עמדתי ליד מיטתו עם עוד עשרה תלמידים, אחרי שאמרנו עמו את הווידויים וכו', רבי מורי ביקש את תשומת ליבי, בקושי הצלחתי להאזין מה הוא אומר, אבל תפס את ידי וקירב אותי אליו ולחש לי באוזן ואמר "מוכרחים לומר שהאלוהים משחק בקוביה" הצדק לכאורה עמך יקירי. הוא אומר לי בכוחותיו האחרונים.
מה הרבי אמר לך ? שאלו אותי בכל ימי השבעה. ולך תסביר להם שאם רק אגלה להם מה אמר, הם בוודאי היו קוברים אותו קבורת חמור.
הרבה מאוד שנים התווכחתי עמו על השאלה הפילוסופית העמוקה הזאת, השאלה העמוקה ביותר מאז שההומו סאפיינס קיבל את הדעת\התודעה. רוב הנושאים האנושיים תלויים בכך.
כל השנים לא הודה לי והתווכח עמי, ניסיתי בכל דרך להוכיח זאת מהמקורות שלנו וממדעי הטבע ובכל דרך שכנוע אפשרי, אבל בכל פעם הוא תירץ ופילפל ודרש וכו' העיקר לא להכריעה בוודאות שהאלוהים משחק בקוביה.
עד שביום בהיר אחד באתי עם טיעון שהשתיק אותו לגמרי שעד יום מותו הוא לא השיב עליה רק ברגעיו האחרונים כנ"ל.
הטיעון היה דיי פשוט, אבל זועקת עד השמים. "כל החיים חיים וקיימים על ידי אכילת איש את רעהו" כל תא אורגני חיי אך ורק על ידי אכילת תאי אורגניים. אין קיום לתא אורגני בלי שיאכל תאים אורגניים.
שמחלת הסרטן אכל אותו וצימק אותו עד מוות, הוא ממש הרגיש על בשרו את הטיעון הפשוט שלי וכנראה זה נתן לו את ההכרעה לשאלה העתיקת יומין שבאמת האלוהים משחק בקוביה.
כאמור ניסיתי כל השנים בכל דרך אפשרי אפי' עם טיעונים דיי פשוטים כמו למה הגשם הוא מטרד נצחי אפי' שהוא חיוני ביותר ? למה לא יכול היה האלוהים למצוא דרך יותר סבילה לגשם ? אבל כל פעם נתן הסבר אחר למשל אולי הגשם גם נצרך לטיהור האוויר וכדומה. אבל ידע וידע שזה לא עונה לשאלה הבסיסית הרי יכול היה לעשות את זה בדרך יותר סביל ולא בדרך שנופל עליך מים משמים. אותו דבר על השאלה למה צריכים מחסה מהקור והחום למה צריך לישון ולאכול בכלל ? בכל השאלה הדיי פשוטות מצא לו תירוץ אחר שיכולנו לחיות עמם בקושי. אבל עד שבאתי עם השאלה הנ"ל ונסתמו תירוציו לעד, עד שהודה לי ברגעיו האחרונים ש"מוכרחים לומר שהאלוהים משחק בקוביה"
רבי מורי לא היה טיפש ח"ו לקבל את הטיעון הפשוט שלי כטיעון טהור. ההפך הוא הנכון, הטיעונים הטהורים כל הזמן הכריעו שהאלוהים משחק בקוביה. אבל הרגש והאימון באלוהים, לא נתן לו להכריעה, שהאלוהים משחק ח"ו בקוביה, עד שהיגיע הטיעון הרגשי שלי וגבר על הרגש שלו והשתיק אותו עד רגעיו האחרונים כנ"ל.
עכשיו ברשותכם אני הסביר לעומק מה משמעות הוויכוח העתיק יומין הזה.
ובכן, מה כל כך הפריע לו שהאלוהים משחק בקוביה ? מהי בכלל הוויכוח הגדול בני לבינו ? מה עומד מאחורי המילים האלה "האלוהים לא\כן משחק בקוביה"
ובכן יש את הדורשים את האלוהים כבייביסיטר כלומר כמו ילדים צריכים הורים כך בני אנוש צריכים הורה עליון. כלומר רגשית הם לא יכולים להשתחרר מלהיות ילדים שצריכים את ההורים. ולכן האלוהים הוא האחראי לכל וכמובן יש לו תכלית והכל מוביל לתכלית שלו. במילא מה אנו ומי אנו ואפשר רק להאשים אותו ברע ובטוב. כלומר היקום דטרמיניסטי מוחלט ולכן אנו רק כרובוטים ביקום.
יש את הדורשים את האלוהים כסמכות. כלומר הוא האדון מעצם שברא את היקום ולכן הוא המצווה והוא הקובע מה טוב ומה רע. ושוב כתוצאה יש לו תכלית והכל מוביל לתכלית שלו. במילא רק אנחנו אשמים בכל הרע ודווקא הטוב ממנו. ואנו אלה שמפריעים לו להגיע לתכליתו. כלומר יש לנו בחירה להפריע לתכליתו (סוג של משחק בקוביה) אבל תכליתו חייב לבוא איי פעם. ומהי תכליתו ? כמובן הטוב המוחלט!!
את אלוהי הבייביסיטר דורשים בדרך כלל הנוצרים והאסלאמיים (וגם היהודים לשם חינוך הילדים). את אלוהי הסמכות דורשים בדרך כלל היהודים הלא מעמיקים.
בכל אופן, אם יש לאלוהים תכלית ? אז הכל דטרמיניסטי במילא הוא לא משחק בקוביה. תחשבו על זה, אם יש לו תכלית סופי אז הכל מוביל אליו (לתכלית שלו) במילא מי אנחנו שנפריע לו ? אפי' אם נאמר שנתן לנו בחירה להפריע לו בכל זאת אי אפשר להפריע לתכלית הסופית שלו הרי לא ברא את היקום לריק. ואם אי אפשר לסתור את תכליתו אז שוב אנו חייבים לומר שהוא לא משחק בקוביה. מצד שני אי אפשר להבין אייך במצב עניינים כזה מתאפשר הבחירה ? הרי הבחירה מפריע לו ועצם נתינת הבחירה מוכיח שהוא כן משחק בקוביה ואם הוא משחק בקוביה אז חייבים לומר שאין לו תכלית.
מבחינת פילוסופית אי אפשר לחשוב על אלוהים שמשחק בקוביה. כי אז היקום לא דטרמיניסטי מוחלט. כלומר אנו חייבים להודות שהיקום לא דטרמיניסטי באופן מוחלט (אותו סיבה אותו תוצאה), רק כל סיבה נותן חופש לתוצאה מכל התוצאות האפשריות היכולות לצאת מאותו סיבה. שמכל סיבה יכול לצאת כמה תוצאות אפשריות ?! אז כל תוצאה היא בעצם אקראי. היא דטרמיניסטית (לכל תוצאה יש סיבה) אבל היא אקראית בתוצאה הנבחרת מכל התוצאות האפשריות שיכולות לצאת מאותו סיבה.
זה הוויכוח או הטעות של כל אלה שחשבו לומר שהאלוהים לא משחק בקוביה. הם לא הבינו את הבעיה הזו שדטרמיניזם לא מכריח אותו לא לשחק בקוביה. דטרמיניזם היא חשיבה נכונה כלומר לכל תוצאה יש סיבה קודמת לה אבל הסיבה לא מכריח את התוצאה מכל התוצאות האפשריות שהסיבה נותנת מראש. (ראו את הדף "הכדורים בטבע")
והטיעון (הטעות) היה בערך כך. והיות שלכל דבר יש סיבה = דטרמיניזם, אז חשבו שיש לו תכלית, אחרת למה יש דטרמיניזם ? יכול היה להיות תהו ובוהו אם הוא משחק בקוביה. רק אם יש לכל דבר סיבה מאפשר לו להגיע לתכליתו והוא שולט בבריאה. ואז מגיע הקושי הידוע כנ"ל שאי אפשר בחירה אם יש לו תכלית הרי אי אפשר לסתור את תכליתו.
אבל ברגע שמבינים שהדטרמיניזם לא מכריח את התוצאה כלומר נותן חופש בין התוצאות האפשריות ?! אז מבינים 1, שיש בחירה 2, שאין לו תכלית 3, שהוא משחק בקוביה.
ואז אי אפשר להאשים אותו בשום דבר, למה צריך לישון, למה צריך לאכול ולמה צריך למות, למה מטרד הגשם, למה צריך מחסה מהטבע\מהקור וחום, למה קיומו של כל חיי היא על ידי אכילת חיים אחרים וכו' וכו'
האלוהים יצר את היש מאין (אי אפשר יש מאין במקרה כי אז אנו מכחישים את הדטרמיניזם וכך מכחישים את הבסיס של המדע. הבינו זאת לעמוק) הראשוני (= המפץ או המפץ שמלפניו וכו'), ומשם כל היש הוא אקראי לגמרי ורק המודעים (המונדות ובעלי החיים והאדם) לאקראיות יכולים לבחור בתוצאה הרצויה להם. ובבחירה נכונה אפשרי להיות ממש כאלוהים כלומר לנצח את כל המחלות ולנצח גם את המוות עצמו ולהיות כאלוהים.
חוק הטוב להיטיב אומר שלא הטוב צריך את החלשים להיטיב להם. כלומר יוצר חלשים מראש להיטיב להם רח"ל. רק חוק הטוב להיטיב אומר שהטוב רוצה שתהיה כמותו ממש כלומר האלוהים רוצה שתהיה כאלוהים מכוח עצמך ומכוח אבותיך אחורה בזמן האבולוציוני. ואת זה הוא לא יכול להשיג אך ורק אם ישחק בקוביה. רק בלי עזרה ובלי טיפול הבייביסיטרי הוא יכול להשיג לנו את הטוב המוחלט להיות כמותו ממש.
אם נבקש את התערבותו ואת עזרתו ? אז לעולם הוא יהיה לנו כאדון ואנו נהיה לו כחלשים שצריכים את האדון\הבייביסיטר. ואז מהו גדלותו יותר מכל אדון שצריך חלשים להיות להם לאדון ? כלומר כל קיומו של האדון כאדון מתלויה בחלשים לו. וזה כמובן אבסורד מוחלט לומר כלפיו.
מכאן גם נבין למה האלוהים שונא חנפנים. כי בחנופה הזו אנו בעצם הופכים אותו לאדון אכזר ומטופש שיוצר חלשים ומטרדים בטבע בכדי שנבקש ממנו רחמים. זה אבסורד לומר שיצר אותנו למחוא לו כפיים ועוד עם חנופה שקרית ?
לסיכום:
האלוהים משחק בקוביה בכדי לתת לנו את האפשרות להיות כמותו ממש כיוצר וכבורא וכחיי לנצח. מכוח זה אין תכליתו חייב לצאת לפועל. יותר נכון, אסור לו להתערב. אחרת הוא לא משיג את רצונו ואת תשוקתו בשלימות. יותר מיזה, נאשים אותו בכל הרע שקיים. כלומר עזרתו כביכול דורש את אחריותו לכל הרע ביקום.
מבחינת פילוסופית וגם מבחינת מדעית אין ספק ספקא שזה המצב של היקום שאין הסיבה מכריחה את התוצאה מכל התוצאות האפשריות. זה נקרא חופש ואקראיות לתוצאה הנבחרת מהסיבה. והמודעים (האדם ובעלי החיים) לחופש הזה יכולים לבחור בתוצאה הרצויה להם. ובכדי לבחור בתוצאה התבוני ביותר ? צריכים אנו לחקור ולהעמיק בטבע ובתבונה בכדי לזכות לטוב המוחלט. כל הטוב והרע בקיום היא תוצאה בחירית או אקראית או תבונית. כלומר אקראית מחוסר דעת להבין מה טוב וחוסר הכרת המדע והטבע או מבחירה אקראית מרצון כלומר נותן לברירה הטבעית לנהל אותו באקראיות.
וזה עומק דברי הנביאים וחז"לינו באומרם "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" (איכה) ראה אנכי: א"ר אלעזר משאמר הקדוש ברוך הוא הדבר הזה בסיני באותה שעה "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" אלא מאיליה, הרעה באה על עושי הרעה והטובה באה על עושי הטובה. (חז"ל)
מכאן גם נבין למה אמרו חז"לינו שהאלוהים בורא עולמות ומחריבן. כלומר אם בונה למה מחריב ואם מחריב למה בונה ? התשובה היא כי הוא משחק בקוביה והעולמות נחרבות מאליו אם לא היינו מספיק תבוניים להשיג את הטוב המוחלט באמצעות התבונה והתורה.
לסיום:
במאמר הזה ערבבנו רגש וטיעונים פילוסופיים יחד, בכדי שנבין שפילוסופיה בלי רגש לא שווה כלום. אם נהיה רגשניים באמת נבין את האמתיות האמיתית של הפילוסופיה. ולשם הדוגמא: השימוש במכוניות (פרטיות לפחות) דורשות מאתנו קורבן סטטיסטי מדעית של מיליון ושלוש מאות אלף הרוגים בכל שנה של אנשים נשים וטף ומעל שלושים מיליון פצועים בכל שנה של אנשים נשים וטף. ובכל זאת אנו ממשיכים להשתמש עם מכוניות ? זה מראה לעצמינו כמה בורים אנו אם לא רוצחים מדעת. כי אין האלוהים יכול להתערב לטובתינו בעניין זה כי הוא משחק בקוביה. לא יעזור חנופה ולא בכי ואין לאתאיסט להאשים את המזל והאקראיות. כלומר גם הדתי וגם האתאיסט הם רוצחים מדעת ולא יעזור כאן תירוצים כמו, שהמכוניות מצילות יותר ממה שהיא הורגת, וכי ממתי מותר לנו להרוג בכדי להציל ?
אותו דבר כלפי המחלות והמוות עצמו. כל המחלות והמחלות התורשתיות, הם תוצאה של חוסר דעת וחוסר מחקר. ולכן הכל היא באשמתינו, על דרך "התרופה לסרטן שתמצא מחר ?! יכולנו למצוא לפני אלפי שנים"
שאדם החושב שפוגש ילד\ה חולה מכל סוגי החוליים ?! ולא מרגיש אשמה ? סימן שלעולם לא חשב בכלל והשאלה היא האם הוא יכול בכלל להיקרא האדם החושב.
מי ייתן שכולנו נזכה לתואר האדם החושב ואז ניקח אחריות על כל הרע הקיים ביקום. אמן ואמן.....
בברכה
Max maxmen
