| נשלח ב-29/3/2011 23:25 |
 |
| |
התחייבויות הבעל בכתובה בעידן המודרני
רבות אנחנו שומעים נשים וגברים שאומרים שהאישה איננה מחויבת לעבוד כיוון שהבעל התחייב בכתובה לפרנסה. ואם היא מועילה בטובה לצאת לעבוד זה רק מתוך רצון טוב וכעזרה לבעל. השאלה האם החובה של הבעל לזון ולפרנס את אשתו בעידן המודרני, הינה חובה באותה דרגה כמו לפני 1000 שנה? והאם הפטור של האישה מלצאת לעבוד הינו באותה דרגה כמו לפני 1000 שנה? הלא בעבר נשים היו טרודות הרבה הרבה יותר בעבודות הבית, ואין צורך להרחיב בדבר הקושי העצום בתחזוקת משק הבית, כגון כביסה ידנית בנהר, שחיטת עופות מריטתם ומליחתם מהיום להיום ללא מקפיא או מקרר, אפיית לחם מעכשיו לעכשיו, תפירת בגדים, כיבוס חיתולי תינוקות, שאיבת מים, חליבת חלב, וכו' וכו' וכו'.
וברור שלפיכך לא נותר להן זמן וכוח לצאת לעבוד, אבל היום?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2011 22:12 |
|
| |
אבי
האמן לי שאין לך מושג במיל על מה שאתה מדבר
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2011 22:07 |
|
| |
אם לא היה חוק מינימום, היה חופש למחיר.
והבריות היו מתפרנסים זה מזה ברווחה יותר.
עצם ההגבלה היא מלכודת הקבורה הנצחית.
ממלא - לא היה בעיה לגבות מיסים כמו הגביה של ימינו ואף יותר.
אגב, לא אזכרתי את מצבי הכלכלי כלל.
בוא לא ניכנס לדקויות שבחוק, כי הרבה משם הם מגבלות עבור טובת מס הכנסה והביטוח לאומי.
וחלק ממהות השלטון היא גם שליטה כלכלית, מתוך כך שליטה באזרחים.על הרקע הכלכלי.
וזאת ע''מ שמדיניות השלטון לא תפגע ע''י אזרחים מבחינה כלכלית.
אע''פ שבהון העליון קיימת הצלחה יחסית טובה בשליטה בשלטון.
אבל זו מערכת יחסים די הדדית.
שמתוך כך רק הצרכן האזרח הפרטי ניזוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2011 16:02 |
|
| |
אבי
אלמלא חוק המינימום- העובדים היו מקבלים הרבה פחות, זה ללזכותו של שלטון החסד. דואגת שלא יהיה ניצול.
המדינה היא מדינה של כלכלה חופשית- וכל אחד מקבל לפי עבודתו וכישוריו, ברוסיה ניסו את ההפך- והיה טרגי.
שום מעביד לא צריך לשלם שכר יותר מהתפוקה שהו מקבל.
המיסים המעטים שאתה משלם- לפי דבריך על מצבך- אתה מקבל השלמת הכנסה- ולא משלם. אבל את המיסים צריכים אזרחי המדינה ותושביה. בגלל השרותים שהמדינה נותנת- בטחון משטרה בריאות חינוך סעד תחבורה וכו'
הרי הכסף לכל זה צריך לבא ממקור שהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2011 15:47 |
|
| |
עצם חקיקת יחסי עובד ומעביד בשכר נקוב של שכר מינימום.
אשר הוא סכום מבדח לרמת מחיה משפחתית.
ועוד שהוא לא הגון בהתאם לסוגי עבודה רבים.
גם כאלו שכבר דורשים קורס בן מס' ימים עד חודש מקבלים שכר מינימום.
נראה לך שערך העובד במידה בשכרו הגון?
זה שלטון ממש באזרחים ועוד הניצול של גביית מיסים על כל מיני תעריפים.
שלא אני ואתה קובעים אותם, אלא דווקא אנשי השלטון.
עושקים את העם!
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2011 14:42 |
|
| |
אבי
אולי תסביר בבקשה איזו בירוקטיה יש בפרנסתו של אדם- אם הוא הולך לעבודה כל יום.-ובסוף החודש מקבל את שכרו?
בירוקרטיה יש לאדם המבקש הקצבה ממוסדות- מהמדינה. מה עוד שהרשעים- פקידי המדינה- הללו- התחילו פתאם גם לבדוק מי מקבל את הכסף? ואם מגיע לו לקבל את הכסף?. זו הבירוקרטיה היחידה שאני מכיר בפרנסתו של האדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2011 14:17 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | אבי כיום ישום זה קשה מאחר והמדיניות הריבונית מקשה על בעלי בית אב רבים לקיים את צרכי הפרנסה.
ולפני מאה שנים או חמישים או מאתיים- היה יותר קל? הצחקת! לא רק אותי.
הישום קשה כי האנשים פרזיטים המנצלים את הזולת, כי קיבלו חינוך כזה להיות טפילים. מה שבעבר לא היה, וכל אדם בנפשו הביא לחמו. ולא בנפשו של הזולת. _________________ מודה ועוזב |
|
אין בנימת דברי לאמר שפרנסתו של אדם קלה להשגה.
אלא שבנוסף על קשיי הפרנסה שנתקלל האדם הראשון ''בזעת אפך תאכל לחם''.
נוסף קשיי הביורוקרטיה של השלטון המדיני.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2011 10:42 |
|
| |
אבי כיום ישום זה קשה מאחר והמדיניות הריבונית מקשה על בעלי בית אב רבים לקיים את צרכי הפרנסה.
ולפני מאה שנים או חמישים או מאתיים- היה יותר קל? הצחקת! לא רק אותי.
הישום קשה כי האנשים פרזיטים המנצלים את הזולת, כי קיבלו חינוך כזה להיות טפילים. מה שבעבר לא היה, וכל אדם בנפשו הביא לחמו. ולא בנפשו של הזולת.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2011 08:57 |
|
| |
| אישהרוח כתב: | | | רבות אנחנו שומעים נשים וגברים שאומרים שהאישה איננה מחויבת לעבוד כיוון שהבעל התחייב בכתובה לפרנסה. ואם היא מועילה בטובה לצאת לעבוד זה רק מתוך רצון טוב וכעזרה לבעל. השאלה האם החובה של הבעל לזון ולפרנס את אשתו בעידן המודרני, הינה חובה באותה דרגה כמו לפני 1000 שנה? והאם הפטור של האישה מלצאת לעבוד הינו באותה דרגה כמו לפני 1000 שנה? הלא בעבר נשים היו טרודות הרבה הרבה יותר בעבודות הבית, ואין צורך להרחיב בדבר הקושי העצום בתחזוקת משק הבית, כגון כביסה ידנית בנהר, שחיטת עופות מריטתם ומליחתם מהיום להיום ללא מקפיא או מקרר, אפיית לחם מעכשיו לעכשיו, תפירת בגדים, כיבוס חיתולי תינוקות, שאיבת מים, חליבת חלב, וכו' וכו' וכו'.
וברור שלפיכך לא נותר להן זמן וכוח לצאת לעבוד, אבל היום? |
|
שלום וברכה,
שאלתך נובעת מתוך המצוקה הכללית של ימינו לכאורה.
מאחר ומדיניות השלטון אינה מאפשרת לפתח יחסי עבודה תעסוקה ונדל''ן בצורה כה פשוטה.
רצף הביורוקרטיה המתיש והמפותל במערומי מכשולי תקנות ופסקי החוק.
וכן מושפע מתנאי עסקה ורמת מחירי יוקרה וסחר גבוה.
כך גם המחירים לצרכן יקרים.
יוצא שגם אדם פשוט שמכניס רווחים כשכיר במקצועות נדושים רבים.
הערך שווה הכנסתו זעיר לרמת המחיה בשוק הצרכן.
אילולא זאת לא היה מתרחש, לא היית מעיז בדעתך לעלות שאלה כזו.
למעשה עצם העניין עצמו מבחינה יהודית.
ישנם דברים מדאורייתא וישנם דברים מדרבנן.
על כן יש להבדיל בין החיובים כי תמיד דאורייתא קודם.
במיוחד שזו הוראת חז''ל מפורשת, אע''פ שבידם לעשות ככל אשר יורוך.
עם זאת ישנם מצבים שחז''ל מפרים מצוה מדאורייתא בהתאם לנסיבות מסוימות.
כגון: גזרת שמד, היושב בבית האסורים, חש''ו וכדו'. (ז''א במקרים חריגים)
חיוב נישואין ופריה וריביה וכל הכרוך בהתחייבות להשקיע במצוה זו.
היא על הגבר בלבד ותו לא וזאת מדאורייתא. כך שלשנות זאת גם חז''ל אין להם רשות.
מלבד מקרים חריגים שקיום ב''ה אינם מתרחשים כפריצת דרך בהמוני העם.
לפני שניתנה תורה היה מותר לאדם לבוא על הקדשה.
שאז זה גרם לריבוי הזנות ולא ידעו להבדיל בין הוולדות.
מאז שניתנה תורה החיוב הוא ''שארה כסותה ועונתה''.
ושארה וכסותה חל גם על וולדותיה של האישה.
כך חיי הנישואין נערכים בהיתר ע''י חופה וקידושין.
בחיוב כתובה מדאורייתא ע''פ הוראת חז''ל.
וכך כל בעילה שלא בדרך הנישואין היא נחשבת בעילת זנות.
כיום ישום זה קשה מאחר והמדיניות הריבונית מקשה על בעלי בית אב רבים לקיים את צרכי הפרנסה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2011 17:11 |
|
| |
ירוחם,
הוא מתחייב בכתובה כי זו המסורת ומה שמחשיבים כהלכה (בצדק או שלא) אני מסכים איתך שלפחות חלקית אבד על זה הקלח, ובדיוק זה מה שניסיתי לחדד בתחילת דברי באשכול הזה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2011 16:19 |
|
| |
| maxmen כתב: | | פעם היית להם בן אחד או שנים, היום יש להם 10\15 ילדים,
אני לא משוכנע בכך שהיה להם פחות ילדים, ואדרבה ילדים היו עוזרים הרבה בעבודות הבית.
פעם לכל אישה היית משרתת, היום ??
לפשוטי העם היו משרתות?לענ"ד מכונת כביסה וייבוש, מקרר מקפיא מקרוגל ותנור הם בגדר משרתות.
בקיצור בשביל ללמוד בוודאי אין טענה כזאת, מי מבקש מלומד תורה כל היום להתחתן כלל ??? רוצה לעבוד את השם ?! שלא יתחתן כלל ! כמו בן עזאי,
לא דובר כלל על לימוד תורה,לא זה הנושא.
ושכחתי לגמרי, הרי האישה בכלל לא מצווה להתחתן כלל, אז איך אתה יכול לדרוש מהם גם לפרנס,
נניח ולא חייבת להתחתן, אבל אחרי שהתחתנה היא לא אמורה לדרוש מבעלה שיפרנס אותה,אף אחד לא מכריח אדם לקנות רכב אבל אדם שהחליט לקנות רכב אמור לשאת בהוצאות דלק וכו'.
ואם בעבודת השם עסקינן ?? אז אולי גם זכותה לעבוד את השם וללכת להתפלל כל היום בכותל,
ושהבעל יטפל בילדים,
תודה על המשוב
הסכמי ממון בין בני זוג זה נידון בפני עצמו, אם ההלכה דורשת מהבעל התחייבות לפרנס, ספק אם הסכם ממון יכול לבטל את זה,כשם שהסכם נישואים פתוחים לא חל מעיקרו,אבל אני מדבר יותר על הדעה העממית שאשה לא חייבת בפרנסה, כשם שגבר לא חייב בשטיפת כלים, על אף שבני זוג יכולים לעשות הסכמים גם על שטיפת כלים והורדת זבל.
|
|
תוקן על ידי אישהרוח ב- 30/03/2011 16:32:51
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2011 15:56 |
|
| |
איש
אתה שוב לא מדייק- כשאשה עוזבת את הבית -ההלכה היא כי אז אין הבעל חיי לזונה- כי גם על האשה הרי מוטלות חובות, ואם היא אינה מקיימת אותן אזי הוא רשאי לא לפרנסה- אבל לא סתם,
אם הבחור יודע כי הוא לא מתכון לקיים את שטר הכתובה- למה הוא מתחייב עליה- אל תתחייב. הרי בכך שהוא מתחייב ולא מקיים הוא עובר גם על- מי שפרע מדור המבול ודור הפלגה... אתה שם לב לאיזו מדרגה הוא מעמיד את עצמו בכך שאינו מקיים את התחיבותו. הכתובה אפשר לשנות להוסיף ולגרוע- אדרבא- שיהיה אומץ לעשות כך.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2011 14:11 |
|
| |
סליחה,
התכוונתי לכך שאשה יכולה לאמר איני ניזונת ואיני עושה.
בכל מקרה משניהם נלמד שמה שכתוב בכתובה הוא מסגרת כללית שניתן לשנות בהסכמה בין בני הזוג.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2011 13:16 |
|
| |
איש אתה מערבב- אישה שלא מהנה את בעלה-היא לא מקיימת יחסי אישות איתו- או מורדת- אזי הוא רשאי לאמר זאת.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רלה סעיף ב
הדירה (ב) שלא תהנה ממנו, אינו חל, <ב> שהרי הוא משועבד לה. ואם אמר לה: צאי (מעשה) ידיך במזונונתיך, ה והיא מספקת בהם לדברים גדולים ו ואינה מספקת לדברים קטנים, ה] אם כל משפחתה רגילין באותם דברים קטנים, אינו חל שהרי הוא משועבד לה גם בהם; ואם אין כל משפחתה רגילים בהם, אלא העשירים, ואביה עשיר ורגיל בהם, ובעלה אינו עשיר ואינו רגיל בהם, חל הנדר שהרי אינו חייב לה בהם. ז ומכל מקום כיון שהדירה ממנו והיא חזרה לבית אביה, הוא מתחייב לה עתה בהם. הילכך <ג> עד ל' יום יפרנסנה באלו הדברים הקטנים על ידי פרנס, שיאמר: ח כל הזן אינו מפסיד, ויזון אותה אחר (ג) <ד> ויקח מהבעל, ו] לא שנא הדירה שלשים יום או יותר או שהדירה סתם. ט אחר שלשים יום, י יוציא ויתן כתובה. _________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2011 13:03 |
|
| |
ירוחם,
צאי מעשה ידיך במזונותיך הוא דבר עתיק שמצוי כבר בגמרא (ולא בדור החותם שלה...) ועליו בין השאר דברי מתבססים, והפלא ופלא הם מופיעים דוקא בענין שקשור לכתובה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2011 12:01 |
|
| |
איש
למה אתה סוטה מהעיקר והופך דבר כה פרוזאי של התחיבות לפרנס ולהלביש את האשה, דברים הכתובים במפורש, ולא רק כתובים אלא גם נקראים לפני העדים והקהל, לתת תוקף להתחיבות זו.
אתה מדבר סחור סחור על - דברים נכונים אמנם - אבל לא לעניין הכתובה, שעליה חותם או מתחייב החתן החילוני ולא עולה בדעתו לשניה לקיים את התחיבותו זו. הוא בעצם הופך את כל טכס הקידושין לפארסה אחת גדולה.
ואוסיף ואומר כי גם הרב המקדש שיודע ומכיר את הבחור- החילוני- יודע כי הוא מוציא מפיו בהקראת הכתובה - דברי שקר ורמיה. נ.ב. להסרת כל ספק- הכתובה אינה הצהרת כוונות- היא שטר ממוני לכל דבר וענין. שנותן החתן לכלה, _________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 30/03/2011 12:43:47
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
