התקפה נגד 'קוי הנייעס' ב'העדה'. תביעת ייצוגית בדרך?
התקפה חריפה חסרת תקדים נגד "קוי הנייעס", בעיתון 'העדה'. חומר מרתק, והאם "תביעת ייצוגית" בדרך?
'קוי הנייעס' וההתמכרות
'דורות' יוצא במאמר מקיף על תופעת "קווי הנייעס", לאור התעוררות הרוחשת בדבר בימים האחרונים. רבותינו עיני העדה שליט"א יושבים על המדוכה כדת מה לעשות בספחת הממארת המחוללת שמות בבתים רבים, מקצצת בנטיעות בחורי חמד ואברכי משי, ואף מכלה ממונם של ישראל * ראשי הישיבות והרבנים, הרמי"ם והמשגיחים, ראשי הכוללים והמחנכים, מקוננים מרות על ההשלכות החמורות של תופעת ההתמכרות ל'קווי הנייעס' * סופרנו יצא לשוחח תחילה עם אברכים ש"נגמלו" מהתמכרות זו, והם מאירים את הנושא מזוית מבטם על העבר * הרב הגאון רבי עקיבא וואזנר שליט"א מו"צ דעדתינו, מגדיר לנו את עיקרי הדברים האורבים לאברכים ובני תשחורת בעקבות 'קווי הנייעס' * קוים להתדרדרות בימינו
הרב צ. בטלמן
על ה"התמכרות"
להקיף נושא כמו קווי הנייעס במאמר אחד או שניים, זה כמו להקיף את נושא "ההתמכרות" ולא משנה איזה סוג התמכרות במאמר אחד.
מבין כל סוגי ההתמודדויות הקיימות בעולם, ההתמודדות עם התמכרות היא הקשה ביותר, ולכן חטא ההתמכרות הוא מן החטאים החמורים. משום שהאדם מכניס את עצמו למצב שהוא בעצמו אינו יכול לצאת ממנו.
חמור מזה פי כמה וכמה הם הממכרים בעצמם, אנשים משפל תחתית המדרגה בדרך כלל, שבעבור בצע כסף מסוגלים המה להעמיד בעולם מכשירים רבי עוצמה הממכרים אנשים רבים ככל האפשר, וככל שיגדל מעגל המתמכרים - כן באותה מידה יגדלו הכנסותיהם.
מצידם יכולים ראשי הישיבות והמשגיחים והמחנכים לזעוק מרה על פרי עמל של דור שלם ההולך ונמוג, מה להם ולזה? מה איכפת להם? בסופו של חודש יחככו ידיהם בהנאה ויספרו את השטרות ויותר מזה אינם רואים למול עיניהם מאומה.
קשה מאוד לאדם שלא התמכר מעולם לשום תופעה להבין את העומד בבסיסה של ההתמכרות, שכן תופעת ההתמכרות היא למעלה מן ההגיון, או נכון יותר למטה מן ההגיון. היחידים שיכולים אולי להסביר הם ה"נגמלים" בעצמם, אותם אנשים שבעבודת מידות קשה ניתקו את עצמם בכח מן ההתמכרות ומצויים עתה מחוצה לה, הם אלו שיכולים להביט מאחוריהם, אל העבר, ולנסות להבין את התהליך של השקיעה בבוץ ממנו הם יצאו.
במאמר זה שמוקדש לאחד מן התופעות הקשות בדורנו, תופעת "קווי הנייעס", עוד בטרם שמענו את אשר בפיהם של ראשי הישיבות, המשגיחים, ראשי הכוללים והמחנכים, בחרנו לשוחח תחילה עם כמה אברכים ש"נגמלו" מן ההתמכרות לקווי הנייעס. קטעים מן השיחות עימהם מובאים כאן.
על מה שמחתי כשרצחו את בן-לאדן?...
אם את היום בו "נגמלתי" משמיעת קווי הנייעס, אפשר לכנות בצדק, כאחד מן הימים המאושרים בחיי, - אומר לנו האברך הרב ש. - הרי שאתמול למשל, היה אחד מן הימים היותר מאושרים בחיי.
מאי משמע - שאלנו. והופתענו מן הזווית המעניינת של התשובה.
את דבר השמועה שאמריקה חיסלה את רב המרצחים המפורסם בן-לאדן, שמעתי רק לפנות ערב, כשנקלעתי באקראי בין חבורת אנשים ששוחחו על זה, התברר לי שהדבר עצמו קרה לפנות בוקר, באותו רגע התמלאתי באושר פנימי השמור למי שזכה להתגבר על יצרו.
התחושה שלי היתה שחרור אמיתי מכבלים עבים קשים וחזקים שנכרכו סביבי.
בעבר, והעבר הזה אינו רחוק כל כך, ענין אשר כזה, היה נודע לי מיד עם קומי בבוקר והייתי מבלה עליו ועל כל ההבלים שסביבו זמן נכבד, הייתי דש בו מכל סביבותיו וענייניו ועד שלא חשתי שמיציתי את מעט ה'נייעס' עד תום לא עזבתי את הבהיה בריקנות הזאת.
היום אני משוחרר, בן חורין.
אח"כ התפלאתי על עצמי, שלא נעצרתי לברר איך בדיוק הרגו אותו, ואיך תפסו אותו, ומה מגיבים על זה וכו' וכו', עניינים שבעבר הלא רחוק היו נלעסים על ידי עד תום.
יחד עם זאת חלפה בי תחושה עצומה של כאב, על השעות הרבות אותם הייתי מבלה לריק בהבל של כלום, תוהו ואפס גמור.
אני מנסה לשחזר לעצמי, היום, אם אני זוכר משהו בכלל מכל אותם "נייעס" שבזמנו היו נראים כתופסים את כל חללו של העולם וכדבר החשוב ביותר, בדקתי את עצמי ומצאתי שאיני זוכר מהם ולא כלום, בעניינים הללו תתפוס אותי וכל אדם אחר שאינו קורא חדשות ואינו מצוי בעניינים הללו, שנינו שווים ממש. אולם בדבר אחד איננו שוים כלל ועיקר, שכן הזמן שהוא הדבר היקר ביותר בעולם. אני ביזבזתי ממנו עד בלי די, ואילו מי שלא נסחף אחר הדברים הללו חי את אותו זמן באיכות ובצלילות.
הנס - על ידי הטלפונים הכשרים
הנס שלי - אומר לנו אברך אחר הרב ז. - היה דווקא ענין הממון. אני מתבייש לומר כיום שכל הענין הזה הסתיים בסכום לא מבוטל בכלל לחודש. בתחילת התופעה הדבר עלה סכומים נכבדים ממש שאינם מצויים כלל ועיקר ברשותו ובכיסו של כל אברך ממוצע. ההוצאות הללו העיקו עלי, בכל חודש הייתי צריך לשלם חשבון טלפון גדול, אולם כח המושך שיש באותם קוי הנייעס הוא כה גדול עד שפשוט לא הייתי מסוגל להתגבר על יצרי.
פעם אחת קראתי תיאור על שני פריצים ששיחקו ביניהם משחק קלפים על כל רכושם העצום, בסיפור הזה יש תיאור איך שאחד הפריצים ראה שהוא הולך להפסיד את כל רכושו ואת כל ממונו והמשחק מושך אותו בעוצמה כזאת, עד שהוא לא מהסס להשליך את שארית רכושו, הוא יודע באופן ברור שהוא הולך להשאר עני ואביון ללא פרוטה אחת, וההתמכרות שבמשחק מושכת אותו והוא ממשי לבזבז את הונו. ואף לאחר שהוא נותר ללא כלום הוא המשיך למשכן ולקחת הלוואות כדי לא לאבד את המשחק.
הסיפור הזה, היה נשמע לי מתאים לפריצים מאותה תקופה שבעבור התלהבות של משחק קלפים מוכנים לאבד את כל רכושם.
אבל אז הכתה בי המחשבה: אני!
וכי אני אינני מתנהג ממש כאותו פריץ ממש?
בכל פעם שאני מתקשר לקווי הנייעס הללו אני חושב בתחילה שזה רק לכמה דקות ספורות כדי להתעדכן מעט ולשמוע מה שקורה ולא להיות מחוץ לעניינים, בפועל אני נסחף ונסחף עוד דקה ועוד דקה עד שאני מוצא את עצמי יותר מחצי שעה מבלה זמני על עדכונים "דרמטיים" המתרחשים ברגעים אלו ובכל רגע. ובמקום שאלמד מעצמי שברגע שמתקשרים מאבדים את השליטה, ומדקה אחת זה הופך להיות יותר מחצי שעה, הרי שזה לא הועיל כלום, בפעם הבאה הדחף של היצר הרע התגבר, ואני נסחפתי אליו, עד שבסופו של חודש הגיע ה"חשבון" ואז הייתי מייסר את עצמי. עד להיסחפות הבאה.
הפכתי לבעל חוב לא קטן מחמת ההרגל הזה, וכמו אותו פריץ לא הייתי מסוגל להפסיק. עד שקרה לי הנס. ברוך ד' כל הפיתוי הזה קיים רק בטלפון שבבית ולא קיים בכלל בפלאפונים הכשרים, וברגע ששמעתי שהקימו גם את "קו ונקי" על הטלפון בבית, פשוט התקשרתי וביקשתי לנתק את הקווים הללו. וכך ברגע אחד הבאתי את עצמי למצב שגם אם ארצה להיסחף אחריהם לא אוכל לעשות זאת. את הרגע המופלא הזה אני מברך בכל ליבי, הוא עצר בבת אחת את הנהירה הזאת.
לא פיללתי!
עיניו של הרב ו. אברך יקר שנפל בזמנו בפח יוקשים הזה, דומעות, כשהוא מתבקש לדבר על הענין, הוא פשוט בוכה על עצמו.
"איך גלייב זיך עס נישט אויף מיר".
הלוואי אצליח לנקות ולתקן אי פעם בחיי את הנזקים הנוראים שה"קווי הנייעס" הללו חוללו בנפשי. בהתחלה לא שמתי לב לנזקים האיומים שזה עושה לי, אדרבא שמחתי שיש לנו דרך איך לדעת מעט מה קורה בעולם מבלי לקרא עיתונים, שלא הייתי מכניסם לביתי כלל.
זה התחיל בעדכונים קטנים של פעם ביומיים או שלשה, ולאט לאט זה התרחב עוד ועוד, קשה לתאר את ההתמכרות, אני האיש שבביתי לא נכנס שום עיתון ואני שומר על עצמי ועל בני ביתי בכל תוקף ועוז מלהיחשף להשקפות שלא כדעת רבותי הקדושים וכ"ש השקפות פסולות, מצאתי את עצמי פרוץ ופתוח לכל אשר פיו פתוח. אני האיש שהייתי יודע לזהות כל סטיה קטנה בהשקפה מבין שורות נכתבות, מצאתי עצמי פרוץ ופתוח לכל אשר יש לומר, מבלי לתפוס את עצמי, אוי געוואלד, אני יושב היום ובוחן את הנזקים האיומים שזה הסב לי, ויוצא לי חשבון שחצי שנה של שמיעת קווי נייעס שקולה כנגד הלעטת עיתונים של עשרות שנים מכל הבחינות.
"נהפך הודי למשחית"
הרב ז. ג. אינו מצטנע כל כך ואף אינו מדבר על כך באופן כוללני אלא מדבר בצורה מפורשת וגלויה. ושמא ממנו נוכל לקבל תועלת גדולה יותר:
במשך תקופה ארוכה הייתי נתון במצב נורא, מכיון שדרך הפלאפון הכשר אי אפשר היה לשמוע זאת, הייתי מגיע הביתה ומיד מתחיל להטות את אזני, ולקבל את כל התשפוכת הנשמעת שם מבלי לדלג על שום עדכון.
משם לבית מדרש כדי לעדכן ולהתעדכן בעניינים הללו עם החברים והידידים. מצאתי את עצמי במצב שקווי הנייעס הפכו למקור החיים שלי רחמנא ליצלן. סדר יומי בזמני הפנוי סבב סביב התעדכנויות של חדשות בבית ופירוקם בישיבת קרנות של דברים בטלים.
הנזק הכי גדול שזה עשה לי, זה שמקור ההתעניינות העיקרי שלי הפך להיות בחדשות ובמה שקורה בעולם והעולם החרדי. בעוד שבימים שלפני שהתמכרתי לקווי הנייעס, אולי גם הייתי שומע פה ושם חדשות וגם קצת מדבר, אבל לא זה עיקר החיים.
נזק נוסף קשה עד מאוד שקווי הנייעס חוללו בקרבי, עד שהתנתקתי מהם, הוא מה שהפכו אותי לאדם רע, פשוט א שלעכטער מענטש!
לפני שהתמכרתי לעניין זה, היייתי פוגש אנשים וקהילות ורואה בהם דברים טובים ונפלאים ומצויינים. אולם מאז התמכרתי לקווי הנייעס לא שמתי לב איך שההסתכלות שלי על כל העולם הפכה להיות רעה וגרועה.
כי מה מילא את ראשי? כל מתיחות קטנה שבין שני חצרות ובין שני קהילות הפכה לפרשה דרמטית עוצרת נשימה. ואיזה חלק הודגש שם? הם עושים הרגשה ומצב כזה שהכל תככים ומזימות, וכאילו שכל האנשים בעולם אין להם מה לעשות אלא לקום בבוקר ולריב זה עם זה ולהשמיץ זה את זה, וכאילו שעיקר קיומה ויסודה של כל קהילה וכל איש הוא לריב ולהשפיל ולדכא ולמשול.
ההסתכלות שלי על האנשים מסביב השתנתה כליל! התחלתי לראות בכל העולם אנשים רעים שאין להם בעולם אלא אינטרסים צרים תככים ומזימות! כלפי החלקים הטובים שיש בכל דבר הפכתי להיות עיוור ממש!
וגרוע מכך שהתחלתי לדבר עם אנשים ולעסוק עמהם לפי ההסתכלות הזאת על העולם. הפכתי לאיש רע!
מאז שהתנתקתי מקוי הנייעס אני מנסה לתקן בתוך עצמי את הנזקים ולקבל הסתכלות טובה יותר על אנשים, אולם הדבר קשה הוא מאוד, מרוב שזה נכנס לתוכי וזה הפך לחלק בלתי נפרד מן התכונות שלי.
נושא נוסף, איני נוהג לקרא עיתונים בכלל, כדי שלא להחשף להשקפות זרות. אולם עם הזמן מצאתי שקווי הנייעס הם גרועים בהרבה מן העיתונים. שהרי העיתונים למרות כל הקרירות שלהם הם עדיין מכבדים את עצמם קצת ואינם נגררים לפרשיות פנימיות ומתחים בין חצרות וקהילות ודומיהם. אולם בקווי הנייעס אין להם שום גבולות. הכל פרוץ והפקר! הכל פתוח ומותר לדבר על כל נושא, ולא רק שהם מעיזים לדבר על זה, אלא שנושאים הללו הופכים להיות הנושאים העיקרים בחיים.
במקביל לזה, את העיתונים לא הכנסתי הביתה כי לא רציתי להחשף לחייהם החילונים ולהשקפות הכפירה, ואילו בקווי הנייעס מצאתי את עצמי יום אחד שומע "הספדים" מכל מיני "רבנים" חצי חרדיים וחצי ציונים על "מעלותיה" של אשתו של נשיא מדינת הכפירה שר"י. הגרוע מכל שבשעת מעשה הייתי כל כך מכור לזה, עד שאפילו לא רתחתי מזעם, ואפילו שמעתי זאת בהתעניינות.
כל נסיעה של כמה מתנחלים כדי להתגרות באומות, שעכשיו לאחר שהתנתקתי מקווי הנייעס איני יודע על קיומם, הרי שאז היה חלק בלתי נפרד מחיי. ובעוד אם הוא כתוב בעיתון או בשבועון הייתי יודע לשמור מרחק מזה ולא להזדהות, הרי שבקווי הנייעס זה מדווח שעות על גבי שעות וזה חלק בלתי נפרד מסדר היום, כאילו שאלו החדשות החשובות בעולם.
זה חולל אצלי חורבן גמור בהשקפה, מבלי שאחוש ואשים לב לזה בכלל. רק עכשיו לאחר שאני מנותק מזה לגמרי אני עושה את חשבון נפשי ואיני יודע איך להתמודד עם החורבן.
כת מקבלי לשון הרע...
הרב ח. פ. רועד מהתרגשות ורותח כשהוא נזכר באותה תקופה חשוכה בחייו:
טובה גדולה אתם עושים לעולם שאנשי מערכת "העדה" נכנסים לעניין הזה, עוד בילדותי היה המגיד שיעור בישיבה מחדיר בליבנו את דברי רבינו החפץ חיים זיע"א שהגרוע מכל הוא "בעל לשון הרע", זה שעיקר עיסוקו הוא להסתובב סביב אנשים ולשמוע ולומר ולרכל מזה לזה. אז בצעירותי המושג "בעל לשון הרע" היה מתועב אצלי כליל, והנה באותה תקופה קשה בחיי עליה אני מכה על חטא בכל יום ומבקש מחילה מהקב"ה, הפכתי להיות "בעל לשון הרע" כפשוטו! כל יום הייתי שומע שעות על גבי שעות לשון הרע, ופרשיות רבות בין אנשים וגם עניינים שהצנעה יפה להם והייתי מפטפט אודות העניינים הללו שעות רבות. לא היה זה בגדר לשון הרע מזדמן, אלא הפכתי להיות "בעל לשון הרע". את הענין הזה תפסתי לאחר שהתנתקתי מהם. עד היום אני כאוב ורועד ומפחד מן התוצאות האיומות של אותה תקופה קשה ונוראה בחיי. איני מוחל וסולח לאותם אנשים שבעבור בצע כסף דרדרוני למצב זה והביאוני לעברות כאלו שקשה לחזור עליהם בתשובה.
תמה אני על עצמי איך התדרדרתי לזה, אבל בכל דור יש עבודה זרה ויצר הרע מסוג אחר שבשעת תקפו אי אפשר להבין את גודל כוח המשיכה שבו, זה כנראה כח מיוחד שנועד כדי לנסות אותנו.
ר' י. ד. אברך שיש לו יד ושם בענייני ציבור שונים:
אין לכם מושג איזה חורבן חוללו "קוי הנייעס" בענייני ציבור. מתוך שהם צריכים לספק בכל מספר דקות חדשות חמות וטריות, הם בוחשים בקדירה בכל העניינים, וכל בדל של מפגש אקראי בין שני רבנים הם יוצאים מיד ומפרסמים דברים אשר לא היו ולא נבראו, או נכונים למחצה ולשליש ולרביע, בתוספת סילופים כדי להפוך את הדיווח לדרמטיים ככל היותר. ותוך דקות כל הציבור ידע את מה שהיה או מה שלא היה.
ועיקר הענין הוא, שאין שום דרך איך להכחיש את אשר אמרו. אין להם שום מנגנון ביקורת המקובל בעולם. איני יכול לפרט כמה נזקים הם חוללו עד שכולם מפחדים מפגיעתם הרעה. אין שום אפשרות בעולם לנהל עניינים ציבוריים בתנאים כאלו, כשכל הוה אמינא וכל דיבור וענין שלא נידון כל צרכו - הופך להיות למסקנא מפורסמת בכל הציבור, מבלי יכולת להכחיש ומבלי שיש עם מי לדבר בכלל.
אמור לי מי חבריך?
אברך חשוב שמסרב אפילו שנכתוב את אותיות הנוטריקון של שמו אומר לנו:
הרגע שהתנתקתי מקווי הנייעס היה אותו רגע שמאן דהו הצביע לי על פלוני, אחד מכתבי ושדרני קוי הנייעס, ואמר לי אתה רואה הוא נקרא כך וכך.
באותו רגע הזדעזעתי כליל, מעצמי.
אם הייתי רואה בסתם יום את מראהו של אותו שדרן של קוי הנייעס לא הייתי מעיז להתקרב אליו ולא להתחבר אליו ואפילו לא להחליף עמו מילה. ואילו כשהוא מדבר בטלפון אני שומע אותו שעות על גבי שעות.
בעוד אני מחנך את ילדי להתרחק משבב'ניקעס כאלו ומשתדל להכניסם לתלמודי תורה וישיבות טובות כדי להרחיקם מחברה רעה, ואני בעצמי בורר את החברים שלי בקהילה שכל כולה יהיה על טהרת הקודש ומתפלל בבית הכנסת עם חברים טובים, אני בעצמי מתחבר שעות רבות עם השבבניק הלזה?
תמהתי על עצמי, התביישתי מעצמי, ומאז בכל פעם שעומד מולי נסיון "להתעדכן", אני משית אל מול עיני את מראהו של אותו שבבניק המשדר את פטומי חדשותיו, ופעמים רבות שאני מצליח לעמוד בנסיון בגלל המראה שעומד מול עיני.
"שיבשו לי את החיים"
"הם הרסו לי את הלילות"! זיי האבן מיר חרוב געמאכט די נעכט! מזדעק ק.
סדר הלילה בשנים קדומות לפני הופעת קווי הנייעס היה כרגיל, גמרתי את ה"כולל ערב" הגעתי הביתה וסידרתי כמה עניינים הצריכים סידור, שוחחתי עם בני ביתי והתכוננתי לסדר קריאת שמע שעל המיטה.
מאז הופעת קוי הנייעס השתנו סדרי בראשית. מאז שעות הבוקר מדווחים הקווים בדרמטיות שבשעה שתים עשרה תגיע ידיעה חדשה ודרמטית, חשיפה ותגלית מדהימה מרטיטה ומרתקת...
בקיצור לא אאריך הרבה, אולם מצאתי את עצמי הולך לישון בכל לילה בשעה מאוחרת מאוד אשר מתבייש אני לנקוב בה, כיון שלא הסתפקתי בחדשה ה"דרמטית" של השעה 12 אלא הייתי צריך לשמוע את כל הנייעס עד 12 בלילה הקודם. וכבר ידוע בשם אחד מגדולי החסידות שאמר שמי שהולך לישון כסוס אינו יכול בבוקר להתגבר כארי, ואידך זיל גמור איך שהחיים שלי השתבשו כליל.
גרוע מכך, שלפתע התחלתי לקבל טלפונים מחברים בשעה 2 בלילה כדי לדוש ולשוחח על הנייעס ועל החשיפה הדרמטית האחרונה ומשמעויותיה...
בזמנו שמעתי (בקווי הנייעס) על המושג הנקרא "תביעה ייצוגית", כלומר כשיש חברה בעולם העושקת אנשים רבים ומחוללת נזקים לכלל הציבור, יכול לבא אחד מן הנפגעים ותובע אותם בשם כל הנפגעים. סבור אני, שיש לשקול ענין כזה נגד קוי הנייעס שיקום אחד ויתבע לדין תורה בשם כל הנפגעים, על כל הנזקים העצומים שהם מחוללים למשפחות רבות לצעירי הצאן ולכלל הציבור...
למען השלום בית...
"איצטער איז דא א טאטע אין שטוב" - זה הביטוי שהתבטאה זוגתי - שבוע לאחר שהתנתקתי מ"קוי הנייעס".
הביטוי הזה זיעזע אותי כליל - אומר לנו אברך יקר וחשוב - רק לאחר ששמעתי את המילים הללו, הבנתי עד כמה גזלו ממני "קווי הנייעס" את החיים!
הילדים ובני הבית לא זכו ליחס, לא קיימתי את חובתי כאב וכבעל כלפיהם, קווי הנייעס שבו אותי כליל ברשתם והרסו לי את הבית.
אלה מנהיגיך ישראל?
בהתחלה היו שם בקווי הנייעס דיווחים על שמחות נישואין בחצרות הצדיקים ושאר עניינים דומים כאלו. - אומר לנו יהודי שחזר מן השבי של קווי הנייעס - בזמן האחרון הענין הפך לזירת התגוששות.
כל וויכוח בין איזה ראש עיר חרדי לאיזה חבר מועצה שרוצה לומר לו משהו, הפך להיות חדשה דרמטית וסוחפת, כמו מלחמת עולם כמעט.
כך מצאתי את עצמי בקי בעל פה בשמותיהם של כל מי שמחליטים בבוקר בהיר אחד שהם "עסקנים". יכול הייתי לחזור על שמותיהם של 25 חברי המועצה הדתית בעיירה שכוחה פלונית ועוזריהם ועוזרי עוזריהם, וכל תנודה זיז ניע וזיע שלהם וכל פליטת פה ופיהוק שהם מוציאים מפיהם.
איני מדבר על הפיכתם של אנשים אלו שנפלטו מן הכולל, והם הפכו להיות בעבורי האנשים המדוברים, עליהם אני משוחח ואותם אני שומע כל היום.
ביום אחד תפסתי את עצמי: האם אלו האנשים הממלאים את מחשבותי? האם אני אמור להיות בדיוטה הזאת בעולם? האם מתוך כל דרי העולם אמורים האנשים ברמה הזאת להיות אלו שאני מכיר אותם?
תהליך ההתנתקות שלי מ"קווי הנייעס" היה ארוך מאוד, ולא אאריך בזה, אבל היום לאחר שהתנתקתי, אני חושב על תלמידי חכמים, או לפחות על אנשים שלכל הפחות מועילים בעולם קצת. סדר הערכים שלי השתנה, אני חי בעולם טוב יותר. בעולם טהור!
אם תעירי - עד שתחפץ!
הרגע שבו הבנתי את נזקי קווי הנייעס - אומר לו הרב נ. - היה באותו רגע בו 'האב איך איבער גיזאגט' לחברים את דבריו של עיתונאי חילוני שהתראיין בארוכה לאחד מ"קוי הנייעס". איני יודע איך, אבל זה היה רגע של הארה מן שמיא, שנפלה במחשבתי השאלה, רגע! מנין לך אברך חסידי נלהב, להכיר שמותיהם של סופרים חילוניים? וכי עיינת מימיך חלילה וחס בעיתונים הללו? הלא אם יקרה לך חלילה וחס שתיגע ידך בלי כוונה בעיתון חילוני, תרוץ תיכף למקווה לטהר עצמך? ומה נשתנה כשאותו סופר חילוני מדבר בקו טלפון?
באותו יום ניתקתי את עצמי מהם ומהמונם, ולא יספתי לשמעם עוד.
אני מייעץ מנסיוני לכל אותם שמתעוררת להם כזאת מחשבה של תשובה מן השמים, לנצל את רגע ההתעוררות ולרוץ בו ברגע ולהתחבר לתוכנית "קו ונקי" שחוסמת את האפשרות הזאת כליל, מבלי יכולת לחזור.
הרגע הזה הוא אחד מרגעי ההיטהרות והתקדשות מן הגדולות בחיים!
ידיו של מי במעל?
הם מציגים את עצמם כמי שנלחמים בשחיתות מכל סוג ומין שהוא - אומר לנו אברך חשוב - אולם מי שיודע מה שקורה שם מאחורי הקלעים, ההשחתה העצומה שלהם עצמם, יכול להזדעזע כליל.
נודע לי שסוחטים כספים מאנשים שצריכים לשלם דמי "לא יחרץ" כדי שלא יספרו בגנותם. ישנם מוסדות וקהילות שחלק בלתי נפרד מן התקציב שלהם, אותם הם משיגים מנדיבים בחו"ל,
מוקדש לתשלום סכומים גבוהים לקוי הנייעס כדי שיתנו להם סקירה מוצלחת ואוהדת. במקום לתת כספים אלו לאברכים שאין להם מה לאכול בבית.
מי שגורם לכך, ושותף מלא לאותו פשע, הוא אני השומע. אם לא הייתי אני מאזין להם וכמוני עוד רבים כל הענין הזה היה מתבטל. כעת לאחר שאיני מאזין להם יותר וכמוני שמעתי על אנשים רבים המתפכחים מן ההתמכרות לקוים הללו, יביא לסיום הפשיעה הזאת!
וילכו אחר ההבל ויהבלו!...
במסגרת הכנת המאמר שוחחנו עם הרב הגאון רבי עקיבא וואזנר שליט"א מו"צ דעדתינו, אשר רבים מאברכים ובני התשחורת נהנים ממנו עצה ותושיה ודבר ה' זו הלכה, ובעקבות כך הגיעו אליו דברים קשים בעניינם של קווי הנייעס:
"הענין של קווי הנייעס יש בו בעיות רבות וקשות! כדי להקיף את שלל המגרעות יש להקדיש לזה גליון ארוך. אולם ישנם שתי נקודות עיקריות בענין הזה שהם בגדר הקשות ביותר!
הנקודה הראשונה היא נקודת ההתמכרות!
לא יאומן כי יסופר לאיזו דרגה של התמכרות אברכים מסוגלים להגיע!
הגיע אלי מקרה קשה באברך כולל עם בעיה קשה ב'שלום בית'. אותו אברך למד שני סדרים מלאים בכולל, סדר א' וסדר ב', ואילו הסדר שלישי שלו היה מוקדש כולו לקווי הנייעס. למן השעה שהיה חוזר הביתה מהכולל, ועד שהיה הולך לישון היה צמוד לטלפון, מכור לזה ממש!
ביתו מבורך בילדים ב"ה, בהם ילדים רכים בני 7-8 הזקוקים לדמות של אב ומחנך בבית. במקום שיקדיש להם זמן לאכול עמם, לשוחח עמם על מה שעבר במשך היום, לדבר עמם כמו כל אב וילדיו, היה מגיע הביתה ונצמד לטלפון אינו שת לבו לא לילדים ולא לבני ביתו.
כמוהו ידוע לי על בתים רבים שסובלים הילדים ובני הבית מחמת ההתמכרות לקווי הנייעס.
הגיעו אלי מקרים של אברכים שחיים בדוחק גדול ויש להם בקושי לחם לאכול בביתם, והבעל יושב בכל יום צמוד כמה וכמה שעות לקווי הנייעס מבלי יכולת להתנתק מהם, חשבונות הטלפון תופחים על חשבון המזון המצומצם!
הנזק החינוכי הוא גדול מאוד. אני מכיר בתים שהנושאים המדוברים בקווי הנייעס הם אלו המדוברים בשולחן שבת! בו בזמן שבשנים עברו היו באותם בתים ממש מספרים סיפורי צדיקים ומדברים מפרשת השבוע, או עניינים אחרים העומדים ברומו של עולם. כיום מדברים שם כל היום דברים בטלים. מה אמר כופר פלוני ומה הגיב לעומתו פורק עול אלמוני. לא יאומן כי יסופר. הדרשן באותם בתים הם השדרנים של קווי הנייעס, הם אלו שהופכים להיות הקובעים את נושאי הדיבור והשיחה בין ההורים לילדים. אי אפשר לשער את עוצם הקלקול שהם גרמו!
גרועה מכך היא התופעה של נשים ועקרות בית הצמודות במשך כל היום לקווי הנייעס. זהו פגם גדול בכל צורת הבית היהודי. בעוד שעיקר תפקידה של האשה וראשה צריך להיות נתון בביתה ובגידול ילדיה, הופכים קווי הנייעס להיות מוקד ההתעניינות העיקרי. ידוע לי על בתים שהנשים מזניחות את הבית ואת גידול הילדים מחמת שהן מכורות לקווי הנייעס!
בכלל, הנושאים המדוברים שם, פוליטיקה וענייני מחלוקת, נוגדות כליל את טבען העדין של הנשים, ומי שמכורה לזה משנה לגמרי את טבעה לרעה!
וכבר איני מאריך לדבר על הנזק העצום שקווי הנייעס חוללו לצעירי הצאן בחורי חמד. מעבר לביטול תורה העצום ולירידה תלולה בכל מצב העליה של הבחור, נוטים הבחורים להתמכרות הרבה יותר מאחרים.
ידוע לי על עשרות בחורים שהם חוזרים הביתה בלילה ואינם עושים כלום חוץ מלשמוע כמה שעות את קוי הנייעס מתחילתן עד תומן.
קוי הנייעס שינו את פני היהדות החרדית. בזמנים עברו היה כל אחד מתעדכן בדברים הקורים בעולם בכמה מיני הזדמנויות, קצת ברחוב במפגש בין ידידים, קצת מחוץ לבית מדרש וכו' וכו', בבית לא היתה גישה לדברים הללו. בדרך הרגילה לא לקח הדבר זמן רב מעבר לשיחת מרעים קצרה, אולם מאז הופעת קווי הנייעס יושבים אנשים בביתם ומקדישים לזה שעות ארוכות!
הנקודה השניה היא מהותם הרוחנית של המשדרים!
כולם יודעים היטיב שהאנשים המדברים שם בקווי הנייעס אינם נמנים על מיטב האברכים ביהדות החרדית! הכפיפות המוחלטת לדעת רבותינו מעתיקי השמועה אינה עומדת בראש מעיינם!
הגענו כיום למצב שאפשר לשמוע אברך חסידי שעומד ואומר שראש ממשלת הכפירה והמינות היה צריך לעשות כך וכך. וזה גובל בכפירה!
איך הגענו למצבים כאלו שאברך חסידי מדבר כך?
התשובה לכך היא קווי הנייעס. הם המדברים, הם המשפיעים הרוחניים של אותו אברך, הוא קשור אליהם ושומע אותם שעות רבות. הם הרבי'ס שלו!
יכולים הרבנים והמשפיעים לדבר דרשות שבת הגדול ודרשות שבת שובה, דברים החוצבים להבות אש, יכולים משפיעי הקהילות לדבר דברי חיזוק. אולם משך השעות שהאברך שומע את דרשותיהם של קווי הנייעס עובר פי מאה את השעות שהוא שומע דברי חיזוק והתעוררות. את קווי הנייעס הוא שומע מידי יום כמה וכמה שעות!
הם אלו המורי דעה וקובעי ההשקפה של האברך - לגודל דאבון הלב!
הרבה יש להאריך על עניינים אחרים הקשורים לזה, על הביטול תורה העצום, על הנזק החינוכי, על החורבן בענייני ציבור, אולם שני נקודות אלו הם העיקריות. והמתבונן בדרכיו יעיין בחתם סופר על ההפטרות בהפטרת מטו"מ על הפסוק "וילכו אחר ההבל ויהבלו!"."
עד כאן דברי הרב שליט"א, והם נוקבים עד היסוד!
איינער זאל פרובירן שרייבן די נקודות אויף אידיש, א דאנק
