| נשלח ב-5/5/2011 17:13 |
 |
| |
עיקרי האמונה העברית - הרמה להנחתה לקראת יום העצמאות...
כקורא מזדמן של הפורום המעניין הזה, הרשיתי לעצמי להיות אורח לרגע ולהירשם כדי להעלות את ה"מניפסט" הבא - בתקווה שצוות המוחות החריף כאן יחווה את דעתו.
ההקשר של הדברים הוא מאמריו של יואב שורק ובמקביל\מנגד עמדותיהם התמוהות (בעיניי הטרוטות) של שניים מגדולי הפורום, המומחים במדעי החומר ואף הרוח - הרב ד"ר מיכאל אברהם ופרופ' נדב שנרב - בשאלה הנדושה-אך-חשובה, מה בעצם אנחנו רוצים מעצמנו במדינה היהודית (?) אחרי אלפיים שנות...
מאהבת הקיצור, חילקתי את הדברים לסעיפים מתומצתים, ובסוף, מי שרוצה, קצת מקורות ומתודולוגיה - ואודה מראש שהגישה נובעת כמובן גם מאינטואיציה בריאה (=הוכחות סינטתיות, לא רק אנליטיות...).
הרוצה להרחיב יותר יעיין בכמה ערכים שזכיתי לכתוב כאן: http://he.wikipedia.org/wiki/משתמש:אברם העברי, (סאביקאס לא חובה...)
ושוב - אשמח מאוד להתייחסותכם! ===אידיאולוגיה===
א. לעם ישראל יש מטרה - השבת העולם כולו למציאות של ידיעת ה' (=תיקון עולם במלכות שדי"). ידיעת ה' היא עשיית חסד, משפט וצדקה בארץ (שבשל היעדרם נענשה האנושות במבול, ומשם התפצלה לאומות).
ה"עברים" (תלמידי שם ועבר) ניסו להגשים את המשימה כ"אחווה בינלאומית", אך משלא הצליחו, הוטלה המשימה על אברם, העברי האחרון, בצורה שונה - ע"י הקמת אומה, ולא אוסף מאמינים.
מאז ועד ימינו ניתן לראות בבירור, כי העולם מתנהל ומושפע ע"י כוחות לאומיים ולא כוחות דתיים או "רוחניים", ולכן הרוצה להשפיע - יפעל במישור לאומי-פוליטי, ולא רוחני-דתי. ב. ה"יהדות" אינה דת, אלא לאום - דבר זה היה פשוט וברור לדורות עברו, הן ליהודים והן לגויים, אך היטשטש, והנה מעט מזעיר ראיות לתזכורת:
א) "יהודי" מוגדר (עפ"י ההלכה עצמה!) כמי שנולד לאם יהודייה, ולא כמי שמקיים טקסים דתיים כאלו או אחרים.
ב) לא ניתן להפוך ליהודי ללא הצטרפות לעם ישראל.
ג) עם ישראל נבחר לפני היות התורה, ולמעשה מתן תורה עצמו הוא אירוע "לא מתוכנן" בהיסטוריה שלנו (יודגש כי "התורה" היא למעשה ספר ההיסטוריה האלהית של עם ישראל, שכולל בתוכו גם מצוות, ולא כרדוקציה הפשטנית המקובלת לפיה "תורה"=שולחן ערוך) ג. ה"זהות היהודית" מורכבת (בהכללה גסה) משלושה יסודות - היהדות (=דת, עוסקת באדם), הישראליות (=לאום, עוסקת בעם) והעבריות (=אוניברסליות, עוסקת בעולם).
היסוד היהודי שוכלל עד תום באלפיים שנות, היסוד הישראלי נבנה (מחדש) כעת, והיסוד העברי נשכח ברובו, אך הוא זה שיאפשר לנו למלא את מטרתנו.
לכן יש לבחון כל גישה "יהודית" בהתאם ליכולתה לענות גם למצוקות העם וגם למצוקות כלל האנושות, ולא למצוקות הפרט בלבד. אלא שכאמור בסעיף א, היכולת הזו מותנית בקיומו של לאום פוליטי. ד. דבר ה' זו הלכה - אין ספק כי המצוות הן הדרך שהתורה רואה לנכון לפעול במציאות. אך ברור גם כן כי עיקרה של התורה הוא ישיבת עם ישראל בארצו (שהרי הארץ קדמה לעם, והעם קדם ל"תורה" (במובן של אוסף מצוות), ומטרת כל המצוות מפורשת בתורה עצמה - "למען תחיו על האדמה"! (וראו במקורות). המצוות הן התלויות בארץ, ולא הארץ במצוות, ואין למעשה משמעות אמיתית לקיום מצוות בחו"ל. המצוות הן בעיקרן זכר ליציאת מצרים (ולא למתן תורה...), שכל מטרתה היתה להביא את עם ישראל אל ארץ זבת חלב ודבש.
אפשר להוסיף, אבל די בכך - כתוצאה מתובנות אלו ברור כי אין שום משמעות (מעבר לזו הסוציולוגית) להגדרה של "יהודי-דתי", ככזה שמקיים את המצוות ללא קשר לשותפותו בלאומיות הישראלית. אני מקווה שלא צריך להוכיח כי "ישיבת עם ישראל בארצו" הכוונה לשלטון פוליטי, ולא לישיבה של יחידים ב"ארץ הקודש".
לכן אם ברצוננו למלא את המטרה של "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (סעיף א), עלינו להכיר בכך שאנו עם (סעיף ב), בעל זהות מרובת רבדים שעיקרה אחריות לכלל העולם (סעיף ג) ולשם כך עלינו לקיים מצוות (סעיף ד) - אלא שיש להתאים אותן למציאות, כפי שעשו חז"ל - ואסור שיקרה מצב בו האמצעי (המצווה) יגבר על המטרה (תיקון עולם), אלא באופן זמני ולצורך גדול. לצערנו כיום, ברור שהמערכת ההלכתית הקיימת אינה מתאימה למציאות, וממילא אינה מבטאת את דבר ה'. על רקע ההנחות האלו, אני חוזר וקורא מחדש את קריאתו של הראי"ה קוק, (שהמשכה ביואב שורק...), המיועדת לציבור המקבל על עצמו הנחות אלו:
1. הכרה במציאות החדשה (מודרנה + ציונות)
2. התאמת דבר ה' (זו הלכה) אל המציאות
3. ביסוס מעמדו של עם ישראל (כולל החילונים...) כישות לאומית הנושאת באחריות כלל-אנושית ===מעט מקורות===
א.
* "יש מטרה" - זהו החידוש של פתיחת התורה ב"בראשית" - הן עפ"י חז"ל שדרשו "בעבור ראשית" (=בשביל X), והן עפ"י הפשט (כך נראה לי) שהכוונה ל"בראשית [הימים]" לעומת "באחרית הימים" - כלומר, לעולם יש התחלה ויש סוף, בניגוד לגישה היוונית שבאנו מן ה"כאוס" (אבי האלים) ואליו נשוב.
* "המטרה היא ידיעת ה'" - ישעיה יא ט, הושע ב כב, חבקוק ב יד ואף בראשית ג כב בצורה מוסתרת...
* "ידיעת ה' היא..." - בראשית יח יט, ישעיה יא ה, ירמיה ט כג, שם כב טז
* "העברים" - ראו כאן. זוהי אמנם כבר תיאוריה, כיוון שמהות אותם "עברים" אינה מפורשת במקרא, מסיבות שלא נודעו לנו.
* "ע"י הקמת אומה" - בראשית יב ב, שמות יט ו, ועוד.
* "מאז ועד ימינו" - האומות קדמו לדתות (בראשית י), וכן בעם ישראל (שמות א ט, ג ז), בעולם הנוצרי כשהתעורר קונפליקט - הלאום גבר ואף הכפיף את הדת לצרכיו (צרפת, אנגליה, גרמניה), בעולם הערבי העוצמה של האיסלאם חזקה יותר, אך גם שם המהפכות הגדולות (אטאטורק, הבעת', ימינו-אנו) היו פוליטיות, לא דתיות. ב.
* "היהדות אינה דת אלא לאום" - ראו הרחבה כאן: http://tomerpersico.com/2010/09/26/judaism_anew/#comment-7235
* "עם ישראל נבחר לפני היות התורה" - כמטבע חכמים "אשר בחר בנו מכל העמים [ורק אז] ונתן לנו את תורתו". מבראשית ועד יתרו לא דובר ולו ברמז על מתן תורה לעם ישראל - מהאבות ועד משה, ההבטחה היחידה היתה שה' ישיב את עם ישראל לארצו, וכך הוא גם בהתגלות ה' בסנה, וכן בשירת הים ("תביאמו ותיטעמו" - ומ"ת איננו. ורק כאנקדוטה - הרי נא' "ולא נחם אלהים..." - משמע שהכוונה המקורית היתה להעלותם ישר לארץ דרך קו החוף, ומה עם מעמד הר סיני?...). וצאו ובדקו בכל ה"סקירות ההיסטוריות" של הנביאים (יהושע כד, שופטים ב, ירמיה לב ועוד), וכן בתהילים (קה, קו, קלו) - מ"ת לא מוזכר, למעט ביחזקאל כ ובנחמיה ט, אחרי החורבן) ג.
* "הזהות היהודית" - מבחינה היסטורית הופיעה קודם העבריות, אח"כ הישראליות (בדיעבד) ולבסוף היהדות (בדיעבד בריבוע...), ולכן יש מקום "לשיקום" הזהות העברית. בכל מקרה, זהו "משולש פרנץ-רוזנצווייגי" לא מחייב, רק קונסטרוקציה יפה שתורמת להסבר - הרעיון המרכזי הוא שעם ישראל ערב לאנושות כולה, וזה מבואר. ד.
* "מטרת כל המצוות" - שמות יט ו, ויקרא כה לח, דברים ד א, שם ה ל, ועוד ועוד.
הערת אגב - איננו יודעים טעמן של כל המצוות, אך ברור שעם ישראל עד ימי השופטים לפחות ידע אותן. אין שחר לרעיון המוזר של קיום מצוות כ"גזירת האל" (כדעת הגרי"ד סולובייצ'יק ולהבדיל פרופ' ל. (ככה כותבים ב"צהר"...) - התורה ניתנה לאנשים חכמים, וחוקיה אמורים להיות חכמים וצדיקים גם כלפי הגויים (דברים ד ו-ח). כמו-כן ברור כי המצוות לא קויימו אז "כי כך כתוב בתורה" (מי ידע את התורה אז?!), אלא "כי ככה עשה אבא שלי", ואכמ"ל. לכן שאלת "מקור המצווה בטקסט המקראי" ורוב דרשות ההלכה של חז"ל אינן רלוונטיות לחיוב המצוות. ===מעט מתודולוגיה===
1. המציאות היא לא הכל, אך יש להתחשב בה... - מצד אחד אין לראות במה שקיים כרגע את חזות הכל, וגם כשלונות של ציבור זה או אחר לא מחייבים שדרכו שגויה. עם זאת, לא ניתן "להרחיק עדותנו" לאופקי אינסוף - דרך שבאופן עקבי לא מצליחה במשך עשרות שנים (בדורנו בעל קצב ההתקדמות המהיר כ"כ זה מספיק זמן) - ניתן להניח בהסתברות גבוהה שהיא שגויה. בנוסף, לא ניתן להסתמך על משנתו של אף אחד (מהראי"ה קוק ועד החזון אי"ש) באופן מוחלט, ולהניח מראש שהיא תמיד נכונה, והבעיה היא במציאות. אפילו נבואות הנביאים לא התגשמו תמיד, וגם אם כן, לא כל נבואה תקפה לכל זמן - וקל-וחומר (או לפחות "דיו"...) לגבי "תחזיות מטפיזיות" כגון אלו של הראי"ה או הרב טאו.
2. מחוייבות לדרכם של חז"ל - מה חז"ל התאימו את התורה למציאות, אף אנחנו כן. חז"ל "הרשו לעצמם" להוציא פסוקים מהקשרם ולדרשם כמין חומר, הן באגדה והן בהלכה, כיוון שהיה ברור להם שלא דין ימי בית שני כדין ימי בית ראשון (דוגמה קלאסית ומתאימה לדיון - "אם לא בריתי יומם ולילה", נדרש כידוע על התורה, כאשר הפסוקים מדברים במפורש על עם ישראל (ירמיה לא לה) ועל מלכות בית דוד (שם לג כה)!
קל וחומר בימינו, שהשינוי הוא מהותי הרבה יותר - אלא שוודאי שיש ללכת בדרכי השינוי שטבעו חז"ל עצמם, שקידשו את התנ"ך (למשל), אך יצקו בו תוכן חדש.
3. התנ"ך הוא הקובע (אם לא היה ברור עד כה...) - התנ"ך הוא הספר היחידי בו מתועדת פנייתו של ה' אלינו.
כפי שמקובל עוד מימי חז"ל, לא ניתן לחלוק על דבר ה', רק לפרש אותו. לכן פסוק שאומר נביא, מחייב יותר מאמרה כזו או אחרת של אי-מי מחכמינו ז"ל. ולכן גם כל המקורות שאני מביא היו מהתנ"ך בלבד, ולא - למשל - מהרב קוק, או אפילו מחז"ל.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 23:59 |
|
| |
ההוה, לא אמרתי דבר מדבריך, רק שציפיתי לדיון מעמיק יותר ממה שראיתי בתחילה. חוזר לשם לבדוק...
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 23:51 |
|
| |
יהודים
לא ראיתי שם שום תגובה לא ראויה. לא לעגו לך או משהו כזה
ענו לך עניינית. אי-הסכמה איתך היא לגיטימית!
אחד אפילו העלה את השאלה שלך להצבעת-לייקים, ותתפלא לשמוע שכמה מגדולי המתפלמסים איתך לגבי המאמר על המוות ביהדות (ובכלל, וד"ל) דווקא הסכימו עם דעתך (וחטפו על כך קשות ממי שהעלה את הסטאטוס... כדאי לראות!). דעות שונות זה אחלה!!!
בכל אופן אתה מוזמן לשם שוב...
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 23:40 |
|
| |
בעל בעמיו:
חס ושלום, מעולם לא נתכונתי לזלזל בכבודם של אבותינו הם צריכים להיות סמל ודוגמה לכולנו, וכבר אמרו חז''ל חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב, מה שכתבתי הוא בעיקר לאפוקי מכל המלל שחוזר ונשמע במחוזותינו, שכביכול ספורי האבות בספר בראשית באו ללמדנו מדות טובות וישרות, על זה באתי לומר שספור על יעקב איך שהוא מנצל את עשו העיף, ומשכנעו למכור את הבכורה בנזיד עדשים אינו מתאים לזה,
שוב, ברור שמעשהו של יעקב היה מוצדק מבחינה מוסרית, ולזה רומזת התורה בדבריה בסוף הספור, ויבז עשו את הבכורה, לרמז שיפה עשה יעקב שלקח את הבכורה מיד מבזיה שאינו ראוי לה, אך חשוב רגע, אילו המסר בספור היה ללמדנו את ישרותו של יעקב וכי כך מלמדים, היה לפחות להקדים ולומר כך, עשו איש רשע ובטלן יעקב איש צדיק ותמים בדורותיו, ויאמר יעקב למה זה תפול הבכורה ביד עשו הרשע, ויזד יעקב נזיד וכו' עד סוף הספור,
ואילו התורה לא כך נהגה היא הביאה את הספור בלא להסביר את פשר הנצול הזה, ורק בסוף הספור היא רומזת דבר שיש בו כדי להצדיק את יעקב, ברור א''כ שלא זאת המטרה בספור אלא רק לספר את התקדמות מחשבתו של הקב''ה להוריש את הארץ לזרע אברהם ויצחק ולמכירת הבכורה היתה השפעה חשובה בענין זה,
יהודים,
חושבני שגם אתה קבלת תשובה לחלק מדבריך,
ולגבי טענתך העיקרית שספורים אלו נכתבו כדי ללמדנו כיצד להתמודד בחיים, צר לי, אינני מבין מדוע נבחרו סיפורים אלו שאינם כ''כ קרטיים לחייו של יעקב, ספור מכירת הבכורה הוא ספור בו יעקב יוזם צעד להגות את אחיו מן המסילה וכן הברכות אינני רואה כאן התמודדות מיוחדת, מה עוד שאינני מבין איזה לקח אפשר ללמוד מכאן לדורות,
אני חושב שההסבר שלי הרבה יותר הגיוני וכנ''ל,
בקצור, ספר בראשית אינו ספר של הוראה אלא ספר של היסטוריה, אבל היסטוריה שבא הדגש על עיקר התכנית האלוקית בבריה שהיא להנחיל את ארץ כנען לאנשים שבהם בחר ה',
ולעיק
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 18:45 |
|
| |
אין זה ממנהגו של מקום לסטות כך מהנושא, אך עיין בסטטוס בו הצעתי להקים "בתי הרדמה" שיאפשרו לאנשים להתאבד בכבוד. התגובות שם הרשימו אותי שאין עם מי לדבר.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 16:19 |
|
| |
חחח מתי היהודי!!! באמת הסגנון שלך הזכיר לי משהו (אך כידוע הוכחות מהסגנון אינן הוכחות מדעיות, כפי שמסביר מואדיב במתק לשונו הצינית-בגרוש על ביקורת המקרא הוולהאוזנית)!!!
למה הפסקת להגיב בדף הפייסבוק של "אתאיסטים נעים להכיר"?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 15:45 |
|
| |
| אניאניהוא כתב: |  |
ג' לגבי יעקב אתה פשוט מצחיק בתורה לא מסופר כלום על צדקתו, שים לב מה מסופר עליו הוא רמה את עשו בבכורה, הוא רמה את יצחק בברכות, הוא רמה את לבן בצאן, הוא מפנק את בנו הקטן וגורם לשנאת אחים שהביאה שואה על משפחתו, אל תשכח איזה עלילות העלילה הכנסיה הנוצרית על יעקב בגלל כל זה, וכמה אנטישמיות נגרמה מזה, אין ספק שכל דבריהם הבל ומעשהו של יעקב בדין הוא, אך עכ''פ אי אפשר לומר שהתורה שרוצה ללמדנו מעשים טובים מה הם תבחר דוקא בשורה של מעשי רמאות...
|
|
אני מצצט את דבריך כלפי יעקב אך הם נכונים כלפי כולם. התורה לא מספרת לנו מי צדיק ומי רשע, כמו שהיא מספרת לנו על התמודדויות וכיצד התמודדו גיבורי הסיפור.
כל מי שנבחר במקרא לייצג דמות שעליו מתמקד הפוקוס - הוא בהכרח אדם שיש לנו מה ללמוד ממנו. כי גם ספר בראשית הוא ספר של תורה והוראה ולא ספר היסטוריה.
אינני יודע מפני מה קבעת שיעקב רימה את עשיו ואת לבן. למה תפרש כך את הכתובים?!
בעשיו התורה מלמדת אותנו מדוע הוא לא היה ראוי להמשיך את השושלת - משום שהוא ביזה את הבכורה עובר נזיד עדשים.
בלבן התורה מלמדת אותנו עד כמה לבן רימה ושיקר ליעקב ולא להיפך.
הנידון היחיד מדבריך שאכן נוגע להתמודדות של יעקב זה רמאותו כביכול בברכות. שאינה רמאות משום שהוא קיבל מאחיו עשיו את הזכות להמשיך את השושלת (זו משמעות הבכורה באותם ימים).
מהפסוק "ויבא יעקב שלם" הפוקוס עובר לשבטים.
סיפור דינה - השבטים מתמודדים ומתוכם נופלים שניים (שמעון ולוי), אח"כ סיפורי יוסף ויהודה הם סיפורי התמודדות ראשי ישראל לעתיד. (מלכות דוד-יהודה ומלכות יוסף-ישראל). איני רואה סיבה לשייך אותם ליעקב.
שוב, אין פה מעשים טובים/רעים ואין פה צדיקים/רשעים אלא התמודדויות בנושאים שונים ואבחנות באופיים ומהותם של הדמויות.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 15:08 |
|
| |
אניאניהוא
כלומר אבות האומה אינם דגם לאומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 14:59 |
|
| |
יהודים,
א' אני מסכים אתך שהפסוק שנאמר על אברהם כי ידעתיו וכו', מתכון להגיד גם את מה שאתה אומר, רק אני אומר שזה נאמר בדרך אגב כדי לתת הקדמה לספור על הדיון של אברהם עם ה', שים לב לא נאמר כלל מדוע אברהם קבל את ארץ כנען שזה עיקר הנושא בפרשיות אלו אלא אך ורק הסבר מדוע דבר ה' אתו,
מ''מ אין זה נוגע לעיקר דברי שעיקר הסיפורים של אברהם בתורה לא מבארים כלל את צדקתו של אברהם, אם הנושא העקרי בתורה היה ללמדנו שאברהם צדיק ולכן קבל את ארץ כנען, וממילא יש כאן נושא חנוכי ללמדנו שראוי להיות צדיק, פרשת לך לך היתה צריכה להתחיל במילים אלה תולדות אברהם אברהם איש צדיק וכו' ויאמר ה' לו לך לך וכו',
ב' לגבי יצחק יש צדק מסוים בדבריך אך ברור שגם כאן הרושם הכולל אינו שהתורה באה לספר לנו שיצחק היה צדיק ולכן קבל את הארץ, אם כך היה צריך להיות כתוב יצחק איש צדיק היה וכו' ויאמר לו ה' אל תרד מצרימה וכו' הפסוקים האלו נכתבו כנמוק של נבואה של ה' ליצחק לא לרדת למצרים, הפרשנות הפשוטה בעיני היא שזה חזוק ליצחק הנבוך שסובל מרעב רצה ה' לחזק את לבו שלא ירד למצרים כי אברהם אביו היה אהוב לפניו וודאי שלא יגרום החטא לבטל את הבטחת ה' [אולי זה קשור לענין פחד יצחק שיצחק היה ירא שמים במיוחד לכן היה חושש משמא יגרום החטא יותר מאברהם, לכן אמרו לו שזכויותיו בארץ הם לא בגללו שהחטא יכול לגרום לבטלם אלא בגלל אביו אברהם,]
ג' לגבי יעקב אתה פשוט מצחיק בתורה לא מסופר כלום על צדקתו, שים לב מה מסופר עליו הוא רמה את עשו בבכורה, הוא רמה את יצחק בברכות, הוא רמה את לבן בצאן, הוא מפנק את בנו הקטן וגורם לשנאת אחים שהביאה שואה על משפחתו, אל תשכח איזה עלילות העלילה הכנסיה הנוצרית על יעקב בגלל כל זה, וכמה אנטישמיות נגרמה מזה, אין ספק שכל דבריהם הבל ומעשהו של יעקב בדין הוא, אך עכ''פ אי אפשר לומר שהתורה שרוצה ללמדנו מעשים טובים מה הם תבחר דוקא בשורה של מעשי רמאות...
ההסבר האמיתי הוא שהתורה לא עוסקת כלל בצדיקים ורשעים, היא עוסקת בדבר אחד בלבד: תכנית ה' להורשת ארץ ישראל וכיצד היא מתבצעת בפועל, ובזה כל האריכות של הפסוקים יעקב ועשו מתמודדים על הירושה של הארץ כיצד זכה יעקב בתחלה הוא סלק את עשו מהבכורה לאח''כ מהברכות לאחר כך היה צריך לברוח ללבן לסבול שם מרורות להתעסק ברמאויות כדי להחזיר לרמאי לבן, ורק אחר כך חזר לארץ לא לפני מלחמה קשה עם אחיו עשו והמלאך שלו,
גם כשהגיע לארץ נוצר לו מריבה במשפחה שגרמה לו בסופו של דבר לרדת מהארץ,
וכל זה מלמדנו דבר אחד ויחיד: איך וכיצד תכנית ה' להוריש את ארץ כנען לעמו, עוברת דרכים עקלקלות ומפותלות אבל בסוף מגיעה לקצה הטוב בבחינת רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, וכן הצדק האלוקי תוכן לאט לאט אבל מגיע,
זה לדעתי המסר היחיד שאותו התורה רוצה להעביר לנו בספר בראשית, ודו''ק
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 10:21 |
|
| |
| אניאניהוא כתב: | | יהודים אתה מתעלם מהעובדה שהתנ''ך מספר על כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וכו' רק בדרך אגב כי היה צריך לנמק את שתוף אברהם בדיון על הפיכת סדום, בעצם הסיפור המקורי על אברהם אינו עוסק באברהם הצדיק כלל, אלא באברהם המתנחל, באברהם שבו יקים ה' את רצונו להנחיל לו את ארץ כנען, וכרת עמו ברית על כך,
ה''ה ביצחק, זה שהתורה חכתה עד כאן לנמק את זכותו של יצחק בארץ כנען משום קיומו של אברהם את התורה ולא כתבה את כל זה באברהם, זה מוכיח שלא כדרכך,
ומה יש לדבר על יעקב שכמעט אין שום מלה עליו צדקותו או מעשיו מלבד העובדה שהיה רועה צאן,
צא ולמד באיזה חגיגיות מתואר בסוף פרשת ויצא עזיבתו של יעקב את לבן [סוף סוף] והליכתו לארץ ישראל, אף ששם הוא מסתכן בקרב עם עשו, |
|
1. אברהם: היא הנותנת. מדוע שיתף האל את אברהם בדבר הפיכת סדום?! משום שכל ההיכרות עמו היא שהוא צדיק, ואם כן עליו להבין את הצדק שנעשה בסדום ולא לחשוד בשופט כל הארץ שהוא משמיד צדיק עם רשע.
אם הנושא הוא שסדום שייכת לאברהם - מדוע הפסוקים לא אומרים שסיבת השיתוף היא ש"הארץ עתידה להיות שלו"?!
2. יצחק: לאברהם היה ברור מה הוא בסיס הקשר לה', ליצחק היורש היה צורך להבהיר זאת. בדומה לדוד ושלמה. שאת שלמה ה' מזהיר: וְאִם ׀ תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ, וְהַאַרַכְתִּי אֶת-יָמֶיךָ. לעומת דוד שלא קיבל ציווי כזה.
וגם דוד כבר הקדים והזהיר את שלמה:
וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת ׀ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם. לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם, לֵאמֹר לֹא-יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל.
3. יעקב: על פי מאמרי על שלושת עקרונות היהדות ניתן לזהות בנקל שאברהם התמודד במישור האלוקי - קשר עם אלוקים חלף עולם הע"ז ממנו בא. יצחק היה פאסיבי במעשים, והתמודד במישור האישי (עקידה, נשיאת אשה מוכתבת לו, שמירת דרכי אברהם אביו, וכו') ואילו יעקב התמודד מול המישור החברתי: עשיו המבקש לרצוח אותו - ויעקב בורח חלף התמודדות מולו. לבן המרמה אותו ויעקב מחזיר לו ביושר גמור. וכשיצא מבית לבן היה צריך לסיים את משימת הפיכת השונא לאוהב. ומשהצליח בכך "ויבא יעקב שלם עיר שכם".
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 00:37 |
|
| |
כמו שמפליא שבכל ההגדה של פסח לא נזכר שמו של משה כך גם מפליא שבאשכול זה נפקד שמו של משה האיש שמסמל יותר מכל את טענתו של אניאתההוא על חשיבות ארץ ישראל באידאולוגיה היהודית (נושא שנשחק בגלל החשיבה הגלותית שסיגל לעצמו עם ישראל בישיבתו הממושכת בגלות:)
"אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל הניח אותי כחיות השדה שהן אוכלין עשבים ושותין מים וחיין ורואין את העולם. כך תהא נפשי כאחת מהן. אמר לו, רַב לָךְ. אמר לפניו, רבונו של עולם ואם לאו, הניח אותי בעולם הזה כעוף זה שהוא פורח בכל ארבעת רוחות העולם ומלקט מזונו בכל יום ולעת ערב חוזר לקינו כך תהא נפשי כאחת מהן. אמר לו, רַב לָךְ".
ולכאורה קשה, מה תועלת תצמח למשה מזה שיהיה כחית השדה או כעוף הפורח והרי חיות השדה והעופות אינן חייבות במצות? אלא יש ללמוד מכאן שאין חיבת הארץ קשורה רק למצות, כדברי הריטב"א (ריש מסכת גיטין), שכתב. שגם אותו חלק של הארץ אשר לא נתקדש על ידי עולי בבל יש בו חביבות הארץ ולכך היה ר' אבהו מנשק חוף ימה של עכו אף על פי שלא כבשוהו עולי בבל ולא נתקדש להתחייב במצות התלויות בארץ.
ואדרבה זוהי דבקות אלהית מיוחדת שהאדם רוצה להיות קרוב לדברים הקדושים גם אם אין קיום מצות מעשיות כרוך בכך. לכך ביקש משה רבינו שאם לא זכה לחיות כאחד מבני ישראל במעלה עליונה של הארץ, לפחות תינתן לו האפשרות להיות במחיצתם של הזוכים, וליהנות מזיו השכינה כבעל חיים.
וזהו שאמרו במדרש, כחית השדה או כעוף, שכן חית השדה מהלכת על האדמה וחיה בכל מקום אליו היא מגיעה, ואילו העוף פורח באויר וחוזר לקינו לעת ערב. בתחילה ביקש משה להיות כחיה הקשורה יותר לארץ ומשלא ניתן לו ביקש לפחות להיות כעוף שזיקתו לארץ קטנה יותר ובכל זאת יש לו קשר אליה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, רב לך.
אימתי יבוא משה לארץ? לכשיתקיימו דברי הנביא ישעיהו (מ, ט), "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם". ציון היא עיר הבחירה, זו מרכז שלטון בית דוד מלך המשיח. ירושלים היא, הר יראה - ושלם, היא המקדש, מקום שאפר יצחק טמון, והקדוש ברוך הוא רואה שבניו דבקים בעבודתו. כאשר לשתי אלה תבוא הגאולה משה ואהרן עם דור דעה אנשי המדבר, יהיו עמנו, בבנין עולמים שאינו חרב מרוב קדושתו ועליונותו."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2011 00:03 |
|
| |
סדום היית שייכת לאברהם כי כבש אותם, ולכן צריך האלוקים כביכול לבקש רשות ממנו להחריב אותם, (עיין מפרשים במקום נדמה לי הרשב"ם,)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 23:54 |
|
| |
יהודים אתה מתעלם מהעובדה שהתנ''ך מספר על כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וכו' רק בדרך אגב כי היה צריך לנמק את שתוף אברהם בדיון על הפיכת סדום, בעצם הסיפור המקורי על אברהם אינו עוסק באברהם הצדיק כלל, אלא באברהם המתנחל, באברהם שבו יקים ה' את רצונו להנחיל לו את ארץ כנען, וכרת עמו ברית על כך,
ה''ה ביצחק, זה שהתורה חכתה עד כאן לנמק את זכותו של יצחק בארץ כנען משום קיומו של אברהם את התורה ולא כתבה את כל זה באברהם, זה מוכיח שלא כדרכך,
ומה יש לדבר על יעקב שכמעט אין שום מלה עליו צדקותו או מעשיו מלבד העובדה שהיה רועה צאן,
צא ולמד באיזה חגיגיות מתואר בסוף פרשת ויצא עזיבתו של יעקב את לבן [סוף סוף] והליכתו לארץ ישראל, אף ששם הוא מסתכן בקרב עם עשו,
צא ולמד מספר נחמיה, ספר שלם בן שלוש עשרה פרקים שלמים שנכתבו לשבח בן אדם אחד והוא נחמיה בן חכליה שבנה חומה של עיר קטנה של כמה מאות מטרים שקורים לה ירושלים,
עזרא הסופר לדוגמא שהעמיד את התורה בשיבת ציון ותיקן הרבה תקנות חשובות וקידש את כל הארץ, עד ששיבת ציון נקרא על שמו, זכה להרבה פחות יחס בתנ''ך,
מלבד זה יש להוסיף את מה שחז''ל אמרו ששבות של אמירה לעכו''ם משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו רבנן,
והרמב''ן בשבת אומר שאין ללמוד מכאן על שאר מצוות כי דוקא ישוב ארץ ישראל,שמצוה ותועלת לכל ישראל הוא שלא תחרב ארץ קדושה בידי כותים, רואים מכאן שחז''ל דוקא העדיפו מצוה זו על כל המצוות שהסכימו להתיר בשבילה איסור שבות מה שלא התירו בשום מצוה.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 23:38 |
|
| |
לא מגיע תודה כי זה בנפשינו אנו, לנו ולצאצאינו עד סוף כל הדורות, (אם יהיה סוף, והלואי שלא, וכנראה שלא כי האנושות תמצא עוד מערכת שמש לגור שם)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 23:31 |
|
| |
קודם כל תודה ל- maxmen ואניאניהוא שתומכים בי (אם כי maxmen - אתה חייב לעבוד על ניסוח... צא ולמד מאניאניהוא שתמצת בפיסקה אחת את כל תנ"ך ושפתיים יישק!)
____________________________________________________________________
ועכשיו - כיוון שאני רואה שהטענות מתמחזרות, אז סיכום קצר ברשותכם עבור הדורות הבאים:)
בקצרה, העליתי שתי טענות עיקריות לדיון (שהפך להרבה יותר מעניין ממה שציפיתי):
1. היהדות הינה לאום, ולא דת
טענות משנה -
- מטרת המצוות המפורשת היא קיום העם בארצו (ומכאן שאכן היהדות היא בעיקרה לאום)
- המטרה הפנימית של המצוות היא ידיעת ה' (=עשיית חסד, משפט וצדקה בארץ)
הפירכות העיקריות שהועלו היו :
1א. הרי התורה מתנה את הישיבה בארץ בקיום מצוות (תשובתי - מכאן שהארץ היא העיקר, שהרי התורה מאיימת בגלות כעונש האולטימטיבי, ולא בייסורי גיהינם)
1ב. הרי חז"ל מסרו לנו שעיקר המצוות הוא העולם הבא (תשובתי - א. התנ"ך גובר. ב. דברי חז"ל נאמרו למציאות של גלות)
2. ליהדות יש מטרה אוניברסלית - הכוונת האנושות כולה לידיעת ה'
טענות משנה -
- המטרה האוניברסלית תמומש רק ע"י לאום פוליטי ולא ע"י דת
- השערה בנושא הזהות העברית כמייצגת האוניברסליות, ומימושה ע"י הקמת לאום ע"י אברהם
הפירכות העיקריות שהועלו היו :
2א. מי אמר שהמימוש הוא ע"י מדינה? זהו מושג מודרני (תשובתי - מה שהיה פעם עם/ארץ, נקרא כיום מדינה - וכדברי הנצי"ב שמצוות מלך "ככל הגויים" משמעה עפ"י מה שמקובל אצל הגויים באותו זמן.)
2ב. מדוע מעולם לא שמענו שעם ישראל ניסה לממש ייעוד זה? (תשובתי - לא מדוייק, אברהם ניסה ושלמה ניסה. ואותה שאלה נשאלה עם קום הציונות - ואשרינו שלא חיכינו לתשובה, אלא קמנו ועשינו מעשה...)
2ג. ה השערה ההיסטורית לגבי העברים והעבריות היא קלושה (תשובתי - א. זה רק פרפרת חביבה. ב. ביחס לנושאים מעורפלים אחרים בתנ"ך, יש פה בסיס סביר להשערה.
להפתעתי חזרה ועלתה "פירכה" לפיה דבריי אינם בהתאם ל"זרם המרכזי" של היהדות (להזכירכם - מדובר בפורום עצכ"ח בו מקובל להסתפק בקיומו של אלהים, באמינות המסורת, בחכמתם של חז"ל וכו'...)
מכאן נגזרות שתי מסקנות מתודולוגיות - שכדאי מאוד ללמוד תנ"ך (גם ד"ר ופרופ' לפיזיקה...), ומומלץ מאוד לשמוע את שיעורי הרב שרקי, אבל זה כבר עניין של טעם אישי...
___________________________________________________________________
בסיכום, נהניתי מאוד מהדיון ואני מקווה לא להטריד יותר (אלא אם כן יעלה משהו חשוב מאוד...)
אז תודה ליהודים, אישציפור, רדףהשיג, בעלבעמיו, בעלטש מצד המקשים, וגם לרב מיכי ונדב - אם כי למעשה נראה שנטשו את הדיון (שתיקה כהודאה?)
וכן ל- maxmen ואניאניהוא מצד המסייעים. ויה"ר שיקויים בכולנו ביום העצמאות הקרוב " אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים... וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה " ודרש הגרא"ד: מתי תיפקחנה עיני עוורים? כשפדויי ה' ישובו ובאו לציון ברינה...
תוקן על ידי אברם_העברי ב- 08/05/2011 23:50:38
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 21:39 |
|
| |
| יהודים כתב: | | אניאניהוא. אתה מבטל את כל הקשר שלנו עם האלוהים.
|
|
לא הוא מבטל, רק חז"ל כבר ביטלו "הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו"
הלל הזקן כבר ביטל "דעלך סני - לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור"
וחז"ל אומרים שלעתיד רק תשאר הודאה לאלוקים, כל המצוות והקרבנות (= תפילות ) יבטלו
לדעתי עבודת השם כפי כת ההשקפה, היא עבודה זרה שהאלוקים שונא כל כך, כי היא לא רואה ממטר לא טובת האנושות ולא טובת הזולת רק עבודת השם לשמה וגן עדן וגהינום,
לא פלא שאלוקים נגד זה
_________________
|
|
|
|
|
