תשובה לצענערענע בעינין החירות
א. לוחות
האם יכול היה קין לטעון לפני האלהים כי טרם נתנו הלוחות? ודור המבול שאבד כולו? ואנשי סדום? שמירת השבת נצטוו עליה במעמד הר סיני וכל שקבלו מהם. הסיני לא שמע על כך ואינו מחוייב בדבר הזה. אבל צוויי המוסר שנתנו במעמד ההוא הם הכרזה גדולה על מה שמחויב בו כל יצור בעל תבונה באשר הוא. מקור החיוב במה שנעשה אדם בצלם אלהים, ובלשון עיונית, במה שהוא חולק את תבונתו עם האלהים.
ב. מצפון ושני סוגים של חירות.
מצפון יש לכל אחד. זה הקול הפנימי שבו, או, בלשון עיונית, הכושר המוסרי שלו לבחון מקרה מסוים. נבחן הענין על ידי דוגמה. עט יקר ערך נשמט לרצפה מבלי שבעליו מודע לדבר. אני יכול להרימו בהסתר ולקחת אותו לעצמי, או להסב את תשומת לב הבעלים לדבר.
1. שלב ראשון – 'חירות מ-'
הכושר המוסרי האוטונומי שלי שוקל את הענין הנתון: האם הייתי רוצה שיקחו דבר שאבד לי? –לא. האם הייתי רוצה שיהיה חוק כללי לפיו צריך להחזיר אבדה לבעליה? – כן. האם ארצה שכולם ינהגו לפי חוק כללי זה? – כן. כעת מחוקק הכושר המוסרי שלי צו האומר: 'פעל להחזרת העט לבעליו'.
צו זה, שאני חוקקתי אותו, עומד כעת מולי ומצווה עלי לציית לו. לדרישה זו נחוץ שלא אהיה כפוף לשרשרת סיבתית אלא אוכל להתחיל בשרשרת סיבתית חדשה לפי דרישת הצו המוסרי שלי. כלומר, יש לי 'חירות מ-', חירות מכפיפות לשרשרת סיבתית חיצונית.
2. שלב שני – 'חירות ל-'
כיצור בעל רצון חופשי, יש בידי 'חירות ל-', חירות לציית לצו המוסרי שחוקקתי ולהחזיר את העט לבעליו, או חירות לדחות את הצו המוסרי ולקחת את העט לעצמי
ג. בגרות
אדם שאינו יכול ללכת ברגליו שלו תלוי באחרים. היכול ללכת ברגליו שלו הוא בלתי תלוי. המניח לאחר לחשוב עבורו תלוי בו. בגרות היא יכולתו של אדם להשתמש בשכלו בעצמו, ללא הדרכת אדם אחר [קאנט] אי תלות היא חירות.
נערים נכנסים לעול מצוות קודם שהגיעו לבגרות שכלית, כלומר שעדיין אינם יכולים להפעיל את שכלם האופן עצמאי.
ד. חירות לבחור.
החירות מאפשרת לבחור בטוב או ברע. אדם יכול לדעת כי מה שהוא בוחר הוא רע ובכל זאת לבחור בו. ערכו של אדם במה שהוא יכול לבחור בחירה חופשית, ולכן נושא באחריות לבחירתו, ואשמה עלולה לחול עליו. אם חסר חירות הוא ופעולתו כפויה עליו על פי שרשרת סיבות חיצונית, אין הוא אחראי ואין להטיל בו אשם.
ולשאלתך, אכן אדם יכול לבחור מתוך חירות להיות נאצי, ולבצע פשעים מרצונו החופשי.
כאן ראוי לציין כי אפלטון סובר שהעושה רע טועה משום אי ידיעה. אם ידע ידיעה נכונה לא יעשה רע. הוא נותן פרימאט לידיעה. זו השקפה אופטימית באשר ידיעה נכונה נתן ללמוד והידיעה תביא תיקון. חז'ל וקאנט נותנים פרימאט לרצון החופשי העשוי לבחור בין בטוב ובין ברע, למרות הידיעה הנכונה ובאופן בלתי תלוי בה. הוא בעל 'חירות ל-'. הנחת המוצא שלהם במה ש'יצר לב האדם רע מנעוריו' [בראשית ח' 21] ו'האדם רשע מן הטבע' [קאנט, 'הדת בגבולות התבונה בלבד' ס' 32], וזו השקפה פסימית.
ה. על הקושי.
עול אינו שולל את החירות אם קבלת העול נעשתה מבחירה חופשית.
אמת כתבת: 'לא כל מה שקשה הוא בהכרח רע'. אבל העצלות גורמת לרבים שלא להתאמץ ולעמוד ברשות עצמם, אלא להישען על אחרים. זו חוסר בגרות.
ו. שאלת הבחירה החופשית – האם היא קימת? בשאלה גדולה זו סיימת ואסיים גם אני.
איש מחוקרי הטבע לא מצא בו, בטבע, איזו קופסה ובה מצויה 'בחירה חופשית'. האמת היא שגם קופסה המכילה 'סיבתיות' לא נמצאה עד היום. בכל זאת, כל מחקרי הטבע מתנהלים על פי עקרון של סיבתיות: דבר מסוים קיים משום סיבות שגרמו לקיומו. בהכרת האדם את עצמו, באופן הפנימי והעמוק ביותר מופיעה ההכרה כי הוא בעל חירות ורצון חופשי, המאפשרים לו להתחיל שרשרת סיבתית באופן אוטונומי ומתוך נביעה פנימית שלו, ספונטאנית, שאינה תלויה בסיבות חיצוניות.
המשפט 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' מציין את אותה תודעה עמוקה בדבר החירות האוטונומית שיש לאדם מטבע מהותו.
עודד
