בס"ד.
הסוגיה הזו מסובכת מאד, ולא רבים התמודדו איתה לעומק. במאמר אני מנסה לעקוב אחר הבנת הרמב"ם בסוגיה זו.
נבילה בטילה בשחוטה
א. תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כג עמוד א
גמ'. אמר רב חסדא: נבילה בטילה בשחוטה, שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבילה; ושחוטה אינה בטילה בנבילה, שאפשר לנבילה שתעשה שחוטה, דלכי מסרחה פרחה טומאתה;
ורבי חנינא אמר: כל שאפשר לו להיות כמוהו אינו בטל, וכל שאי אפשר לו להיות כמוהו בטל.
לעולם אליבא דר' יהודה, וכי קא אמר ר' יהודה מין במינו לא בטל, ה"מ היכא דאפשר ליה למיהוי כוותיה, אבל היכא דלא אפשר ליה למיהוי כוותיה בטל, ובהא קא מיפלגי, דרב חסדא סבר: בתר מבטל אזלינן, ור' חנינא סבר: בתר בטל אזלינן.
הגמ' אומרת שתערובת של נבילה בשחוטה, שהם לכאורה מין במינו, הרי, אם סוברים מין במינו אינו בטל, הם אינם נחשבים למין במינו מוחלט, השחוטה נחשבת לאינו מינו של הנבילה, ואילו הנבילה נחשבת למינו של השחוטה. שהרי השחוטה אינה יכולה להיות כנבילה לגבי טומאה, ואילו הנבילה יכולה להיות כשחוטה לאחר שתסרח. ולכן:
ר' חסדא סובר שלגבי ביטול מין במינו מסתכלים על מין המבטל, ולכן נבילה בטלה בשחוטה, שהמבטל- השחוטה אינו נחשב למינו של המתבטל- הנבילה, והרי זה מין בשאינו מינו. ואילו השחוטה אינה מתבטלת בנבילה, כי המבטל נחשב מינו של המתבטל וזה נחשב מין במינו.
ואילו ר' חנינה אומר שמסתכלים על המתבטל, ולכן נבילה שנתערבה בשחוטה, אינה בטילה, שהמתבטל נחשב מין במינו של המבטל, ואילו שחוטה שנתערבה בנבילה מתבטלת, שהשחוטה המתבטלת נחשבת לגבי הנבילה המבטלת כמין בשאינו מינו.
ב. הרמב"ם פסק כרב חסדא, שנבילה בטלה בשחוטה, ושואל הראב"ד הרי כל המחלוקת היא לפי ר' יהודה שמין במינו אינו בטל, ולכן לרב חסדא נבילה בטילה בשחוטה כי זה מין בשאינו מינו, ואילו שחוטה אינה בטילה בנבילה כי זה מין במינו, אולם לרבנן, שגם מין במינו בטל, הרי בין נבילה בשחוטה, ובין שחוטה בנבילה בטלים. וכן פסק הרמב"ם שמין במינו בטל ברוב מדאוריתא.
רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק א הלכה יז
נבילה שנתערבה בשחוטה אם רוב מן השחוטה בטלה הנבילה בשחוטה ואין הכל מטמא במגע, אבל אם נשא הכל נטמא שאי אפשר לשחוטה שתחזור נבילה אבל הנבלה אפשר שתטהר כשתסרח לפיכך תבטל. +/השגת הראב"ד/ אבל הנבילה אפשר. א"א חסרון דעת אני רואה בכאן דכולה מילתא במנחות אליבא דר"י היא דאמר מין במינו לא בטיל ואיכא מ"ד דבתר המבטל אזלינן דאי לא אפשר למבטל דהוי כבטל הוי מין בשאינו מינו ומבטל לה ומש"ה נבילה בשחוטה דלא אפשר לשחוטה שהוא המבטל להיותו כנבילה לטמא ואע"פ שהנבילה יוצאה מידי טומאה ע"י מסרחת והוי כשחוטה אנן בתר מבטל אזלינן והוי מין בשאינו מינו ובטלה מ"מ כל אותה הסוגיא אליבא דר"י היא אבל לרבנן לא שנא הכי ולא שנא הכי בטלה ברוב ודוקא למגע אבל למשא לא.+
ג. והנה בגמ' בכורות כג. מקשה הגמ' מהמשנה האומרת כי בהמה שהפילה חררת דם, תיקבר, ופטורה מן הבכורה, ומחלוקת האם מטמאת במשא, ותני רב חייא שאינה מטמאת לא במגע ולא במשא, ושואלת הגמ' למה אינה מטמאת במשא, כמו בנבילה שבטלה בשחוטה, שמטמא במשא. ואמר ר' יוחנן משום ביטול ברוב נגעו בה. ומסיקה הגמ' קשיא!.
וכן פסק הרמב"ם,
רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק א הלכה טז
בהמה ששפעה חררת דם אע"פ שנפטרה מן הבכורה אינה מטמאה לא במגע ולא במשא עד שיהיה בה צורת נפל לפי שהיא בטילה ברוב היוצא עמה, לפיכך היא טהורה אע"פ שהיתה ראויה לגר אגב אמה.
והקשו המפרשים שהרי הרמב"ם סותר דבריו שפסק לגבי נבילה שבטלה בשחוטה, מטמאת במשא. ואילו לגבי בהמה שהפילה חררת דם פוסק שאינה מטמאת לא במגע ולא במשא.
ותירץ הר"י קורקוס שיש לחלק בין חררת דם שהולק נימוח בדם, לבין נבילה שבטלה בשחוטה, שהנבילה קיימת, אולם לא ידועה.
אלא שתימה על תירוצו, למה הגמ' בבכורות נשארת ב"קשיא", ולא מתרצת כמוהו, מלבד הדין שמותר לאכול את כל החתיכות, והרי אילו הנבילה היתה קיימת, למה מותרות?.
ובשפת אמת הקשה על תירוצו של הר"י קורקוס, שהרי הגמ' בבכורות מדמה את הדין של ר' ירמיה שביטול הציר במים רק לאכילה אבל לקדירה לא כי חוזר וניעור כי הביטול אינו משנה את המציאות של האיסור, לדין של בהמה שהפילה חררת דם, והרמב"ם פסק כר' ירמיה, דהיינו גם בלח אומרים שהאיסור נשאר.
ד. לכאורה, אם נתבונן היטב, הרי שהרמב"ם לכאורה בלתי מובן. שהרי הרמב"ם פוסק כרב חסדא, שנבילה בטילה בשחוטה, ולא כרב חנינא האומר, שנבילה לא בטילה בשחוטה.
אמר רב חסדא: נבילה בטילה בשחוטה, שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבילה; ושחוטה אינה בטילה בנבילה, שאפשר לנבילה שתעשה שחוטה, דלכי מסרחה פרחה טומאתה;
ורבי חנינא אמר: כל שאפשר לו להיות כמוהו אינו בטל, וכל שאי אפשר לו להיות כמוהו בטל.
והסיבה לדברי רב חסדא שנבילה בטילה בשחוטה כי שחוטה אינה יכולה להיות נבילה, ואילו שחוטה לא בטילה בנבילה, כי נבילה יכולה להיות כשחוטה, וזו סיבה למה שחוטה לא בטלה.
אולם הרמב"ם הופך הדברים ואומר כי העובדה שהנבילה יכולה להיות כשחוטה היא סיבה למה הנבילה כן בטלה?.
רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק א הלכה יז
נבילה שנתערבה בשחוטה אם רוב מן השחוטה בטלה הנבילה בשחוטה ואין הכל מטמא במגע, אבל אם נשא הכל נטמא. שאי אפשר לשחוטה שתחזור נבילה אבל הנבלה אפשר שתטהר כשתסרח לפיכך תבטל.
למאמר המלא www.deotai.com
