פה בישראל או בכלל מחוץ לאוסטראליה [ולא בצדק!!].
הפרכה זו איננה באה כראיה לאבסולוטיזם [=ההשקפה ההפוכה מרלאטיביזם] ---- אין לבלבל (אע"פ שקל לבלבל) בין הטענה "לא [יש ראיה ל-p]" לבין הטענה "יש ראיה ל-[לא-p]".
כמובן שאם בנוגע לנושא מסויים, עבור אדם מסויים, ברירת המחדל היא להחזיק באבסולוטיזם [כפי שאני סבור שבאמת המצב אצל רוב האנשים בנוגע לרוב הנושאים], והראיה היחידה שמישהו הביא בפניו לרלאטיביזם היא הראיה שאני מתכוון להפריך, אזי הפרכתי זו תסייע לאותו אדם להמשיך להחזיק באבסולוטיזם. קרי: היא תרגיע את אותו אדם באשר לראציונאליות של עמדתו.
אבל אם פלוני הוא רלאטיביסט בנוגע לנושא מסויים [אם כברירת מחדל, אם על בסיס אחר מזה שאני עומד לערער], אזי אין בהפרכתי להלן מאום כדי לשנות את עמדתו.
ובכן, מה אתם אומרים, נתחיל?
[זו שאלה שאני עומד לשאול כל הזמן בסוף כל פוסט שאני כותב: אינני מתכוון לדבר אל החלל הריק ואינני מתכוון להיות היחיד שעובד פה.
אם לא יהיו לפחות 4 "לקוחות" שאחרי כל פוסט יאשרו את הימצאותם (=כלומר, שהם: (א) קראו; (ב) הבינו; ו-(ג) קיבלו לצורך הדיון כל מה שכתבתי: מתחילת האשכול ועד לאותה נקודה), האשכול הזה ייגוע כמו הקודם. הפסד שלכם.
אם ישנן שאלות אחרי כל פוסט, תשאלו: עד שלא נברר כל נקודה מוקשה במה שאני אומר (שתיהיה רלוונטית לדיון לדעתי), לא נמשיך הלאה.
אני מתכוון לשמור על הדיון פה שיהיה אינטראקטיבי או שבכלל לא יהיה.]
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2011 13:33 |
|
| |
.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2011 19:57 |
|
| |
טוב --- אני רואה שהאשכול ממש "שוקק חיים". אז כנראה כבר לא תהיה לו עדנה ונגזר דינו לכלייה -- כמו כמעט כל שאר האשכולות שיזמתי כאן....
אבל לטובת שני האנשים שכן טרחו לעקוב, אתמצת את המשך המהלך שתכננתי:
ההבחנה שרציתי להסב אליה את תשומת הלב היא בין:
(1) יוסי חושב ש-[ישנו x כך ש-[יוסי איננו חושב על x]]
לבין:
(2) ישנו x כך ש-[יוסי חושב ש-[יוסי איננו חושב על x]]
אך גם אם (2) לא ייתכן [לוגית או פסיכולוגית או מה שלא יהיה], עדיין (1) לגמרי קוהרנטי וקונסיסטנטי וגם אפשרי מבחינה מעשית.
ואכמ"ל
.....
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 27/03/2011 20:02:09
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2011 20:28 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  |
הטעינה (ולא הטענה)
|
|
זו הבחנה מוצלחת מאד! ואולי בעזרתה ניתן להפריך לא רק את הטיעון הנדון כאן אלא גם את טיעון ה"מוחות בחבית" של פאטנאם ושלל טיעונים טראנסצנדנטאליים אחרים.
אבל אני, בכל אופן, לא אזקק להבחנה זו ---- ההפרכה שלי הרבה יותר "יבשה" [הצבעה על בלבול טווחים, כאמור]
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2011 20:23 |
|
| |
| mdabraham כתב: | |
התכונה A אינה חשובה. מה שהיא באה להציג מבחינתי הוא פגם פורמלי לגמרי, אלא שזוהי הצורה הטובה בעיניי להציג זאת. מה שאני טוען שהוא שאתה לא חושב על עצם קונקרטי, כי כל מה שאתה יודע על קוקוריקו הוא רק שזה שמו. לא ייחדת בזה שום עצם (לכן הכנסתי את התכונות כדי לעשות קונקרטיזציה ולדבר על עצם מסוים, ואז אני מראה שאם אתה חושב עליו זה לא אומר שאין עצם אחר).
מאותה סיבה גם לא נכון לומר שאם זה נכון לקוקוריקו זה נכון לכל עצם, כי קוקוריקו בכלל אינו עצם. כשאתה חושב על קוקוריקו אינך חושב על עצם כלשהו. רק אם תכניס את התכונה A לעצם קוקוריקו, וכעת תכמת בכמת כולל מעל A (ולא מעל קוקוריקו) תהיה לך הוכחה. אבל את זה אינך יכול לעשות. זהו פגם פורמלי לגמרי.
|
|
בדקתי עתה את הגרסאות השונות שהצגתי לטיעון וראיתי שהקפדתי בכל מקום לא להגיד שקוקוריקו הוא עצם או אובייקט אלא רק "דבר מה". קוקוריקו יכול להיות גם תכונה בטיעון במוצג: הטיעון הזה טוב [או לא טוב], באותה מידה, כדי להראות שלא תיתכן תכונה שאף אחד לא חשב עליה. וכשאני הולך להפריך את הטיעון הזה, אני אפריך גם את ההיסק [השגוי] הזה במכה אחת.
כך שזו עוד סיבה טובה לא להכנס בכלל לדיון הזה על תכונות ועצמים: כי ההפרכה ממילא אותה הפרכה ולכן מבחינה זו לא קיים הבדל בין תכונות ועצמים הרלוונטי לעניינינו.
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 26/03/2011 20:27:00
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2011 20:09 |
|
| |
בניסוח אחר: כשאתה אומר: יש עצם שאף אחד לא חשב עליו, כעת הפכת אותו לעצם שחשבו עליו. אם לא היית עושה זאת, הוא עדיין היה עצם קיים שאף אחד לא חשב עליו, וזה היה אפשרי. כלומר לא הטיעון שלך הפריך את אפשרות קיומו, אלא עצם הניסוח של הטיעון בפועל עשה זאת.
אבל כאמור כל זה רק לשיעטת הטיעון שלך. בפועל זה לא נכון כי אין עצם שאתה חושב עליו כשאתה אומר משהו כזה, וכנ"ל.
כלומר כדי להפריך את הטיעון עליך להראות שהטעינה (ולא הטענה) "יש עצם שקיים ואף אחד לא חשב עליו" אינה סותרת את העובדה שהוא קיים. ואת זה הסברתי בנימוק שטעינה כזו אינה חושבת על שום עצם.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2011 20:01 |
|
| |
| mdabraham כתב: | |
גם אני מצטרף בינתיים לעוקבים אחרי דבריך (למניין).
|
|
תודה. עוד 2 ואנו ממשיכים.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2011 19:59 |
|
| |
| mdabraham כתב: | | רדף,
התכונה A אינה חשובה. מה שהיא באה להציג מבחינתי הוא פגם פורמלי לגמרי, אלא שזוהי הצורה הטובה בעיניי להציג זאת. מה שאני טוען שהוא שאתה לא חושב על עצם קונקרטי, כי כל מה שאתה יודע על קוקוריקו הוא רק שזה שמו. לא ייחדת בזה שום עצם (לכן הכנסתי את התכונות כדי לעשות קונקרטיזציה ולדבר על עצם מסוים, ואז אני מראה שאם אתה חושב עליו זה לא אומר שאין עצם אחר).
מאותה סיבה גם לא נכון לומר שאם זה נכון לקוקוריקו זה נכון לכל עצם, כי קוקוריקו בכלל אינו עצם. כשאתה חושב על קוקוריקו אינך חושב על עצם כלשהו. רק אם תכניס את התכונה A לעצם קוקוריקו, וכעת תכמת בכמת כולל מעל A (ולא מעל קוקוריקו) תהיה לך הוכחה. אבל את זה אינך יכול לעשות. זהו פגם פורמלי לגמרי.
כפי שאמרתי -- האינטואיציות של הרב נכונות אבל ניתן להפריך את הטיעון מבלי להזקק לכגון דא. כלומר, מבלי להתחיל להכנס לכל הסיפור של תכונות מייחדות, מספיקות, הכרחיות וכו' --- כל אלו עניינים שנויים במחלוקת. ניתן בכלל לא להכנס לכל העניין של תכונות ועצמים, והרב הרי יסכים שאם ניתן לוותר על הדיון הזה, זה עדיף: כי חבל לשעבד את ההפרכה של הטיעון הזה לתיאוריה לשונית או מטאפיזית או אפיסטמולוגית מסויימת אם ניתן להפריכו לכו"ע.
ובשולי הדברים: אם אתה טוען שיש כאן פגם פורמלי, אז מדוע להיזקק לסמנטיקה (של עולמות אפשריים). די להשתמש במונחים 'אפשרי' ו'הכרחי'. הפשר עבורם אינו חשוב כדי להראות פגם פורמלי (אא"כ הוא אינו פורמלי ולכן נזקק לסמנטיקה).
כפי שאמרתי -- אני לא מתעקש דווקא על הגרסא האחרונה. מי שמעדיף גרסא אחרת -- כה לחי. לי היא פשוט נראית בהירה יותר מהאחרות.
|
|
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 26/03/2011 20:02:06
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2011 19:49 |
|
| |
רדף,
התכונה A אינה חשובה. מה שהיא באה להציג מבחינתי הוא פגם פורמלי לגמרי, אלא שזוהי הצורה הטובה בעיניי להציג זאת. מה שאני טוען שהוא שאתה לא חושב על עצם קונקרטי, כי כל מה שאתה יודע על קוקוריקו הוא רק שזה שמו. לא ייחדת בזה שום עצם (לכן הכנסתי את התכונות כדי לעשות קונקרטיזציה ולדבר על עצם מסוים, ואז אני מראה שאם אתה חושב עליו זה לא אומר שאין עצם אחר).
מאותה סיבה גם לא נכון לומר שאם זה נכון לקוקוריקו זה נכון לכל עצם, כי קוקוריקו בכלל אינו עצם. כשאתה חושב על קוקוריקו אינך חושב על עצם כלשהו. רק אם תכניס את התכונה A לעצם קוקוריקו, וכעת תכמת בכמת כולל מעל A (ולא מעל קוקוריקו) תהיה לך הוכחה. אבל את זה אינך יכול לעשות. זהו פגם פורמלי לגמרי.
ובשולי הדברים: אם אתה טוען שיש כאן פגם פורמלי, אז מדוע להיזקק לסמנטיקה (של עולמות אפשריים). די להשתמש במונחים 'אפשרי' ו'הכרחי'. הפשר עבורם אינו חשוב כדי להראות פגם פורמלי (אא"כ הוא אינו פורמלי ולכן נזקק לסמנטיקה).
גם אני מצטרף בינתיים לעוקבים אחרי דבריך (למניין).
תוקן על ידי mdabraham ב- 26/03/2011 19:53:07
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2011 15:52 |
|
| |
תודה. עוד 3.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2011 15:51 |
|
| |
| רדףהשיג כתב: | | עד כאן?
|
|
מצויין.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2011 15:32 |
|
| |
טוב -- אני אתחיל לפצח את הטיעון הנדון.
בשביל זה נצטרך כמה הקדמות טכניות.
כפי שאמרתי בתחילת האשכול -- אני משול לאותם שעונים ישנים שצריך לסובב להם את הכפתור מידי פעם כדי שהם ימשיכו לעבוד [מי שמכיר -- מכיר].
במילים אחרות: אני אמשיך רק אם תיהיה השתתפות. בינתיים, ב"ה, אכן יש השתתפות ואני מודה לכם מאד.
אוקיי, ועתה לגוף העניין:
אני אשתדל בקצרה ללמד את הנושא של טווחים פה בפורום [נושא שבו נעוץ הכשל בטיעון הנדון, לדעתי -- ונושא שבו נעוצים עוד כשלים מרובים ובלבולים רבים ודו-משמעויות רבות וקצרים רבים בתקשורת וסיבוכים פילוסופיים ורמאויות רבות].
נתחיל מדוגמא.
השוו בין שני המשפטים הבאים:
(1) יש מישהו שכל אחד אוהב
(2) לכל אחד יש מישהו שהוא אוהב
תסכימו בוודאי שיש הבדל גדול במשמעות של שני המשפטים.
המשפט הראשון אומר שיש איזה פלוני אחד שכווווולם אוהבים אותו. הטענה השנייה אומרת שכל אחד אוהב מישהו [לאו דווקא את אותו המישהו שהשני אוהב].
תסכימו בוודאי גם שחרף כך, אם לא שמים לב, ניתן בקלות להתבלבל בין שתי הטענות.
ובכן, הבלבול [אם יש כזה] הוא בלבול בטווחים. הסבר [בהסבר זה, אני אדבר על העניין כאילו היה עניין לשוני גרידא -- זה יספיק למטרותיי בינתיים]:
"טווח" של מונח מסויים הוא החלק במשפט/בטקסט ה"משועבד" למונח הזה --- שעליו המונח הזה נסוב. למשל, כשאנו אומרים: "יוסי חושב שהשמיים כחולים והדשא ירוק" ניתן לקרוא את המשפט הזה בשני אופנים:
(א) יוסי חושב ש- [השמיים כחולים והדשא ירוק]
(ב) [יוסי חושב ש-[השמיים כחולים]] ו-[הדשא ירוק]
במקרה הראשון, התחילית "ש" מוסבת על כל המשך המשפט -- כל מה שבא לאחריה "משועבד" לה -- כל מה שבא לאחריה נמצא בטווח שלה. קרי: כל מה שבא אחרי התחילית הזאת מבטא את תוכן האמנתו של יוסי.
במקרה השני, רק הפסוק "השמיים כחולים" נמצא בטווח של התחילית "ש" ואילו הפסוק "השמיים כחולים" הוא עצמאי: יוסי חושב שהשמיים כחולים, וחוץ מזה, בלי שום תלות בנ"ל, הדשא ירוק.
מתודה יעילה לסימון טווח הוא באמצעות הצבת סוגריים כדלעיל. [מי שאי פעם עשה בגרות בתחביר ושחבור בוודאי זוכר את הפרוצדורה הזאת]
ספציפית במקרה הזה, כדי למנוע דו-משמעות, וכדי להימנע מהצורך להציב סוגריים [מה גם שבטקסט רגיל, "טבעי", סוגריים משמשים בתפקיד אחר לגמרי], מומלץ פשוט לכתוב פעמים את התחילית "ש": "יוסי חושב שהשמיים כחולים ושהדשא ירוק". כך, ה"ש" השני מבליע בתוכו את הפסוקית "יוסי חושב ש-". במקרה כזה, המשפט הוא בעל הצורה הבאה:
(ג) [יוסי חושב ש-[השמיים כחולים]] ו-[יוסי חושב ש-[הדשא ירוק]]
המשפט הזה, האחרון, אומר בעצם שני דברים בלתי תלויים: שיוסי חושב משהו אחד וגם שיוסי חושב משהו אחר. זאת בעוד שבגרסא (א) הטענה שהובעה על ידי המשפט הייתה שיוסי מחזיק בהאמנה אחת מורכבת. כך שיש שוני קל במשמעות של שני המשפטים -- אבל זהו שוני קל וזניח ולכן ניתן להשתמש בגירסא (ג) לצרכים היומיומיים כדי לבטא את הטענה המובעת על ידי גרסא (א) -- או לפחות טענה קרובה מאד במשמעותה לזאת המובעת על ידי (א).
עכשיו נחזור לדוגמא של המשפטים (1) ו-(2) דלעיל.
כדי להבין את הבלבול בין השניים, הבה נשכתב אותם באופן בו הצורה הלוגית שלהם ניכרת יותר לעין:
(1') יש x, כך ש-[עבור כל y נכון ש-(y אוהב את x)]
(2') עבור כל y נכון ש-[יש x כך ש-(y אוהב את x)]
עכשיו שימו לב שלשני המשפטים יש את אותם מרכיבים: (א) יש x כך ש-; (ב) עבור כל y נכון ש-; (ג) y אוהב את x
מה שעושה את ההבדל בין השניים הוא לא המרכיבים אלא הצורה הלוגית של המרכיבים הללו --- ההיירארכיה הקיימת ביניהם -- איזה מרכיב משועבד לאיזה מרכיב -- איזה מרכיב נמצא בטווח של איזה מרכיב.
עד כאן?
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 25/03/2011 15:50:34
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2011 14:49 |
|
| |
| אגוסטינוס כתב: | | ייתכן, אלא שהמהלך שהבאת בטיעון אינו לוגי כלומר אינו גזירת מסקנה מהנחה, אלא משפט שמכיל סתירה. |
|
אתה מצחיק אתה --- אני פרשתי שתי גרסאות מפורשות של הטיעון שלי ובכל אחת מהן ציינתי מה ההנחה, מה המסקנה ומה היא דרך הגזירה של המסקנה מתוך ההנחה.
עכשיו אתה בא ומציע ניתוח תמציתי בו כל הטיעון מובלע ולא מפורש אך שמסביר היטב ברמה האינטואיטיבית את טורף הטיעון. אני מחמיא לך ואומר לך שזו אחלה גרסא שמסבירה היטב את העסק. ואז אתה בא אלי בטענות: "רגע, אבל במה שכתבתי בכלל אין טיעון --- רק משפט סתירתי!". נכון -- במה שכתבת לא מפורש שום טיעון -- אבל זו תלונה שאתה אמור להפנות לעצמך -- לא אלי.
לגופו של עניין:
אם הראינו שטענה מסויימת [או קבוצת טענות מסויימת=תיאוריה] היא סתירתית, הרי ששלילתה אמת.
אם אמנם הטענה "ייתכן שקיים דבר מה שאף אחד לא חשב עליו" היא סתירתית, הרי ששלילתה "לא ייתכן שקיים דבר מה שאף אחד לא חשב עליו" היא אמת. אם אנו מגדירים "תלות" של X ב-Y כ-"לא ייתכן X ללא Y" [לניסוח יותר מדוייק ראה את הגרסא האחרונה שלי לטיעון], הרי שקיומו של כל דבר תלוי במחשבה של מישהו עליו. וזה מה שהיה להוכיח.
ולגבי הכיוון שלך לפתרון --- ראה באמת מה שכתבתי לרב מיכאל: כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים :-)
[במילים אחרות --- אתה מסתבך.]
ראה את המשך האשכול ותודה לך על השתתפותך.
ותודה לכל המשתתפים! תבואו עוד :-)
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 25/03/2011 14:52:09
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2011 14:40 |
|
| |
| mdabraham כתב: | |
אני לא רואה מדוע הכנסת את המודאליות לבעייה. לדעתי זהו אלמנט מיותר ומסבך ללא צורך. בוא נדבר רק על העולם שלנו ועל הכרחי או לא הכרחי (בעולם שלנו).
ברגע שמדברים על "הכרחי" ו"אפשרי", ממילא נכנסים ליער העבות של המודאליות.
היום [כלומר מאז שנות ה-60 --- מאז עבודתו של קריפקה הצעיר (התיכוניסט!)] הסמאנטיקה המקובלת עבור לוגיקה המודאלית היא הסמאנטיקה של העולמות האפשריים. נסיונות קודמים לספק סמאנטיקה חלופית לא צלחו ואי לכך עד שנות ה-70 הלוגיקה המודאלית [והאינטנסיונאלית בכלל] לא הותרה לבוא בקהל הפילוסופים האנאליטיים, שטענו שהמונחים המודאליים [והאינטנסיונאליים בכלל] אינם מוגדרים היטב במקרה הטוב וסתם קשקוש במקרה הרע [קוואיין דוגמה מובהקת]. היום מקובל להגדיר "הכרחי ש-p בעולם W" כ-"בכל עולם הנגיש מ-W אמת ש-p", ובהתאם מגדירים "אפשרי ש-p בעולם W" כ-"ישנו עולם הנגיש מ-W בו אמת ש-p". עכשיו ---- אני לא במיוחד מתעקש על סמאנטיקה זו [אבל זה לא שיש לי משהו חלופי יותר טוב, כן?] כפי שאינני מתעקש בכלל על הגרסא האחרונה של הטיעון שלי. הגרסא של הרב בסדר גמור. הייתרון שאני כן רואה בגרסא האחרונה הוא שזה פתר אותי מהצורך לעשות את הצעד המגושם בגרסא של שלשום – עם כלל ההיסק, המוזר משהו, שהצעתי.
במקום זה, אני מדבר פה על מה נכון באיזה עולם. את ההשראה לגרסא הנוכחית קיבלתי מטיעון ה"מוחות בצנצנת" של פאטנאם: להראות אילו טענות שקריות בכל עולם בו הן נהגות. [לדעתי, בטיעון של פאטנאם יש את אותה הבעיה שיש בטיעון הנוכחי – אבל אכמ"ל].
דמיינו לכם עולם, נקרא לו "W", בו קיים דבר מה, נקרא לו "קוקוריקו", שאף אחד לא חושב עליו (בשום נקודת זמן). במקום זה, הנחה א: קיים עצם בעל תכונה A, ששמו קוקוריקו, ואף אחד מעולם לא חשב ולא יחשוב עליו.כבר כעת כשכתבנו את ההנחה הזו חשבנו עליו, ולכן היא אינה נכונה. הו! נכון. זו באמת הצעד המכריע בטיעון. אבל עד כמה שהוא אינטואיטיבי, אם ברצוננו לפרוש במפורש את כל שלבי הטיעון מבלי להבליע שום דבר [=אקספליקאציה], מתברר שזה לא כזה קל לעשות את הצעד הזה [יש פה רפרור עצמי ועוד כל מיני בעיות]. שתי הגרסאות החצי-פורמאליות שהצגתי הן נסיון להתמודד עם הקושי הזה ולהצליח לבצע את ההיסק הזה --- פעם אחד באמצעות כלל היסק משונה שהמצאתי ופעם אחת באמצעות הסמאנטיקה של העולמות האפשריים. הכיוון שהרב חושב בו הוא סה"כ נכון – כלומר, האינטואיציה של הרב נכונה – פה באמת קבור הכלב. אבל האקספליקאציה של הרב היא בעייתית. כי מה שנכון עבור קוקוריקו נכון עבור כל עצם אחר [כפי שאני מראה בהמשך הטיעון]. בהמשך [היום, אם אספיק, או במוצ"ש] אני אתחיל להסביר את ההפרכה לטיעון והרב יראה שאין שום צורך לדבר על תכונות ועל שום דבר כזה. הכשל פה לדעתי הוא פורמאלי לחלוטין --- לא סמאנטי – לא קשור לא לתכונות ולא ל"נוכחות בתודעה" ולא לשום דבר כזה: הכשל הוא בכך שיש פה [כמו בטיעונים רבים אחרים שמנסים להוכיח מסקנות לא טאוטולוגיות מתוך הנחות טאוטולוגיות] בלבול טווחים. [והרב מבין שייקח זמן להסביר את העניין פה בפורום]. אני אראה זאת בהמשך. מן הסתם הרב יסכים שאם ניתן להפריך טיעון על בסיס פורמאלי לחלוטין, מבלי בכלל להכנס לתוכן, אז זה עדיף – כי זה חוסך דיונים מיותרים על תכנים שנויים במחלוקת. ב-W, איפוא, הטענה הבאה, נקרא לה "(א)", היא אמת: (א) "קוקוריקו קיים וגם אף אחד לא חושב על קוקוריקו" מה פירוש שזה נכון ב-W? זה נכון בכל עולם.
זה נכון שזה נכון בכל עולם --- וזה בדיוק מה שאני מוכיח בהמשך. אבל אי אפשר לבצע את הקפיצה הזאת בצעד אחד – אם רצונינו לפרוש את כל הטיעון במפורש מבלי להבליע צעדים. המהלך שבא לאחר מכן הוא הכללה [=גנראליזאציה, הנכסת כמת כולל] מעולם W וקוקוריקו לכל עולם ולכל אובייקט.
|
|
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2011 01:11 |
|
| |
רדף
ייתכן, אלא שהמהלך שהבאת בטיעון אינו לוגי כלומר אינו גזירת מסקנה מהנחה, אלא משפט שמכיל סתירה.
לבד מזאת, אמת הוא שברגע שאנו חושבים על קיום משהו ספציפי, אנו חושבים עליו, (ההנחה הראשונה) אלא שייתכן שישנם דברים שקיימים עקרונית, אף שאין אדם שחשב עליהם, אבל אי אפשר להצביע על חפץ קונקרטי וכנ"ל. ושו"ר שהעיר מזה הרב מיכי
גם יש לדון מה כוונת המשפט "חפץ שאיש לא חשב עליו מעולם" במה ייקרא שחשבו עליו, והאם זה אותו חשיבה שחושבים על החפץ בעת שחושבים על קיומו, ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2011 00:26 |
|
| |
| ייתכן כתב: | |
אני הבנתי מה שיהיה, היינו , איננו יודעים מה, אבל משהו הרי יהיה, (נתקבל לעבודה או שלא נתקבל) יהיה, היינו , המשהו הזה, יהיה ממילא והוא מוכרח להיות ואי אפשר לשנות. זה הפירוש המילולי של מה שיהיה יהיה. ובזה נחלקו כל החכמים.לפי מה שאתה מסביר שהכוונה מה שבפועל יהיה זה מה שיהיה, (לא כי זה מוכרח להיות אלא מה שיארע בפועל הוא מה שיארע) איני רואה שום קושי בלהפריך, כי הרי מה שיהיה בפועל תלוי מאד במה שנעשה.
|
|
אתה אכן בכיוון הנכון לפתרון הבעיה. ז"א האינטואיציות שלך נכונות: יש פה דו משמעות מסויימת הדורשת הגדרה מדוייקת. אינני רוצה להיכנס לזה פה. ראה שם.
_________________
|
|
|
|
|
