++ שאלת גשמים ++

עטד מעט מזכירים גבורות גשמים.

המביט,
אכן, לכיוון הזה חתרתי....
(מים הם החומר המזוקק ביותר וקרוב למושג רוח? חדש לי. אני ידעתי תמיד שמים הם החומר הכי חומרי, כי הם 'חומר בלי צורה', כיון שמקבלים את צורתו של הכלי... או שזה לא סותר)

הוסף לכך את צורתו המיוחדת של הגשם, שאין טיפה אחת נוגעת בחברתה, ולא נשפכים עלינו דליים מהשמיים, שזה תוצאה של גבורה, לא של חסד.

נו, עכשיו נראה אותך מקשר את זה למקדש, שאף הוא משלב בין רוח לחומר... (עבודת הקרבנות)

יש מצב לומר שלכן, החוזרים מהמקדש, שבעצם התעלו בעניין הזה, של שילוב רוח וחומר, הם באותה דרגת חשיבות של ירידת גשמים, ולכן יש להם זכות לעכב אותה? (שביב רעיון בלתי מעובד)

 
מתוך דברייך  השאלה העיקרית היא, מה המיוחד בגשם? במה זה שונה מכל אירוע אחר בטבע, ואם כן יש כאן משהו מיוחד אז לכאורה זה חסד ולא גבורה.

הרמ"א כותב שהפלא בבריאתו של אדם הוא כליאת הנשמה בתוך הגוף, ההרכבה בין רוח וחומר הוא הפלא הגדול של הבריאה כשהביטוי החזק ביותר של זה בעולם הוא באדם עצמו ועל זה מברכים באשר יצר את האדם "מפליא לעשות".

יצירת הגשמים מתקיימת על ידי אדים שנוצרים מהים ועולים למעלה ויוצרים עננים וכו', בטבע החומר אדים וגז עולים למעלה ולא יורדים, הגבורה כאן הוא הכוח שמוריד אותם בחזרה לארץ.

בספרים כתוב שמים הוא החומר המזוקק ביותר והכי קרוב למושג רוח ולכן הפיכתו לאדים והחזרתו לארץ משמים מבטאת את הצורך של עולם החומר בעולם הרוח, ללא מים שיורדים משמים הארץ מתה ולא מצמיחה ולא יוצרת דבר, ולכן גשמים יורדים בגבורה שמידת הגבורה היא לחבר את הרוח והחומר.

ולגבי הפסוקים, זה אף פעם לא סתם, כל הפסוקים מדברים על הכוחות שקשורים לשילוב של רוח בתוך החומר, פלא – תבונה – גבורה, ועל זה נאמר אין חקר..