| נשלח ב-4/5/2011 07:33 |
 |
| |
מהי עבודת השם מול (להבדיל) עבודה זרה ??
מהי עבודת השם ??
במילה אחת אפשר לומר "רחמנא ליבא בעי"
כלומר אדם רואה את הטבע ואת הטוב שברא האלוקים ולכן מרוב התרגשות הוא פשוט מתאהב בו ואוהב אותו עד מות,
בודאי שהוא גם מודה לו כל רגע ורגע,
כל זה רלוונטי להאדם אך ורק שזה מגיע מתוכו, ברגע שאני מצווה או מחכים אותו אפי' ?! חסר בהתרגשות קצת !
אבל למען הסדר הטוב נקבל גם אדם שהחכמנו אותו, בכל זאת הוא בסוף מתרגש לבד,
וכן גם ח"ו לא לשנאו אותו משום כל סיבה שהיא, שלא יעלה אפי' על הדעת כלל, כמו על אהוב ליבי אשתי או בנותי ובני,
אבל שוב למי שצריך לצוות על זה או להחכים לזה ?! חסר לו קצת בנקיות הלב,
אבל בכל זאת למען הסדר הטוב נקבל גם אדם שהחכמנו אותו, בכל זאת בסוף יבין לבד ולא ישנא אותו ח"ו,
השלב הבא:
מרוב התרגשות שנתן לי לזכות בלוטו (למשל) אני רוצה לתת לו חלק ניכר מהכסף מרוב התרגשות,
אז מה אני עושה ? שאני יקח את הכסף וישרוף אותו בשבילו ?? זה דבילי !
לתת לו אישית ?! איפה הוא בכלל ? ואפי' שכן, הוא לא יקח כמובן כי אין לו מה לעשות איתם ! הרי כסף היא משחק חברתי לא שבאמת שווה משהוא מחוץ לחברה, היא לא שווה לחתול למשל, ק"ו לא שווה לאלוקים,
אז מה עושים אני מת מהתרגשות ואני רוצה לתת לו,
אבל הוא לא צריך ולא שווה לו כלל,
אחרי מחשבה קצרה אני מבין שאני פשוט טיפש וכופר, הרי אני מתרגם את אהבתי בנתינה ואין נתינה כלל לאלוקים,
בקיצור ע"ז ממש,
אז מבזיק לי רעיון נהדר,
הרי יש בבריאה שלו נשכרים ונפסדים, וכנראה הנפסדים הוא חיסרון בטבע, והנשכרים הם מעלה בטבע,
אז אני כביכול יתן את כספי לאלה שהולכים בכיוון הנפסד, כלומר להציל אותם,
לדוגמא: משפחה עניה שצאציהם הולכים לגדול לפשע בגלל העניות, אז אני יתן להם כסף ואני יקנה להם לימוד וחינוך,
והצלתי משפחה שלמה ומהם הרווחתי שיצא מהם מיליונים של צאצאים,
נו זה כבר באמת עבודת השם לשמה ממש, שגם מגיע מתוכי הפנימי בלי שום מצווה או הדרכה,
אבל אפשר גם להדריך ולחנך לכך, כי בסוף הרי יעשה זאת מתוך עצמו ומתוך תוכו פנימה,
יוצא לי שעבודת השם = הנפסדים ניצלים והופכים לנשכרים,
עוד דוגמא:
קריאת שמע דאורייתא:
מה פירוש ? האם עצם לומר קריאת שמע דאורייתא, או פשוט לאהוב אותו היא מדאורייתא ??
בוודאי לאהוב אותו היא מדוארייתא, והצווי היא חיסרון אפי', אבל בכל זאת אני אצווה לו ובסוף יבוא מתוכו,
אבל ק"ו שעצם לומר בלי לחשוב היא כלום,
אבל שוב יש בעיה של תשומת לב,
כלומר: ידוע כהיום בחקר המוח, שהפיזי לא משדר למוח בלי תשומת לב, לדוגמא: השעון שעל ידי, היד לא משדר למוח שיש שעון שם, רק לפשפש בשעון( = תשומת לב לשעון,) יגרום ליד לשדר למוח שיש שעון על היד
אבל אם אין בכלל שעון ?! אז אין בכלל סכוי שהיד ישדר למוח על שעון שלא קיים,
כך בדיוק מצוות קריאת שמע כצווי לומר כל יום פעמיים,
זה כמו שקיים שעון על היד, והמוח לא מודע לו כי אין שדר מהיד למוח, ורק ע"י נגיע ותשומת לב השדר מתחיל לשדר למוח,
כך עצם הציווי לומר קריאת שמע היא כמו קיומו של השעון על היד, אבל המוח עוד לא מקבל שדר ממנו, עד שישים לב לכך,
ולכן טוב שיש צווי לקריאת שמע, אבל בשום אופן לא מקיים את מטרת המצווה בעצם אמירתם,
רק את תשומת לב זה נותן אם הוא באמת שם לב למה שהוא אומר, ורק אז אם זה יבוא מתוך התרגשות באמת, אז מקיים את המצווה,
אבל שוב יש כאן פלונטר: מה צריך לקיים את המצווה או פשוט לאהוב את האלוקים ?
בוודא שהוא צריך לאהוב את אלוקים וזה העיקר,
לסיכום:
העיקר: היא שהמצווה צריך לבוא בלי מצווה,
הטפל: היא הציווי בעצמו,
וטיפש הוא מי שעושה את הטפל לעיקר והעיקר לטפל, (ולא רחוק לומר שזה ע"ז ממש כנ"ל כלומר עצם אמירת קריאת שמע עושה משהו למעלה)
אז יוצא לי מכל זה,
שאין לתת לאלוקים כלום, רק בטבע עצמו כלומר לעזור לנפסד להיות נשכר,
ואהבתו צריך לבוא מתוכינו, ולא מציווי, ולכן הציווי טפל מול העיקר,
אבל והיות שטבע האדם חייב תשומת לב על דרך והשבת אל לבבך, אז יש ציווי גם כן,
וכן על זו הדרך בעניין יראותו,
לדוגמא: צניעות בשירותים, אף אחד לא שם ולאלוקים אין עיניים במילא מה העניין ?
התשובה היא שבאמת רק לי מתוכי אני מתבייש ממנו אפי' שאין לו עיניים או חוש ריח או הרגשת גועל,
ושוב חוזרים לעניין הציווי,
לא הציווי העיקר, רק הבושה העצמי,
יוצא שעבודת השם בעצם חייב לקדם את האנושות להכי טוב שיכול, ובגשמיות דווקא, בעולם הזה דווקא,
כי אמרנו שכל נתינה לאלוקים היא דווקא לעזור לנפסד להיות נשכר,
ואת מה אנו יכולים לעשות מנפסד לנשכר ?! את הטבע את הזולת את הגשמי את העולם הזה, בהווה ובעתיד לדורי דורות,
אז יוצא לנו דרך לבדוק את עצמינו:
איך אנו יודעים האם אנו עובדים את השם באמת ?! רק אם אנו רואים שהנפסדים ניצלים והופכים לנשכרים, וק"ו שהנשכרים עולים מעלה מעלה,
---------------------------------------------------------------------------------------------------------
מהי עבודה זרה ??
לתת לאלוקים כסף שהוא לא צריך, לשרוף אותו על המזבח,
להתפלל בשבילו כי זה עוזר לו מחניף לו,
או אני אומר מילים מסוימים אותיות מסוימות ואז אני כופה עליו לעשות את רצוני,
למשל פרק שירה או ארבעים יום שיר השירים,
זה כמין אקדח צמוד לראשו של האלוקים, תשמע תתן, ואם לא אני יורה עם השיר השירים עליך, ואז זה יכאב לך,
או בדרך אחרת,
יש עולם רוחני באיזה מקום לא ידוע, ושם יש בנק ואוספים לשם כסף שאחרי שנמות יהיה לנו כסף,
ואיך עושים את הכסף ? פשוט מאוד כל מצווה שאתה עושה כאן אתה מקבל שם כסף, ואחרי שנמות נזכה בהם ונקנה שם יאכטה,
שאני יבין: פשוט שכר מכר אנו עושים כאן בשביל שם,
אז זה עבודה לעצמי לא לאלוקים כלל, ולא לע"ז, פשוט טורח היום בשביל מחר,
לא ולא יענו לי, אם תחשוב כך ?! לא תקבל שם כלום !
אז מה אני יעשה את עצמי כאילו ?? אבל יודע שאני אקבל וכדאי לי לעשות אבל אסור לי לחשוב כי אני לא יקבל,
ברור שלמדנו בחידר שזה לא כך, אנו נהנים מזיו שכינותו, כלומר יש לנו אהבה כל כך גדולה כלפיו עד כדי כך שבסוף אנו באמת איתו ממש ורואים אותו ולומדים איתו,
היי מה אם הגשמה ?? לא זה לא הגשמה זה רוחני ! אז מה זה רוחני ?? אין תשובה !!
בקיצור הגשמה לשמה,
מילא לא היה מזיק כל העבודה זרה הזאת:
אבל אנו מפסידים את התקדמות הבריאה ושלמותו,
הרי אמרנו שעבודת השם גורם לנפסדים להיות נשכרים, ואז הבריאה מגיעה לשלמותו,
כלומר ההתפתחות והטוב שיש בעולם מגיע מאלה שעובדים את השם בזה שעוזרים לנפסדים,
ולכן בסוף הבריאה תבוא לשלמותה שהיא גם "ותמלא הארץ דעה את השם"
לסיכום: יוצא בעצם שכל סוג עבודת השם שלא עוזרת לנפסד להיות נשכר, היא ע"ז ממש,
ועבודה זרה פירושו 1, עצירת השלמות 2, וגרימת הנשכרים להפסד,
הם עושים בדיוק ההפך מעבודת השם,
הם מפסידים את הנשכרים,
כי כל נשכר עובד למשהו לא אמיתי הוא שורף את כספו על המזבח, הוא ממלמל לימוד לריק בלי לזכות בחכמה,
הוא מתפלל לריק כי חושב שהוא משפיע ח"ו על האלוקים כלומר מגשם אותו וגם נותן לו תוארים שהם בעצמם ע"ז,
בסוף הוא גם גוזל כסף מאחרים עם הבטחות של עולם הבא,
כלומר משכנע את האחר שבזכות מלמולו מילים הוא יזכה לעולם הבא,
הוא עושה מהציווים עיקר וגורם לקיצוץ בנטיעות לו ולסביבתו,
כמו שר' חייא זועק "אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת (משלי ל ו), תני ר' חייא שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר שלא יפול ויקצץ את הנטיעות"
כלומר כל גדר וחינוך ותקנת חז"ל ואפי' מצוות דאורייתא, הם כולם לעניין אחד, שהיא "רחמנא ליבה בעי"
ואם כל אלה לא גורמים למצב שליבינו היא רק לאלוקים ?! כנראה אנו לא עובדים לשם בדרך הנכונה,
והסימן המובהק שאנו באמת עובדים את השם (כלומר שאנו על הדרך הנכונה שאנו באמת אוהבים את אלוקים,)
חייב להיות שהנפסדים נשכרים, ואם זה לא קורה לנו כנראה אנו עובדים ע"ז ולא את האלוקים,
יוצא לנו:
שרק אם הנפסדים נשכרים ?! אז אנו על דרך האמת דרך עבודת השם האמיתי !!
אבל אם ח"ו אנו רק מפסידים ונפסדים כל הזמן (= מצב האומה בגשמיות וברוחניות בחכמה ובתבונה במוסר וערכים)
בוודאי אנו עובדי ע"ז ממש,
ולכן טענתי שאחרי חורבן בית ראשון הפסדנו עשרת השבטים, ואחריו חורבן בית שני ואחריו הגלות הארוך של אלפיים שנה ובתוכו כל דור ודור הפסדנו שוב ושוב את צאצאינו או משום השמדה פיזי או השמדה רוחני,
ואחרי אלפיים שנה האלה אנו רק חמש אחוז בדרך הזאת,
לכן לדעתי אין לנו סימן מובהק יותר מזה שאנו עובדים ע"ז ממש,
משהו השתבש לנו בדרך הארוכה,
אבל בכל זאת איפה היו החכמים כל הזמן ??
ולכן פשוט לנו שהם נלחמו מלחמת הישרדות ולכן לא יכלו לצאת מהגלות הנורא,
שאדם\מנהיג נלחם מחלמת הישרדות אי אפשר לשפוט אותו כלל,
להפך כל מה שעשה להציל אפי' יהודי אחד מגיע לו את כל השכר בעולם,
הרי סוף כל סוף בלעדיהם לא היינו קיימים כלל, כלומר בלעדיהם לא היה אם מי לדבר כמו שקרה לעשרת השבטים,
אפשר לומר שכמו עזרא הסופר הצליח להציל רק שני שבטים,
כך הם במשך הגלות הארוך הצליחו להציל את מה שהצילו, בלעדיהם לא היינו כלל,
אבל מאז שאנו קיימים בארץ אבותיינו והצלחנו להקים מחדש את האומה,
אז במידי חייבים להפסיק לעבוד ע"ז, אחרת נחזור לגלות כמו הבטחת נביאי הזעם,
תוקן על ידי maxmen ב- 04/05/2011 07:47:24
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2011 09:40 |
|
| |
מקס,
נראה לי שנוצרה כאן אי הבנה מצערת.
אני לא חולק עליך בנוגע לאופן בו נכון לפרט לעבוד היום את השם. אני רק לא מקבל שזה המצב האידאלי.
וניסיתי להבהיר לך שיש צורך בעבודת השם במובנה המקורי (גם אם מן הסתם יש שינויים מסוימים מהעבודה כפי שהיתה אז) גם במצב כיום.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2011 08:57 |
|
| |
איש היקר:
ח"ו שאני אפגע להפך אמרתי לך תודה שאתה דן איתי בנושא,
ושוב אני אומר שאני יודע ומכיר ב"ה את המקורות,
אבל אני מציע כאן עבודת השם פשוטה ומתקבל על הלב ובלי צורך באימון ואמונה עיוורת,
בוודאי אין לזלזל במי שעובד את השם על פי המקורות כי הרי המקורות שומרת עליו אם הוא צדיק גמור,
אבל והיות שהרבה מנצלים את העבודת השם להפקרות כמו ללמוד כל היום ולא לפרנס את ביתו ומשפחתו,
(לא רוצה להזכיר את הצבא כי יש להם תירוץ טוב ונכון)
והיא (עבודת השם של המקורות) בכללות לא משכנע את הציבור הכללי,
ולכן דעתי שעבדת השם שאני מציע יותר משכנע, ואני מבין את דעתך ומכיר אותה,
לגבי הפרישה שלי: (גם לירוחם היקר ולצענע היקרה, אגב לא נפגעתי ממך ח"ו ושאלתך היית במקום)
צודק ירוחם שחזרתי לעסקי המשפחה בחול,
בכל זאת יש לי הרבה זמן, (חשבתי אז שלא יהיה לי)
אני מבחינת רשע בן צדיק = הרכוש הרב של משפחתי באירופה ובדרום אמריקה יכול לספק אותי ולכל חיי כמה דורות,
כלומר אבות המשפחה היו צדיקים, ואני יכול להיות רשע ולאכול את הרכוש, וצאצאי יהיו כבר צדיקים בן רשע (= יהיה רע להם)
חשבתי לעצמי שאני יכול לעסוק בתורה לבד וגם לכתוב בפורום כאן ואני יהיה גם צדיק,
אבל לא היא, כי צדיק "גמור" בגמ' הכוונה צדיק במעשים טובים אבל גם בדרך ארץ, כלומר לא מספיק רק ללמוד צריך לדאוג לדורות הבאים, שזה חלק מלהיות צדיק גמור, ואז גם צאצאי יהיו צדיקים בני צדיקים, הלואי ובעזרת השם,
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2011 00:59 |
|
| |
מקס,
לא התנגדתי לעבודת השם שאתה מגדיר (אם כי לקרוא לה עבודת השם אינו המינוח הכי מדויק) רק אמרתי שזה לא מספיק, ובדר"כ גם לא תואם את מושג העבודה שמופיע במקורות, שנצרך גם הוא כדי להוביל את העולם לשלימות, ואת זה אני לא בטוח שבכלל הבנת (למעשה אני די בטוח שלא) ואם הבנת לא שללת אותו בשום צורה או אופן, רק חזרת על טיעונך הראשון.
בכל מקרה אני מקוה שאתה לא באמת עוזב, בסה"כ קשה לי להאמין שבכל השנתיים האלו רק כתבת בפורום ולא "עשית לביתך", אבל אם כן, אולי דוקא ייטב לך, האינטנסיביות של הפורום עלולה לבלבל ולהקשות על עיכולם של החומרים איתם נפגשים, כך שהפסקה בהחלט עשויה להיות לטובה עבורך. (מניסיון אישי)
בכל מקרה שתצליח בכל אשר תפנה , ואני מקוה שלא פגעתי בך בדברי ואם כן אני מבקש את סליחתך ומקוה שתמחל לי.
כל טוב לך.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 10:05 |
|
| |
| אישציפור כתב: |  | | מקס,זה לא ענין של אדם או לא, זה ענין של מבין מה אומרים לו ועונה לענין או לא.לגבי מבין מה אומרים לו אני מסופק , לגבי עונה לענין לצערי אין לי ספק שאתה לא. |
|
איש היקר:
אני מציעה כאן עבודת השם שלדעתי היא עבודת השם האמיתית, וגם טובה לאלוקים ואדם, = שלומות הבריאה וטובת האדם,
אני חושב שכל אדם בעולם יכול לקבל סוג של עבודת השם שכזו, ואפי' אתאיסט מושבע,
בכל אופן תודה לך על הנסיון לדון איתי בעניין, מצטער שאני לא יכול לקבל את דברך בעניין,
בהזדמנות זו אני מודה לכל חברי\ות וחכמי\ות הפורום היקרים וגם לגולשים\ות לכאן,
היית לי (כמעט) שנתיים טובים איתכם אהבתי להיות איתכם, ואני אוהב אותכם מאוד,
אבל "מתי אעשה גם אנוכי לביתי ???"
לכן אני חייב לפרוש בצער רב,
אני מברך את כולכם שתזכו לכל הטוב שאלוקים ברא בבריאה, אתם וזרעכם עד עולם,
ובעיקר שתזכו לחכמה בינה ודעת לכם ולזרעכם עד עולם, אמן ואמן
אוהב אותכם מאוד (ואני בוודאי אתגעגע כל חיי בשנתיים שלי אתכם כאן בפורום הנפלאה,)
maxmen
תוקן על ידי maxmen ב- 10/05/2011 10:08:10
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 12:00 |
|
| |
מקס,
זה לא ענין של אדם או לא, זה ענין של מבין מה אומרים לו ועונה לענין או לא.
לגבי מבין מה אומרים לו אני מסופק , לגבי עונה לענין לצערי אין לי ספק שאתה לא.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 10:23 |
|
| |
| אישציפור כתב: | | מקס,עכשיו שכנעת אותי.אתה נולדת כך ולכן אתה צודק, איך אל חשבתי על זה קודם... אם כך באמת מיותר להמשיך את הדיון. בבקשה תגיד לי שהדברים התפלקו לך בטעות. קשה לי לקבל שאתה מתכווין לדבריך ברצינות. |
|
עכשיו אני אשם ?
אני טוען שאתה צריך לצאת מהנחה שאני יודע עוד מלידה את כל דרך החשיבה שלנו הקלסית,
ולכן אני לא עונה ישירות למה שידועה לי ולך, רק מתמקד יותר להסביר את דעתי הנוגד את מה שכולנו מכירים,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 09:34 |
|
| |
מקס,
עכשיו שכנעת אותי.
אתה נולדת כך ולכן אתה צודק, איך אל חשבתי על זה קודם...
אם כך באמת מיותר להמשיך את הדיון.
בבקשה תגיד לי שהדברים התפלקו לך בטעות. קשה לי לקבל שאתה מתכווין לדבריך ברצינות.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 23:59 |
|
| |
איך לא חשבתי על זה קודם ??
לו קין והבל היו עובדים את השם כהשקפת האשכול הזה ?! לא היה הבל נרצח כלל, ולא היית מבול,
ואולי באמת זה עומק העניין של כל הסיפור התנכי,
הרי הרצח הראשון הגיע בגלל עבודת השם הקלסית שאומר לתת לאלוקים במקום לתת לזולת,
לו קין היה חושב שעבדת השם היא דווקא לעבוד את הפרדס לקדם את התפתחות הבריאה במילא היה דואג להבל דווקא,
והבל היה גם נוהג כך,
ואז היינו מתחילים בטוב, ואף אחד לא היה נהרג מתוך קנאה,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 22:52 |
|
| |
| אישציפור כתב: | | | מקס,הכל יפה, אבל בסה"כ חזרת על מה שכתבת קודם (במילים קצת אחרות...) לא רואה טעם לחזור על דברי אם לא עונים לי, או לפחות מנסים להבין מה אמרתי. אולי בהזדמנות אחרת. |
|
איש יקר:
תבין שנולדתי עם כל זה, אני לא בעל תשובה או מה, אני מכיר את דברך והשקפתך, זה לא חדש,
ובכל זאת אני מתעקש בעניין במילא אתה זה דווקא שצריך לרדת לסוף דעתי,
ולא אני זה שצריך להבין אותך שבמילא נולדתי עם דעותך,
תוקן על ידי maxmen ב- 08/05/2011 22:55:28
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 22:12 |
|
| |
מקס,
הכל יפה, אבל בסה"כ חזרת על מה שכתבת קודם (במילים קצת אחרות...)
לא רואה טעם לחזור על דברי אם לא עונים לי, או לפחות מנסים להבין מה אמרתי.
אולי בהזדמנות אחרת.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 20:13 |
|
| |
| אישציפור כתב: | | מקס,קודם כל יש לך טעויות טכניות הקב"ה אומר למשה כבר במעמד הסנה "וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה. "
אני מקווה שאתה מודע לפשוטו של מקרא ולא עושה לי דווקא,
רשב"ם שמות פרק ג (יא) ויאמר משה מי אנכי - מי שרוצה לעמוד על עיקר פשוטו של מקראות הללו ישכיל בפירושי זה, כי הראשונים ממני לא הבינו בו כלל כלל. משה השיב על שני דברים שאמר לו הק' ללכת אל פרעה וגם להוציא את בני ישראל על ידי מצות פרעה. ומשה השיב על ראשון ראשון מי אנכי כי אלך אל פרעה, ואפילו להביא לו מנחה ודורון? וכי ראוי אני ליכנס בחצר המלך איש נכרי כמני?:
וכי אוציא את בני ישראל ממצרים - כלומר ואפילו ראוי אני ליכנס לפני פרעה שוטה אני לשאר דברים, איזה דבר המתקבל לפרעה אומר לו? וכי שוטה הוא פרעה לשמוע לי לשלוח עם רב שהם עבדיו חפשים מארצו? ואיזה דבר המתקבל אומר לו שעל ידי אותו הדיבור אוציאם ממצרים ברשות פרעה? והק' השיב לו על ראשון ראשון ואמר כי אהיה עמך ואתן חנך בעיני המלך ותלך אל פרעה ולא תירא. ומה שאת ירא לפני פרעה, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. הלא אתה רואה בתבערת הסנה כי שלוחו של הק' אני וזה האות לך הוא להיות בטוח שאהיה עמך. וכן מצינו שאמר לו המלאך הלא שלחתיך. ועל מה שאתה אומר וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, כלומר באיזה טענה שאומר לפרעה ישמע אלי להוציאם? בהוציאך את העם ממצרים אני מצוה לך עכשיו שתעבדו את האלהים על ההר הזה ותקריבו עולות, וטענה זו תוכל לומר, כי לזבוח לאלהים יניחם ללכת. ואעפ"י (כן) שכאן לא פירש, לבסוף מפרש ושמעו לקולך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים וגו' ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה. וכן בכל פעם ופעם היה משה אומר כך לפרעה. וכן מצינו בשמואל כשציוהו הק' למשוח את דוד אמר שמואל להק' ושמע שאול והרגני, והק' אמר לו עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לי"י באתי. אף כאן דרך חכמה ציוה למשה בהוציאך וגו' וכן תוכל לומר לו. מי שמפרשים [מקראות הללו על] עיניינים אחרים אינם אלא טועים גמורים:
ולא צריך את הרשב"ם להבין את המקראות כפשוטו, אבל טוב שיש לנו את הרשב"ם לתומך,
שלא לדבר על הקרבנות שהקריבו קין והבל נח והאבות (ולפי חז"ל גם האדם הראשון ).
נכון לכן לא השכילו, ואלוקים לא רצה בזה כלל, רק אחרי העגל באין ברירה אחרת,
משל אומרים חז"ל "רבי פנחס בשם רבי לוי אמר משל לבן מלך שגס לבו עליו והיה למד לאכול בשר נבילות וטריפות אמר המלך זה יהיה תדיר על שולחני ומעצמו הוא נדור (גדור) כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר עבודת כוכבים במצרים והיו מביאים קרבניהם לשעירים דכתיב (ויקרא יז) ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ואין שעירים אלו אלא שדים שנאמר (דברים לב) ויזבחו לשדים ואין שדים אלו אלא שעירים שנא' (ישעיה יג) ושעירים ירקדו שם והיו מקריבין קרבניהם באיסור במה ופורעניות באות עליהם אמר הקב"ה יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באהל מועד והן נפרשים מעבודת כוכבים והם ניצולים הה"ד איש איש מבית ישראל וגו'."
מעבר לכך כתבת שהסיבות לעבודת השם הם "והסברתי מה מביא את האדם לרצות לעבוד לאלוקים, 1, רוצה לחזיר לו טובה, 2, רוצה להחניף לו בכדי שיתן לו משהו, 3, מפחד ממנו ולכן חושב שאם יעשה לו כך או כך הוא לא יכעס עליו, "ומולם מה שבאמת צריך לעשות דהיינו "מה שנשאר לנו לעשות בכל זאת: זה להסתכל על היקום ולחשוב מה הייתי יכול לעזור לבריאה, ובכן אני רואה שיש חולים ויש עניים ויש רוצחים וגנבים ויש סובלים מריבית הבנקים, ויש גם נפסדים אחרים כמו החור באוזון, הכחדת מין ממין החיות, בקיצור: יש הרבה מה לעשות לטובת הבריאה, כאן בוודאי אני יכול לעבוד כביכול לשם, ברור לי שוב, שאין אצלו חניפה וכדומה, שאני הקבל שכר בשביל מעשי אלה, אבל אני מודע גם שבסוף כל סוף אני וצאצאי יהנו מהם, כלומר: אפי' שכל מעשי בשביל הבריאה מגיע מהצורך להודות לאלוקים על כל הטוב שנתן לי, בכל זאת אני מקבל שכר מעצם זה שצאצאי יההנו מזה, "
מתוך הנחת יסוד שגויה פעמים, הראשון שעבודת השם נובעת מתוך מבט קטן/קטנוני בהכרח,
האם טובת הבריאה והתפתחות האובולוציה נראה לך קטן, ודווקא עבודת השם דמיונית שלא מוביל אותנו לשום מקום רק שוב למקומות דמיוניות כמו עולם הבא וגן עדן וגהינום, ששם נהנה מזיו השכינה שעצם המחשבה ואמירתם היא הגשמה,
אני אולי מסכים לתת לאנשים גאווה שכאילו הם עושים משהו גדול, אבל לא על חשבון האומה ועל חשבון קיצוץ בנטיעות,
אגב: קיצוץ בנטיעות פירושו פרדס עם עצים שזה רק יכול להיות נמשל על הבריאה, וקיצוץ תתפרש כקיצוץ ההיתפתחות הבריאה לטוב, וגרימת רע והתפתחות רעה בבריאה,
והשני שהיא אינה חלק ממה שניתן לעשות לטובת הבריאה. במשפט קצר אומר שלענ"ד מקומה של עבודת השם, היא להפוך את מציאות השם ליותר נוכחת בעולם , כלומר שהיא תהפוך ליותר קרובה אל דעת בני האדם (אם תרצה בטרמינולוגיה הקבלית שביארתי באשכול סמוך שמציאות "זעיר אנפין" תתבטא באופן פעיל ו"עירני" יותר) החשיבות בכך היא הוצאת מציאות השם מחוץ למסגרת של קבוצת מאמינים אל מסגרת מוגדרת ומוחלטת הרבה יותר.
היא קיימת כל הזמן אפי' עובדי האלילים ידעו מאלוקים, הרי אדם ידע וקין ובניו ידעו, נח ידע ובניו ידעו,
גם מצרים ידע, כולם ידעו שיש אלוקים מעל כל האלילות,
גם היום (חוץ מהכופרים באמת, שאין לדעתי רק לשם וויכוח) כל בני אנוש יודעים שיש אלוקים, ויש חוקיות אחת ביקום וכל המדע חוקרת בכיוון הזה דווקא, ולכן הצלחתה הגדולה,
כמובן זה לא סוף פסוק, ובלי גמילות חסדים, ותורה (שבכללה משפט וצדק ועוד) הנוכחות הזו מאבדת מתוכנה ואדרבה היא עלולה להתחלל וכפי שקרה ערב חורבן הבית הראשון (ובמובן מה גם השני) אבל גם בימינו זה עדין נצרך.יש מה להאריך ולפתח בנידון, אבל לעת עתה אסתפק בז ה.
אז תבחר בעיקר וגם תשיג את עבודת השם הגדולה הקבלית ,
אבל כידוע הדרך של עבדת השם לשם השם בלבד, גרם רק לקיצוץ בנטיעות,
למה דווקא השקפת הכפירה לכפור בכל, תגרום לפרדס לפרוח ?? כפי שאנו רואים במאות האחרונות,
אני מציע לך עבודת השם פשוטה (קטנות כדברך) אבל אמיתית מעצמה ותועלתית בכל המישורים
וגם נתמך מחז"ל והתנ"ך, (לדעתי זוהי התורה לאמיתה) וגם יכול לאחד את כל האנושות לעבודת השם שכזאת,
שוב לדעתי זוהי התורה ועומקה של תורה וחז"ל
|
|
תוקן על ידי maxmen ב- 08/05/2011 20:40:23
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 19:39 |
|
| |
אגב: מותר לחתוך ניר בשבת (רק לא בסימן חיתוך)
ושאני מקפיד לא לחתוך אני לא מכוון לעבדת השם רק מכוון שכולם ישבתו בשבת וינוחו ויבלו עם משפחתם פעם בשבוע,
וזה עבדת השם האמיתית,
כמו בבית חולים אני מכוון להקפיד על ניקיון בשביל החולים,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 19:25 |
|
| |
| רוחדשה כתב: | | | מקסמן נראה שהדתיים בפורום נחלקים לשניים.אלו שמחפשים את הדת הטבעית היינו הדת שהאדם מרגיש שהיא נותנת לו שלמות כגון התפילה כהודאה וכגון השבתות והחגים והדת הזו מיוצגת כאן על ידי מקסמן בצורה מופלאה, אלא שבדת הזו אין מקום לקטנות כגון חיתוך ניר טואלט לשבת וגם דת זו יכולה להזדהות עם הדת הקונסרבטיבית. ויש שאצלם הדת היא ההישמעות והכפיפות לצו מבלי שום שיכות לשלמות האדם כדת הליבוביצאית אשר מיצגה כאן הוא הרב מיכי ולפיה אין שום בעיה עם הלכות ללא משמעות ואדרבא דווקא הם נעשות ממש לשם שמיםכל צד חושב את משנהו לעובד ע"ז ליבוביץ יאמר שהראשונים עובדים את עצמם ואת רוחניותם , ועכשיו נתחדש לי שגם מקסמן רואה בעובדים את ה' שכמובן אינו זקוק לעבודה ע"ז ועבודת ה' היא רק עזרה לניזקקים ולהשביח את הבריאה בדרך אבולוציונית.שורש המחלוקת לדעתי בענין הידוע שלמקס הטבע והיש וההיות הוא התגלות פני האל ופסגת היש הוא האדם המכיר , וכל שלמות או דת היא רק ביחס לאדם ואילו לליבוביץ כל האמונה היא שהיש אינו אלוהות , אלא הכל כולל האדם המכיר הינו הבל הבליםואין שום טעם להתעסק בשלמות האדם אלא רק לעבוד את ה'. |
|
קודם תודה לך על החידוד (אם כי אני לא מכיר את תורת לייבוביץ וכמותו,)
אני מביא חז"ל שאומר שיבטלו בעתיד רוב המצוות ורוב הקרבנות רק הודאה תשאר,
ואין דרך להסביר אותם רק בדרכי (לדעתי)הרי אם עבדת השם העיקר ?! אז למה לבטל ?
דעתי (שהי דעת התורה לדעתי) גם מביא לטוב בכל המישורים, מה שאין כן דת ההשקפה או דעת לייבוביץ שאני לא מכיר,
לגבי קטנות הדינים חיתוך ניר בשבת וכדומה ח"ו:
להפך, ראה איך בתי חולים מקפידים, ראה גם את הנאורות מקפידים בפגיעה מינית מילולית (שאין ביהדות כציווי רק כמוסר)
מה שכן ?! אסור באמת לעשות מהגדר עיקר כמו זעקת ר' חייא "אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת, תני ר' חייא שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר שלא יפול ויקצץ הנטיעות"
כלומר אם החילונים היו יודעים מה מותר מדאורייתא (למשל לנגן בכלי זמר בשבת מותר) ומה הם הגדר של חז"ל,
והיו מרגישים יהודים לא חוטאים, ואז היו משמרים את העיקר ?! לא היינו מפסידים אותם,
וזה טענת ר' חייא, שאל לנו לעשות את הגדר כעיקר כי בסוף יקצץ בנטיעות,
וכל המושג הזה (להקפיד על הגדר כעיקר) בא בגלל התזה שאנו עובדים לאלוקים כביכול, ואז לא פלא שכל מצווה וכל השקפה של אחרוני האחרוני הם גם עבודת השם, (כי מה לי במצווה X ומה לי במצווה Y )
במילא מוכנים לוותר על יהודי שלא שומר אותם, כביכול הוא לא יהודי ומצידינו שיתבולל באומות ושיקצץ בנטיעות אם הוא לא בא לטיש של הרבי, או לא לומד כל היום בכולל,
וזה הטעות הגדולה שלנו,
ושוב יש לי את ר' חייא לתמוך בדעתי דווקא, ולא לדת ההשקפה או דעת ליבוביץ כדברך,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 11:47 |
|
| |
מקס,
קודם כל יש לך טעויות טכניות הקב"ה אומר למשה כבר במעמד הסנה "וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה. " שלא לדבר על הקרבנות שהקריבו קין והבל נח והאבות (ולפי חז"ל גם האדם הראשון).
מעבר לכך כתבת שהסיבות לעבודת השם הם
"והסברתי מה מביא את האדם לרצות לעבוד לאלוקים,
1, רוצה לחזיר לו טובה,
2, רוצה להחניף לו בכדי שיתן לו משהו,
3, מפחד ממנו ולכן חושב שאם יעשה לו כך או כך הוא לא יכעס עליו, "
ומולם מה שבאמת צריך לעשות דהיינו
"מה שנשאר לנו לעשות בכל זאת: זה להסתכל על היקום ולחשוב מה הייתי יכול לעזור לבריאה,
ובכן אני רואה שיש חולים ויש עניים ויש רוצחים וגנבים ויש סובלים מריבית הבנקים, ויש גם נפסדים אחרים כמו החור באוזון, הכחדת מין ממין החיות,
בקיצור: יש הרבה מה לעשות לטובת הבריאה, כאן בוודאי אני יכול לעבוד כביכול לשם,
ברור לי שוב, שאין אצלו חניפה וכדומה, שאני הקבל שכר בשביל מעשי אלה,
אבל אני מודע גם שבסוף כל סוף אני וצאצאי יהנו מהם,
כלומר: אפי' שכל מעשי בשביל הבריאה מגיע מהצורך להודות לאלוקים על כל הטוב שנתן לי,
בכל זאת אני מקבל שכר מעצם זה שצאצאי יההנו מזה, "
מתוך הנחת יסוד שגויה פעמים, הראשון שעבודת השם נובעת מתוך מבט קטן/קטנוני בהכרח, והשני שהיא אינה חלק ממה שניתן לעשות לטובת הבריאה.
במשפט קצר אומר שלענ"ד מקומה של עבודת השם, היא להפוך את מציאות השם ליותר נוכחת בעולם , כלומר שהיא תהפוך ליותר קרובה אל דעת בני האדם (אם תרצה בטרמינולוגיה הקבלית שביארתי באשכול סמוך שמציאות "זעיר אנפין" תתבטא באופן פעיל ו"עירני" יותר) החשיבות בכך היא הוצאת מציאות השם מחוץ למסגרת של קבוצת מאמינים אל מסגרת מוגדרת ומוחלטת הרבה יותר.
כמובן זה לא סוף פסוק, ובלי גמילות חסדים, ותורה (שבכללה משפט וצדק ועוד) הנוכחות הזו מאבדת מתוכנה ואדרבה היא עלולה להתחלל וכפי שקרה ערב חורבן הבית הראשון (ובמובן מה גם השני) אבל גם בימינו זה עדין נצרך.
יש מה להאריך ולפתח בנידון, אבל לעת עתה אסתפק בזה.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 09:37 |
|
| |
מקסמן
נראה שהדתיים בפורום נחלקים לשניים.אלו שמחפשים את הדת הטבעית היינו הדת שהאדם מרגיש שהיא נותנת לו שלמות כגון התפילה כהודאה וכגון השבתות והחגים והדת הזו מיוצגת כאן על ידי מקסמן בצורה מופלאה, אלא שבדת הזו אין מקום לקטנות כגון חיתוך ניר טואלט לשבת וגם דת זו יכולה להזדהות עם הדת הקונסרבטיבית.
ויש שאצלם הדת היא ההישמעות והכפיפות לצו מבלי שום שיכות לשלמות האדם כדת הליבוביצאית אשר מיצגה כאן הוא הרב מיכי ולפיה אין שום בעיה עם הלכות ללא משמעות ואדרבא דווקא הם נעשות ממש לשם שמים
כל צד חושב את משנהו לעובד ע"ז ליבוביץ יאמר שהראשונים עובדים את עצמם ואת רוחניותם , ועכשיו נתחדש לי שגם מקסמן רואה בעובדים את ה' שכמובן אינו זקוק לעבודה ע"ז ועבודת ה' היא רק עזרה לניזקקים ולהשביח את הבריאה בדרך אבולוציונית.
שורש המחלוקת לדעתי בענין הידוע שלמקס הטבע והיש וההיות הוא התגלות פני האל ופסגת היש הוא האדם המכיר , וכל שלמות או דת היא רק ביחס לאדם ואילו לליבוביץ כל האמונה היא שהיש אינו אלוהות , אלא הכל
כולל האדם המכיר הינו הבל הבלים
ואין שום טעם להתעסק בשלמות האדם אלא רק לעבוד את ה'.
_________________
|
|
|
|
|
