לפעמים מתעוררת בי הרגשה, וגם אחרי שקראתי את התגובות באשכול הנ"ל התעורר בי הרצון הזה.
כשאני רואה/שומעת על אנשים שיש להם בעיות כאלו ואחרות, של לקות למידה, לקות שמיעה או כל מיני דברים בסגנון אני מרגישה צורך להיטיב איתם. פעם אמרתי לאמא שלי שאני רוצה להתחתן דווקא עם מישו שיש לו לקות למידה. היא כ"כ הזדעזעה... היא אמרה לי מה חסר לך שאת צריכה את זה.. והתחילה להסביר לי למה זה לא מתאים. (אני בחורה שב"ה הכל בסדר אצלי..) אבל יש לי צורך להגיד לאנשים האלו, שהם בסדר גמור, שאנחנו אוהבים אותם ותומכים בהם, שהם לא אשמים שיש להם קשיים כאלו ואחרים, והם המווווון פעמים יותר מיוחדים מכולנו.
יש פה מישו שמכיר את ההרגשה הזו? למה אנשים כ"כ נבהלים מהרעיון שהעלתי..? זה באמת בלתי אפשרי לחיות עם מישו שיש לו בעיה בלי להרגיש הקרבה?
_________________
בכדי לתת צ'אנס לאושר, חייבים להמשיך לחיות.
נשלח ב-27/6/2011 18:24
מזל טוב !!!
תזכו לבנות את ביתכם ברוב שמחה ואושר
בהרבה ברכה והצלחה לאורך ימים
נשלח ב-26/6/2011 11:09
תוקן על ידי אנימותק ב- 26/06/2011 11:11:15
נשלח ב-26/6/2011 11:08
תוקן על ידי אנימותק ב- 26/06/2011 11:12:14
נשלח ב-26/6/2011 11:07
מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!! ברכות ואיחולים המון הצלחה בהמשך הדרך!
_________________
אם אתה דואג,אין לך אמונה.
ואם יש לך אמונה,אין לך דאגה!!!
שלום לכולם! אין לי מושג איך לפתוח אשכול וגם אין לי זמן לזה כרגע.. אבל רציתי לבשר לכם שהתארסתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ברכות ואיחולים לכולם בהמשך בעז"ה..
נשלח ב-12/6/2011 19:48
לאמתייאשת, נשמח לשמוע ממך עוד יש לך תובנות שלהרבה אנשים חסר, ואם תחליטי להציג אותם כאן אני בטוחה שזה יועיל לכולנו
נשלח ב-5/6/2011 21:41
ווואווו לא מתייאשת!!! ככינוייך כן את. מעריצה אותך ומאחלת לך את הטוב ביותר!! אל תתיאשי, כי אלוקים יבקש את הנרדף!
תבשרי בשורות טובות בקרוב!
נשלח ב-5/6/2011 20:31
שלום לכולם! קראתי פה את האשכול וחשבתי עליו די הרבה.. אני חושבת שאולי כדאי שמישהו מהצד שלי יציג את הדברים, אז אני התנדבתי.
אז אני אדבר עלי אישית, אבל זה כולל כל אחד ואחת שעובר משהו דומה בחיים שלו. אני רוצה להתחתן!! מאד!!! אבל לא עם מישהו שירחם עלי, או שיקח אותי כפרויקט החסד של חייו.. אני רוצה שיקח אותי לא למרות..אלא מרצון ואולי אפילו בגלל.. ואני אפרט בגלל מה לאף אחד מאיתנו לא הבטיחו שמחר נקום בריאים, יפים, עשירים או שמחים.. גם אם זה מה שאנחנו היום. אני בתור משהי שקבלה כבר מכה בחיים שלה, יכולה לקבל הפתעות גם אם לא כל כך נעימות. אני אתמודד, אני אלחם וארגיש גיבורה!! לעולם לא מסכנה!!!
אני יכולה להגיד שמילים של אנשים לא יגרמו לי להתמוטט או לשבות לתקופה.. הילדים שלי ובעלי לא ישמעו את המשפט "תעשה ככה כי כולם רואים".... כי אמא שלהם שמעה את כל הדברים שאי מי יכול היה להגיד עליה בכוונה או שלא בכוונה, ואלו היו דברים פוגעים ומשפילים.
אני אתן למשפחה שלי את החוסן והבטחון לדעת ולהרגיש שהחברה היא דבר מועיל ויעיל, אבל לא החברה היא זו שתקבע מי אנחנו וכמה אנחנו שווים..
יש לי עוד הרבה מה להוסיף אבל אולי יש עוד מישהו כמוני שמעוניין להוסיף על הדברים?!
נשלח ב-29/5/2011 17:49
אחת, הוצאת לי את המילים מהפה. :)
נשלח ב-26/5/2011 23:37
אני לא מסכימה עם כמה תגובות פה. פתחתי את האשכול הנ"ל, בדיוק מהסיבה ההופכית- שאני לא רוצה להתחתן עם פרויקט... וגם לא רוצה להתחתן מתוך רחמנות. זה בדיוק מה שרציתי להבהיר (לעצמי...)- שבעיה רפואית היא לא פרויקט לכל החיים. ברגע שהבעיה נהפכת אצלי ל- "ואו... יהיה קשה לי להתגבר על זה... זה עבודת המידות רצינית... אבל- אתגבר על זה..." לא בטוח שאסכים... או- "איזה מסכן... אפחד לא רוצה להתחתן איתו... אז אולי אני?" כאשר מגיעים מנקודת מבט- מולי יש בן אדם מ-י-ו-ח-ד! והבעיה שלו- בכלל לא מפריעה לי... בחור מורכב (כמו שהגדירה מוס) עדיף אצלי לא בגלל שמשעמם לי אז אני מחפשת אטרקציות להעשיר את החיים... או בגלל שהוא כל כך מסכן. אלא מתוך הכרה במעלות הנדירות של בחור "מורכב". שעם כל הכבוד לבחורים ה"פשוטים" הם לא מגיעים לרמה שלו...
נשלח ב-26/5/2011 11:57
תודה על התגובות, אגיב מאוחר יותר.
נשלח ב-26/5/2011 10:35
אנוני_מוס כתב:
ואם ניקח דוגמא של מום חיצוני כצלקת נוראית וכו'.. אז צריך לראות אם עדיין יש מציאת חן. כי אי אפשר לקחת בן זוג מתוך רחמים. זו התעללות.
בלי להשוות כמובן, זה מזכיר לי את אלה שלוקחים גורי חתולים מורעבים, אבל אחרי כמה שנים מזניחים אותם..
(האמת שזה בכל דבר שמלהיב אותנו לרגע, צריך לעצור ולבדוק את שיקול הדעת שלנו בצורה אובייקטיבית.
קחי למשל בעיה פיזית ששמה 'גמגום'. התקשורת עם כזה אדם היא קשה. מאוד קשה. בקטע של 'מה אתה רוצה לומר כבר'.
אבל!
אדם שמוכן לבוא עם סבלנות. וממש לא בעניין של עזרה, של רחמים, אלא בעניין של לעבוד על המידות שלי כדי לקבל אדם כ"כ מיוחד (בד"כ המגמגמים מאוד מיוחדים ועם אישיות מקסימה), אז זה כיף, זה פרוייקט עבודת מידות רציני... תלוי מאיזה מבט מסתכלים.
אני לא חושבת שצריך להסתכל על העניין של פרוייקט רחמים, אלא בתור אתגר, בתור שאני מוכן לוותר מעצמי ואז לגלות פנים באישיות של מי שמולי.. שלאדם רגיל בד"כ לא יוצא לבטא בכזו צורה נפלאה.
לקחתי דוגמא של גמגום, אבל מדובר בכל מום/חסרון אחר.
ואם ניקח דוגמא של מום חיצוני כצלקת נוראית וכו'.. אז צריך לראות אם עדיין יש מציאת חן. כי אי אפשר לקחת בן זוג מתוך רחמים. זו התעללות.
