מקור השם "אמונה" לאמונה דתית

השם אמונה שאנו משתמשים בה כמונח רגיל לאמונה דתית, ושבעטייה יש לנו כמה ויכוחים וספיקות, האם אמונה ודעת זו אותו דבר, האם אמונה אינה שכל, וכו' וכו'. נראית טבעית ומקובלת להשתמש בה בהקשר זו.

אך כשאנו מחפשים בתורה , בכתובים, ובדברי רז"ל, אין אנו מוצאים המילה הזו בהקשר הזה בכלל. תמיד בתורה אמונה פירושה נאמנות, כמו " כי באמונה הם עושים" היינו שאפשר לסמוך עליהם שלא יעלימו הכסף וכו'. גם ברז"ל, "לא חרבה ירושלים אלא שפסקו ממנה בעלי אמנה" היינו אנשים שאפשר לסמוך עליהם במסחר ושאינם משנים מדיבורם. [ומוזר שכמה ממימרות אלו זכו לפירושים חסידיים ומוסריים כאילו היו מדברים על האמונה הדתית]

מתי התחילה השימוש הזה בשם ובמושג אמונה?, שבעצם משנה את כל ההסתכלות על האמונה הדתית, איך שתפרשה. וממי הושפעה?

ככל שיכלתי לברר, התחילה השימוש הזו בימי הראשונים הספרדיים, אולי, כמו הרבה מילים התחילה מהמתרגמים חיבורים מערבית לעברית. [בספר אמונות ודעות בתרגום הרב קאפח עורר פולמוס שלם בענין תרגום המילה "אתעקד" שתירגמוה אמונה , והוא מתרגמה בדרך כלל דעה, ועי' במאמר הרד"צ הילמן ע"ז]

כמו כן בספר הזוהר השם הזה מצוי הרבה, ובתרגום הארמי שלה מהימנותא, ולכשתרצה, זו עוד הוכחה על איחור כתיבת הספר.

הדעת נוטה שכל השימוש והמושג הזה נלקחה מאמונות הזרות הצרות ליהדות. כידוע, הנצרות היא שחידשה את המושג אמונה עיוורת, או במהדורתה החסידי, "אמונה פשוטה". האם גם עצם השם אמונה נלקחה מהם, או מהמוסלמים?

תוקן על ידי נישטאיך ב- 02/06/2011 12:39:34

ראו הערת הר"ח העליר בספר המצוות להרמב"ם (הוצאת מוסד הרב קוק) מ"ע א הערה 1, ראש העמוד בקישור המצורף:

http://olamot.net/sites/default/files/pdfimages/56_06.png

וכאן:

http://www.biu.ac.il/jh/parasha/teruma/kasher.html

הפשט של 'וצדיק באמונתו יחיה' הוא: וצדיק באמיתו יחיה, כלומר בנאמנותו, בהתנהגותו באמת ובאמונה וביושר, וזו השלמה ניגודית לאמור בצלע הראשונה של הפסוק 'הנה עֻפְּלָה - לא ישרה נפשו בו'. וכך תרגם יונתן: וצדיקיא על קושטהון יתקימון.

ולכאורה גם המאמר התלמודי התכוון למשמעות זו, כלומר שחבקוק העמידן על אחת, על היושר והאמונה, כמו 'משא ומתן באמונה'. וזה מוכח מתוכו, כי המנינים הקודמים שנדרשו שם על דוד שהעמידן על שש עשרה ועל ישעיה שהעמידן על שש ועל מיכה שהעמידן על שלש, כולם כוללים גם את הביטויים: צדק, הולך צדקות, דובר מישרים, עשות משפט. ומסתבר שהכוונה היא שכל אחד סיכם וצמצם את המניין של קודמו במספר קטן יותר שכולל את הקודמים.

מה שיש לעיין הוא במאמר הירושלמי 'אמונת' שמאמין בחי עולמים וזורע, האם יש ללמוד מזה משהו לשימוש השם 'אמונה' או שזו דרשה, וע"כ אינה מקפידה בעיקר הלשון, אלא משתמשת בשורש.

ואכן ברור שבהרבה מקומות השתמשו ב'אמנה' ובפועל 'להאמין' כלפי מעלה, במשמעות של ביטחון. 


יהיאור,

עד כמה שאני זוכר, משמעות דברי היעבץ היא כן על מה שמכונה אמונה פשוטה, או שיש לך ביאור אחר למושג זה?
הוא הרי שולל שם את האמונה על דרך הפילוסופיה, האם תרצה לומר שהוא התכוון שם לאמונה על דרך ריה"ל בכוזרי שמסתמכת על ההיסטוריה והמסורת וכו' - בשונה מ'אמונה פשוטה' ה"מודרנית" שאינה מסתמכת על כלום?
עד כמה שאני זוכר אין שם רמז לכך. כמובן שבמשך השנים הפכה האמונה הפשוטה להיות יותר קשה ויותר זקוקה להסתגרות, כפיה, בריחה והכחשה של כל הסובב, כעין שכתב כאן אישציפור.

_________________

בערך. (כלומר היו תשובות אבל הן נבעו מהחיים בצל האמונה והמסורת ולא מתוך עצמם, ואכן זה חלק מהקללות שהובטחו לנו מראש, ועל פניו דומני שעל דרך הרמז ראוי לגלות שלא בכדי הענין הזה נידון בסוף מסכת מכות והמ"י.)

_________________

יהיאור,
לא הכוונה שם היא לאמונה מלשון אמון (שלא מאמינים=אין להם אמון , שמתוך המציאות המסובכת והקטנונית בה אנחנו נמצאים כרגע יכולה לצמוח מציאות שלימה ומשמעותית יותר)  בדיוק כמו בזהר.
התחליף המקביל לזה אצל הרמב"ם והפילוסופים מדבר על ידיעה (לידע שיש שם מצוי ראשון וכיו"ב) בשלב מסוים נוצר בלבול בין השנים, והאמונה הפכה להיות תחליף לצורך בידיעה, אבל אני לא חושב שיש נקודת זמן מדויקת בה אפשר לומר שהשינוי הזה קרה,  זה היה חלק מתהליך די ארוך שבו חטפנו (כעם) הרבה מכות ולאורך הרבה (מאוד) זמן  כך שהמסגרות העתיקות של עמינו הלכו ונתדלדלו ונחשבו ללא אמינים (כי א"א היה להחזיק אותם במציאות כזו באופן יציב) ולזכרון קלוש, וכך נוצרה אמונה שהידיעה כפופה לה, זה התבטא במיוחד בחסידות (בולט במיוחד בחב"ד עם ה"אמונה מעל טעם ודעת" שלה ובברסלב ) אבל למעשה גם התפיסה הליטאית למדנית התעצבה באופן דומה, לימדו תורה וקיום שלה תוך ניתוק מכל הקשרים המציאות ונאמנות למקורות התורה וההלכה בלבד. שהיא למעשה הכפפה של הדעת אל המקורות.
                   זו הישורת האחרונה של הגלות שבה כל היהדות מתבססת על האמון של היהודי הקטן שמחליט לקבל אותה (או לא...) גם אם אין סיבה ידועה אמיתית לכך, ואולי לזה כיוונה הגמרא שאמרה בא חבקוק והעמידן על אחת...
                     
               
                           

_________________