ספירת העומר
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ז הלכה כב
מצות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות, ומצוה למנות הימים עם השבועות שנאמר תספרו חמשים יום, ומתחילת היום מונין לפיכך מונה בלילה מליל ששה עשר בניסן.
הלכה כג
שכח ולא מנה בלילה מונה ביום ואין מונין אלא מעומד, ואם מנה מיושב יצא.
הלכה כד
מצוה זו על כל איש מישראל ובכל מקום ובכל זמן, ונשים ועבדים פטורין ממנה.
א. יש מחלוקת בראשונים אם ספירת העומר בזמן הזה דאורייתא או דרבנן, הרמב"ם אומר שספירת העומר בזמן הזה דאורייתא. וכן דעת הרבי"ה ורב האי גאון ( בב"י תפ"ט) (ובתה"ד ח"א סי' ל"ז). ואילו דעת התו"ס[1] והרא"ש והר"ן ורב הראשונים, שספירת העומר בזמן הזה דרבנן.
יש מחלוקת נוספת בראשונים אם לא ספר לילה אחד, האם יכול להמשיך ולספור בברכה בלילות הבאים. הבה"ג[2] אומר שלא יכל לספור יותר, כי אינם תמימות. ואילו תוס', ושאר ראשונים סוברים, שיכול להמשיך לספור בברכה. כיון שכל יום זה מצווה בפני עצמה.
לכאורה, אפשר להסביר את המחלוקת בין הראשונים היא, האם הספירה הינה מדיני קרבנות, דהיינו שיש לספור שבעה שבועות מקצירת או הבאת העומר, ולהקריב את קרבן שתי הלחם. ואם לא הניפו עומר, לא יספרו ולא יקריבו שתי הלחם. כי הספירה הנה חלק מדיני קרבן העומר ושתי הלחם. כמו שספירת שמיטות ויובלות, שהינה מצוה על בי"ד, וכשאין יובלות ( שאין כל יושביה עליה אין מצוה לספור). ואותו דבר כשאין קרבנות, שאין בימ"ק. אין חיוב לספור. כי ספירה ללא מטרה אינה מצווה. וספירה שאנו סופרים היום זה מדרבנן זכר למקדש.
או, שמצוות ספירת העומר, אינה מצווה מדיני קרבנות. אלא ממצוות עשה המוטלות על כל אחד ואחד. כמו ליטול לולב בסוכות. צריך לספור שבעה שבועות ממחרת הפסח, בין שהוקרב עומר, בין שלא הוקרב עומר. ואין הספירה למטרת הקרבת שתי הלחם אלא מצווה בפני עצמה. וביום חמישים עושים יו"ט. ואין היו"ט תלוי בהקרבת שתי הלחם. ואז ודאי שספירה בזמן הזה דאורייתא
והנה בתורה מצינו התייחסות למצוות ספירת העומר בשני מקומות:
בספר ויקרא כ"ג: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה …. והקרבתם מנחה חדשה לה' .. ממושבותיכם תביאו .. שתים תהיינה חמץ תאפנה" וכו'. הרי שהמצווה עיקרה קרבן העומר. וממנו סופרים שבעה שבועות ומקריבים קרבן שתי הלחם. דהיינו הספירה מדיני הקרבנות. ואם אין עומר, ואין בית מקדש ושתי הלחם, אין עבור מה לספור. והספירה בזמן הזה מדרבנן זכר למקדש. ואם לא ספרו יום אחד הרי אין זה ספירה יותר כי אין הספירה שלימה אלא בספירה כולה כי זהו מהות הספירה.
ובספר דברים ט"ז: "שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות ועשית חג שבועות". וכו' ז"א שספירת העומר הינה מצוות עשה, המוטלת על כל אחד לספור ממחרת הפסח ועד חג השבועות. ואין החג תלוי בספירה, אלא חג השבועות חל ביום החמישים אחרי יו"ט ראשון של פסח. ומצוות הספירה כמו מצוות זכור את יום השבת, לומר את ימים אלו בספירת הימים ושבועות, ללא קשר לקרבנות העומר ושתי הלחם. ולכן אם דילג יום יכול להמשיך ולספור בברכה. דהיינו לומר שהיום כך וכך לעומר, שזוהי המצווה.
הרמב"ם הביא את מצות ספירת העומר בהלכות תמידין ומוספין. ולא בהלכות פסח או עצרת כפי שנכתבו בטור ושו"ע. או ברא"ש וברי"ף בסוף מסכת פסחים.
ב. עוד מחלוקת בין הראשונים אם לא ספר בלילה אם יספור ביום. שיטת הרמב"ם והבה"ג[3] שיספור ביום בברכה. והבה"ג לומד זאת מהדין שקצירת העומר בלילה אבל נקצר ביום כשר.
הגמ' לומדת שספירת העומר צריכה להיות לאחר קצירה שכתוב מהחל חרמש בקמה וצריכים להיות תמימות, ולכן לומדת הגמ', שקצירה וספירה בלילה, והבאה ביום. ומאחר שאם לא קצרו בלילה, אפשר לקצור ביום, הרי גם הספירה יכולה להיות ביום ובברכה.
אלא שבתוס' במנחות סו. אומר ר"ת שהלכה שנקצר ביום פסול. כיון שזוהי מחלוקת סוגיות בין סתם משנה במנחות שנקצר ביום כשר, למשנה במגילה שרק בלילה כשר לקצירה וספירת העומר.
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף סו עמוד א
יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור? תלמוד לומר: מהחל חרמש בקמה תחל לספור. אי מהחל חרמש תחל לספור, יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא? ת"ל: מיום הביאכם. אי מיום הביאכם, יכול יקצור ויספור ויביא ביום? ת"ל: שבע שבתות תמימות תהיינה, אימתי אתה מוצא שבע שבתות תמימות? בזמן שאתה מתחיל לימנות מבערב. יכול יקצור ויביא ויספור בלילה? ת"ל: מיום הביאכם, הא כיצד? קצירה וספירה בלילה והבאה ביום.
השער הציון תפ"ט אומר שזה גם טעמו של הרמב"ם שסובר כבה"ג שסופר ביום בברכה כיון שסובר שנקצר ביום כשר.
לעומת זאת הראשונים הסוברים שאם לא ספר לילה אחד יכול להמשיך ולספור בברכה,
שאין המצווה ספירה רצופה, אלא מצוה יומית שאינה קשורה לקרבנות. סוברים גם שספירה בלילה דווקא ואם לא ספר בלילה לא יספור ביום. שהרי הם אינם תולים את הספירה בכך אם נקצר ביום כשר או פסול. ועיין תוס' מגילה[4].
והנה הרמב"ם, שכותב את מצוות ספירת העומר בהלכות קרבנות. וסובר שאפשר לספור ביום, כיון שספירה תלויה בקציר העומר, ונקצר ביום כשר. וא"כ איך הוא סובר שספירה בזמן הזה דאורייתא, אע"פ שאין למה לספור, כי לא מקריבים לא עומר ולא שתי הלחם.
ג. עוד קשה, שהרי משמע בגמ' שמצות ספירה מתחילה אחרי הקצירה. כמו שהגמ' אומרת מהחל חרמש. ואם אין קצירת עומר בימינו למה הספירה לדברי הרמב"ם היום מדאורייתא. וכך משמע בגמ', שרב כהנא לא ספר שבועות, כי אמר שהספירה זכר למקדש. ומסביר רש"י שאין כיום קצירת העומר, ומימילא אין ספירה מדאוריתא.
ואילו הרא"ש והרי"ף ועוד, המונים את ספירת העומר בהלכות פסח ועצרת, הרי הם סוברים שספירת העומר הינה מדיני פסח. וקביעת חג השבועות כעבור 50 יום. ועוד שהם סוברים שכל יום מצווה בפני עצמה, דהיינו יש מצוה לומר בפה, כמה היום לעומר, ולכן סוברים שאם דילג יום אחד סופר אח"כ בברכה. ז"א שמצות ספירת העומר לדעתם הינה מצווה להזכיר בפה איזה יום היום ממחרת השבת. אין זו ספירה רציפה, ובודאי גם אם לא ספר עשרה ימים ממשיך לספור בברכה. ואם זו המצווה מדוע היא היום רק מדרבנן.
למאמר המלא www.deotai.com
[1] תוספות מסכת מנחות דף סו עמוד א
זכר למקדש הוא - נראה דבספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון שהוא ספיקא דרבנן ועוד אומר דאפילו ביום סמוך לחשיכה עדיף משום תמימות כדאמרינן לעיל ואין נראה
[2] עוד פסק בהלכות גדולות שאם הפסיק יום אחד ולא ספר שוב אינו סופר משום דבעיא תמימות ותימה גדולה הוא ולא יתכן.
[3] והיכא דשכח לספור בלילה פסק בה"ג שסופר ביום וכן היה נראה מתוך סתם מתניתין דסוף פירקין (דף עא.) דתנן מצותו בלילה לקצור ואם נקצר ביום כשר אבל נראה לר"ת עיקר אידך סתמא דמתניתין דפרק שני דמגילה (דף כ:) ומייתי לה בסוף פירקין (דף עב.) כל הלילה כשר לקצירת העומר כו' ודייקינן מינה דקתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום לא ואמרינן בריש מועד קטן (דף ג:) ר"ג ובית דינו נמנו על שלשה פרקים הללו והתירום ומסיק רב אשי התם דסבר לה כרבי ישמעאל דדריש מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ודחיא שבת וכיון דדחיא שבת אין נקצר אלא בלילה כדמוכח בסוף פירקין ועוד דרבי יוחנן דאמר (שם ד.) עשר נטיעות הלכה למשה מסיני סבר לה כר' ישמעאל דדריש מה חריש רשות ודחי שבת עוד חשיב כי האי גוונא הלכתא פסיקתא בהגוזל קמא (ב"ק קב.) ובפ"ק דע"ז (דף ז.) גבי כל המשנה ידו על התחתונה ומיהו אין כל כך ראיה משם דאין הלכה לגמרי כאותה משנה דקתני התם וכל החוזר בו ידו על התחתונה ואין הלכה כן כדמוכח בפרק האומנין (ב"מ עז:) ועיקר מילתא לא סמיך התם אלא אהא דהוי מחלוקת ואחר כך סתם ומהא דמוקי בסוף פירקין (דף עב.) רבי אלעזר ברבי שמעון דאמר נקצר שלא כמצותו פסול כר' עקיבא דאמר כל מלאכה שאי אפשר כו' אין ראיה דאע"ג דקיימא לן כר"ע הא מסקינן התם דרבי נמי סבר לה כוותיה
[4] תוספות מסכת מגילה דף כ עמוד ב
כל הלילה כשר לקצירת העומר - אומר ר"ת שאם שכח לברך בלילה לא יברך ביום כדמשמע בהאי סתמא דמתני' דנהי דאיכא סתמא במנחות (דף עא.) דתני נקצר ביום כשר בדיעבד מ"מ סתמא דהכא עדיפא דהא קתני לה גבי הלכתא פסיקתא דדינא ועוד נראה דאפי' למאן דמכשר קצירת העומר ביום דיעבד מודה הוא גבי ספירה דאין לברך ביום משום דשנה עליה הכתוב לעכב דכתיב (ויקרא כג) תמימות ואי אתה מוצא תמימות אלא כשאתה מונה בלילה וכן כתוב בהלכות עצרת ובה"ג כתב דהיכא דאינשי לברך בלילה ימנה למחר בלא ברכה וכן הלכה אבל אם שכח לילה ויום לא ימנה עוד בברכה דבעינן תמימות וליכא
