"מפעל משנה תורה" לקח על עצמו להוציא לאור עולם את משנה תורה להרמב"ם מדויק ומבואר, לשם כך הם הוציאו מהדורה מנוקדת בכרך אחד מדויקת ע"פ כ"י , וכעת הם עוסקים בההדרת הביאור  למען ירוץ הקורא בדברי רבינו הרמב"ם, ויהיו דבריו מובנים לכל.

הביאור מתאפיין בקצרנות ובבהירות, מצד אחד הם קיצרו מאוד בביאורם בכדי לא להלאות את הקורא, ומצד שני הם השתדלו להעביר במילים קצרות ביאורים בהירים ופשוטים המסלקים הרבה שאלות על דברי רבינו הרמב"ם.

הביאורים אינם פרי המצאת המהדירים, אלא הם נלקטו מדברי הרמב"ם עצמו בספריו השונים, וכן מדברי הראשונים והאחרונים עד פרשני דורנו לרמב"ם. שיבחו של ביאור אינו שהוא מחדש דברים שלא שמעתם אוזן, אלא אדרבה שהוא מביא בתוכו את הביאורים הנכונים בקצרה ותכליתיות, וזה המאפיין היחודי של הביאור.

בשורות הבאות נצביע על כמה מקומות בהם  משתקפת המגמה הנ"ל, קצרנות עם בהירות.

הלכות נזיקי ממון
ב,י2 התרנגולין, מועדין להלך כדרכן ולשבר. היה חוט או רצועה קשור ברגליהן, ונסתבך כלי באותו החוט, ונתגלגל ונשבר--משלם חצי נזק. במה דברים אמורים, בשקשרו אדם. אבל אם נקשר על רגליהן מאליו, בעל התרנגולין פטור; ואם היו לחוט בעלים, ולא היה החוט הפקר--בעל החוט חייב חצי נזק, שהרי הוא כבור המתגלגל. 

בהלכה זו צריך לבאר את הנקודות הבאות
1- חוט הקשור ברגל התרנגול שנסתבך בו כלי ושברו, מדוע משלם חצי נזק ולא נזק שלם כנזק הרגל?
2- חוט שנקשר מאליו והיו לו בעלים, ישלם בעל החוט חצי נזק כבור המתגלגל, והשאלה, והרי בנזקי בור משלמים נזק שלם ולא חצי נזק?
3- במקרה שבסעיף 2 שהחשבנו את החוט כבור המתגלגל, מדוע בעל החוט חייב לשלם על נזקי כלים, והרי כלים שנפלו לבור ונשתברו בעל הבור פטור (להלן יג,א)?

כעת נביא את הביאור להלכה הנ"ל, הביאור מבוסס על דברי הרב רבינוביץ בפירושו יד פשוטה, ודבריו שופכים אור בהיר על ההלכה.



נבאר את הנקודות הנ"ל ע"פ הביאור

1- הטעם שמשלם חצי נזק, כיון שהחשבנו שהזיק התרנגול את הכלי כנזק צרורות, כי לא שבר התרנגול את הכלי ברגלו ממש, אלא הכלי הסתבך בחוט הקשור בו ונתגלגל ונשבר, כשם שהצרורות הניתזים מרגל הבהמה מתגלגלים ושוברים את הכלים.
2-3 חוט שנקשר מאליו והיו לו בעלים, ישלם בעל החוט חצי נזק כבור המתגלגל, למרות שקראנו לחוט בור, אבל ההגדרה היותר מדויקת שיש כאן תקלה הנעה ממקום למקום והיא כנזקי רגל (צרורות), ולפיכך ישלם עליה חצי נזק, ויתחייב גם אם ניזוקו כלים ממנה. ומה שקראנו לחוט בור המתגלגל, להורות על תקלה הנעה ממקום למקום כמו בור שהוא תקלה, אבל יש לתקלה זו דיני צרורות.

***

הלכות נזיקי ממון
ד,א1 הכונס צאן לדיר, ונעל בפניהן בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה, ויצאת והזיקה--פטור. ואם אין הדלת יכולה לעמוד ברוח מצויה, או שהיו כותלי הדיר רעועין--הרי לא נעל בפניהן כראוי; ואם יצאת והזיקה, חייב: ואפילו חתרה ויצאת, ואפילו נפרצה מחיצה בלילה, או פרצוה ליסטים--בעל הצאן חייב.
ד,א2 הייתה מחיצה בריאה, ונפרצה בלילה, או שפרצוה ליסטים, ויצאת והזיקה--פטור. הוציאוה ליסטים, והזיקה--הליסטים חייבין.
ד,ב הפורץ גדר לפני בהמת חברו, ויצאת והזיקה--אם היה גדר חזק ובריא, חייב; ואם היה כותל רעוע--פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמיים. וכן הנותן סם המות לפני בהמת חברו--פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמיים.

נתבונן בהלכה א2, לסטים שפרצו מחיצה בריאה ויצאה הבהמה והזיקה בעל הבית פטור כיון שנעל בפניה כראוי והוא אנוס, וגם הליסטים פטורים, לעומת זאת אם הוציאוה הליסטים והזיקה הליסטים חייבים בנזקיה, והשאלה הנשאלת, מדוע? ומה ההבדל בין המקרים?

נמשיך להתבונן בהלכה ב', הפורץ גדר לפני בהמת חברו ויצאת והזיקה אם היה גדר חזק ובריא חייב הפורץ בנזקי הבהמה. והשאלה, מה ההפרש בינו לבין הליסטים שבהלכה א2 הפטור מנזקי הבהמה? 

אליבא דאמת, כבר השיב הרמב"ם על כך בתשובה סימן תלב, לסטים שפרצו מחיצה לפני הבהמה ויצאה והזיקה פטורים מלשלם את נזקיה, כיון שעשו מעשה גניבה ולא מעשה נזק, וגם לא עשו מעשה קניין בבהמה שתהיה ברשותם, והבהמה יצאה מעצמה והזיקה לפיכך פטורים, אבל אם הוציאוה מהדיר בידיהם, עשו מעשה בפועל שתזיק הבהמה, וגם עשו בבהמה מעשה קנין שתהיה ברשותם, לפיכך חייבים לשלם את נזקיה, וכן בהלכה ב', הפורץ גדר לפני בהמת חברו מתכוון שתצא הבהמה מהדיר, אם כן הוא עושה מעשה נזק, ועשה מעשה בכוונה, לפיכך חייב לשלם את נזקי הבהמה.

כעת נביא את הביאור להלכה הנ"ל, ונראה כיצד הוסברו הדברים בצורה קצרה וברורה.




***

הלכות נזיקי ממון
ד,ד המוסר בהמתו לשומר חינם, או לנושא שכר, או לשוכר, או לשואל--נכנסו תחת הבעלים; ואם הזיקה, השומר חייב. במה דברים אמורים, בזמן שלא שמרוה כלל. אבל אם שמרוה שמירה מעולה כראוי, ויצאת והזיקה--השומרין פטורין, והבעלים חייבין. שמרוה שמירה פחותה--אם שומר חינם הוא, פטור; ואם שומר שכר או שוכר או שואל הוא, חייבין.

הבאנו את ההלכה לפי נוסח מהדורה ראשונה, לפי נוסח זה, שמרו השומרים שמירה מעולה כראוי ויצאת והזיקה השומרין פטורין והבעלים חייבין, והשאלה הנשאלת, מדוע חייבים הבעלים לשלם על נזקי הבהמה כאשר השומרים שמרו את הבהמה כראוי?

אליבא דאמת, כבר השיב הרמב"ם על כך בתשובה סימן תלג, והוא תיקן את הנוסח כך "... שמרוה שמירה מעולה כראוי, ויצאת והזיקה השומרין פטורין. שמרוה שמירה פחותה אם שומר חינם הוא, פטור, והבעלים חייבין, אפילו המיתה את האדם; ואם שומר שכר או שוכר או שואל הוא, חייבין". לפי תיקון הרמב"ם הדברים מבוארים וברורים.

כעת נעתיק את ההלכה והביאור להלכה הנ"ל, ונראה כיצד הוסברו הדברים בצורה קצרה וברורה.







***

סוף דבר

הבאנו דוגמאות מועטות המלמדות על מגמת הביאור וצפונותיו, ומהם נלמד על שאר הביאור שבעזרתו ניתן להבין את דברי רבינו הרמב"ם בספרו הגדול "משנה תרה".

***

בשעה טובה יצא לאור ספר קדושה במהדורה המבוארת.

ביאור הספר עשיר באיורים, סרטוטים ונספח של 16 עמודי צבע (!) , והוא בגדר חידוש גדול בפישוט ההלכות שבספר קדושה.

בשעה טובה, אפשר ללמוד רמב"ם יומי, פרק אחד ביום, עם הביאור המצוין במהדורת יוחאי מקבילי, גם באינטרנט.

http://www.mishnetorah.com/rambam-yomi/

דרום חוקר

בשעה טובה, לפני שבועיים (י"ח תמוז תשע"א), יצא כרך נשים במהדורה המבוארת. המהדירים מתכננים להשלים את הוצאת הסדרה המבוארת עם סדר לימוד של פרק אחד ביום, כך שתוך שנתיים יושלמו כל הכרכים החסרים קדושה-טהרה בעז"ה.

בהודעה הבאה נעתיק דוגמאות מהביאור לספר נשים במהדורה המבוארת, נצביע על סיכומים שבאו בביאור הכוללים בתוכם פרטי הלכות ממקומות רבים, וגם נצביע על חשבונות משפחתיים שצוירו והומחשו, וכעת די בהבטה קלה בכדי להבין כיאות את ההלכה.

הדוגמה הראשונה תהיה מההקדמה לפרק טז בהלכות אישות, פרק זה עוסק בנכסים שהכניסה האישה לבעלה ברשות מי הם ומה יעשו בהם, ועוד נכתב בפרק על גביית הכתובה, להלן ההקדמה לפרק עם הלכה א' וביאורה.

 

הדוגמה השניה תהיה מהלכות יבום וחליצה, הלכות אלה משופעות בחשבונות משפחתיים, ובביאור צוירו המשפחות, וכעת ההלכה מובנת בקלות.

הלכות יבום וחליצה פרק א' הלכה יג'.


עוד דוגמה מהלכות יבום וחליצה פרק ו' הלכות טז-יז.

כל מי שלומד רמב"ם כסדרו, חש מיד צורך למבאר שיסייע בידו להבין את דברי הרמב"ם, מה ביאור המילים שברמב"ם, מה ביאור העיניין, מה סיכום הנושא שאותו למד, כמו ביאור הרב קהתי למשניות.

כעת נסקור את הביאורים הקיימים לרמב"ם

ביאור הרב קאפח לרמב"ם, הוא ביאור ארוך שאינו מבאר כל הלכה והלכה, הוא אף אינו עוסק בביאור דברים פשוטים, אלא בכל הלכה שראה הרב קאפח את המפרשים שהסתבכו להבין את דברי הרמב"ם, מפני שלא היה בידם פירוש המשנה, מפני שלא היה בידם נוסח נכון ברמב"ם, מפני שלא הכירו את דרכי הלימוד של הרמב"ם בסוגיה, מפני שלא היה בידם מסורת פסיקה קיימת ונוהגת לפי הרמב"ם הלכה למעשה יום יום, הציע הרב קאפח את ביאורו, לפעמים באריכות תוך כדי ציטוט מקורות והסברים, ולפעמים בקצרה, תוך כדי כתיבת הערה קצרה על המפרשים שקדמוהו, ולפעמים הוא הסתפק בסימן שאלה [?] והלומד יבחין כי הדברים שקרא זה עתה תמוהים, בנוסף השתדל הרב קאפח להצמיד לכל הלכה את דברי הרמב"ם עצמו בפירוש המשנה, למען יובנו דברי הרמב"ם מתוך דבריו עצמו. בביאורו יש אריכות דברים לבאר מהיכן הם מקורותיו של הרמב"ם. ביאורו הושלם על כל ספרי הרמב"ם.

ביאור הרב רבינוביץ לרמב"ם, הוא ביאור המבאר כל הלכה והלכה, הרב רבינוביץ בנה את ביאורו על כל הלכה מהיסודות, מהמקורות, מהתלמודים, מהגאונים, מדברי הרמב"ם עצמו, ולבסוף הוא אף הוסיף ביאורים בדרך הסברא והביאור להבין את דברי הרמב"ם. בביאורו יש אריכות דברים לבאר מהיכן הם מקורותיו של הרמב"ם. ביאורו עדין לא הושלם על כל ספרי הרמב"ם.  

ביאור הרב שלמה צדוק לרמב"ם, הוא ביאור באורך בינוני המבאר כל הלכה והלכה, הרב צדוק כתב בביאורו את ההלכה בעברית מדוברת, תוך כדי כתיבת ביאורי מילים וביאורי עיניינים, כך שהקורא את דבריו יתחוורו לו כל אותם דברים לא ברורים בהלכה, ולאחר מכן כשיקרא את ההלכה יובנו לו מילותיה ועניניה, ביאורו מבוסס על פיהמ"ש, מפרשי הרמב"ם הקלאסים מ"מ כס"מ מער"ק וכו', ביאור הרב קאפח לרמב"ם, מפרשי המשנה לדורותיהם ברטנורא חכמת שלמה משנה אחרונה וכו'. בביאורו אין אריכות דברים לבאר מהיכן הם מקורותיו של הרמב"ם. ביאורו הושלם על כל ספרי הרמב"ם.

ביאור רמב"ם לעם, הוא ביאור ארוך המבאר כל הלכה והלכה, הביאור מבאר את המילים ברמב"ם, ואת העיניינים, המבארים השתדלו לבאר את ההלכה, אבל לא תמיד הם הכירו את דברי הרמב"ם עצמו בפיהמ"ש, וכן בספריו השונים, כך שהרבה פעמים אמנם יש ביד הקורא ביאור להלכה, אבל ההלכה אינה לפי הרמב"ם, אלא לפי השיטות החולקות על הרמב"ם, בנוסף בזמן שיצאה מהדורה זו עדין לא התפרסם בעולם נוסח כ"י לרמב"ם כי אם קצת (לפעמים הם מעירים על נוסח כ"י), ולפעמים שינוי בנוסח גורר שינוי בביאור ההלכה. בביאורם יש אריכות דברים לבאר מהיכן הם מקורותיו של הרמב"ם. ביאורם הושלם על כל ספרי הרמב"ם.

הביאור במהדורת יוחאי מקבילי, המהדורה המבוארת, הוא ביאור קצר המבאר כל הלכה והלכה, הוא כולל בתוכו ביאור מילים מפורט, וכן ביאור עינייים בדרך קצרה, בתחילת כל פרק מובא סיכום הנושא של הפרק, בתחילת כל חטיבת הלכות מובא סיכום הנושא של ההלכות שיבואו, כך שמי שקורא את ההלכות כבר יודע מה הנושא שהם עוסקות בו, ולא יתבלבל מחמת ריבוי הפרטים, הביאור מבוסס על כל המפרשים שנמנו עד כה, פרשנים מסורתיים מ"מ וכס"מ, הרב קאפח הרב רבינוביץ הרב צדוק ורמ' לעם, כמו כן נבחרו אנשים הבקיאים באותו נושא לביאור הנושא שהם מתמחים בו, מכון משפטי ארץ לביאור נזיקים –שופטים, מכון המקדש לביאור עבודה – טהרה, וכדו', בביאורם אין אריכות דברים לבאר מהיכן הם מקורותיו של הרמב"ם. ביאורם עדין לא הושלם על כל ספרי הרמב"ם.

***

לאחר שסקרנו את הביאורים הקיימים לרמב"ם, נעיר על סיכום אחד הקיים במהדורת מקבילי, שמונה שורות הכוללות בתוכם דינים מרובים וסוגיות ארוכות, סיכום במילים פשוטות וברורות, המסלקות את הערפל ומבהירות ללומד את אשר לפניו. 

סוף פרק ב' הלכות גזילה ואבידה.



לסיכום: אם הגזלה קיימת - חייב להחזירה,
ב,א  הגזילה שלא נשתנת, אלא הרי היא כמות שהייתה--אף על פי שנתייאשו הבעלים ממנה, ואף על פי שמת הגזלן והרי היא ביד בניו--הרי זו חוזרת לבעליה בעצמה;

אלא אם עלול להיגרם לגזלן הפסד בגלל החזרתה, שאז משלם הגזלן את דמיה.
א,ד  [ה] ... אפילו גזל קורה, ובנה אותה בבירה, הואיל ולא נשתנת, דין תורה הוא שיהרוס את כל הבניין ויחזיר קורה לבעליה; אבל תיקנו חכמים מפני תקנת השבים, שיהיה נותן את דמיה ולא יפסיד הבניין.  וכן כל כיוצא בזה.

ואם אין הגזלה קיימת: אם תבע הנגזל את דמיה - ישלם הגזלן;
א,ד  [ה] כל הגוזל--חייב להחזיר הגזילה עצמה, שנאמר "והשיב את הגזילה אשר גזל" (ויקרא ה,כג).  ואם אבדה או נשתנת, משלם דמיה:  בין שהודה מפי עצמו, בין שבאו עליו עדים שגזל--הרי זה חייב לשלם הקרן בלבד. 

ואם ביקש הגזלן לשלם מרצונו את דמיה - אין הנגזל מקבל אותם ממנו "כדי לקרב הדרך הישרה על השבים" (לעיל א,יג).
א,יג ... אם לא הייתה הגזילה קיימת, ורצה הגזלן לעשות תשובה, ובא מאליו והחזיר דמי הגזילה--תקנת חכמים היא שאין מקבלין ממנו, אלא עוזרין אותו ומוחלין לו כדי לקרב הדרך הישרה על השבים.  וכל המקבל ממנו דמי הגזילה, אין רוח חכמים נוחה הימנו.

קניית הגזלה בשני מקרים: בשינוי ממשי (לא יוקר)
ב,א... ואם נשתנת ביד הגזלן--אף על פי שעדיין לא נתייאשו הבעלים ממנה--קנה אותה בשינוי, ומשלם דמיה כשעת הגזילה.

או בייאוש ובשינוי הרשות.
ב,ד  [ג] מכרה הגזלן או נתנה במתנה--אף על פי שלא נשתנת הגזילה, אינה חוזרת בעצמה מיד הלוקח.  הואיל ונתייאשו הבעלים, בין לפני מכירה ונתינה בין לאחר מכירה ונתינה--קנה אותה הלוקח בייאוש ושינוי רשות.

ואם לא כן, הגזלה עצמה חוזרת לבעליה.
ב,א  הגזילה שלא נשתנת, אלא הרי היא כמות שהייתה--אף על פי שנתייאשו הבעלים ממנה, ואף על פי שמת הגזלן והרי היא ביד בניו--הרי זו חוזרת לבעליה בעצמה;

קניית השבח (עצם השבח או ערכו) בארבעה מקרים: לאחר ייאוש (תקנת השבים);
ב,ג  נתייאשו הבעלים ממנה, ולא נשתנת--קנה הגזלן כל השבח שהשביחה אחר ייאוש, ואינו משלם אלא כשעת הגזילה; ודבר זה מדבריהם, מפני תקנת השבים.  וכשמחזיר הגזילה, שמין לו השבח ונוטל מן הנגזל.

לאחר שינוי;
ב,ז  [ו] כבר ביארנו שהגזילה שהשביחה אחר ייאוש או אחר שנשתנת--השבח של גזלן מפני תקנת השבים, אף על פי שהשביחה מאליה. 

בשינוי רשות;
ב,ה  [ד] הגוזל והשביח, ומכר או הוריש לפני ייאוש--מה שהשביח הוריש ומה שהשביח מכר, וקנה לוקח או יורש את השבח, ונוטל דמי השבח מנגזל ומחזיר הגזילה, וחוזר הנגזל ונוטל דמי השבח מן הגזלן:  שהרי לא נתייאש. ב,ו  וכן אם השביח הלוקח או היורש, נוטל השבח מן הנגזל. 

בשבח הבא מהוצאות.
ב,י  [ט] במה דברים אמורים, בשבח הבא מאליו, כגון גיזות וולדות.  אבל אם הייתה כחושה ופיטמה--אפילו לפני ייאוש, נוטל מן הנגזל שבח הפיטום.  וכן כל כיוצא בזה משבח שיש בו הוצאה.

וכן הוא לעניין גנבה (גנבה א,יא-יב).