| נשלח ב-5/6/2011 02:42 |
 |
| |
הסיומת "שון" או "שום"
מה פשר הסיומת "שון" בשמות עצם כמו נח-שון, שמ-שון, גר-שון (= גרשום), ד-שון (פי-שון, קי-שון)? והנה בשלשה שמות הראשונים, החלק הראשון של השם, היא מילה בפני עצמה נח, שם, גר (פי). מה עם הדוגמא האחרונה ד (קי)?
ומה עם השמות יק-שן, די-שן, בל-שן, ש-שן, גי-שן (ב-שן, שו-שן)? שהרי סביר להניח שהסיומת שון = שן.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2011 11:16 |
|
| |
גרשום=גרשון, והדבר ברור משינוי שמו של בנו של לוי בדברי הימים א פרק ו.
אמנם תוספת -ון משמשת גם להקטנה (ראה העמק דבר ויקרא כג ג, אך ראה הסתייגותו מכך שם כה ד), אך כלל לא ברור (בלשון המעטה) שבשמות פרטיים התוספת משמשת להקטנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2011 23:37 |
|
| |
צ'אוטנג,
יישר כח גדול על המובאות.
וזה מסייע לשתי הנקודות ששיערתי.
האחת : ששם העיקרי הוא שמש משמשון וכו'.
השנית: שהסיומת iון בשמות האנשים אינה נטולת משמעות או אקראית או סתם נוחות בשפה. אלא בכוונה מכוונת עם התבוננות וסיבה. ( אני דרשתיה מהשערתי לשום חוזק, ואתה הבאת מקורות שהוא לשון קטנות )
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2011 12:33 |
|
| |
בלומדי עכשיו מסכת סוטה מצאתי בדף י' ע"א: שמשון על שמו של הקב"ה נקרא שנאמר כי שמש ומגן ה' אלהים כו'. וא"כ מבואר שהשם שמשון הוא בעיקרו שמש-ון. והנה במהרש"א שם בחידושי אגדות ח' ע"ב ד"ה מנין, מביא לגבי דרשה אחרת ש-ון בסוף תיבה סימן על הקטנות, וכן כתב בחגיגה י"ד ע"א בד"ה כורסיה. ומביא בשם המפרשים שכך הסבירו תיבת אישון ושבתון. ומחיפוש באוצר השו"ת של בר אילן מצאתי שכתב כן ברבינו בחיי דברים ל"ב י' וברד"ק מלכים ב' י"ח ו'. וכן העיר לי חכם אחד שבעברית עכשוית אומרים ילדון והוא לשון לעג והקטנה.
תבנא לדינא, התוספת "ון" הוא להקטנת הדבר. והשם גרשום הוא ביסודו גרש-ום, ומשה קרא שם בנו גרשום לרמוז שהיה גר וכמו שכתב הפרעתוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2011 21:13 |
|
| |
צענע, העובדה שאכן לא נקרא גדון, מוכיחה שזו לא סתם סיומת של נטיה וורבלית , אלא סיומת בעלת משמעות. לעיתים מצאו לצרפה ולעיתים לא 0 כמו במקרה גד לסיבה מסויימת איזו שתהיה ). אם היא היתה סיומת שאין לה משמעות אלא תמידית היינו צריכים למצוא אותה בכל השמות או לפחות רובם. והמצב לא כזה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2011 14:20 |
|
| |
לבןשלום
מה הסיבה שלא נקרא גדון? גד-און מזל חזק?
לעומת זאת שמע- און ממש לא מתחבר לאיזה רעיון .
ולכן לא הבנתי איך הגעת למסקנה שלהכל יש משמעות.
הפרעתוני
אולי תפרט עם דוגמאות מה כוונתך במשפט:
"מבחינה רציונלית השמות משמרים בדרך כלל את המוטיבים העתיקים ביותר של השפה."
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2011 13:53 |
|
| |
ואיך הגיע המוטיב הזה לכלל קיום . אני טוען שבתחילה היתה לו משמעות ( אם און או פשר אחר ) ולאחר כך נקבע כסיומת הטבועה בשפה בשמות שונים. אתה מצביע על התופעיה, ואני משתדל להתחקות אחר סיבתה, מראשיתה. אדם לא קם בבוקר ומחליט ששם על שמע , יהפוך לשמעון, ואילו כשזה קשור לשכר הוא לא יהפך ליששכרון אלא יישאר יששכר ובבוא המזל לא יקרא לא גדון אלא גד. להכל יש משמעות ולא סתם פליטת הגאים. (_ אם כי לאחר מכן , אחר שהוקבע כדבר שגור שיש לו סיבה, מן האפשר שיצורף לשמות אחרים כסיומת )
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2011 09:45 |
|
| |
צ'וטנג, גם את השם "גרשון/ם" יש להבין באותה משמעות, משורש גר"ש. וזה מתאים למשה שנאלץ להיות מגורש. ואגב, האטימולוגיות של המקרא הן דרשות ברוב המכריע של המקרים. והדבר הגיוני: גם אנחנו בוחרים שם מתוך מאגר שמות מסוים, ועליו מלבישים את הכוונה שלנו. וגם כאן, משה בחר בשם הזה שיש בו גם "גר" ודרש גם את "גר הייתי בארץ נכריה".
מוטיבןשלום, אני לא מבין איך דרשה מהסוג שכתבת ("און") קשורה ל"פשר קיומה מבחינה רציונאלית". מבחינה רציונלית השמות משמרים בדרך כלל את המוטיבים העתיקים ביותר של השפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2011 22:32 |
|
| |
הפרעתוני,
לא נראה לי שישנה סתירה בין דברינו. אלא שבעוד אתה מציין על התופעה בכללותה, שאני כמובן מסכים איתה, ניסיתי לתת פשר לקיומה מבחינה ראציונלית ולא סתם כאינסטינקט של דיבור נטול טעם בעל משמעות בעצמה של השפה. ראשית היווצרותה.
לפי הנ"ל, ניתן להוסיף גם את הסיומות של אהרון, שמעון, וכו'. ( השם : אהר, שמע ) ועליו נוסף סיומת צליל _iן.
*
ואם כר"מ בדרישת שמות עסקינן, מה משמעות השם אהרון? הרי " לא שינו את שמם" ( אם כוונתם על השמות הפרטיים ולא על זהות האומה בכללותה תחת שם ישראל ) וזה שם עברי.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2011 15:52 |
|
| |
לדברי החכמים שמעלי צ"ל שהסיומת שום בשם גר-שום סיומת חדשה שלא הכרנוה ממקור אחר, וזה דוחק. אם לא שנאמר שגרשום הוא גרש-ום, וגם זה דוחק.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2011 13:45 |
|
| |
כמו שהעיר מוטיבןשלום, אין כזו סיומת, "שון", ובכל הדוגמאות הללו ה-ש' היא שורשית. אכן יש סיומת -ון/-ום (וכן: -ָם/-ָן), וזה לא קשור לכוח או משהו כזה. זו סיומת יחסה רגילה, למשל לציון אדוורביאליות (תואר-הפועל), כמו ב"חינם" ו"ריקם", ובמקרים שלנו אולי לציון שייכות או משהו כעין זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2011 09:28 |
|
| |
תוקן על ידי מעפיל ב- 05/06/2011 09:29:08
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2011 06:28 |
|
| |
אפשר ( אין הכרח לכך ) גם שהשם הוא נחש מנחשון, שמש משמשון וגרש מגרשון. וגרשום הוא שונה כי הוא צירוף שתי מילים גר - שם. כי גר היה בארץ נכריה. שם ולא כאן.
לדעתי בהשקפה ראשונה הסיומת היא של און. לשון כח.
שמש+און = שמשון.
נחש+און = נחשון.
דיש+ און = דישון.
פיש ( לשון הרחבה, לאפושי ) + און = פישון.
ואות האל"ף נבלעת בחולם.
השמות הנוספים שציינת לעניות דעתי שייכים לקטיגוריה אחרת.
|
|
|
|
|
