עולם האצילות- החידוש הגדול של הרשב"י שהסתיים ביום ל"ג בעמר
חמשת עיקרי האמונה הראשונים (ע"פ הנוסח המקובל) הם:
א. אני מאמין באמונה שלמה שהבורא ית"ש הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.
ב. אני מאמין באמונה שלמה שהבורא ית"ש הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים, והוא לבדו אלקינו היה והוה ויהיה.
ג. אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף כלל, ואין לו שום דמיון כלל.
ד. אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא ראשון והוא אחרון.
ה. אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו לו לבדו ראוי להתפלל, ואין ראוי להתפלל לזולתו.
הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ג הל"ז) מגדיר כמינים את אלה שכופרים בחמשת עיקרים אלה:
א. האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג.
ב. האומר שיש שם מנהיג אבל הם שניים או יותר.
ג. האומר שיש שם ריבון אחד אבל שהוא בעל גוף ותמונה.
ד. האומר שאינו לבדו הראשון וצור לכל.
ה. העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין ריבון העולמים.
לכאורה יש קושי גדול בשילוב של העיקר השני (יחיד אינסופי) והשלישי (אינו גוף) לעומת העיקר החמישי (תפילה ופניה אליו), שהרי אם הבורא הוא יחיד אינסופי ואינו בעל גוף והגבלה כלל לא שייכת בו שום תפיסה וקשר כלפי הנבראים (שהם בודאי בעלי גבול ומידה).
להבהרה, אין הקושי מצד מציאותו שלו, שהרי ממילא אין השגה בו כלל.
הקושי הוא מצידנו.
אנחנו נדרשים להאמין בו זמנית שהבורא הוא אינסופי ומצד שני שהוא זמין לקשר עם הנבראים הסופיים, וזה קשה לנו להבין.
על זה בא הרשב"י וחדש את עולם האצילות.
הבורא האינסופי חדש נבראים סופיים יש מאין. זו עובדה, שהרי אנחנו פה.
הבורא חדש שני סוגי נבראים המחולקים ע"פ יחסם וקרבתם אליו.
יש נבראים הנקראים נאצלים (מלשון אצלו) אשר איתם מתייחד הבורא בחיבור עצום ונורא כדוגמת גוף ונשמה.
יש נבראים הנקראים נפרדים אשר איתם מתקשר הבורא בקשר רחוק יותר כדוגמת אדון עם עבדיו.
עד כאן דברים פשוטים, שהרי בורא עולם יכול לברוא כרצונו, והנה כך היה רצונו.
החידוש הגדול של הרשב"י הוא שהנפרדים יכולים לפנות אל הבורא דרך הנאצלים.
עולם האצילות הוא פרוטוקול התקשורת בין הנפרדים לבין הבורא, כך הוא קבע וכך הוא רצה.
וכך נוכל לשלב את עיקרי האמונה בלי לחשוש לסכנת המינות.
בורא עולם כשלעצמו הרי הוא בודאי יחיד אינסופי ללא גבול ומידה וללא גוף ודמיון כלל.
בכל זאת ניתנה לנו הנפרדים היכולת (והחיוב) לפנות אליו בשמות ובתוארים גבוליים וסופיים, אשר מייצגים את קרבתו ויחסו אל הנאצלים.
כל נאצל הוא בעל אופי והנהגה מסויימת, ומתגלה בו שם אחד משמותיו של הבורא.
למשל: שם הויה הקדוש הוא שמו של הבורא ביחס שבינו לבין הנאצל המסויים ששמו זעיר אנפין שהנהגתו הנהגת המשפט, ואילו שם אדנות הוא שמו של הבורא ביחס שבינו לבין הנאצל ששמו נוקבא דזעיר אנפין שהנהגתו הנהגת המקבלים.
לכן אמר הבורא למשה לפי מעשיי (והנהגותיי) אני נקרא.
פנייתנו אל הבורא האינסופי ע"פ השגותינו המתחלפות נעשות ע"פ פרוטוקול התקשורת שהוא קבע- פניה בשם הויה כשמדובר במידת המשפט ופניה בשם אדנות כשמדובר במידת המקבלים וכך הלאה.
פניה זאת אפשרית רק דרך הנאצלים משום שרק שם יש גילוי סופי של אחד משמות הבורא הניתן לתפיסה ופניה מצידנו.
פניה ישירה אל האינסוף היא חוסר הבנה במקרה הטוב או מינות ממש במקרה הרע.
הרשב"י חדש רעיון נפלא זה בהדרגה, אשר שיאה היה בהתכנסות שערך עם תלמידיו, כפי שהיא מתועדת בספר אידרא זוטא. כינוס זה היה בל"ג בעמר מסיבות מסויימות (של סדר הספירה) והסתיים בהפתעה בפטירת רשב"י תוך כדי אמירת הדברים. האש הגדולה (הגשמית והרוחנית) שפרצה שם היא המקור לחיבה המיוחדת שרוכשים כל עמך בית ישראל, אפילו הרחוקים ביותר, ליום מסתורי זה.
צריכים לסיים,
נוסעים עם כל עם ישראל למירון ביום הקדוש הזה כדי לקבל מלוא חופניים קדושה טהרה ושמחה מאת הבורא לכל הבאים במטרה לקבל.
תוקן על ידי עצכח ב- 31/05/2011 01:32:01
נשלח ב-14/5/2014 13:20
תורת הסוד עלק של רבי שמעון בר יוחאי אישית כתב את זה זה כבר לא סוד שלא הוא כתב ולכן מה שנשאר כסוד כמוס הסוד לפרדה ולסוס
נשלח ב-14/5/2014 11:48
ושוב אני חוזר ומאחל לכם שנה טובה. מקווה שכולנו התקדמנו קצת השנה בהכרת תורת הסוד ונתקדם בעז"ה עוד יותר בשנה הבאה. בשורות טובות ישועות ונחמות.
נשלח ב-5/7/2012 17:04
הואיל ושותפינו הפנה לאשכול זה, אני מקפיצו לתועלת המעינים.
נשלח ב-13/5/2012 10:10
המנונא, 1. אני לא חולק עליך אבל ייתכן שאתה חולק עלי. (אם אתה טוען שתופעה בה הקבלה הפכה לדרך אלטרנטיבית לאמונה ולחיים לא קיימת נראה שאתה אכן חולק , אבל לא עלי אלא על המציאות) 2. ברור שיש ללימוד ערך בפ"ע, לא העליתי בדעתי ובודאי שלא כתבתי אחרת. (אתה דן עם איש קש או איתי ?) 3. לא הבנתי מה הקשר של בין דברי לש"צ ו/או לחסידות. 4. בענין המבצרים הסתירה שלי לכוונת דבריך ברורה לא פחות. (ואם לך היא לא נהירה אתה מוזמן לנסות לברר אותה)
נשלח ב-13/5/2012 00:30
1. כלומר אתה חולק עלי?
2. הלימוד הוא אכן בעל ערך גם כשלעצמו וכך מבואר בחסידות שבתורה יש מעלה לא רק מצד זיווג הנשיקין שלה רוחא ברוחא במחשבת התורה אלא גם מצד המעשה שבה, שעקימת שפתיו הווי מעשה ונעשה מזה ברור הנה"ב והמשכת אור מקיף ע"ד כל מצווה שנעשת בעשיה גשמית .
כתבת:"הענין הוא שיש סכנה (שכבר קרתה במובנים רבים מדי) שזה יהפך לתכלית לעצמו, ולא כשלב בדרך להשלמת המהלך בעולם העשיה"-
אני שומע כאן זכר לתורת ש"צ שזו אכן היתה אחת מן הסבות הידועות להתנגדות לשיטת הבעש"ט שמצד אחד עסק בקבלה ומצד שני קרב יהודים פשוטים (מה שכביכול ערער את מעמד בני התורה ושלפי דעתם היה יכול להביא לידי זלות התורה ואח"כ לירידה בקיום מצוותיה.)
בענין הבמבצרים כוונתי ברורה.
תוקן על ידי המנונאסבא ב- 13/05/2012 00:36:30
נשלח ב-13/5/2012 00:12
1. אכן טענתי מלכתחילה היתה שמצד האמת לא מדובר בדרך אלטרנטיבית, אבל בפועל קרה במקומות ובהקשרים רבים מדי, שזה כן היווה סוג של אלטרנטיבה. 2. אני לא חושב שזה קשור לדיון המתנגדי-חסידי, אדרבה העולם המתנגדי (או לפחות חלקים לא מבוטלים ממנו) הפך מזמן את הלימוד לערך בפני עצמו , שהקשר בינו לבין עשיה די חלש . ובטח שלא לשאלת "ביצור הדת" בפרט שמקובל אני ממשה רבינו (או לפחות מרש"י על אתר) שהתבצרות מורה על חולשה, וד"ל.
נשלח ב-12/5/2012 23:59
אישציפור כתב:
המנונא,
הטיעון שלי הפוך, שמצד האמת זו לא צריכה להיות דרך אלטרנטיבית, אלא שלאורך הגלות במחוזות לא מבוטלים זה הפך להיות כזה אם לא לגמרי אז למחצה לשליש או לרביע.
לא הבנתי את דברך - האם אתה חולק עלי או שאתה מתכוון לומר שמלכתחילה הבנתי את דברך הפוך-לא נכון?
בנוגע לברכה בתורה בתחילה, ברור שצריך להזכיר שם שמים בלימוד תורה ובכלל , ע"מ לתת נוכחות למציאות השם קודם כל ברמת הדעת האנושית, הענין הוא שיש סכנה (שכבר קרתה במובנים רבים מדי) שזה יהפך לתכלית לעצמו, ולא כשלב בדרך להשלמת המהלך בעולם העשיה
כפי שאתה בעצמך הזכרת הרי שבחסידות הדגש הוא על ברור העולם ודירה בתחתונים.ואחרי בקשת מחילה לדעתי טענות מעיין אלו הינם בגדר תרוצים גרידא. אני לא צריך לומר לך שאלה היו הטענות של המתנגדים לפני שלוש מאות שנה, מה שבמאות האחרונות הוכח כטעות אבסולותית ואדרבה החסידות חיזקה את מעוז הדת וביצרה אותה עשרת מונים ממה שהיתה בלעדיה. .
נשלח ב-12/5/2012 23:37
המנונא, הטיעון שלי הפוך, שמצד האמת זו לא צריכה להיות דרך אלטרנטיבית, אלא שלאורך הגלות במחוזות לא מבוטלים זה הפך להיות כזה אם לא לגמרי אז למחצה לשליש או לרביע.
בנוגע לברכה בתורה בתחילה, ברור שצריך להזכיר שם שמים בלימוד תורה ובכלל , ע"מ לתת נוכחות למציאות השם קודם כל ברמת הדעת האנושית, הענין הוא שיש סכנה (שכבר קרתה במובנים רבים מדי) שזה יהפך לתכלית לעצמו, ולא כשלב בדרך להשלמת המהלך בעולם העשיה.
נשלח ב-12/5/2012 23:08
אישציפור כתב:
המנונא,
ומי אמר שצריך לדבר על האלוקות ?
למיטב זכרוני (גם ואולי בעיקר לפי החסידות) הגענו לעולם , כדי שהאלקות תנכח בו למעשה , לא כתאוריות פורחות באויר.
כדי שהאלוקות תנכח בעולם למעשה הרי שצריך לברך בתורה תחילה- כלומר להמשיך גילוי אור אין סוף בתורה הנגלית ע"י כוונת המוח והלב ובלא כך הרי לא פרחא לעילא כנודע!
נשלח ב-12/5/2012 23:05
בנוגע לדברך שהקבלה היא כביכול דרך אלטרנתיבית. לדעתי אתה טועה. אמנם תורת הקבלה נתגלתה בעיקר מזמן רשב"י ואילך אבל הגילוי האלוקי בתורה היה עוד קודם לכן. ובהקדים שמוסבר בחסידות בכמה מקומות ההבדל בין אור חוזר לאור ישר וכללות הביאור הוא שאור ישר הוא הארה מלמעלה למטה משא"כ אור חוזר הוא ממטה למעלה. והיינו דמלמעלה למטה הוא ע"ד מ"ש וירד ה' על הר סיני דאז הגבל את ההר וקדשתו דאין זה אלא בזמ הגילוי אבל אח"כ הרי שבמשוך היובל המה יעלו בהר שלא נתקדש, משא"כ ע"י ויעל משה הרי שהוריד עוז מבטחו בלוחות גשמיים וארון וכו' וכל מעשי משה נתקדשו עולמית. והסיבה לכל זה כי ירידת ה' היא כעיין התערותא דלעילא שאין זה מצד המקבל משא"כ ויעל משה מלמטה למעלה בהתערותא דלתתא הרי שההתערותא דלעילא שאח"כ נקלט בו בפנמיות להיותו כלי לזה. ע"ד זה אפשר לומר בענין גילוי האלוקות שהיה בתורה גם מקודם הרשב"י דודאי היה גילוי ואדרבה היה הגילוי לאין קץ מהיום, דמפורש אמרו ליראות ולהראות ופשוט. אלא שהיה זה מצד גילוי המעלה שנתגלה האלוקות שבתורה מלמעלה למטה ולא כ"כ מצד השכל אבל ע"י גילוי תורת הקבלה ע"י הרשב"י וכו' הרי שבא הגילוי האלוקי שבתורה מצד עיון והשגת השכל וממילא האור מאיר בקביעות. ועיקר המכוון שבזה הוא דווקא משום שע"י זה נשלמת הכוונה בבריאת העולמות לזכך את המטה עד שגם השכל דנפש הבהמית יבין שאין עוד מלבדו וישיג במוחו אלוקות (וכך מוסבר בחסידות בענין עין בעין יראו דנפש האלוקית יראה באמצעות הנה"ב).
וזה שורש טעותך כי אף שנתחדשה ולא היה כ"כ קודם לדבר באופן זה דמשלים וכו' אבל גם בהפשטה לא דברו כי מה ידברו הרי היה הגילוי מצד נפש האלוקית לבדה שלא באמצעות נפש הבהמית (ולכן כל שבחיהם וכו' נאמרו בשבחי הטבע שמים וארץ וכו' כי לא ידעו דבר בחכמה האלוקית ורק בקשו לאחוז האלוקות שנודע להם בענין הגשמי כי התהוות הגשמיות היא מן העצמות [שהוא לבדו יכול להוות יש מאין ואפס המוחלט כי לא קדמה לא עילה אחרת ח"ו] והגשמיות היה בעיניהם טפל עד כלא חשיב לעוצם הגילוי,וראה בזה שער היחוד לבן בעל התניא פרק ז' בסופו)
וזה הגדיל הרשב"י וחדש שתתגלה האלוקות גם בחומר העולם ויהיה זה הכנה ללא יכנף עוד מורך ועין בעין יראו ובדא יפקון מגלותא ברחמי.
נשלח ב-12/5/2012 22:55
המנונא, ומי אמר שצריך לדבר על האלוקות ? למיטב זכרוני (גם ואולי בעיקר לפי החסידות) הגענו לעולם , כדי שהאלקות תנכח בו למעשה , לא כתאוריות פורחות באויר.
נשלח ב-12/5/2012 22:40
איש- בחסידות מבואר שהמשל הוא הכח היחיד שיש בידו להוריד את עניני האלוקות בהשגת השכל. לא ניתן כלל לדבר על אלוקות שלא בלבושים אלו. ואדרבה מי שמנסה לדבר אך ורק בלשון מופשטת מביא לידי טעות.
נשלח ב-12/5/2012 22:33
תוקן על ידי אורח50 ב- 12/05/2012 22:34:06
נשלח ב-11/5/2012 15:06
יהיאור, הצורך היה לייצר שפה אלטרנטיבית לזו הנורמטיבית, שפה שבה מציאות השם מתגלה בתודעת האדם, כאנטיתיזה לתודעה הנורמטיבית בה כלו כל הקצין ומציאות השם נסתרה ממנה. כמובן זה פתרון בינים זמני (שאצל רבים מדי הפך תחליף לדרך המרכזית של השתדלות במסגרת העולם הזה, במקום להיות תגבורת לדרך הזו כפי שלדעתי היא היתה אמורה להיות במקור) אבל ככזה הוא חשוב . (ככל שזוכרים כאמור שהוא נועד לתגבר ולסייע לדרך המרכזית ולא להפוך לדרך שעומדת בפ"ע ועושה שבת לעצמה במנותק מהחיים הנורמטיביים של העם , דבר שבסופו של דבר בעומק הגלות, קרה גם לתורת הנגלה אגב.)
נשלח ב-11/5/2012 11:27
אי"צ כתבתי תשובה והיא נעלמה לי. אז בקיצור נמרץ נניח שההסבר שלך נכון, התוכל להסביר למה אז כן היה צורך שיהיה במעטה של סוד וכו', ומה הרוויחו בזה? [אני נבוך מאד בכל המובן של המילה סוד כאן, ואולי אאריך בזה בהמשך בפנ"ע, כי נראה לי שלא היה זמן ומקום שזה היה סוד באמת, אלא במובן שכל המידע היה אז פחות נפוץ, אבל מי שהתעניין ידע די בגלוי בכל הזמנים, וכל ענין הסוד כאן נראה לי צ"ב. ]
