התנהלות שלטונית : מה בין תפיסה אלילית לתפיסה מייחדת השם ?

הנושא עלה והתפתח אתמול באשכול בשם "מה בין כפירה בספר הזוהר לבין כפירה בתושב"ע" אך היות והוא הגיע לטעמי לכדי בשלות מסוימת שראויה לדיון בזכות עצמה אני מעלה את סיכום דברי משם גם כאן. מה גם שאפשר למצוא קשר בינו לבין סוגיות בוערות אחרות בפורום ו/או מחוצה לו.
אני מעלה את הדברים משם ככתבם וכלשונם בעיקר כי אין לי זמן לערוך את הדברים אבל גם כי בכל זאת נעברה שם איזושהיא כברת דרך שקצת עזרה לעיצוב הדברים
וכך כתבתי שם :

אסכם את תת הנושא שנידון כאן כי נראה לי שחרגנו מההקשר הבסיסי שלו דבר שעלול לבלבל.
1. בעמוד 8 נטען כאילו המונותאיזם הוא מערכת שלטונית כפייתית בעוד הפוליתאיזם הוא מצב מציאות חביב בו יושב איש תחת גפנו ותאנתו ותהא השקפתו אשר תהא. את הטיעון הזה סתרתי תוך מתן דוגמאות הסטוריות בולטות. (שלא נסתרו ובצדק באמת א"א לסתור אותם הן פשוט עובדה)
2. מכאן התפתחה השאלה האם התפיסה המונותאיסטית או ליתר הדיוק התפיסה של התורה (אין לי יומרה לייצג את כלל התפיסות המונותאיסטיות) משליטה את עצמה על תרבויות אחרות או לא, וכאן נכנסנו לאיזו "סימטה" די חשובה אבל קצת חוטאת להקשר הכללי של הדיון כי בסופו של יום התשובה הברורה והמוסכמת היא שכן התפיסה של התורה כן מחייבת השלטה של עקרונות מסוימים של התפיסה המייחדת את השם, (מונותאיסטית למי שמעדיף מינוח נוכרי)  על בני חסותה, ובזה אינה שונה מהותית מהתפיסה הפוליתאסטית שגם היא כופה את עקרונותיה על נתיני שתחת שלטונה. (ובניגוד למה שנאמר בעמוד 8) 
עד כאן דומני שהכל מוסכם. ואם מישהו רוצה לערער יערער עכשיו או ידום לנצח. (סתם נו קשה להתנתק מקורטוב של ציניות בהקשר כזה...) 
מכאן ואליך אני רוצה להבהיר את יתרונות העקרוניים של התפיסה המייחדת את השם על זו האלילית שמסבירה במה מותר התפיסה המייחדת את השם על זו האלילית , שאצל זו טוב בעיני שתשלוט ותשליט את עצמה על אחרים (בגבולות הראוי לפי הצדק והמשפט ואין כאן המקום לבאר את גבולות וגדרות הענין לפרטיו) ואצל זו רע שתעשה כך, ושלוש סיבות בדבר:
האחד, שהתפיסה המייחדת את השם כפופה מעצם מהותה למסגרות של צדק ומשפט ולכן היא תעשה את זה באופן ראוי שמודע לגבולות הכח , ומבין שהמטרה היא הנחלת השקפה וערכים ולא רמיסת האויב. (גם אם בפועל יתברר שהאויב לא מעונין ולכן המצב יגיע לכדי רמיסתו בסופו של יום)
השני, שאמונת היחוד אינה באה בדבורי כזב על פלורליזם וקבלת כל תפיסה כלגיטימית כביכול וכד', היא באה באמירה מאוד ברורה אמת יש רק אחת (עם זויות הסתכלות שונות) ויש גבולות גזרה ברורים ורק בתוכם יש מקום לפלורליזם ולהבנות שונות של האמת הזו. לעומת התפיסה האלילית "אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר"שרוממות הקבלה של כל אמונה כביכול בגרונם, אך חרב הפיפיות כלפי מי שמאיים רעיונית על תפיסתם בידם (להבדיל מאיום ממשי שמסתבר שמדינה ריבונית תגן על עצמה, אך כפי שראינו ההסטוריה מראה אחרת) , והחרב הזו רצחה אוהו כמה היא רצחה...
והשלישי ,שאמונת היחוד של התורה היא האמת והיא מביאה טובה וברכה לעולם, וכיון שכך טוב לה ולעולם שהיא תשלוט ותכפיף אמונות אחרות תחתיה, לעומת התפיסות האליליות שהם שקר ומביאות רעה וקללה לעולם ולכן רע להם ורע לעולם שתהיה להם שליטה ורע עוד יותר שהיא תשליט את תפיסותיה על אחרים שכבר השתחררו מהבורות והרשעה הזו .
     מכאן אפשר להמשיך את הדיון באופן מסודר וברור יותר.
         כאשר יש הבחנה ברורה בין החלק הראשון שבו כביכול נוצר כעין תיקו בין התפיסות  האליליות ולהבדיל המייחדות את השם, בהקשר של כפיה על נתינים שיושבים תחתיהם, לבין החלק השני שם יש מקום רחב לברר האם טענותי (במיוחד הראשונה והשלישית, השניה היא תוצר טבעי של הניתוח בחלק הראשון של דברי) אכן נכונות.
                           אשמח לעיונכם ולתגובותיכם.

איש, לעניין מה? האם זה רלבנטי לעניין הוכחת התורה? בראשית האשכול כתבת שאתה ממשיך ויכוח מאשכול אחר. באותו אשכול הנושא היה האם מולדת המוסריות והטוב היא מהיהדות מכיוון שהיא הינה ערש המונותואיזם.

המציאות (reality) או המציאות?