| נשלח ב-5/6/2011 13:10 |
 |
| |
המחלוקת סביב הרמח"ל
אשמח מאד אם מישהו מחכמי הפורום יוכל להעלות סקירה קצרה של המחלוקת אודות אישיותו של הרמח"ל. מי היו המתנגדים העיקריים? מי התומכים? מה היו הנימוקים המכריעים לכאן או לכאן? ובעיקר, כיצד אירע שבזמנינו יש קונצנזוס סביבו, וספריו הם מנכסי צאן ברזל של עולם הישיבות?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2011 10:37 |
|
| |
"ברור שכל הבריאה "בפועל " הוא יש מאין רק כשרוצים להדגיש הנקודה שהרע וההסתר הוא לגמרי חדש והאור יש לו שורש מקודם הבריאה אז אומרים "עושה שלום ובורא רע" "
כמדומני שדווקא לגבי האור נאמר:"יהי אור"ואילו לחושך היה שורש מוקדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2011 08:53 |
|
| |
ויברא א-להים את התנינים.
יש מאין?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2011 07:00 |
|
| |
1 יש הבדל ברור בין המילים יוצר,בורא ועושה וזה כבר מובא בהרבה מקומות ההפרש ביניהם. ואחד מהם זה -בריאה הוא יש מאין
2 ברור שכל הבריאה "בפועל " הוא יש מאין רק כשרוצים להדגיש הנקודה שהרע וההסתר הוא לגמרי חדש והאור יש לו שורש מקודם הבריאה אז אומרים "עושה שלום ובורא רע"
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2011 23:08 |
|
| |
1. הרי סוף הפסוק מהווה סתירה להסבר שלך שהרי בסוף הפסוק נאמר:אני ה' עושה כל אלה-כלומר אין הבחנה בין המונחים השונים:יוצר,בורא ועושה ושלושת המילים הן מילים נרדפות.
2. הרי הפסוק הראשון בבראשית אומר:בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ-כלומר הכל הוא בפועל בריאה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2011 17:31 |
|
| |
בריאה זה דבר חדש שלא היה קודם יש מאין וזה שייך לרע וס"א כיון שהצמצום וההעלם הם חדשים וזהוא ובורא רע משא"כ האור והשלום תמיד היה ורק צריך לעשות אותו כדי שיצא לפועל וזה עושה שלום
דברי הרמח"ל הקדוש
ד. גם זה לעומת זה, לא די שנעשה הרע, אלא שנעשה מקביל לטוב, כדי שבהיות הדברים מקבילים זה כנגד זה - נמצא מקום לעבודה, כמ"ש במקומו. ור"ל שלא ניתן שליטה לטוב מאליו, שאז אפילו שהיה רע בעולם - היה משועבד אליו. אלא גם את זה לעומת זה עשה האלקים, והיינו בכח שוה, במדרגות שוות, בפעולה שוה, שכל דבר מה שיש בטוב - יהיה ברע כנגדו, שאם הוא יפעל בעולם - יבטל הטוב ההוא. ושיהיה כח לרע לקטרג על הטוב, שלא להניח לו מקום לפעול, אלא אם כן יהיה נעזר מן התחתונים, עד שימצא עבודה ממש לאדם בתתו מקום לטוב, והרחיקו הרע. רק שלוש הבדלות גדולות יש ביניהם תחלה, ומהם נמשכות אחר כך הבדלות אחרות רבות עד אין תכלית. הבדלה הא', שהספירות הם רצונו של המאציל ית"ש שהוא האדון היחידי, והס"א אינה אלא בריאה אחת שרצה וברא אותה האדון על כל, כמ"ש, "עושה שלום ובורא רע". והיא משועבדת לאדון היחיד, צריכה לו, ואינה אלא שומרת משמרתו שהוא רוצה בכך. ונמשך מזה הבדלה הב', שכח הספירות הוא משוער לפי הרצון, פירוש - שהאדון ב"ה אינו רוצה לפעול אלא כך, אבל אם היה רוצה, ובכל מקום שירצה, הרי הוא מגביר כחם כרצונו. ומה שבכח שיש להם עתה - נראה שהס"א יכולה לקטרג להם, שלא להניח להם מקום. אך אם היה רוצה הא"ס ב"ה - כבר מגביר כחם כרצונו, ולא היה אפילו פתחון פה לסט"א עוד כלל. מה שאין כן הס"א, שכחה מוגבל באמת, שאין לה אלא מה שיש בה, ואי אפשר לה לצאת מגבולה כרצונה כלל. הבדלה הג', ששורש הטוב הוא שורש קדום, שלא הוצרך לימצא מחדש, ושורש הס"א הוא מחודש מן הא"ס ב"ה, והוא סוד החסרון שנתחדש מאחר הצמצום. ודבר זה מתרץ קושי גדול המתראה לכאורה. כי לפי הנראה היה לרע שני מקומות, ולטוב רק מקום אחד. פירוש - בשלמא אם היינו מפרשים "גם את זה לעומת זה" - על הטוב ורע שבספירות עצמן, דהיינו על הנשאר מהשלמות והחסר כנ"ל - ניחא, ואז נקרא לס"א תולדות הרע, כמו שקוראים לקדושה תולדות הטוב. אך אינו כן, כי הרי אנו אומרים שהקדושה כולה עם הס"א כולה - הם זה לעומת זה. ויש טעם גדול לומר כך, כי הרי מלבד אומות העולם ומלאכי חבלה, יש עוד ענין אחר, שהם עשר ספירות דקליפה, כמפורש בזוהר בכמה מקומות, והנה כנגד ישראל ומלאכי השרת יכולים לשים אומות העולם ומלאכי חבלו,, שיהיו כנגד השלמות והחסרון, אך עשר ספירות דקליפה כנגד מי? אלא תשובת הקושי הזה הוא, מה שהקדמתי לך הבדלה ג' שיש בין הקדושה לס"א, שהקדושה אין צורך לחדש לה שורש, אך הס"א הוצרך לעשות לה שורש גם כן, שאין לה. ועל כן כל החסרונות שבספירות אינם אלא שורש הס"א שמתילד מחדש, אבל ההתפשטות היא הס"א עצמה. אם כן יש לנו בכאן שני שרשים ושתי התפשטויות - השורש הקדום ב"ה האדון היחיד שאין זולתו כלל ועיקר, א"ס ב"ה, והתפשטות שלו, שהם הספירות. ובהתפשטות הזה חידש הרצון העליון שורש אחד, שיהיה שורש להתפשטות אחר, שהוא הס"א עם כל עניניה. נמצא שאין להעריך הספירות עם חסרונותיהם, שזה ענף וזה שורש, אלא התפשטות עם התפשטות, דהיינו התפשטות הקדושה, שהוא התפשטות השורש הקדום, והתפשטות הס"א שהוא התפשטות מה שרצה וחידש הרצון העליון לגלות שלמותו, בתקן אותו, כאמור למעלה. וז"ס ישראל שהם בכורים באמת, כי הלא הקדושה מקדמת תמיד לס"א. ותראה איך יוצאת הס"א. בתחלה נשאר אור אחד של קדושה, וזהו ההתפשטות מן השורש הקדום. אך לפי שבאור הזה יש איזה חסרון, הנה זה החסרון שורש לס"א. אך אין החסרון הזה הענף שיוכל להקביל האור ההוא שבקדושה, אלא הוא שורש אחד, שאחר כך יוציא הס"א, ענף מקביל לענף, שהשורש ההוא נולד ממנו. וז"ס מה שתמצא אחר כך שהקליפות דאצילות עומדים כנגד ק"ק דבריאה, כי אי אפשר לענף של הס"א להיות כנגד הענף של הקדושה. כי לא די הענף, אלא אפילו השורש עצמו אינו יכול להמצא אלא אחר שכבר נמצא הענף של הקדושה, והיה חסר. אז מן החסרון שבו נולד השורש של הס"א. ומן השורש יצא אחר כך הענף
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2011 15:44 |
|
| |
המגיד ממעזריטש הורה להדפיס את ספרו:"קל"ח פתחי חכמה"
http://hebrew.grimoar.cz/luzzato/kalach_pitchej_chochma.htm
בספר זה מבאר הרמח"ל את ההבחנה בין הפעלים עושה ובורא בפסוק:
"למען ידעו ממזרח שמש וממערבה, כי אפס בלעדי, אני ה' ואין עוד, יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה". -ישעיהו מ"ה.
האם מישהו יכול להסביר את ההבחנה שלו?
תודה מראש.
תוקן על ידי צענערענע ב- 17/06/2011 15:44:33
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2011 15:19 |
|
| |
| סופר_מהיר כתב: |  | מתוך אינציקלופדיה לגדולי ישראל של מ. מרגליות נראה שללא היתה מחלוקת עקרונית ומהותית ביחס לתורותיו, אלא בני דורו לא אהבו את היומרנות שלו, הכתיבה בלשון הזוהר, הסיפורים על גילויים שמימיים ומגידים, המשיחיות הנסתרת שלדעתם סיגל לעצמו, היותו בלתי נשוי (לפחות בתקופה הראשונה).
על כן, כיום שאנו מבינים שכמו שאמר המגיד ממעזריטש (כמדומני) שדורו לא היה מסוגל להכיל ולהשיג את קדושתו וגדלותו, אין משמעות למחלוקת, הואיל וכמו שאמרנו עיקרה לא היה ביחס לתכנים עצמם (אעפ"י שיתכן שגם על זה טענו, אך זה כבר מכח תקפה של מחלוקת, כנודע לכולם...).
זאת ועוד שהגר"א כנודע דיבר בשבחו (שהיה הולך אליו ברגל, שמסילת ישרים בחלקו נכתב ברוה"ק) וממילא מי שמקבל "חסינות" מהגר"א לא זקוק לכשרות נוספת בעולם הישיבות. |
|
א. אחת המחלוקות העיקריות היתה על כתיבת פרקי תהילים ותיקוני זוהר, חדשים. וגזרו עליו שלא לעשות זאת ואכן מזה הוא חדל, ונראה לי שאין גם את ספרים אלה בנמצא.
ב. האמנם כך אמר המגיד ממעזריטש? בחסידות כמעט ואין התייחסות או לימוד בספרי רמח"ל, ואולי גם זה נכלל באיסור לימוד החקירות.
ג. השמועה על דברי הגר"א לא ברור מקורה ועל מה נסמכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2011 01:22 |
|
| |
מה בדיוק הסיפור עם מקום קבורתו? האם אכן יש צד שאינו קבור בטבריה אלא באיזור עכו? הרי זה לא היה כל כך מזמן [יחסית לצדיקים אחרים שמקום קבורתם ידוע לנו], ולכאורה אמורה להיות מסורת די ברורה בענין.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2011 01:47 |
|
| |
ההיפך, קורא אותו ונהנה מידי פעם מדבריו. אבל מכאן ועד לקבלת סודותיו הנוראיים וכו', צריך זהירות יתירה מאד בעניין. ( העם שלנו למוד בבעלי סודות , חלקם רשעים חלקם תמהוניים וגם כאלו שסתם טעו בדימיונם ברוב תמימותם , ורובם כאלו שפשוט טעו בדעתם מבלי משים. ). אני חושב שלא לחינם התנגדו לכתיבתו הקבלית דווקא ולא לשאר כתיבותיו בנגלה. כי אולי זה לא שקינאו בו, או ששכלם של אנשי אותו הדור לא הכיל את גודל סודותיו וכו'. ( כדעת חסידי רמח"ל ) אני פשוט חושש שייתכן מאד שזקני אותו הדור הבינו אותו מצויין , וזו בדיוק הבעיה...
לכן כאשר בא מישהו ומפרסם שהגר"א היה כל כך נרגש ונרעש מסודותיו של הרמח"ל. אני מבקש לכך הוכחות ברורות, ולא שמועות. ולא סיפורים. ולא " לא התנגד" , אלא הוכחה פוזיטיבית לגבי הערצתו או התפעלותו של הגר"א מסודותיו של הרמח"ל. וזה כאמור, לא נמצא. וכיון שכך, חזר הדין, יש לחשוש שאולי אין הם ברי סמכא. וזה דבר מצוי, אף לגבי רבו של רבו של רבו של הרמח"ל , הלא הוא רבינו הרמ"ז שגם היה מחכמי איטליה, שעם כל גדולתו בנגלה ובנסתר והסיפורים שהיה לו גם כן מגיד הדובר בו, מכאן פנה לחדש סודות, - שעל פניו הם כאין וכאפס לעומת חידושיו וגילוייו של רמח"ל - , ואף על פי כן החיד"א הזהיר היטב שלא לציית ולחשוש לסודותיו בכלל, עם כל הערכתו כלפיו. אז צריך להיזהר מאד.
אגב, שמעתי שגם הלש"ם לא היתה דעתו נוחה מהעיסוק בקבלת רמח"ל , או משהו כעין זה.( איני זוכר במדוייק ולא רוצה להטעות את הקורא.) והרי הוא היה מההולכים בדרך רבינו הגר"א בנסתרות.
תוקן על ידי מוטיבןשלום ב- 12/06/2011 01:55:09
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2011 01:17 |
|
| |
בן שלום
זה אמנם מגוחך, אבל מכל דבריך באשכול זה ובאשכול השני זה כמעט נשמע שיש לך משהו אישי נגד הרמח"ל
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2011 23:50 |
|
| |
קושטאי,
בקצרה,
אין הוכחות כי הגר"א היה ממעריצי קבלת הגר"א או מהצועדים בדרכה. ( ולפי הרב "ברי ושמא" אין לזה כל עקבות בקבלת הגר"א ). אילו היה הגר"א נייטרלי לגבי קבלת הרמח"ל , שתיקתו ניחא. אך מגאון כמותו שנניח והאמין בסודותיו של הרמח"ל בצעירותו ( מפי משה רבינו ושאר אישים מהמקרא וצבאות מעלה...שנתגלו לו לכתוב את הזוהר הבא לזמן שלאחר הגאולה...) ונאמין שהדליק נרות לכבודו ( ושאר מעשיות ושמועות ), כל שתיקה בזה היא אך ורק לגריעותא. מה גם שאף בכתביו ניכר שהוא אינו צועד בקבלת הרמח"ל. כעת תחשוב למה.
ליתר טענותיך על אישיות הרמח"ל, אין לזה כל קשר לקבלת קבלתו וסודותיו, כמו שאין עוררין על יתר אנשים טובים וצדיקים שדעתם בקבלה לאו ברת סמכא ( למן דור הרשב"א ואילך לדעת רבינו האריז"ל שהם כבר כתבו מסברא אנושית שנתערבה בדבריהם).
לגבי ספר מסילת ישרים, אין בכל דבריך והגיגך הנחמדים כדי לערער בכהוא זה את האמת שבטיעון שטענתי : אין שום ספר מוסר מעיד על אישיות ומעשיו של מחברו.וכמו שאמר פעם מישהו, יש ספרים שגדולים יותר ממחבריהם. והדבר ידוע שאפשר להוליך שולל בכתיבה מתוקה ונעימה מלאת חסידות ונופת צופים, אף שהיא יוצאת מפי נבל שבנבלים. כמו שדרשו חז"ל עה"פ כי ציד בפיו .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2011 11:06 |
|
| |
| מוטיבןשלום כתב: | | קושטאי,
ישנה עוד אפשרות : האיש טעה בדמיונו !.
-
-צודק. ישנה אכן אפשרות שלישית: האיש סבל מחוסר איזון נפשי במצב כרוני שהביאו לכדי דמיון מוטעה ברמה הקיצונית ביותר. ניתן להשוות את עוצמת טעותו בדמיונו - לאדם העומד למול בית נמוך צמוד קרקע ומספר לכל שרואה למול עיניו את מגדלי התאומים.
אם נכון הדבר, זוהי בוודאי האשמה חמורה כלפי הרמח"ל.
אך חמורה שבעתיים האשמה כלפי הגר"א!!!
הרי כתבי הרמח"ל בוודאי היו אצל הגר"א, ומה קרה לו לרבינו הגר"א שבמקרים אחרים, כלפי אישים ואסכולות אחרות, הרים קול זעקה, וכאן לפתע גזר על עצמו שתיקה ולא נעמד להתריע ולהציל את עם ישראל מאיש זה המעורער וטועה ומטעה בדמיונו בדברים שהיהדות תלויה בהן.
-ספרים, מלאי מליצה וחסידות, אינם עדות כהוא זה לאישיותו של המחבר.
--
-הבנתי עתה את שורש הבעיה. אם ספר "מסילת ישרים" שאינו אלא הספר היחיד החובק בתוכו את כל מערכת עבודת ה' שביהדות ובונה זאת מן המסד ועד הטפחות קומה אחר קומה, ומוליך את האדם בצורה הדרגתית, זהירות ולאחריה זריזות, וכן הלאה, עד השלימות הרצויה, וכל דרגה אינה איזה מעלה בעלמא אלא חטיבה שלימה המקיפה את כל אורח חיי האדם ואופן עבודתו וקיום מצוות התורה. להגדיר זאת כספר של "מליצה וחסידות", כאן זה כבר באמת כמו לעמוד מול מגדלי התאומים ולומר שרואים כאן איזה בית צמוד קרקע.
. |
|
תוקן על ידי קושטאי ב- 10/06/2011 11:07:49
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2011 09:40 |
|
| |
גם אם תכתוש את האויל במכתש, לקונספציה הגר"אניקית הפסאודו-רציונאלית של אדוני לא מתאימה עדות תלמידי בית מדרשו ובני משפחתו של הגר"א, שהתחנכו על הערצת רמח"ל הפילוסוף המיסטיקן וטרחו בהוצאת ספריו לאור, ואשר על כן הוא מתייהר במשפטים כגון "איש לא הכני על קדקדי" וכולי. כפי שנתבאר במק"א, גישתם הבסיסית של הגר"א ורמח"ל לקבלה כמשל ונמשל היא זהה, הגר"א כמעט ואינו מצטט בשום מקום בספריו מספרים אחרים, אלא טורח בליבון הסוגיות ממקורן. הערצת הגר"א לאר"י היא דבר שאינו מוטל בספק, ועם זאת הוא חולק עליו בלי סוף גם בשרשי הסוגיות. חיבורי רמח"ל זכו לבוא לאור עולם מכתבי יד שהיו ברשות הגר"א, בידי בני בית מדרשו שהוסיפו שבחים מפליגים עליהם מפי רבם. ודי בזה. אילו היה אדוני מביא טענה אחת שיש בה מן הענין, שמא היה למישהו על מה להכותו על קדקדו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2011 01:56 |
|
| |
קושטאי,
ישנה עוד אפשרות : האיש טעה בדמיונו !.
ספרים, מלאי מליצה וחסידות, אינם עדות כהוא זה לאישיותו של המחבר.
העדות היא מאנשיו והמכירים אותו מקרוב ומרחוק.
איש לא היכני על קודקודי לגבי הגר"א, עדיין לא נמצא שום מקור מכתבי הגר"א או תלמידיו ההמתארים את הגר"א כמעריצו או כהולך בדרכו של הרמח"ל. וזה עומד בסתירה חמורה למה שמנסים להציג.
לגבי אישיותו של הרמח"ל, הובא ציטוט מנפש החיים, הכותב "החסיד לוצאטו". ומה בכך? האם זה מעיד שהגר"א אכן הדליק נרות יום טוב ( או הולך אליו ברגל,ף או כל שמועה אחרת כעין זו ) לכבוד קבלת ספרו בקבלה?
הר"מ חאגיז והיעב"ץ קראו את כתבי הרמח"ל בקבלה, והתנגדו להם בתקיפות. אין שום סיבה להניח שהגר"א היה מהמעריצים. היפוך מן הקצה אל הקצה.
|
|
|
|
|
