שמעתי לא מזמן הרצאה של יאיר פורסטנברג בנושא טומאת עם הארץ, ובעקבותיה אני פותח את האשכול. נעזרתי במקורות שיאיר הביא.
תוספתא שבת א,ז אר"ש בן אלעזר בא וראה עד היכן פרצה טהרה שלא [גזרו] הראשונים לומר לא יאכל טהור עם הנדה שהראשונים לא היו אוכלין עם הנדות אלא אמרו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה [שבית] שמאי אומרים לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ וב"ה מתירין.
מדברי בית שמאי עולה שההפרדה בין עם הארץ לפרוש אינה רק היכן שהפרוש עלול להטמא, אלא גם כשהפרוש טמא ואם כן מגעו של עם הארץ אינו מעלה ואינו מוריד לגבי טומאה, עדיין יש מקום להפרדה.
אולם ההפרדה אינה רק בין פרושים לעמי ארצות אלא גם יש דרגות בפרישות כמבואר במשנה חגיגה: ב,ז בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה, בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה, והייתה מטפחתו מדרס לקודש; יוחנן בן גודגדה היה אוכל בטהרת הקודש כל ימיו, והייתה מטפחתו מדרס לחטאת.
כלומר, יש רמות של טהרה ופרישות, וביחס לכל רמה, הרמה שתחתיה היא כטומאה לכל דבר, כטומאת זב.
נשלח ב-22/5/2016 16:44
טהרה וקהילה בעת העתיקה
http://goo.gl/B8zFKl
נשלח ב-10/8/2013 22:52
מתוך שיחה עם חבר עלתה תובנה שייתכן ומטרת דיני חברות היתה ליצור ריבוד חברתי, ראו רמב"ם סוף הלכות טומאת אוכלין:
אף על פי שמותר לאכול אוכלין טמאים ולשתות משקין טמאים, חסידים הראשונים היו אוכלין חוליהן בטהרה ונזהרין מן הטומאות כולן כל ימיהן; והן הנקראין פרושים. ודבר זה קדושה יתרה היא, ודרך חסידות שיהיה אדם נבדל ופורש משאר העם, ולא ייגע בהן ולא יאכל וישתה עימהן: שהפרישות מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים, וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן הדעות הרעות, וקדושת הנפש גורמת להידמות בשכינה, שנאמר "והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני"
תלמיד לכאורה דברי ר' יוסי הם כבר תגובה למצב שנוצר וסליחה על המדעיות.
_________________
נשלח ב-10/4/2011 08:24
בעב
הפרדת הקהילות אינה נגרמת כל עוד שכבת ה"חברים" הינה דקה ובפרט כאשר היא תלויה באחרים ומכירה בכך (או שאם אינה מכירה בכך הם יכולים לגרום לה בקלות להכיר בכך). מתקיים איזשהו היזון חוזר בין החברים הזקוקים לאחרים והאחרים הזקוקים להם (זאת כאשר הם עקרונית "דתיים"). חשובני שזה היה הרקע בתקופה בה "שוכללו" דינים אלו.
בכל מצב אחר אכן יש בעניין בעיה.
הוספה - משום מה לא הוזכרו כאן דברי ר' יוסי (כמדומני) שבלקראת סוף מס' חגיגה הסביר קולות בענייני טהרה שלא יהא כל אחד בונה במה לעצמו
תוקן על ידי תלמידטועה ב- 10/04/2011 08:26:16
נשלח ב-8/4/2011 13:14
לך תסביר זאת לזו שיושבת בבית הטומאות ומנועה ממגע בכל מה שבבית.
נשלח ב-8/4/2011 12:33
צעג כתב:
פותח האשכול פתח בסוציולוגיה אבל היה לו לפתוח בנקודה בסיסית יותר. איך אמור להראות בית יהודי.
אצלנו מהללים ומשבחים את הבית היהודי, בפרט את הלכות נידה הגורמות לשמירת המתח הזוגי ומונעות שיגרה. אולם אצלנו הלכות אלו הם רק תולדה של מעמד הנידה. האיסור בתורה הוא לגשת לאשה בנידת טומאתה, האשה היא טמאה ולכן לבעל אסור לגשת אליה. טומאת הנידה היא כשמה, מנודה. וידועים דברי הרמב"ן בנידון. גם אם נניח כדברי הרמב"ם שהתורה הקלה במעמד הנידה, עדיין המצב הרצוי בעיני חז"ל הוא חברות , דהיינו פרישה מטומאה, כהנים אמורים לאכול תרומה בטהרה וישראל ברגל חייבים לנהוג בכל הלכות טהרה.
מכאן נובע שבבית הרצוי הנידה אכן היא מבודדת בימי נידתה. ואכן המשנה מדברת על בית הטומאות. ברור מאליו שגם בית ספר לבנות אי אפשר לקיים בתנאים כאלו, ואני משאיר את היתר לדמיונכם.
בחז"ל כתוב גם הטעם הזה, כלומר, רצונם לומר שהמהות הטבע היא בגלל המתח שצינת,
ראה לעיל ההסבר שלי בעניין,
שטמאה לעצמו אין לו חיסרון, רק החיבור לטמאה, היא הבעיה כמו חיבור לחולי ולחוסר נקיון ולרע וחיבור לחברה ואומה רעה,
כלומר: חיבור בזמן נידה היא רע לו ולה, אבל לא שיש לה בעצמה איזה חיסרון,
נשלח ב-8/4/2011 08:02
פותח האשכול פתח בסוציולוגיה אבל היה לו לפתוח בנקודה בסיסית יותר. איך אמור להראות בית יהודי.
אצלנו מהללים ומשבחים את הבית היהודי, בפרט את הלכות נידה הגורמות לשמירת המתח הזוגי ומונעות שיגרה. אולם אצלנו הלכות אלו הם רק תולדה של מעמד הנידה. האיסור בתורה הוא לגשת לאשה בנידת טומאתה, האשה היא טמאה ולכן לבעל אסור לגשת אליה. טומאת הנידה היא כשמה, מנודה. וידועים דברי הרמב"ן בנידון. גם אם נניח כדברי הרמב"ם שהתורה הקלה במעמד הנידה, עדיין המצב הרצוי בעיני חז"ל הוא חברות , דהיינו פרישה מטומאה, כהנים אמורים לאכול תרומה בטהרה וישראל ברגל חייבים לנהוג בכל הלכות טהרה.
מכאן נובע שבבית הרצוי הנידה אכן היא מבודדת בימי נידתה. ואכן המשנה מדברת על בית הטומאות. ברור מאליו שגם בית ספר לבנות אי אפשר לקיים בתנאים כאלו, ואני משאיר את היתר לדמיונכם.
נשלח ב-7/4/2011 22:03
המצטט כתבת "אך המאירי פירש שהיא גוזמא בעלמא." היכן נעצר?
נשלח ב-7/4/2011 21:38
המצטט לא העלתי בדעתי לרגע כי זו הלכה למעשה כיוונו החכמים אפילו בלי המאירי- הרי יש גבול לכל טמטום- זו היתה שיחת בטלה של בית המדרש בין מנחה למעריב, שיחה פסולה ואבסורדית ומוטב היתה אם לא היתה נכתבת, אבל החברים כאן המנסים למצוא תרוצים והסברים לגמרא זו, הסבר ותרוץ בכל מחיר, מעציבה מאד.
ראש הישיבה נזף בתלמיד ואמר לו- מספרים עליך, כי אתה מתרועע עם נערות! רבי צעק התלמיד- זה שקר גס! שאג עליו הראש ישיבה- חצוף עבריין- ואתה מה רצית שזו תהיה אמת? לא מספיק שאומרים עליך.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-7/4/2011 21:14
[quote]
ירוחם כתב:
המצטט זו לא שנאה תחת שנאה. זו שנאה של נשיכה- לשנאת מוות עד רצח. כפי שכתבתי קודם הגמרא הבבלית הכניסה לפיהם של תנאים ואמוראים א"י, דברים שלא יכלו להגיד.
[/quote]
ירוחם
(בדרך אחרת)
כבר הקשו התוספות איך מותר להורגו, והרי שפיכות דמים היא.
ותירצו בשם ר"י שמדובר בעם הארץ המכיר וכופר להכעיס, ומותר להורגו משום פיקוח נפש שהוא ליסטים וחשוד על הדמים.
אך המאירי פירש שהיא גוזמא בעלמא.
תוקן על ידי המצטט ב- 07/04/2011 21:32:21
נשלח ב-7/4/2011 20:54
maxmen כתב:
מעשה בראשית ומעשה מרכבה הם לא עניין טכני, איינשטיין וכן המדע בעקבותיו דוגלים בחוקיות אחידה בטבע שזה בעצם טענת היהדות מאז ומתמיד,
הם טכניים מהבחינה הזאת שרוב ככל הזמן האדם לא מתפעל מהם ולכן הם דבר שהוא מחוץ לחיים שלו עצמו ולכן הם לא עדיפים על כל טכניקה אחרת ודאי שיש בזה עניין גדול ולדעת הרמב"ם יש בזה מעשה מרכבה ובכל זאת מדובר בהתפעלות חד פעמית ולכן לא היא עיקר החשיבות של החכמה לגבי עםארצים:
אין היום עםארצים, היום כל ילד לומד בגלל החינוך חובה, אין עם ארץ במובן חז"לי היום, כמעט בכל האנושות,
מסכים לגמרי, אלא שדיברתי על עמי הארץ ביחס לחכמים ושנה ופירש: הוא גם לא נכנס בהגדרה של עם ארץ רק בהגדרת מין,
בתכלס' אפילו העוסקים היום בדיני ממון לא בדיוק לומדים את ההיגיון המערבי בדיני נזיקין וממון, ודווקא פוסקים לפיהם,
כלומר: קיבלנו את דיני דמלכותא ולא עוסקים בלימודם כלל,
תבין שחייבים את משיח עכשיו ומיד
_________________
_________________
נשלח ב-7/4/2011 20:46
בקשר לאבסורד הוא זועק כיון שמדובר בחילול יום הכיפור והוא בא לתקן את הביטוי שמצד עצמו היה נצרך אלא שיש סכנה שיקחו אותו בצורה חופשית מדאי וכוללת מדאי דבר שלא אליו הייתה הכוונה באמירה
_________________
נשלח ב-7/4/2011 20:42
צענע במילים פשוטות הכוונה שלי הייתה שבעבר היה יוקר לחכמה כיון שהייתה זהות מאוחדת בין החכמה והיראה "הן יראת אלוהים היא חכמה וסור מרע בינה" החכמה הייתה פשוט להבחין ולפרוש מהרע ובזה הצטיינו החכמים ובדבר הזה האמינו לא רק החכמים אלא כל העם [אמנם היה צורך לומר את הדבר אבל לאחר האמירה היה בה כדי שכנוע] לעומת היום שהיראת אלוקים מצטיירת כתמימות שאין בה חכמה כיון שהיראים תולים את יראתם בין היתר ביראת העונש ולא בהכלת המציאות בצורה שלימה יותר שהיא המרחיקה ברמה הבסיסית באופן טבעי מחטא במילים אחרות - אילולי יראת העונש לא הייתה קיימת היראה הייתה מצטיירת בעיני הכל כרוממות האנושית העליונה האפשרית כיון שיש בזה איפוק ויש בזה אמת קיימת והעולם מתפעל מציור היופי ובפרט כיון שהיא באדם שבאופן טבעי קשה להתעלם מהנוכחות שלו "אבירי לב רחוקים מצדקה" הם מכוערים ודוחים בעצם נוכחותם וכשהם מתחכמים פעמים שברק הרעיונות שלהם מטשטש את הכיעור והדחיה שבהם ולכן הם גם יכולים להשפיע על אחרים ולקרב אותם לחטאים שהם גסים בהם ובקרבתם לאחרים גם האחרים נעשים גסים בחטאים ההם וכאן מגיע הבלבול שיוצר את החוצפה "פני הדור כפני הכלב והאמת נעדרת" במצב האנורכיסטי שנוצר העזים והחצופים מרימים ראש והציבור שומע להם כיון שאין לו דבר ברור ובמצב הזה באמת אין לנו במה להיעזר אלא בסבלנות של תקווה לעתיד טוב יותר ובבורא שהכל שלו
_________________
נשלח ב-7/4/2011 20:18
בעל
לפי בקשתך עיינתי קצת במקורות, על אמירות הפוכות בצורה קיצונית מהגמרא הבבלית בפסחים.
אבות פרק ב רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך
פרק ד איזהו מכובד המכבד את הבריות שנאמר (שמואל א' ב') כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו הדגש הוא על הבריות לא על ת"ח.
ת ברכות דף יט תא שמע: גדול כבוד הבריות שדוחה [את] לא תעשה שבת
ברכות דף יז מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה: אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה, אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו, כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו,
אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק.
ירושלמי מסכת נדרים פרק ט דף מא טור ג /ה"ד ואהבת לרעך כמוך ר' עקיבה או' זהו כלל גדול בתורה
סנהדרין - ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה .
הגמרא הזו מופיע מספר פעמים בש"ס- מה פרוש ברור לו מיתה יפה? הגמרא אומרת זאת במקרה של הוצאה להורג על ידי בית דין .כלומר הדברים נאמרים לראש אב בית דין- כבוד ראש הסנהדרין. זה עתה גזרת גזר דין מות על הפושע הזה שנמצאה אשם וחויב במיתת בית דין, כ"ת שים לב הוא נשאר רעך, למרות ההבדלים הגדול ביניהכם
רש"י שמות פרק כ והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה:
