| נשלח ב-14/4/2011 22:04 |
 |
| |
"יש מאין" מובן?
שלום!
ע"פ תיאוריית המפץ הגדול מקורו של היקום בנקודה בודדת,[בטמפרטורת אש, אולי דומה למעמד הר סיני, עם אור גדול] ובעקבותיה התפתח כל המוכר לנו היום כקיים.
לפי תיאוריה זו, ישנה נקודת התחלה לעולם.
ישנם תיאוריות הגורסות, כי אין נקודת התחלה כל שהיא, היקום הוא נצחי.
תיאוריות אלו, אינם מסבירים האיך נוצר הדבר הראשון, אלא היא היווצרות של יש מאין. היווצרות ספונטנית, בשפתו של הוקינג.
המאמינים בתיאוריות מסוגים אלו, אינם נחלקים בקבלת הדברים, אך, ישנה חלוקה לגבי הבנת הדברים. ישנם, שעובדת היווצרות יש מאין, אינה מהווה דבר מסובך להבנה, "וכי מפני שאיננו מכירים, אלא היווצרות יש מיש, נסיק, כי היא הצורה היחידה של ההיווצרות?
אך, ישנם, ואנוכי מביניהם, שלא מצליחים, למקם במוחם, חווית היווצרות יש מאין.
אשמח לשמע דעת החברים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2012 05:29 |
|
| |
בענין ההכרח ליש מאין או מיש לאור התיאוריות החדשות- מאמר באנגלית.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2011 18:21 |
|
| |
| ת_ח_ז_ל כתב: |  | אגב. בספר יצירה פרק ב' משנה ט' כתוב "יצר ממש מתהו, ועשה את שאינו ישנו ". כמדומה שאי אפשר להתאים אותו לדברי המקובלים. |
|
יש לי הרבה אי הבנות לגבי תגובתך, ועוד חזון למועד.
אבל לעניין השאלה הנ"ל לא קשיא מידי.
התוהו הוא חומר היולי ללא צורה ותפיסה, והוספת הצורה אליו היא הפיכתו למושג ונתפס.
ממילא זאת הכוונה שהפך תוהו לממש ואת שאינו (שאינו נתפס) לישנו (נתפס).
שהרי אם לא תאמר כן מה פירוש התוהו עצמו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2011 17:57 |
|
| |
שותפיסוד מתכוון לשיטת המקובלים, ש"אין" היא "כתר" וכתר הוא "אין סוף"
(הוא עלול למחות ולטעון שכתר אינו אין סוף, אבל כן היתה דעת הרבה מקובלים, ומה שאחרים טוענים לא כן היא קושיה על הקבלה איך יש בה מחלוקות).
ולמעשה זו שיטת הפילוסופים האפלטוניים של האצלה, (מפורש ברמב"ן על התורה שזו משמעות שחידשו הפילוסופים), שהבריאה נאצלה מהבורא ולא חידש דבר מחוץ לו, ועל כן אמרו ששיטתו מביאה לפנתאיזם. וקרובה לומר שיש בו שינוי, רח"ל, (ומכאן, שהקבלה אינו אומרת שהקב"ה נעלה יותר ממה שהפילוסופיה אומרת, אלא הפילוסופיה של אריסטו גבוהה מן הקבלה)
מבחינה היסטורית זה אחד מהדברים הנלעגים בקבלה:
בחז"ל לא נזכר המושג הזה, וראשוני הפילוסופים הערבים, האריסטוטלים, אמרו שהעולם נברא יש מאין.
אחר כך בדורות הבאים הבחינו שמשמעות הביטוי היא שהאין נעשה יש, שהיה דבר שהוא אין ועשאו הקב"ה יש.
הפילוסופים האריסטוטליים פשוט החליפו ניסוח: הקב"ה ברא יש לא מיש.
המקובלים, (כבר ר' יצחק בן הראב"ד), המציאו פירוש חדש לביטוי, שהעולם, היש, נברא מן הדבר הנקרא "אין", ומה הוא- זה הקב"ה. אבל זה אינו לשון מקרא או משנה אלא לשון הפילוסופים, ואם המקובלים עושים בו סודות, שוודאי אינם דעת האומר, בא זה ולימד על השאר.
אגב. בספר יצירה פרק ב' משנה ט' כתוב "יצר ממש מתהו, ועשה את שאינו ישנו ". כמדומה שאי אפשר להתאים אותו לדברי המקובלים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2011 12:56 |
|
| |
| מטפחתספרים כתב: | | מה כוונתך ב"אי הבנה",
האם יש הצורה שבה הבינו את המושג באשכול זה אינה אפשרית? (יש בה סתירה למשל).
אולי כוונתך שיש אי הבנה בין המידיינים באשכול?
או שמא כוונתך שלך (ומן הסתם לכמה שקדמו לך) הייתה משמעות אחרת בביטוי?
אם האפשרות האחרונה היא הנכונה אין מקום לדיבורים על אי הבנה, ביחוד שאיני בטוח שבשפת היום יום או בספרות הפילוסופית המשמעות שלך היא המקובלת.
לגבי סיום דבריך, אתה מציע (עד כמה שאני מבין) תזה שלפיה הקיום (של מה?) מובן מאליו ואין צורך להסבירו, אם זה נכון זה כנראה עונה על שאלת האשכול אלא שעליך להסביר זאת.
השאלה פה לא הייתה "מה קורה באמת" שעל כך אולי ניתן לענות שזה ידוע ליודעי חן אלא "איך ניתן להבין". |
|
באמת לא שייך לדבר על יש מאין כפשוטו, כפי שביארו כאן החכמים, זה הכל יש מיש.
אלא שהחידוש בבריאת העולם הוא צמצום ה"ישנות המוחלטת" ל"ישנות חלקית".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2011 12:48 |
|
| |
מה כוונתך ב"אי הבנה",
האם יש הצורה שבה הבינו את המושג באשכול זה אינה אפשרית? (יש בה סתירה למשל).
אולי כוונתך שיש אי הבנה בין המידיינים באשכול?
או שמא כוונתך שלך (ומן הסתם לכמה שקדמו לך) הייתה משמעות אחרת בביטוי?
אם האפשרות האחרונה היא הנכונה אין מקום לדיבורים על אי הבנה, ביחוד שאיני בטוח שבשפת היום יום או בספרות הפילוסופית המשמעות שלך היא המקובלת.
לגבי סיום דבריך, אתה מציע (עד כמה שאני מבין) תזה שלפיה הקיום (של מה?) מובן מאליו ואין צורך להסבירו, אם זה נכון זה כנראה עונה על שאלת האשכול אלא שעליך להסביר זאת.
השאלה פה לא הייתה "מה קורה באמת" שעל כך אולי ניתן לענות שזה ידוע ליודעי חן אלא "איך ניתן להבין".
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2011 12:25 |
|
| |
נדמה לי שיש אי הבנה במושג יש מאין.
"אין" אין פירושו "כלום". "אין" פירושו "איה נעלם".
היש היוצא מן מאין הוא יציאת דבר מההעלם לגילוי.
ובכלל כל התפיסה שמתחילים מכלום ונוצרים דברים חדשים "קיימים" איננה נכונה.
מתחילים מהקיום השלם (המאציל האינסופי) ומצטמצמים לקיומים חלקיים.
כך שההגדרה הנכונה יותר (בשפה המקובלת של יש כקיום ואין כהעדר) צריכה להיות בריאת אין מיש.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2011 22:19 |
|
| |
אכן מעניין.
מענייין גם יהיה לקרוא את תגובתו של שנרב להרצאה הנ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2011 18:58 |
|
| |
בטעות נשלח פעמיים...
תוקן על ידי פוגמישו ב- 20/04/2011 18:59:31
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2011 18:58 |
|
| |
בסרטון הבא תמצאו דוגמא מרתקת לניתוח מעמיק מאוד (באנגלית) של ד"ר סטיבן מאייר (דוקטורט לפילוסופיה והיסטוריה מדעית מאוניברסיטת קיימברידג', ודוברה הרהוט של תנועת התכנון התבוני בארה"ב), על תיאוריות המפץ הגדול (עם דגש על הנקודה הסינגולרית) שיש לה אימפליקציה על השקפות עולם תיאיסטיות. הסרטון הוא 12 דקות בערך, ולוקח לו כמה שניות בהתחלה עד שהסרטון זורם: http://www.youtube.com/watch?v=YctIfkbjF5E
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2011 17:27 |
|
| |
כהוספה.
לביאור המילה "ברא".
פעם שמעתי מאלונה איינשטיין בשם איזה מחב"ת (שחלק מה שהוא שכנע אותה לחזור בתשובה, היה הרעיון דלהלן).
לדעתי הרעיון בהרבה מאוד מילים די עקבי (וכשלא מסתדר, צריך ליישב את השימוש של המילה בהקשר שלה, וישנם הפתעות מעניינות. או ייתכן והמילה הזו חדרה משפות זרות ושונות מבסיס הלשון העברית).
המחב"ת ניסה להראות את המקור האלוהי של השפה העברית, ולדעתי הוא מראה דווקא את המקור הפרימטיבי והתחיליתי של השפה.
הנה הרעיון.
כל שורש - שתי אותיותיו הראשונות הם משפחת העניין עליו מורה השורש, והאות האחרונה היא השימוש וההקשר הפרטי.
לדוגמא
פ.ר. שתי אותיות האלו בתחילת שורש מורים על דבר מה מכונס שמתפרץ ומתחלק לכל סביביו.
פרא = תכונת התפרצות
פרד =שלם המתחלק לפרודות
פרח =פריחת ופתיחת הניצן.
וכדומה יורד בטור א"ב. פרט, פרי, פרך, פרם, פרץ, פרק, פרש.
דוגמא נוספת מסובכת יותר
ח.ר. שתי אותיות האלו מורים על היווצרות פער על פני או בתוך דבר או משטח שלם.
חרב = שימו לב, היפרדות מקשת הבית שהביאה לקריסתו -הקנתה את השם חורבן. (אלוהי או פרימטיבי ?)
חרג = היווצרות פער בשלם (שוב, השימוש היום חרג... מההוראה הפשוטה שלו)
חרט = יצירת הפער על משטח (בלשון התורה חרט הוא כלי החריטה)
חרס = ע"ש היווצרות פערים על פני המשטח היבש
חרץ = חריץ (לא יחרץ כלב לשונו, לשון בין שתי טורי שיניים)
חרש = חריץ קרקעי
שרשים כמו חרף נפשו למות, חרק שיניו, חרם. יש לבקשם בתיאור מציאות פשוטה התואמת את ההקשרים הנ"ל.
דוגמא נוספת מסובכת (המראה כמה ההוראות השימושיות הלשוניות, נובעות ממצבים תיאוריים פשוטים).
פ.ג שתי אותיות ראשוניות המראות כנראה על הגעת משהו במשהו אחר
פגע, פגש, פגם =(נוצר ע"י פגיעת חפץ קשה בחוזקה. שימוש מורכב שנולד מהוראה פשוטה)
לפי"ז ייתכן ן-פגר הוא על שם שהמת פוגע בקרקע במותו (ואכן הוא שכיח יותר בהקשר לבע"ח)
לפי הרעיון הנ"ל
ב.ר. הוראתו -דבר קיים שהתפעל או נפרד למשהו נוסף (בדומה ל-פ.ר. ולא ברור מה החילוק ביניהם,).
ברכה, ברק, ברר, ברח, (אולי גם ברץ וברש)
א"כ יוצא שבריאה לא מוסבת על יציאת יש מאין אלא על יש מיש.
תוקן על ידי ראשישיבע ב- 20/04/2011 17:30:56
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2011 16:41 |
|
| |
1. אני לא חושב שכדי להתמודד עם היקום האריסטוטאלי היו צריכים לייבא את המושג יש מאין. מספיקה התיאוריות הבראשיתית שאלוהים ברא (באיזה מובן שתהיה המילה בריאה) את השמים והארץ וכל צבאם. ניתן ליחס לה מקסימום בריאה אפלטונית (וכבר נרמז על וויכוח כזה בתחילת בראשית רבא). עיין כאן http://bhol-forums.co.il/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2873277&forum_id=1364
נדמה לי שהסיבה לכניסת יש מאין לשיח הדתי-יהודי, הייתה החקירה הפילוסופית/תיאולוגית שחודדה מאוד בימי הביניים. מעמד היקום ביחס לאל, הוא אחד מעקרונות הדיון, וחלק ממוחלטות האל היא שלילת כל מציאות קדומה אחרת לצידו.
2. אם הוראת המילה "ויהי" היא התהוות מה שלא היה קודם (בניגוד ל"ברא" שיש שפירשוהו כיצר ועשה). הרי שפסוקים אלו מתהילים לג מרמזים על התהוות הארץ על-ידו
ו בִּדְבַר יְהוָה, שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ; וּבְרוּחַ פִּיו, כָּל-צְבָאָם.
ז כֹּנֵס כַּנֵּד, מֵי הַיָּם; נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת.
ח יִירְאוּ מֵיְהוָה, כָּל-הָאָרֶץ; מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ, כָּל-יֹשְׁבֵי תֵבֵל.
ט כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי; הוּא-צִוָּה, וַיַּעֲמֹד.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2011 15:28 |
|
| |
גם אני שייך לאסכולה שסוברת שאין להבין את סיפורי הבריאה כפשוטם.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2011 23:13 |
|
| |
עד כמה שידוע לי השאלה של "יש מאין" או "יש מיש" לא נזכרת בחז"ל (תקנו אותי בבקשה !), אלא הופיעה בימי הביניים כאשר נצרכנו להתמודד עם הפילוסופיה של אריסטו. על פי אריסטו העולם הוא קדמון וחוקי הטבע הם חוקים לוגיים שנכפו על אלוהים (אבן היא אבן כי היא מתנהגת כמו אבן וכו'...). היום, כשצילו של אריסטו סר מאיתנו, השאלה כבר פחות רלוונטית. לא נראה לי שמישהו חושב שחוקי הפיזיקה הם הכרחיים לוגית.
הובס,
סיפור בראשית הוא מסתרי תורה ולכן אין הכרח להבין אותו כלל במושגים פיזיקליים - טבעיים. אתה יכול, לדוגמא, להצביע על הרקיע ולומר היכן הם המים העליונים?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2011 15:08 |
|
| |
המקור לדברי הרב קוק:
ספר "לנבוכי הדור", פרק ה' סוף פסקא ראשונה(עמ' ט"ו):
"ויסוד הדבר שלא דברה תורה כי אם במה שנוגע לכדור ארצנו, וגם זה רק לפי התוכן שיובן הצד המוסרי שנוגע להישרת דרכי האדם בהליכותיו החיצוניות ורגשותיו הפנמיים יפה יפה...
כשנעמוד על סדר הבריאה של הכדור הארצי שלנו ממקום שהתחילה התורה לספר נמצא שהיה בלא סדר ומרוב הקיטורים והאדים העבים והלחים היה מלא מים וחושך..." וכו' הרב קוק מבאר את עניין הבריאה בדרך סברא, לדעתו (והוא מציין במפורש שייתכן והיה זה בדרך אחרת. וגם זה צריך עיון באשר לעניין "פירוש בדרך האפשר")
|
|
|
|
|
