| נשלח ב-6/4/2011 22:02 |
 |
| |
הפינה התורנית
ידוע שמכל דבר בעולם אפשר וצריך ללמוד הוראה בעבודת ה' - והנושאים שאנחנו עוסקים בהם לא יוצאים מכלל זה.
אז - אם יצא לכם ללמוד / לקרוא משהו בהקשר לנושאים שלנו (פרחי מיאמי ושות'...) שאפשר לקחת ממנו הוראה בעבודת ה', או שסתם חשבתם על רעיון כלשהו שקשור - שתפו אותנו כאן!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2016 17:03 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2016 16:00 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת כי תבוא תשע"ו ישבתי פעם במשרדו של ידידי מפקד משטרת הקאוסן, כדי לנסות לעזור לבחור ישראלי שרימו אותו בחנות תכשיטים בבנגקוק, ומכרו לו תכשיטים מזויפים תמורת אלפי דולרים. בעודנו יושבים שם, נכנסו למשרד שני אמריקאים בליווי מקומי, והתלוננו על אותה בעיה בדיוק. הבחור המקומי שאל מי אני, ואמרתי שאני מנהל מרכז יהודי שעוזר למטיילים היהודים כאן. הבחור פנה לאמריקאים ואמר להם: "אתם צריכים לדאוג שגם האמריקאים ייפתחו בית כזה שעוזר למטיילים". המפקד התחיל לצחוק ואמר לו: "אינך מבין, זה לא משהו שמדינות מקימות, זה העם שלהם, אצלם העזרה ההדדית היא בגנים. למשל, כשנעצר ישראלי, מיד מגיעים אליי עשרים ישראלים לשאול כמה אפשר לשלם בשביל לשחרר אותו. לעומת זאת, כשנעצר בחור אמריקאי ואני מציג לאמריקאי אחר את הדרכון שלו, שיעזור לו, הוא מסתכל בתמונה ואומר לי: 'מצטער, אינני מכיר אותו'"... *** פרשתנו פותחת במצוות הבאת הביכורים לבית המקדש. אדם עבד קשה, זרע וחרש, והנה סוף סוף הגיעה השעה והוא רואה פירות. ומה עכשיו? עכשיו עליו לקחת את הפירות הראשונים ולהביאם לבית המקדש לכהנים. במעשהו הוא מצהיר כי הוא מאמין ש"ברכת ה' היא תעשיר", ואינו חושב ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה". *** מתי התחילו בני ישראל לקיים את מצוות הביכורים? כיבוש הארץ נמשך שבע שנים, ועוד שבע שנים ארכה החלוקה. רק ארבע עשרה שנה אחרי כניסתם לארץ החלו בני ישראל לקיים את מצוות הביכורים. כל זמן שלא כבשו - אין ממה לתת ביכורים, ולכן המתינו לסיום הכיבוש. אבל למה היה עליהם להמתין לסיום החלוקה? לכאורה, ברגע שהאדם מקבל את נחלתו, הוא יכול לקיים את המצווה. מדוע אלו שכבר קיבלו נחלה צריכים לחכות עד שיקבלו כולם? *** מסבירה החסידות שהתורה מצווה שמצוות הביכורים תיעשה מתוך שמחה - "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה'", ויהודי שכבר קיבל נחלה אינו יכול להיות שמח כל עוד יש יהודים שעדיין לא קיבלו את חלקם בארץ ישראל ועדיין אינם יושבים תחת גפנם ותחת תאנתם. רק כשכולם, ללא יוצא מן הכלל, באו אל המנוחה ואל הנחלה, אפשר היה לשמוח באמת ולהביא ביכורים מתוך שמחה כנדרש. *** מצוות הביכורים קיימת גם בשדה הרוחני של האדם. את ראשית הפירות על האדם לתת לה', וכיצד? כשהאדם מתעורר משנתו, הוא מקדיש את הדקות הראשונות לתפילה לאלוקים; כשהאדם מרוויח כסף – הוא נותן את ראשית רווחיו לצדקה; כשהאדם משקיע כוחות בפרויקטים שונים, אינו שוכח להקדיש את מיטב כוחותיו למצוות. האדם עלול לחשוב בלבו: 'אני את נפשי הצלתי. עשיתי את הנדרש ממני, ומה אכפת לי מה קורה עם יהודי אחר?' ולכן התורה מספרת שעם ישראל חיכה ארבע עשרה שנה, שכל יהודי יגיע למנוחתו ולנחלתו, ורק אז יכול היה העם לשמוח. "גם אתה אינך יכול לשמוח בטרם ראית שלכל יהודי בסביבתך יש כל מה שהוא זקוק לו בגשמיות וברוחניות". *** בימים אלו נחזק את הערבות ההדדית. כל זמן שיש יהודי שחסר לו משהו בגשמיות או ברוחניות – נשתדל להיות שם בעבורו, ובזכות הערבות ההדדית נזכה לכתיבה וחתימה טובה ולשנה של גאולה אמיתית ושלימה. שבת שלום נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2016 11:15 |
|
| |
חזק ביותר!! אהבתי.
שבת שלום ומבורך!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2016 10:36 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת כי תצא תשע"ו רב צעיר, חסיד חב"ד, נסע פעם מקנדה לניו יורק. הוא שב מחתונה, וציפתה לו נסיעת לילה ארוכה. אחרי כמה שעות נהיגה הרגיש החב"דניק שהוא עייף מאוד וחייב לעצור לנוח. ירד מהכביש המהיר ביציאה הראשונה והחל לחפש מלון. הוא נוסע ונוסע, ואין שום מלון באופק. רק אחרי כחצי שעה של נסיעה מצא סוף סוף שלט "מוטל". הוא נכנס לקבלה. יושבת שם פקידה מנומנמת ואומרת לו: "אני מצטערת, אין לנו חדרים פנויים". "תגידי לי היכן יש מלון נוסף, כי איני מסוגל לנהוג עוד, ואני חייב לישון כמה שעות", מבקש החסיד. "האמת היא שבכל האזור אין שום מלונות", עונה הפקידה ומסתירה פיהוק, "אבל יש בית אבות כמה קילומטרים מכאן, ושם משכירים לפעמים חדר פנוי". הרב הצעיר מגיע לאותו בית אבות, והבחור הנחמד בקבלה אומר לו שבדיוק היום התפנה חדר ונותן לו מפתח. החב"דניק מעדיף שלא לחשוב מה פירוש חדר שהתפנה בבית אבות, ופשוט הולך לישון כמה שעות. בבוקר הוא מתפלל ועומד לצאת לדרך. כשהוא כבר עומד ליד הרכב, הוא חושב לעצמו: "אם הגעתי עד לכאן בהשגחה פרטית, כנראה יש לי כאן שליחות". הוא חוזר פנימה ושואל את הפקיד: "האם יש כאן יהודים?" "מעניין שאתה שואל", משיב הפקיד, "היה לנו כאן רק יהודי אחד, והוא היה גר בחדר שישנת בו. הוא נפטר אתמול, ואנחנו מחכים לכומר שיבוא לקחת אותו לקבורה". "ודאי אתה מתכוון לומר שאתם מחכים לרב", תיקן אותו החב"דניק. "לא. אנחנו מחכים לכומר, כמו תמיד", התעקש הפקיד. הרב נבהל והחל להסביר לפקיד על חשיבות הקבורה היהודית. בשלב מסוים הפקיד השתכנע ואמר:"אתה יודע מה? אתה רב? אני אקח את הפרטים שלך ואוציא לך תעודת פטירה, ותיקח אתך את הנפטר". החב"דניק שלנו נדהם לרגע מהרעיון, אבל כשהתעשת הבין שלצורך זה נשלח לשם, ומיד הסכים. ואכן אחרי כחצי שעה יצא לדרך עם מטען קצת חריג... הוא נסע מיד לקהילה היהודית הקרובה, והחל להסביר למזכיר הקהילה את העניין, אך המזכיר אמר לו: "הרב אינו כאן. תחזור מחר". כשראה שלא מכאן תבוא הישועה, נסע לעוד קהילה, וביקש את עזרת הרב בארגון הקבורה. רב הקהילה התפעל מאוד מההשגחה הפרטית - איך הגיע בדיוק בזמן להביא יהודי לקבורה יהודית, וסיפר לו שבבית הקברות שלהם יש חלקה מיוחדת שמישהו תרם בעבור יהודים גלמודים ובודדים שיוכלו להיקבר שם ללא תשלום. שני הרבנים הולכים להכין את הנפטר לטהרה. ופתאום רב הקהילה צועק: "לא יאומן!" ומיד ממשיך ומספר: "היהודי הזה היה חבר בקהילה שלנו, ולפני כחמש שנים הוא נעלם, וכולנו חיפשנו אותו ואף פנינו למשטרה, אך לא מצאנו אותו. ותראה באיזו השגחה פרטית הוא חזר להיקבר בדיוק כאן, בבית הקברות הקהילתי שלנו. אך מה שיותר מדהים הוא שחמש שנים לפני שהוא נעלם, היהודי הזה הוא שתרם את החלקה המיוחדת לאנשים גלמודים כאן בבית הקברות". *** בפרשתנו אנו קוראים על מצוות "שילוח הקן", וכך התורה אומרת: "כי יִקָּרֵא קן ציפור לפניך בדרך על כל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים... לא תיקח את האם על הבנים ...שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך". אומרים המפרשים שמן המילים "כי ייקרא" לומדים כי מצווה זו מזדמנת במקרה, תוך כדי הליכה בדרך, בלי שום חיפושים ובלי שום הכנות מראש. התורה אף מפרטת אפשרויות שונות – על העץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים, ובכך מדגישה כי מדובר בהיתקלות מקרית בקן, באמצע הדרך, בלי שום הכנה או תכנון. בדרך כלל, האדם מרגיש שכדי לעשות מצווה דרושות הכנות רבות ("בשבוע הבא אני בא להניח תפילין", "בעוד חודש אני מתחתן וביום הזה אני אתן הרבה צדקה"), אך כאן התורה מתארת לנו מצב שהאדם נתקל במשהו במקרה, "כי יקרא", בלי שום תכנון וללא הכנה, ומיד יש לו מצווה מוכנה. מכך נוכל ללמוד שהמצוות מחכות לאדם על כל צעד ושעל, ועליו רק לשים לב וללקט אותן, לקיים אותן במחשבה, בדיבור ובמעשה. *** כל אחד מאתנו נתקל בהרבה הזדמנויות לקיים מצוות - למשל, אני פוגש אדם שקצת קשה לו, ואני יכול פשוט לחייך אליו; פתאום, "במקרה", נתקלתי בשיעור תורה, ואני יכול להשתתף בו; רק התיישבתי במכונית, והנה אני רואה שהנהג לידי אינו מצליח להתניע, ואני יכול להתעכב מעט ולעשות חסד. וכך בכל מצווה הבאה לידנו, התורה מלמדת אותנו שלא נחמיץ הזדמנויות. אנחנו נמצאים בשבועות האחרונים של השנה, וזו הזדמנות טובה לפקוח עיניים ולראות אילו מצוות נמצאות ממש לידנו, ולהיכנס לשנה החדשה עם החלטה שבעזרת ה' נקיים גם אותן. ויהי רצון שניכתב כולנו לחיים טובים ומאושרים בגשמיות וברוחניות ונתאחד כולנו בירושלים בגאולה אמתית ושלמה. שבת שלום הרב נחמיה וילהלם בית חב"ד בנגקוק תאילנד נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2016 12:57 |
|
| |
מאוד יפה, יישר כח!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2016 12:07 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת שופטים תשע"ו באחת מערי אירופה, היה מושל שתחת חסותו זכו היהודים לשקט ולרוגע. המושל אוהב שוחד היה, וכך היו היהודים קונים לעצמם שקט וביטחון. ביום בו הוחלף המושל, הודיע המושל החדש שהוא בשום אופן לא ייקח שוחד. היהודים נבהלו וחששו מאוד שהנה מצבם עלול להתדרדר. באו לרב ופרשו לפניו את חששותיהם. הרב חייך ואמר להם: "אל תדאגו, יהיה טוב, בעזרת ה'". הרב ביקש פגישה עם המושל החדש, ונקבעה לו פגישה בעיצומו של הקיץ. הרב מגיע לפגישה לבוש בבגדי חורף כבדים, מעיל פרווה, מגפיים, צעיף צמר וכובע פרווה גדול. המושל רואה את הרב, מתחיל לצחוק ושואל: "מה קרה לך, כבוד הרב? מה פשר הבגדים האלו?" והרב בשיא הפשטות משיב לו: "עוד מעט ירד שלג". המושל צוחק ואומר לו: "שכחת שאנחנו באמצע הקיץ?" והרב עונה: "אני יודע שאנחנו בקיץ, ובכל זאת ירד שלג. אני מוכן להתערב אתך על כך". ואכן המושל מחליט להתערב עם הרב על חמשת אלפים רובל. הרב מפקיד את הכסף בידי נאמן ויוצא לביתו שמח. כשהגיע הביתה, הוא אמר לאנשי קהילתו: "אין מה לדאוג, המושל קיבל שוחד, חמשת אלפים רובל, הכול יהיה בסדר". *** פרשתנו מתחילה במילים: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". התורה מזהירה את השופטים: "לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד כי השוחד יעוור" - כשאדם מקבל שוחד, דעתו מתעוותת, והוא, גם בלי משים, פוסק לטובת זה שממנו קיבל טובת הנאה. בחסידות מוסבר שאצל כל אדם קיימים שערים הדורשים שופטים - העיניים זקוקות לשופטים כדי לדעת מה לראות ובמה לא להסתכל, האוזניים צריכות להיזהר ולדעת מה לשמוע ומה לא, והפה צריך להיזהר בדיבורו. התורה מסבירה ואומרת לנו שעלינו להיזהר שלא להיות משוחדים במשפט, ולבדוק היטב כל דבר שנכנס בשערים אלו או יוצא מהם. *** חודש אלול, החודש שהתחלנו בימים אלו, הוא חודש חשבון הנפש של כולנו, ובו אנחנו משחזרים את אשר היה במשך השנה, ובודקים אם השופטים שעומדים בשערינו אכן עושים את עבודתם נאמנה. ההתבוננות ודאי תביא אותנו למסקנה שיש מה לשפר, וההחלטות לעשות את השינוי הנדרש יעזרו לנו לחיות בעולם טוב יותר וייתנו לנו את הזכות להיכתב ולהיחתם לחיים טובים ומאושרים, חיים של גאולה וישועה. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2016 14:51 |
|
| |
יישר כח!!
שבת שלום ומבורך:)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2016 12:09 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת ראה תשע"ו שלמה ניגש לחברו יוסף בבית הכנסת וביקש שילווה לו אלף שקלים. יוסף, שבדיוק קיבל את המשכורת שלו, שמח שיש לו אפשרות לעזור לחבר והלווה לו את הכסף. שלמה כתב על פתק שהוא מתחייב להחזיר לחברו יוסף את מלוא הסכום בתוך חודש. אחרי כמה שעות יוסף ממשש בכיסו וקולט שהארנק נעלם. לאחר רגע של צער חושב לעצמו: 'איזה מזל שהלוויתי לשלמה אלף שקל. לפחות את הכסף הזה הצלתי'. מה רבה הייתה הפתעתו כשבערב הגיע מישהו לביתו עם הארנק וסיפר שמצא את הארנק, וגילה בפנים פתק ועליו מספר טלפון של שלמה. הוא צלצל לשלמה ושאל ממי לווה אלף שקלים, וכך ידע למי להחזיר את האבדה. מסתבר שנתינה לזולת יכולה לעזור לנו באופן מיידי. *** בפרשת השבוע התורה מצווה עלינו על מצוות הצדקה, "פתוח תפתח את ידך.. ולא תקפוץ את לבבך... ורעה עינך באחיך" אנחנו רואים שהתורה מדברת על היד, על הלב ועל העין; ובעצם מדובר כאן על תרגול קבוע שיעצב את האדם - דבר ראשון היד נותנת, באמצעות נתינה זו הלב ירגיש רגשות חיוביים כלפי המקבל, ואז יש להרגיל את העין להיות נדיבה, לתת בעין יפה, וכפי שאמרו חז"ל על הפסוק "נתון תיתן" - מובטח לו שברגע שייתן - יחזור וייתן ויתרגל לנתינה. *** יהי רצון שנזכה להיות מורגלים בנתינה ונזכה תמיד להיות בצד הנותן ולא נזדקק למתנת בשר ודם... כי אם לידך המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה. "גדולה שצדקה שמקרבת את הגאולה" בזכות הריבוי במצוות הצדקה מזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2016 12:12 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2016 12:10 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת עקב תשע"ו מספר הרב נחמיה וילהלם, שליח הרבי מליובאוויטש בבנגקוק: בקיץ תשע"ד (2014), בעת ביקורי בארץ, מיד לאחר מבצע "צוק איתן", עשינו התוועדויות למטיילים שביקרו בבית חב"ד בתאילנד. ההתוועדויות התקיימו בתל אביב ובירושלים. דיברתי על הנסים ועל הנפלאות שזכינו לראות בשבועות האחרונים, ועל כך שאנחנו צריכים להודות לה' על הנסים. אחת המשתתפות עצרה אותי ושאלה: "איך אתה מצליח לראות רק את הטוב, הרי נהרגו לנו חיילים, והיינו במתח בגלל האזעקות?" אמרתי לה שאכן עברנו גם ימים לא קלים וחווינו מכות לא פשוטות, וכולנו מתפללים שנשב בארץ לבטח, ולא תהיה עוד מלחמה. אמנם איננו מבינים את דרכי ה', אך בידינו הבחירה – להמשיך להתלונן, או לנסות לראות את הטוב שבכל דבר ולדעת להגיד תודה. ככל שנסתכל על המציאות בצורה חיובית יותר - נזכה לטוב גלוי יותר. *** בפרשתנו אנחנו קוראים את הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" - התורה מצווה עלינו שכאשר אנחנו אוכלים, עלינו לברך את השם. וכי ה' זקוק לברכה שלנו? אני יכול להבין שבן אדם, בשר ודם, זקוק לתודה. כשהוא נותן לי משהו - מחובתי להכיר טובה על מה שעשה למעני. אם אודה לו; זה ישמח אותו, והוא ירצה להמשיך ולתת. אבל למה הקדוש-ברוך-הוא, מלך מלכי המלכים, צריך את הברכה שלי, של היהודי הפשוט? האם 'זה עושה לו טוב'? האם בזכות הברכה שלי יוכל לתת יותר? התשובה לשאלה הזו מופיעה בפסוקים הבאים: "הישמר לך פן תשכח את השם אלוקיך... פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ורם לבבך ושכחת, ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה..." כלומר, כשאינך מודה – אתה הופך לכפוי טובה ומועל בתפקידך. התורה מלמדת אותנו שהחשיבות של ההודיה לאלוקים היא בעיקר בשבילנו. בזכות הברכה - נלמד לראות את כל הטוב שיש לנו, ולזכור מי נתן לנו את כל הטוב הזה. ובשביל מה נתן לנו ה' את הטוב? כדי שנשתמש בו לטוב – להפוך את העולם למקום טוב יותר. *** ברכת המזון והברכות שאנחנו מברכים על כל מאכל - מטרתן היא לפתוח לנו את העיניים ולתת לנו בכל יום תזכורות, שוב ושוב. כשנדע להעריך את השפע שקיבלנו, וכשנזכור את המטרה האמתית שלשמה הקב"ה נותן לנו את השפע, יוריד לנו הקב"ה עוד ועוד שפע, ונזכה לקבל הרבה גשמיות ולעשות ממנה הרבה רוחניות. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2016 16:51 |
|
| |
גם אני התרגשתי.. והמעניין הוא שהיתה לנו שאלה על זה בבגרות השנה. אז לפחות ידעתי את הרש"י בע"פ.. נשלח מהאנדרואיד שלי_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2016 16:40 |
|
| |
יישר כח!
שתהיי בריאה מהלעלעל, איך חשבת על הרעיון הזה?
וכמובן, ההקשר המיאמי, מקדישה לכולם את השיר המדהים "שמע ישראל" שלקוח מתוך הפרשה (עם פירוש רש"י!).
וואי, כמה התרגשתי שלמדתי את הפסוק הזה לבגרות...
שבת שלום!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2016 16:22 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2016 16:20 |
|
| |
מהמם, תודה רידה, ותודה מיאמוש:)) את נידבת לי לכתוב את התגובה הזאת ואני מנדבת לך את התגובה עם המספר הבא:) שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2016 13:43 |
|
| |
ב"ה ממתק לשבת פרשת ואתחנן תשע"ו מספר הרב וילהלם, שליח הרבי מליובאוויטש בבנגקוק: השעה שתיים אחרי חצות בביתנו בבנגקוק, זה עתה סיימנו את העונג שבת. דפיקות על הדלת. בפתח עומדת בחורה ישראלית שלפני שעות אחדות ביקרה בעונג שבת עם דודתה. היא מספרת לי בדמעות שהמשטרה עצרה את דודתה. הדודה התיישבה בחנות על כד גדול, וכשקמה, הכד היה שבור. לטענת המוכרת, הדודה היא ששברה את הכד, והיא רוצה שתפצה אותה על הנזק. רצתי לתחנת המשטרה, ואני רואה את הדודה יושבת ומסביבה המולה שלמה, כעשרה שוטרים ועוד כמה תאילנדים סקרנים. שאלתי את השוטר בכמה כסף מדובר, והוא אומר לי "אלפיים באט". ניסיתי לשכנע את האישה שתשלם ותגמור, והיא ממש כעסה עליי והתחילה להסביר לי שהמכסה היה שבור לפני כן. הסברתי לה שאין שום חשיבות לשאלה אם היא אשמה או לא. בשביל אלפיים באט לא כדאי לשבת בכלא, וודאי לא בכלא בתאילנד. אבל היא לא הסכימה. בסופו של דבר סיכמתי עם השוטר שישלמו אלף באט. ביקשתי מאחד הנוכחים לשלם, והדודה שוחררה, אך כשיצאנו, הדודה כעסה עלי למה הסכמתי לשלם... *** בפרשת השבוע אנחנו קוראים את הפסוקים המוכרים לכל יהודי: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". רש"י מסביר על המילים "בכל מאודך" - "בכל ממונך". נשמע מוזר. אחרי שהתורה מצווה עליי "בכל נפשך" - שעליי למסור את נפשי על אמונתי בה', יש צורך להגיד לי שגם על כספי עליי לוותר למען אמונתי?! הייתכן שאדם יהיה מוכן לוותר על חייו, אך יסרב לוותר על רכושו?! *** מוזר, אך ייתכן. לצערנו יש אנשים המעריכים את כספם יותר מאשר את חייהם. לאנשים כאלה צריך לומר לאהוב את השם בכל כספם. שמעתי פעם על אדם שרצה לצחוק על עצמו על חסכנותו המופרזת, וסיפר שהלך פעם בהרלם שבניו יורק בשעת לילה מאוחרת, ופתאום הרגיש חפץ מתכתי קשה וקר תקוע בגבו וקול גס וזועף נובח: "את הכסף או את החיים!" כשלא ענה, השודד לחץ את האקדח חזק יותר וצעק: "למה אתה לא עונה לי, את הכסף או את החיים!" והמסכן עונה לו: "רגע, אתה לא רואה שאני מתלבט..." וזו אינה בדיחה. פעמים רבות נוכל לפגוש אנשים שמוכנים לסכן את חייהם בשביל כסף. *** מסתבר שלפעמים סדרי העדיפויות שלנו בחיים דורשים רענון וסידור מחדש. "קריאת שמע" מזכירה לנו לחשוב מחדש על הערכים, לסדר אותם בצורה נכונה יותר, בצורה יהודית יותר, ולמעלה, בראש סולם הערכים – נעמיד את אהבתנו לבורא. *** התורה מצווה עלינו לבנות מחדש את סדר העדיפויות בחיינו, כך שאת המקום הראשון ניתן לחלק הרוחני שלנו. כך נשכיל להקצות זמן לעוד שיעור תורה, נבין שכדאי להשקיע עוד כמה דקות בתפילה ונדע לפנות קצת יותר זמן למשפחה. יהי רצון שנצליח להכניס את הקב"ה לכל חלק בחיינו ונזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש. שבת שלום! נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
|
