תובנה חשובה בנושא "פיתוח קול"

תודה רבה לכותב ולמקפיץ.
מועיל ושימושי!
המנצחים והחזנים עצמם לא תמיד מפנימים את היופי והעוצמה שיש בקולות הנמוכים דווקא.

תוקן על ידי אידי ב- 23/10/2011 19:09:03

הקפצתי בקשר למה שהעלו היום שיהיה לתועלת ותודה ענקית לבדרך_הישר...




                                                              יום טוב

_________________

דוד

יש בעיה! יש מנצחים, שנותנים לחזנים, לשיר בקונצרט או להתפלל, טון יותר גבוה ממה שצריך! למה הם עושים ככה? מה הם מרוויחים בזה? לא יודע!

לשאלת משכילון.

כשאני מטפל בבעיות צרידות וכדומה, ההמלצה הרגילה היא לנשוף בצורה הטבעית, על ידי הכנסת שרירי הבטן פנימה, וזו היא השיטה המקובלת אצל המטפלים הקוליים השונים.

אולם בטיפול בזמרים, חזנים וכדומה, בו הזמר זקוק לתמיכה מוגברת {באיטלקית- Appoggio} מעבר לדיבור רגיל,
שם כדבריך, אכן קיימים שתי אסכולות.
האחת גורסת [וזו היא האסכולה היותר מפורסמת ומקובלת אצל המורים והזמרים] כי באופן בסיסי, נוצרת התמיכה לצליל, ע"י סחיטת הבטן פנימה תוך כדי שירה ונשיפת האויר.
אסכולה אחרת גורסת את ההפך, וסבורה שיש להגמיש את שרירי הבטן החוצה בזמן נשיפת האויר והפקת הצליל [חלק מהמבצעים משתמשים רבות בשרירי הגב התחתון, וחלק לא].

לפי הבנתי, שורש ההבדל בין שתי האסכולות נעוץ בעובדה שמחד הגמשת שרירי הבטן החוצה נותנת תמיכה מוגברת על ידי הקונטרה-משקל נגד של צינור האויר בעת הוצאת הבטן.
מאידך קיים חשש של עומס וכיווץ השרירים באופן זה, ולכן רבים חששו מדרך זו [ישנם עוד סיבות אך לדעתי זו היא הנקודה המרכזית].

אני באופן אישי, וכך אני גם מלמד, משתמש בדרך של האסכולה השנייה של הגמשת הבטן החוצה,
בצורה זו מקבלים תמיכה חזקה וזורמת, אורך נשימה, וצלילות קולית.
99% אחוז מהמתלמדים שנתתי להם להתנסות בשתי השיטות, הרגישו הבדל משמעותי בין שתי האסכולות, והעדיפו את הדרך הזו של הגמשת שרירי הבטן החוצה.

אמנם כאלה הנוטים ללחוץ ולהפעיל לחץ ואנרגיה מיותרת בפעולה זו, דבר הגורם ללחץ וכיווץ על שרירי  הקול, עליהם להעדיף את האסכולה הראשונה, ולנשוף באופן טבעי על ידי הכנסת שרירי הבטן.

בשיחה עם פרופסורית הממונה על לימודי פיתוח הקול באוניברסיטת רטגרס בארה"ב, היא הייתה בהלם מהשימוש בהגמשת הבטן החוצה, ולדבריה הצורה הראויה היא, להכניס את שרירי הבטן הקדמיים פנימה, אולם! יש להחזיק את הצלעות האחרונות [11-12 שהם החוליות שאינם מחוברות לעצם החזה] פתוחים, כדי לקבל תמיכה נכונה.
צורה זו דורשת הרבה אימון, וגם לאחר היכולת לעשות זאת, צריך עבודה רבה לעשות כן בלי ללחוץ.

בגלל קושי זה אני ממליץ לפחות עד ההגעה לרמה זו, להגמיש את הבטן החוצה, וכך גם ראיתי וקיבלתי ממורים בכירים מאוד לפיתוח קול.
רק שיש לשים לב לא להפעיל לחץ בהוצאת הבטן החוצה כדלעיל.
בהצלחה!

משמח אותי שוב לראות דיון ומאמר איכותי בפורום המכובד הזה.
לעצם הדברים:

ישנם מאות טכניקות לפיתוח קול ויש הקוראים לזה ניווט קולי ויש הקוראים לזה טכניקת הפקת צליל ועוד שמות משמות שונים. הטכניקות המקובלות היום במערב הנאור הן הבל קנטו האיטלקית או הטכניקה הגרמנית שנטייתה ללחוץ מעט. גם בבלקנטו הכל כך מפורסם ישנם עשרות גישות, וכל מורה וגישתו הוא יגיד לתלמיד בביטחון מלא שהוא הוא המלמד ומדריך נכונה והקולגות עושים טעויות...אך בל נשכח שישנם עוד גישות אחרות חלקם מהמזרח הרחוק חלקם אפי' מאפריקה בטכניקות הנשמעות לפעמים כהזויות אבל הן קיימות!
אין ספק בכך, שמי שמכיר את התיאוריה מצליח יותר בפרקטיקה, וכש שמכונאי מכיר ויודע את כל מכלולי המנוע כך זמר אמור להכיר ולהבין את כל אפשרויות כלי הנגינה הפרטי שלו והוא מיתרי הקול ותיבות התהודה שלו.
אין חולק בכך שהצליל מופק ממיתרי הקול, ההתפלגות בגישה היא ראשית באיזו פוזיציה ממקמים את המיתרים בעת השימוש בהם ושנית להיכן מנווטים את הצלי כדי שיקבל תהודה שתגרום לו לצלצל הכי יפה הכי נקי והכי פחות לחץ ועייפות לטווח הקצר והארוך. כאן כבר ישנם תילי תילים של גישות וטכניקות, ישנם הדוגלים בכיסוי ומסכה, חלקם מנווטים לאיזור החזה והבטן, כולם מכירים את נושא הרזוננס וכיצד להשיג אותו, מורה אחד יכוון את תלמידו לאיזור המצח בעוד מורה אחר יבקש להתמקד בעורף או בקודקוד, ואכן אין ספור לאפשרויות.
אני מכיר גם גישה שדוגלת בכל הגישות, זאת אומרת שבעצם הכל טוב הכל "חוקי" והכל אפשרי העיקר שיתקבל הצליל הרצוי בסופו של דבר, ואם אפיק את הצליל על ידי ניווט הצליל אל חלל מערות האף דייני, ואם זה ידרוש ממני צורת שירה אחרת אשאף להשיג אותה...
כנ"ל בנושא התמיכה, ישנם שיאמרו כך וישנם שיאמרו אחרת, עיקרון הדברים ובזה אסיים למרות שאפשר לכתוב מגילות בנושא, הוא, שכל אחד יעשה את מה שהוא מרגיש שטוב לו, ונכון לו. ובדרך כלל יש לו על מה לסמוך!!!

בהצלחה

_________________