ציור חוש או כשרון

הכהן, כותב:)

בקייי תרנ״א — ח׳ תמוז, ביום ג׳ ל פרישת

חו״ב — במסיבת קישורי התנאים

של כבוד אמך ואביך , דודתי ודודי

מחותניי היקרים יחיו ברוב טוב גו״ר,

בהתאסף הרבה אורחים מאנ״ש והיתד.

התועדות גדולה, דיבר אז אבי במעלת חוש

וכשרון הציור.

מובן הדבר שאני בהיותי אז בן י״א

שנה לא יכולתי להבין כל מה שדובר,

ורק שמעתי מילים בודדות כי הציור

הוא חוש וגם כשרון. והנני זוכר שדודי

־:t הרז״א -׳- והחסיד ר׳ מרדכי דוב םלונים

מחברון ת״ו ביארו, כי חוש וכשרון הם

ב׳ ענינים רהוקים זה מזה, ואם הציור

הוא חוש אינו כשרון, ואם הוא כשרון

הרי אינו הוש.

אבי אנה בענות הן, כי הצדק אתם

בזה שהחוש והכשרון הם ב׳ נושאים ב־

תוכנים מיוחדים, ואהרי כל זה הנה כח

הציור הוא חוש וגם כשרון, כי הציור בא

בשני אופנים בדיבור ובכתב, הציור שב

דיבור בא בעזרת החוש, והציור שבכתב

בא בעזרת הכשרון.

כל הנאספים שמעו השיחה ההיא ב הקשבה

מיוהדת, ומכיון שביאר אבי את

ההבדל שבין חוש לכשרון, התפעל דודי

הרז״א בהתפעלות עצומה, דבר שלא ראי־

תי מדודי רז״א עד אז.

כל המדובר אז בשיחה ההיא — כאמור

— לא הבנתי, רק שמורי ר״נ םקאבלא 2 4

והחסידים ר׳ מאיר מרדכי צערנין -5 ור׳

שמואל מאזייקער 26 הסבירו לי במעט,

והעיקר — בקיץ תרנ״ה הואיל אבי להס ביר

לי הענין על בוריו. אמנם הסיפורים

שסיפר אז אבי הבנתי ואחקקם בכח זכ רוני.