| נשלח ב-1/4/2011 14:48 |
 |
| |
מאה שערי הרב זילברשטיין
אחד מכשרונותיו הרבים של הרב זילברשטיין שליט"א, רב רמת אלחנן, ראש כולל ופוסק ידוע, הוא חיבור ספרים ומציאת שאלות יוצאות דופן. זו אמנות. עתה יצא לאור ספר חדש. "מאה שערים", הערות על סדר השו"ע. הספר עולה כ-50 שקלים. לפי עדות המחבר בשער, הוא עצמו כתב את הספר, (ולא הפקיד את הכתיבה בידי עוזרו הקבוע מן השכונה שלו). הספר אכן ראוי לעיון. אך אי אפשר להמליץ עליו באופן חד משמעי. מצד אחד, השאלות מרתקות ומעוררות מחשבה. מצד שני, ולא בפעם הראשונה עם ספרי הרב זילברשטיין, אני מוצא בעיות רבות בתשובות. אפשר וראוי לדעתי לנצל את השאלות כהזדמנות לדיון נרחב. אני מקוה, כאן, להעלות בזו אחר זו את השאלות, את התשובות, הנכונות והפחות מדוייקות, ולהציע את מה שנראה לי על פי התורה שבידנו ועל פי דעת תורה כפי שמורים לנו מן השמים. והאמת תורה דרכה. _________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2016 15:26 |
|
| |
בודאי שלא מקרה הוא שראשי התיבות של הפיסקאות בהודעתו של השיבוליסט בחדר הוא "הנאה", כי יש לו כנראה הנאה עצומה מעיסוק בדברים שהוא לא מבין בהם, בודאי ובודאי שאין מקרה בעולם כלל, והכל מאתו ית', גם הר"ת הזה, ובפרט שהניק "בסדר הבנו" פותח במלה בס"ד.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2016 14:35 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  |
מעשה ב"בן תורה" שנסע באוטובוס ולידו ישב שוטר גלוי ראש "שאינו שומר עדיין תורה ומצוות", ועיין בעיתון.
האברך מצא שפה משותפת עם השוטר והחל למשוך אותו לתורה. כיצד? ראה שיש לו את המילה "ישראל" על דש בגדו, והציע לו לספר לו מה פירוש המילה. "לא אגזול ממך הרבה זמן", הבטיח.
אמר לו: "ישראל הם ראשי תיבות של אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה, רחל, לאה". צריך להיזכר במעשי האבות והאמהות ולהתנהג בהתאם.
...
שהשוטר בירך ברכת התורה!
זו שאלת הרב זילברשטיין ויאה היא לו...
|
|
האשכול צץ לאחרונה עקב תשובה מגוחכת ואירונית שזילברשטיין נתן לגבי חנויות ששמן לועזי. בצירוף שתי השאלות הראשונות הכתובות באשכול (עד כמה שזה מדגם מייצג), עולה רושם גרוטסקי של אדם המתעסק בשאלות ותשובות הזויות לחלוטין.
נקח את הסיפור לעיל, לדוגמה. "בן התורה" אומר לשוטר כי "ישראל הם ראשי תיבות של אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה, רחל, לאה". מדובר אולי בנמוניק הגרוע ביותר ששמעתי (למעט
משהו שגדליה נדל ציין לגבי "גט" אולי). ראשי התיבות לא מסתדרים כמותית, ובוודאי שלא לפי סדר הגיוני כלשהו של השמות. באופן דומה, אפשר לקשר כל דבר לכל דבר. בזה, רק שוטר אהבל יכול ליפול. היי! רק שוטר אהבל יכול ליפול - ר"ת "ישראל" ג"כ. מזל שלפי הסיפור הוא התיישב ליד השוטר שיודע לקרוא, והשוטר שיודע לכתוב כנראה ישב במושב אחר.
האם מישהו יכול לשמוע את השטויות הללו ולשאול מה יש לברך? אולי לאחר לובוטומיה.
הגרוטקיות מתגמדת, עם זאת, לעומת השאלה והתשובה הראשונות, שהן פשוט מבחילות. מדובר בשאלה לגבי לבישת ציצית שהותקנה במחנה השמדה, ואלף איש קמו מדי יום להשתמש בה (לפחות כביכול). בודאי שאין לשפוט את מי שעבר את השואה בעצמו, ובלתי אפשרי לדמיין את הסיטואציה. האינסטינקט הנוכחי - מה אתה מתעסק בשטויות האלה, תהרוג גרמני ותתאבד - הוא בודאי פרי חינוך בתר-שואה. אבל מה עונה זילברשטיין? האם התשובה שלו בנויה על ההבנה שבאותה סיטואציה מחרידה, כל אחד היה מנסה לשאוב ניחומים ממה שרק היה אפשר? לא, הפוך. זילברשטיין דווקא מקשר את זה לניקנור והדלתות - מקרה שבו האובדנות העצמית של הפרוטגוניסט איננה נובעת מאיזו סיטואציה של מצוקה יוצאת דופן (לפחות כפי שאדם נורמאלי היה תופס זאת), אלא היא ערך בפני עצמו.
אני תוהה האם קיימת בכלל נקודה שבה היתה מתחוורת גם לכם העליבות. מה דעתכם על הסיפור הבא. ר' יעקב הכהן נשלח לאושוויץ עם אשתו וששת ילדיו. בערב, בצריף, נודע לו שכולם נספו. נחמץ ליבו בקרבו מאד, שכן כהן היה, והקפיד הקפדה יתרה בטומאת המת. נעשה לו נס - עבר שם קלגס, ורוצץ את ראשו. אתם רואים, ילדים? בזכות ההתמדה במצוות, אנחנו קיימים היום, וכל האימפריות שקמו לכלותנו נעלמו. עוצו עצה ותופר. פשוט גועל נפש.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2016 19:17 |
|
| |
אני דווקא נהנה מתשובתו המשוערת של רח"ק "כרצונך". כי זה אינו נושא הלכתי ואנין עניינו לרב.
ומאי שנא מהמותג "סנהדרין"?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2016 14:37 |
|
| |
מתחילה אתה כותב שאתה מבין, בהמשך נראה שלא כל כך. השאלה היא לא האם הכובע הוא תוצרת ישראל ונעשה לשמה, אלא מה האימוץ מסמל. האימוץ של סממנים פיזיים ותרבותיים מהמדינה בה התגוררו היהודים בכל תקופה, הוא דבר אלמנטרי, אתה לא יכול לעשות הכל בעצמך, או לגזור על עצמך פרישות ולא ליהנות משום מנגינה / תבשיל / גרביים / מזנבת שעשו סביבך. וגם אין צורך להימנע מכך. כאן מדובר על אוריינטציה של חברה שעומדת בפני שינוי מתמשך, ויש סממנים מסויימים שמהוים אינדיקציה והכרזה על השינוי, איחוד ואיזון תרבותי עם העולם המערבי. זה לא קשור לשמות, לאידיש, לקוגעל, ולשאר דברים שלא בהכרח נעשו ע"י ישראל כשר לשמה. ולכן, אף שההוראה שלא לקנות לא נראית לי כלל, כי יש צרות גדולות יותר, ההצבעה על זה כעל תופעה שמשקפת משהו תרבותי שלילי בעיני היהדות המסורתית, נכונה. והלגלוג לא לענין. וכמובן שענין האידיש ועוד דברים שיהודים אימצו בגולה, מזוהה עם יהודים ולא עם אריסים אוקראיניים ושאר דברים שכבר לא קיימים היום. בזמננו כל זה סימנים של יהדות, וממש לא משנה מהיכן זה התחיל. להבדיל מהלעזה של המותגים ושל צורת החשיבה, כרגע זה לא סימנים של ישראליות ויהדות, אלא להיפך. אני בטוח שיש לך עוד איזה ציור מעמיק שיכול להמחיש מה בדיוק אתה רוצה לומר. רמת הטיעונים נשארה כמו שהיתה לפני כמה שנים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2016 13:34 |
|
| |
| פרוגרמי כתב: | | במחילה דבריו של זילברשטיין לא הובנו, הוא לא דיבר על עצם הדיבור / כתיבה / חלומות בשפה שאינה "עברית", אלא על המערביזציה של החיים, בכך שמחליפים את המותגים במכוון לשפות לועזיות
... מי שזוכר פעם בסרטים הישראליים היתה מוזיקה ישראלית מקורית, שהלחינו עבור השיר, היום יש קטעי מוזיקה לועזית, יוצאים מלכתחלה בשפות זרות, |
|
אתה צודק שלא מדובר על דיבור, כתיבה, וכו' בשפה שהמילים שלה אינן "עברית" במובן המדוייק והטכני ביותר. זו אכן שאלה של מערביזציה, גלובאליזציה, וכו'. אני אישית גם מסכים שיש עליבות באימוץ מתרפס של כל סממן זר, וחנות שכותבת באנגלית ללא שום צורך אמיתי, נראית לי בעיקר פרובינציאלית (הנה, מילה שאין לי מושג איך לומר בעברית, לפחות בלי לגגל (אופס, עוד מילה)).
אבל זו בדיוק הנקודה. עומד לו אדם ומצטט איזה מדרש על התבדלות תרבותית שארעה כביכול ברציפות אלפי שנים. כמו כל אחד אחר על הגלובוס, אין _שום_ אספקט בחיים שלו שאינו התכתבות או פשוט אימוץ של תרבויות זרות, אבל במקרה שלו זה בולט במיוחד: הן באימוץ של תרבויות זרות, והן בשכנוע שלו שזה ממש לא. נתחיל מהקליפה לכוון המרכז: שמו הוא "זילברשטיין", הוא דובר או מוקף דוברים ביידיש (כמו שציינו אחרים), והוא לבוש במופגן בלבוש מזרח אירופאי שפשוט אינו מתאים לאקלים כאן. המוזיקה לה הוא מקשיב היא אינטרפרטציות יהודיות למוזיקה צוענית. הוא מתפלל בארמית או בעברית כתובה בכתב ארמי. את חייו הוא מקדיש להתכוננות לעולם הבא ולמלחמה בסיטרא אחרא, מושגים מרכזיים שפשוט לא מופיעים בחמשת חומשי התורה, ואפילו לא בארבעת ספרי התורה. אבל זה, בסדר, כי המהות הנה המונותיאזים היהודי, השבת, והכל, ששם לא השתנה כלום 3500 שנה, חוץ מזה שמדובר בהכלאה מאוחרת יותר של מושגים זרואסטריים עם אמונות כנעניות ואחרות.
אז מדובר בבלילה שאמצנו והתאמנו לעצמנו, וזה בסדר גמור. אין אף עם או תרבות אחרת שלא עשתה את זה. אבל ההדחקה והפסקנות קצת מגוחכות. לא צריך לאמץ הכל מהמערב, ויפה מאד לשיר דווקא בעברית. אבל לדחות את הליברליזם מערבי (לפחות לפני נסיגתו) בשם איזושהי הכלאה זרואסטרית כנענית בהתאמה מקומית? לא תודה. גם כבודם של השירים היפים בעברית מונח במקומו, אבל את לחן ההמנון שלנו כתב סמטנה, ואת רבות מהנעימות שעליהן גדלתי, שמעתי יותר מאוחר בביצוע מקהלת הצבא האדום. קצת פרופרוציות והכרה. נ.ב. על השאלה עד כמה היהדות בכלל מונותיאסטית במקורה כבר נפתחו אשכולות מן הסתם. נראה לי שמה שחדש כאן זו ההמחשה של זה שהמסורת על כך עברה דרך אנשים שנקראים משהו כמו זילברשטיין, שמסוגל לעמוד בבגדי האיכרים השחורים שלו, ולדרוש על לא שינו שמם ולבושם וכו' בלי למצמץ.
תוקן על ידי בסדר_הבנו ב- 05/12/2016 13:39:35
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2016 12:29 |
|
| |
והוא הדין ליידיש(וגם אם תאמר שזו גויירה,תהליךהגיור היה בעבירה?)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2016 12:07 |
|
| |
בכל זאת יש כאן נושא רציני ומהותי. בכל שפה (ותרבות) המתקיימים לאורך זמן, יש מתח מובנה בין הרצון (המוצדק) לשמור על בידול וייחוד, לבין השפעות בלתי נמנעות הנובעות מאינטראקציה עם תרבויות אחרות והתפתחויות בלתי צפויות.
דומני שאי אפשר לשקוע במשהו נלעג ופחות מודע לעצמו מאשר דברי זילברשטיין (האירוניה!). לדיון קצת יותר רציני בנושא, אפשר לקרוא את ספרו המצויין של ביל ברייסון The Mother Tongue: English and How It Got That Way.
נ.ב. פספסתי תגובה של מיימוני, ודעתו דווקא יותר מאוזנת.
תוקן על ידי בסדר_הבנו ב- 05/12/2016 12:41:24
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2016 11:47 |
|
| |
ואם שם החנות היה ביידיש?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2016 11:45 |
|
| |
פרוגרמי
יפה כתבת, אלא שראוי לחלק לרב זילברשטיין את התואר שלו ולהדרו בתואר "רב", וכן אני משתדל להקפיד, וכן זה בתקנות הפורום שלנו.
וגם אני השתדלתי להעמיד על הרעיון הזה, אלא שלא עלו בדעתי המונחים הברורים והיפים שלך, כמו "מערביזציה".
בסדר-הבנו
נהניתי מן הביקורת החריפה שלך, ומי שחש, כמוני, ריחוק והתנגדות להחמרה שגויה ולהצדקה שגויה שלה, יפיק נחת מן העוקצנות שמדגישה שזו, ההחמרה, גישה לא נכונה.
אמנם אם המטרה היא לברר את האמת ולהסביר אותה באופן שהקורא ילמד ויסיק מסקנות נכונות, אזי עוקצנות היא לא צעד יעיל. ניתן לקוות לשינוי אצל חברינו לדיון רק באופן אחד: להתבטא באופן אדיב, ברור, מנומק וקצר ככל האפשר. אני לצערי מסוגל לקיים רק את שלוש המטלות הראשונות של "אדיב, ברור ומנומק"...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2016 11:41 |
|
| |
מה אני הייתי עונה לשאלה?
אני מעתיק את השאלה כפי שהופיעה ב"כיכר השבת" ועונה לפי דעתי.
השאלה
"האם הרגשתי נכונה שיש בזה טעם לפגם, ואם כן, האם אכן יש להמנע מלקנות בחנות שהשלט שלה באנגלית. ומה הדין, כאשר החנות שהשלט שלה בלשון הקודש, היא קצת יקרה יותר , האם ראוי להוסיף קצת כסף, כדי לקנות בחנות שמכבדת את עצמה, והשלט שלה הוא בלשון הקודש?".
התשובה שלי:
יפה שאלת. נראה שאתה אחד מבני העליה שמתבוננים בדרכם ומשתדלים לעשות רצון ה' בכל דבר. ויפה שמת לב כי בשימוש בכתובות באנגלית יש איזו רפיפות קומה בפני השפעות נוכריות. כאילו הכתובת באנגלית מעידה שיש כאן רמה או איכות או שירות מסוג "גבוה" יותר והרי אין זה כך. ועוד, שאנו מחקים מבלי לשים לב לכך את המחקים הישראלים של התרבות המערבית הקלוקלת. וראוי היה להימנע מכך.
אמנם עליך להביא בחשבון שמי שעושה זאת הרי זה לא מפני שהוא מזלזל מדעת בהלכה, בתורה. הוא עושה זאת מפני שהוא מאמין, ואולי הוא צודק, שכך יהיו לו יותר לקוחות. והרי אי אפשר לומר איסור על שימוש בלעז במקום בעברית בבחירת שם החנות או בכתיבת הכתובות שעליה, וגם לא יהיה נכון להטיל איסור כזה שהרי אין חובה להשתמש דווקא בעברית, מה גם שהשפה העברית שבפינו אינה השפה העברית של התנ"ך וגם לא של חז"ל אלא רק התפתחות שלה. אמנם יש מעלה גדולה לשימוש בעברית, שהיא עדיין שפת אומתנו ויש בכך קשר למסורת ובעיקר לתורה ולמי שנתן אותה. אבל להפוך את המעלה של העברית לאיסור על שפות אחרות אין זה נכון.
ועוד חשוב לדעת שמי שמטיל איסור על מה שאינו אסור עושה דבר לא טוב. גם בגלל שאיסור שלא במקום הוא טעות, והרי זה אסור לאסור, כפי שאמרו שהאוסר את המותר הריהו חוטא. וגם בגלל שאיסור כזה יהפוך את מי שאינו מקפיד עליו לעבריין בעיני עצמו ואחרים. והרי הם אינם עבריינים ואפילו לא שוגגים בדבר איסור אלא שאותם בעלי חנויות והקונים אצלם פשוט עושים כמנהג העולם מסביב ואסור לנו להפוך דבר שקורה מעצמו לנושא למחלוקת ומריבה.
וגם אם אתה עצמך תרצה להחמיר על עצמך יתכן שיש בדבר שמץ של פסול, מפני שכפי שאתה מצד אחד נאמן למסורת וזה דבר מאד ראוי, מצד שני כיון שהכל נוהגים בדבר יש במי שמחמיר על עצמו חשש של יוהרה.
אם כן לא רק שאין איסור לקנות בחנויות האלו, אלא שהמחמיר בדבר עלול להיות נכשל ומכשיל.
כל זה כמובן אינו גורע ממעלתך כיהודי ירא שמים המנסה לדקדק ככל יכולתו. ולכן אני מקפיד להאריך ולהסביר עד כמה רצונך יקר ואהוב לפני ה', אך כפי שאתה נוטל שכר על הרצון הטוב כך תיטול שכר על הפרישה מכל הקפדה יתרה במקום שלא צריך להקפיד.
יהי רצון שנזכה שהתרבות העברית המקורית שלנו תישאר בטהרתה
הק' מיימוני
החופ"ק (החונה פה קהילית) עצור כאן חושבים
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2016 11:36 |
|
| |
גם הכותרת 'להימנע מלקנות' אינה מדוייקת כנראה, כוונתו היתה לקנות בחנות אחרת, ולא שתישאר בלי המוצר. העובדה שאולי זה עולה קצת יותר יקר, לא חשובה, הרי ברור שלא מדובר בהלכה מחייבת, וגם השואל וגם המשיב מדברים על הרגשה ועל טעם לפגם לעומת מצוה, ז"א כך ראוי ונכון ויפה לעשות למי שהתרבות שלנו חשובה לו. כמו שלא תקנה בחנות שהמוכרת מעצבנת אותך, כך תשקיע עוד כמה שקלים בדברים שחשובים לך. אם אתה מתקמצן ולא חשובים לך פני החברה, תיהנה ותקנה דוקא בחנות בעלת מותג לועזי. כמו הקמפיין שהיה אחרי מלחמת לבנון ליסוע לקנות בשדרות ובדרום, אפילו שזה 'עולה עוד כסף', ברור שזו לא היתה חובה, אלא סולידריות עם ערכים שהאדם מאמין בהם. זה טריויאלי לגמרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2016 11:31 |
|
| |
במחילה דבריו של זילברשטיין לא הובנו, הוא לא דיבר על עצם הדיבור / כתיבה / חלומות בשפה שאינה "עברית", אלא על המערביזציה של החיים, בכך שמחליפים את המותגים במכוון לשפות לועזיות, וכבר אריאל שרון שאינו חשוד על זיקה ליציאת מצרים אמר באחד מנאומיו שקריאת שמות של רשתות תקשורת ישראליות 'הוט' או 'יס' הן סוג של נחיתות וחוסר מוטיבציה ליצור תרבות ישראלית עברית מקומית המחזיקה את עצמה. מי שזוכר פעם בסרטים הישראליים היתה מוזיקה ישראלית מקורית, שהלחינו עבור השיר, היום יש קטעי מוזיקה לועזית, יוצאים מלכתחלה בשפות זרות, משום שקורצים ופוזלים לכפר הגלובלי, דוקא משום שמדובר בנושא רציני שיש לצד הגלובליזציה משקל מאד חשוב והשפעה תרבותית של גופי ענק עולמיים, אפשר להבין את הרצון להתחבר לצד השני. לא מדובר במשחקי מלים טפשיים על אופיקו וקופיקו, אלא על בחירת דרך החיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2016 11:25 |
|
| |
לצערי לא עלה בידי לכתוב תגובה וגם כרגע אני נאלץ להסתפק בקיצור רב מדי. אולי זה לטובה.
שימוש בשפה זרה במקום שפה עברית, עד כמה זה חשוב? ניתן להציע כמה השוואות. כאשר הגיעו אבותינו הציונים לארץ, הם ממש לחמו עבור העברית. כנגד זה, היו חרדים-קנאים שהקפידו להשתמש דווקא בשפה האידית הישנה. היום המחלוקת הזו נשכחה למדי. גם דוברי האידיש בינינו משתמשים בעברית, והעברית כסמל משמעותית רק למעטים בקהילות ספציפיות למדי.
לעומת זאת, המאבק במודרנה והשפעות זרות עדיין נמשך, ובצדק. זה נכון שהמראה של כתובות באנגלית יוצר רושם של חיקוי של התרבות האמריקאית ויותר מכך של המחקים שלה בארץ.
לא ברור מן השאלה באיזו חנות מדובר. יתכן שזה קיוסק או חנות גלידה, ויתכן שזו חנות למחשבים, אך מסתבר לי ביותר שזו חנות להלבשה. האם לא היו לפני עשרות שנים ויותר חנויות כאלו שהתהדרו בהבטחה "האופנה של פריז"?
השימוש בלעז הוא כן פסול לא בגלל הזלזול בשפה העברית אלא בגלל שזה חיקוי של תרבות זרה ומתוך כדי כך זלזול בעצמנו.
כמדומה שזו הסיבה שהרב זילברשטיין מצטט את המדרש שמייחס לאבותינו במצרים, לצד כל העבירות שעשו, כולל עבודה זרה, את השמירה על החיצוניות, לבוש ושפה. לשמרנות יש ערך כאשר לאום אחד מוצא את עצמו חי בקרב לאום אחר וחזק ממנו.
ואכן, הנאמנות לשפה העברית בתור ערך היא מרגשת אבל קשה להצדיק אותה. השפה העברית המקראית ואחר כך החזלית בלעה לתוכה מילים זרות. הרמב"ם נאלץ לכתוב את מורה נבוכים בערבית לפי שהשפה העברית של זמנו היתה דלה מדי וללא מונחים פילוסופיים. הללו נטבעו בידי בני משפחת תיבון מאוחר יותר.
העולם שלנו, זה שאנו חיים בתוכו, משתנה כמעט מרגע לרגע ועל כל פנים משבוע לשבוע. חידושי הטכנולוגיה ואורחות החיים מצריכים אותנו למצוא מילים חדשות, והללו נוצרות בתהליך שמן הסתם נחקר בידי בלשנים וסוציולוגים. תהליכים אלו של עידכון השפה הם הכרחיים ואי אפשר בלעדיהם, ולכן לא יהיה זה נכון לנסות לבלום אותם. תופעה דומה מתרחשת בשפות זרות. המילה "קומפיוטר" מופיעה גם בשפות זרות אחרות, ולא רק באנגלית (נדמה לי שזה המונח גם בגרמנית וגם ביפנית). יש אפילו יתרון מסויים לשימוש במילה לועזית. זה מזכיר למשתמשי המילה והמכשיר שזה דבר זר... אם כי בסופו של דבר מילים שחדרו לעברית השתרשו בה והן חלק מהשפה. משתמשי שפה ותיקים, כמוני, בגילי, מתקשים להשלים עם מילה כגון "ביי" במקום "שלום" אבל דובר צעיר של השפה ישתמש ב"ביי" בלי שום תחושה של זרות.
ההתנגדות לכתובות זרות היא אם כן, בחלק המוצדק שלה, נובעת מן הרצון שלא להצטרף לתופעה של חיקוי והשפלת העצמיות שלנו, כשלון בקרב אחד שמתנהל בין התרבות החרדית, או הדתית היהודית, לבין התרבות הנוכרית. אבל אין כאן חסרון בעצם המינוח הלועזי.
השאלה היא מה עושים עכשו. מה התשובה לשאלה ואיך עונים לפונה.
לקמן, בתגובה נוספת, אציע מה שאני הייתי עונה. לגבי תשובת הרב זילברשטיין, הוא עומד על הערכים החינוכיים שיש כאן, ואף מצדיק אותם מכוחו של מדרש. כל זה טוב ויפה, אבל ראוי היה לאפשר לשואל לרדת מעט מן הדרישות המוקצנות שלו. אפשר שראוי לפנות במכתב אדיב ועדין ככל האפשר לבעל החנות בבקשה שיבחר אותיות עבריות ושם עברי - ואפשר שזה לא יועיל. אבל זו טעות לקבוע עבור השואל שמוטב לקנות בחנות עם שם עברי גם אם המוצר יקר יותר. העמדת דרישה להוצאה כספית יתרה - זה דבר שצריך הצדקה! ובמיוחד כאשר הציבור החרדי, שפונה אל הרב זילברשטיין, מבורך במידות טובות ויראת שמים אבל בדרך כלל לא בכסף.
האם הרב זילברשטיין אינו מודע לכך שהוא מחמיר על השואל במובן זה שהוא מאלץ אותו להוציא יותר כסף? או שמא הוא מנסה, בפיקחות של פוסק גדול, למנוע ממנו בכל להשקיע במוצרים כאלו, אולי של הלבשה אופנתית, אולי לגברים ולא רק לנשים, מפני שבחנות עם השם האנגלי אסור כבר לקנות, והחנות העברית יקרה יותר? יש גישה כזו, כפי שהראה ליברמן במאמר מפורסם (שאדון בו בהזדמנות אחרת). האם זהו הטעם של הרב זילברשטיין, שאותו כמובן אי אפשר לחשוף?
עדיין ייראה לי שהרב זילברשטיין מחמיר מפני שזו דרכו. זו לא תהיה הפעם הראשונה שבשם ערכים יחסיים כמו שמרנות והחמרה לשם שמים הוא מגלגל על השואלים ועל הלומדים חומרות יקרות. ניתן להאשים אותי שאני מבקר אותו שלא בצדק כי יש לו טעם לדבריו, ואני עושה זאת באכסניה אינטרנטית בעוד שהייתי אמור להציע לו מפגש לדיון הלכתי או לפחות לשלוח לו מכתב. יתכן מאד שזה נכון ואיני נוהג כראוי. ביקורת בין רבנים צריכה להאמר ביניהם ולא על גבי פשקוילים, והפורום שלנו עצור חושבים אינו צריך להיות אכסניה לפשקוילים.
מה יש לי לומר? ראשית, שאם אני רוצה למחות נגד דרכו של הרב זילברשטיין בפסקים כאלו עלי לציין את שבחו: תלמיד חכם גדול וירא שמים וישר דרך (כלומר ללא מניעים אישיים). ההבדל בינינו נראה לי בהערכה שלנו למעלת החומרה וההידור. הרב זילברשטיין סבור שמן הראוי להציג דגם של פסק מחמיר. אולי הוא סבור שאיש לא יציית באמת לפסק הזה והפסק רק ישמש כדי ללחוץ על מי שמתלבט ויגרום לו לבחור דרך אמצעית בין החומרה לבין הנהגה פסולה וכך הוא יישאר בתוך המסגרת. אולי. ואולי הוא סבור שמי שיחמיר על עצמו לפי החומרות שלו יקבל שכר משמים והוצאותיו היתרות לפי החומרה יוחזרו לו משמים?
על כל פנים, גם אם יש לצדד בביקורת של הרב זילברשטיין אחרי חיקוי של חיקוי של תרבות זרה, אי אפשר להסכים עם מסקנתו שיש לבכר חנות יקרה יותר שהכתובות שלה בעברית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2016 11:09 |
|
| |
ה"רב" בעל השם האירופאי כותב בכתב ארמי? להמנע מלהקשיב לו!
לכל אחת/ד יש הדיעה שלה/ו לגבי הרבה נושאים, וטוב שכך. מתסבר שיש כאלה שחושבים שהדיעה הפרטית והשרירותית שלהם ממש אמורה לחייב אחרים, ורע שכך. לפעמים זה מגיע לאבסורד.
לאחרונה נתקלתי ב"רב" כלשהו, בעל שם מוזר כ"זילברשטיין" שלא ידעו אבותינו, ולו הגיגים מוזרים לגבי שלטים בלע"ז, ונימוקים על "לא שינו שפתם" וכו'. לתשומת לבכם:
1. ה"רב" כותב את תשובתו בכתב ארמי, ולא בכתב הפיניקי הקדום.
2. ביציאת מצריים (שלא התרחשה, ובכל זאת), לא עבר בים סוף אף אדם עם שם כ"זילברשטיין".
3. נודע לי שאותו "רב" ממש מתפלל בתפילות בלשון ארמי, ואף מתפלפל בספר בלשון ארמי.
4. לא הספיק לאותו "רב" לשון ארמי, ואף חמד הוא לשון יווני, ובפסח שמעתי שהוא משתעשע עם אפיקומן או קופיקומן כלשהו (אינני יודע מה פרטי התייוונות זו).
5. אוי לנו שפסה בושה ממקומותינו! ה"רב" מסתובב בפומבי לבוש בבגדי אריס אוקראיני בריש גלי!.
על הקהל הקדוש להמנע מלהקשיב ל"רבנים" בעלי השפעות תרבותיות זרות! להרחיק את הצביעות והטפשות ממחננו!
מצווה על כולם לא רק להקשיב ליונתן רטוש והכנעניים, אלא לכתוב לאותו "רב" זילבמשהו מכתב בכתב פיניקי צח, ולומר לו "שתדע לך שהייתי מקשיב לפסקיך ההזויים. אבל הארמית, אח, הארמית!".
תוקן על ידי בסדר_הבנו ב- 05/12/2016 11:18:58
|
|
|
|
|
|
