תחילת עניינו של יו"ט שני של גלויות הוא בזמן שהיו מקדשין החודש על פי הראיה ומאחר שקלקלו הכותים והיו משיאים משואות כדי להטעות את העם, היו שלוחים יוצאים בחדשי המועדות והצומות ומודיעים לעם על קביעות החודש אם מלא הוא או חסר "ומקומות הרחוקים שאין השלוחין מגיעין אליהם היו עושים שני ימים מפני הספק לפי שאינם יודעים יום שקבעו בו בית דין ראש חודש איזה יום הוא" (רמב"ם קיהו"ח פ"ג הי"א)
כל זה היה נכון בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה. כידוע, "מסוף חכמי התלמוד בעת שחרבה ארץ ישראל ולא נשאר שם בית דין קבוע" (רמב"ם שם פ"ה ה"ג) התחילו לקבוע את החדשים על פי חשבון.
ואכן כך אומרת הגמ' במסכת ביצה (ד:) "ואילו בטלו כותים עבדינן חד יומא" פירוש, אם היה מפסיק החשש מקלקול הכותים היו חוזרים למשואות בראשי ההרים והכל היו יודעים מתי נקבע ראש חודש, היינו עושים יום אחד יום טוב. וא"כ שואלת הגמ', "והשתא דידעינן בקביעא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי" פירוש, כיום שאנו בקיאים בקביעות החודשים מדוע אנו עושים יומיים יו"ט? מתרצת הגמ' "משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם, זמנין דגזרו המלכות גזרה ואתי לאקלקולי". פירוש, בגלל ששלחו משם (א"י?) הזהרו וכו' אולי יהיו זמנים שהמלכות תגזור לא לעסוק בתורה וישתכח סוד העיבור (רש"י) ויצא קלקול של אכילת חמץ בפסח.
(אמנם דעת רב אסי בסוגיא "נולדה בזה אסורה בזה" בכל יו"ט, ור' זירא פירש דהרי גם היום שמקדשין על פי חשבון נוהגים יו"ט שני וע"כ "חק קבוע הוא מתקנת חכמים על ישראל הרחוקין... ואפילו בלא ספק (רש"י) וביום טוב של ר"ה זו דעת כולם " שהם ודאי חוק קבוע להיות כיום ארוך מדרבנן שמתחילה לא מחמת ספק התחילו לעשותן" (רש"י). אם כי יש מחלוקת גדולה אם בא"י נהגו לעשות שני ימים בראש השנה (עי' בעה"מ ומלחמות ה' שהאריכו בזה). לפי"ז יו"ט שני הפך לחוק קבוע ועדיין אנו צריכים לבאר על מה ולמה הוקבע דבר זה לעשות יומיים יו"ט ורק בחו"ל).
כיום שהלוחות מצויים בכל מקום, גם באינטרנט, לאלף שנים ויותר, לכאורה בטל החשש. וכפי שהגמ' אומרת "אילו בטלו כותים עבדינן חד יומא", עכשיו שבטל טעם, לכאורה תבטל גזירה.
אם הסיבה היא שאנו חוששין לדעת ר' אסי ור' זירא, אפשר להבין מדוע עדיין נוהגים יו"ט שני, אבל עדיין צריכים להבין מה סברת ר' אסי ור' זירא.
ישאל השואל, מדוע לא להחמיר מספק. ראשית, יש כאן חומרא דאתי לידי קולא. ברכות לבטלה (מצה, סוכה, לולב, שופר) תפילות לבטלה, אי הנחת תפילין, הזכרת היום בברהמ"ז ועוד. שנית, קיום שני ימים יש בו טעם לפגם מבחינת הקיום התודעתי. שני לילי סדר דומים כחוכא ואטלולא. שני ימי ראש השנה במשמעות יום דין, הביאו למבול רעיונות יצירתיים ובעייתיים.
עד לדורינו, למרות הלוחות לאלף שנה, עדיין היה אולי מקום לחשוש לעמי הארץ במקומות הרחוקים שלא ידעו את החשבון. כיום, בעידן התחבורה המהירה והתקשורת במהירות הקול, דומה כי יש מקום לשקול מחדש את כל נושא יום טוב שני של גלויות.
יודע אני כי הדברים רק בגדר דרוש וקבל שכר. מפתחות ההלכה בדורנו הופקדו, מתוקף הגלות, בידי מי שימצאו כל טצדקי מדוע לא לעסוק כלל בשאלה. אין זו סיבה לא לנסות לברר את האמת.
ברמה המעשית הייתי ממליץ לכל בן חו"ל השוהה בארץ ישראל בחג, לנהוג כמנהג המקום עפ"י פסק ה"חכם צבי" ושו"ע הרב.
נשלח ב-13/4/2011 17:13
,
נשלח ב-13/4/2011 08:04
1. תנסה להיזכר 2. דבר ראשון הדעה לדורשים את טעם הכתוב היא לגיטימית בהחלט אלא שהיא לא נפסקה להלכה ומכאן אתה למד ביחס לעיקרון שאין בעיה בדרישת הטעם דבר שני הסיבה שלא דורשים [איך שאני מבין] היא בשביל לתחום גבול ברור בין החוק לטעם שלו וגם הדבר הזה מבוסס על סברה והסברה הכללית הזאת כנראה הייתה עדיפה בעיני חכמים מהסברה הפרטית של המצווה המסוימת וכיון שכאן מדובר בכלל הלכתי ולא בדבר שהוא ברמה ההלכתית המעשית לכן אין את ההגבלה שיש בדרישת הטעם ואדרבה דווקא כאן הדבר הוא הכרחי ומתבקש כיון שאם לא תבין את הכללים בצורה נכונה התורה תישאר בתחום הא-לוהי שאין לאדם גישה אליה ולכן גם לא תהיה לה כל משמעות או השפעה על החיים המעשיים - דבר שהוא עיקר המטרה שלה
_________________
נשלח ב-13/4/2011 01:19
1yakovw כתב:
1.
הפרשנות נכונה כיון שכך קבעו חז"ל וכמו שהתבאר כבר איפה התבאר? לא זכור לי. זוהי טאוטולוגיה. המקור לסמכותם של חז"ל לעשות פרשנות יצירתית / להוסיף / לגרוע הוא המקרא על פי פרשנותם היצירתית של חז"ל.
ובקשר לא-לוהים כיון שמצד עצמו אין שפה שתופסת בו אם כן הדיבור שלו הוא בהכרח בשפה שלנו ולכן אין כל טעם להתעלם מהמשמעות שמאחורי הדברים כיון שהוא הדבר העיקרי שיתכן שנקבל ממנו ושיהיה לנו יחס כלפיו אדרבה! מסיבה זו בדיוק תעשה מה שהוא אומר לך ואל תמציא משמעויות שלא כתובות בפסוק (גם אם נראה לך שהם הגיוניות, ומתאימות לאופן שבו אתה רואה את הפסיכולוגיה של א-לוהים. אגב - הנימוק שהבאת [לא תוסיף כדי שלא תגרע] איננו יותר מטעמא דקרא, ומקובלנו שלא דורשים טעמא דקרא לעניין דינא)
2. הדוגמה היא לא טובה כל כך כיון שמראש היא נתקנה לצורך ומחוסר ברירה אחרת ועדיין היא תקנה זמנית עד שישובו ישראל לארץ אבותיהם כמו שכתוב בתורה "אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוהיך"
_________________
_________________
נשלח ב-13/4/2011 00:17
1. הפרשנות נכונה כיון שכך קבעו חז"ל וכמו שהתבאר כבר ובקשר לא-לוהים כיון שמצד עצמו אין שפה שתופסת בו אם כן הדיבור שלו הוא בהכרח בשפה שלנו ולכן אין כל טעם להתעלם מהמשמעות שמאחורי הדברים כיון שהוא הדבר העיקרי שיתכן שנקבל ממנו ושיהיה לנו יחס כלפיו 2. הדוגמה היא לא טובה כל כך כיון שמראש היא נתקנה לצורך ומחוסר ברירה אחרת ועדיין היא תקנה זמנית עד שישובו ישראל לארץ אבותיהם כמו שכתוב בתורה "אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוהיך"
_________________
נשלח ב-12/4/2011 22:35
yakovw1
1. פרשנות נחמדה אך לא כתובה בטקסט. באותה מידה היית יכול לומר: איך שאני מבין לא תוסיף מתייחס רק לישוע הנוצרי, למחמד האנלוידעמאיפה-י ולרבה תמר דובדברני, אך לא לרבי עקיבא בן יוסף. למה? כי רבי עקיבא בן יוסף היה צדיק יותר. כאילו, ככה נראה לי לפחות... כתוב לא תוסיפו ולא תגרעו. אתה לא יכול לעשות פסיכולוגיזציה לא-לוהים ולהסביר מה הוא התכוון לומר באופן "לא מודע".
2. יום טוב שני הוא דוגמא לכל המוסיף גורע. גם מהבחינה הפסיכולוגית (כפי שכתבו לך כאן, שני סדרים הופכים לחוכא ואיטלולא) וגם מהבחינה התורנית (פחות תפילין)
_________________
נשלח ב-12/4/2011 21:53
שי איך שאני מבין איסור לא תוסיף הוא בעיקר בשביל שלא תגרע וכמו שאמרו חכמים "כל המוסיף גורע" כיון שההוספה לכשעצמה האדם עושה על חשבון עצמו ולכן מצד עצמו אין בזה שום בעיה אלא שמי שמוסיף איסורים מעשיים הוא מחטיא את עיקר הכוונה כיון שהוא עושה את הטפל עיקר וממילא העיקר נעשה טפל והוא הגירוע ומהסיבה הזאת כל דבר ששיערו חז"ל שהוא משמרת לדברי תורה שהם מצריכים אותו בשביל שלא ייעקר עיקר הדין אין בו חשש ולהפך הם מצווים בו מדרשת הכתוב ושמרתם את המצות שלא כתוב ועשיתם מצות כיון שבכל מקרה אם הוא לא ישמור הם יחמיצו ומזה למדו חז"ל שאם יש דבר שיש בו חשש שיתקלקל צריך מעשה שמירה מיוחד ולכן הם דרשו מזה "עשו משמרת למשמרת"
_________________
נשלח ב-12/4/2011 21:46
בעל אודה כי איני מכיר את שיטתו של הרס"ג בקידוש החורש- הבאתי את זו של רבנו חננאל- אתה הוא שקישרת בין השיטות.
זה שאני מביא את הדעה וההוכחות של רבנו חננאל-רס"ג- הוכחות הגיוניות ומבוססות בעיני, (כתוספת ידע על קידוש החודש) אין זאת אומרת כי אני חייב לקבל את דעתו דעתם גם בדברים אחרים, הנוהג בקידוש החוג היא התיחסות היטורית מדעית ולא הלכתית. איני מתיימר ולא התיימרתי להכנס להלכה- כי בהלכה ידי על התחתונה- כתבתי בפרוש כי ההלכה הזו- היא בלתי הגיונית ונכונה בעליל, ויש לבטל אותה לאלתר ויפה שעה אחת כבר לפני אלפיים שנה היה מאוחר. כך כתבתי במסגרת החשיבה שאמצתי. כי מי כמוך יודע כי בהלכה אין חשיבה. ואיפה שיש חשיבה אין הלכה. לגילוי נאות אומר- כי כל דברי נגד ההלכה הזו וגם נגד הלכה אחרת. הם אמירות להלכה-ולא למעישה.
נשלח ב-12/4/2011 21:17
ירוחם אמאי פסקת לקרא בסכינא חריפא? שיטת רס"ג ביו"ט שני נובעת משיטתו בקידוש החודש.
נשלח ב-12/4/2011 21:06
בעל לא באתי להקל ולא באתי להחמיר- באתי להתריע ולמחות על התקנה הלא נכונה והלא הגיונית הזו, כפי שכתבתי מעיקרא היא הרי היא היתה מיותרת. חכמים ידעו וגם ידעו את החשבון, נניח שאז לא כולם ידעו, אבל אחר כך- והיום? בענין הרס"ג - הוא הרי המנהיג הגדול במלחמתו בקראים- אימרותיו והלכותיו היו מושפעים ממלחמה זו. כפי שהיתה התקנה המפורסמת לאכול טשולנט בשבת. וכל מי שלא אוכל חמין בשבת יש לבדוק אחריו.
נשלח ב-12/4/2011 20:04
ירוחם עכשיו נכנסת למבוך מעניין. רס"ג, שהיה כנראה מודע לטענותיך, חידש חידוש עצום ששמירת יום טוב שני בחוץ לארץ אינה מספק אלא כבר מסיני נמסר שבארץ צריך לשמור יום אחד ובחוצה לארץ יומים (אוצר הגאונים, מסכת ביצה סימן ה). אם כן באת להקל ונמצאת צחמיר.
נשלח ב-12/4/2011 19:50
בעל רוב הראיות הרי ניתנות להפרכה- על ראיה א. אפשר לבנות בנין? אולי? יצאו אנשים מחוץ לענני עמוד האש? בשביל לראות את הירח? זו הוכחה? הראיה הרבעית- הרי אצל שאול נהגו יומיים ר"ח ?? אצל השונמית ידעו מתי ר"ח. בכל אופן נקודת המפגש בדעותנו היא, כי בנ יששכר= או חכמים ידעו את החשבון המדויק. בכדי לאשר את העדות.- אגב המצרים הקדומים ידעו אסטרונימה ואסטרולוגיה לא פחות מהיום, לא יתכן שבני ישראל ומשה לא נחשפו לידע הזה. וכך בכל מקרה הידע החשבונאי היה. והוא היה בידי החכמים,- שמואל אמר נהירים לי שבילי הרקיע כשבילי נהרדעא. הלל השני -הרי לא היה אסטרונום מפורסם, הוא פשוט חסף את מה שהיה כבר ידוע לחכמים. הפועל היוצא שכבר אז לא היה מקום ליום טוב שני של גלויות.
5.בגמרא לקמן דף כה ע"א מובא שפעם היו השמים מעוננים ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש והיו העם סבורים לומר שהיום ר"ח ובקשו ב"ד לקדשו, וענה להם ר"ג שהוא מקובל מבית אבא שאין חדשה של לבנה פחות מכט יום יב שעות ותשצג חלקים. ומסביר רבנו חננאל שר"ג ענה להם שאין הראיה עיקר אלא החשבון, וע"פ החשבון צריך לעבר את החדש. וכוונת רבנו חננאל שאם אין הולכים אחר החשבון הרי יתכן שהמולד האמיתי יקדים את האמצעי ויראו את החדש מוקדם יותר בפחות מהשיעור שר"ג ציין, ומה ענה להם ר"ג, אלא שר"ג ענה להם שהעיקר הוא החשבון, ואפילו לסתור את הראיה.
הראיה הראשונה - גם במדבר היו אנשים שיצאו מחוץ לענן לראות את הלבנה.
הראיה השניה - בני יששכר ידעו את החשבון כדי שיהיה אפשר לדעת האם העדים הם עדי אמת או עדי שקר, ומתי נופל יום התקופה, כדי לקבוע האם צריך לעבר את השנה.
הראיה הרביעית - ברור שלדעת הרמב"ם נהגו רק יום אחד ראש חדש, ורק אנחנו נוהגים יומיים כפי שכתב בפ"ח הל"ד הואיל ומקצתו ראש חדש, כלומר שבדרך כלל המולד נופל כבר ביום הראשון של ראש חדש.
הראיה הששית - הסיבה שהחדש מעובר היא רק סבה טכנית בנהל ב"ד שא"א לקדש את החדש בלילה, ולא מחמת החשבון, אלא שראית רבנו חננאל קשה יותר לשיטת הרמב"ם שסובר שאפשר לקדש את החדש למפרע, כפי שיבואר לקמן, שגם אם ב"ד התעכבו ביום ל', עליהם לקדשו למפרע ביום לא.
הראיה השביעית - הרמב"ם מסביר שם שאנו מקבלים רק את החלק הרלבנטי שבעדות, דהיינו שהם ראוהו בליל ל' אולם מתעלמים מעדותם הם ראוהו בכט בבקר, כי מכיוון שאין משמעות לעדות הזאת, תולים שלא דקדקו בראייתם בבקר, וכן מפרש שם בעל המאור.
בפשטות, הסוגיא מתפרשת ביתר קלות ע"פ הרמב"ם.
_________________
נשלח ב-12/4/2011 16:19
בעל אם רבנו חננאל לא היה מוכיח את טענתו. היתי צריך לבחור בינו ובין הרמב"ם בנושא הזה- אבל הרמב"ם הרי לא עונה ענינית על ההוכחות והשאלות של רבנו חננאל.,
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-12/4/2011 15:57
יש כאן אלמנט מוזר.
מותר לחכמים להוסיף תקנות. כשהם עושים זאת, הם אומרים למעשה שא-לוהים רוצה שתעשה דברים שלא כתובים בתורה (הרי הוא מעוניין תכל'ס שאקיים מצוות דרבנן)
כעת נבחן מה משמעות המילים לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְוֹת יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם (דברים ד' ב') ואיך הדברים לא מתנגשים.
1. לא תוסיף = לא תוסיף אם אין לך סיבה טובה? למשל, לא תאמר שא-לוהים מצווה לעמוד על הראש כל בוקר (גם לזה תיתכן סיבה טובה, למשל להראות כניעות מוחלטת או משהו כזה, אבל לשם הדוגמה)? לא נראה. המשמעות של הפסוק כוללת גם מקרה כזה, בפרט לאור העובדה שמטבע הדברים אם מישהו יוסיף הוא יעשה זאת בגלל סיבה כלשהי.
2. לא תוסיף = לא תאמר שא-לוהים מעוניין שתקיים מצווה X שלא כתובה בטקסט המקראי. אבל הוא כן מעוניין שתקיים מצוות דרבנן, פֶּר הגדרה.
3. אמור מעתה: לפי הפרשנות הפרושית-רבנית, לא תוסיף = לא תאמר שא-לוהים עצמו אמר את מצווה X, אך אתה יכול לומר שהוא מעוניין בכך, אבל הוא לא אמר. זה בדיוק להוסיף. כאילו, דא? ברור שמה שלא כתוב הוא לא אמר במפורש... למי היתה "הוא אמינא" לטעון שהוא אמר במפורש מה שהוא לא אמר? האם הכוונה היא "לא תכתוב בספר התורה "וידבר י-הוה אל משה לאמר: עמדו על הראש כל בוקר" ותסתמך על זה כמקור", למעט אם לא תכתוב את זה רק תטען שהוא מעוניין?
מה ההבדל בין זה לבין הטענה שהוא מעוניין שתשמור גם את יום ראשון לקדשו מסיבות מסוימות (הופה... בלי לשים לב חזרתי לעניין היום טוב שני) אלא שהקריטריונים לשמירת יום ראשון (שהוא לא מדאורייתא אל מד-thepresent) קלים יותר מהקריטריונים לשמירת שבת? העובדה שלמה שהוא אמר יש קריטריונים אחרים לעומת מה שהוא לא אמר אלא רק מעוניין (ספק לקולא או לחומרא [בלי להתעסק עם שיטת הרמב"ם שמדאורייתא בשני המקרים לקולא ואז אין לאמיתו של דבר הבדל בין הדברים], אפשרויות הביטול, הקלה במצבי הפסד מרובה וכו') אינה רלבנטית.
אני רק שואל ומתוך בורות - אשמח לשמוע תשובה שתניח את דעתי.
_________________
נשלח ב-12/4/2011 15:52
ירוחם אתה וודאי יודע מה שהרמב"ם כתב על שיטת ר"ח בקידוש החודש (שהיא שיטת רס"ג).
