סגולה לפרנסה/ סיפורי צדיקים

ידוע בשם צדיקי הדורות שישנה סגולה לפרנסה לספר בכל מוצ"ש סיפור צדיקים.
אומנם, הערב הוא לא מוצ"ש, אבל הוא דומה.
(ולפחות יהיה לכם סיפור מוכן למוצ"ש המתקרב. נו, בלי התקטננויות.. :))

אני רוצה שכל מוצ"ש יעלה כאן סיפור צדיקים. אם מישו יקדים אותי- טוב. ואם לא- עוד יותר טוב.
אני אשתדל לעמוד בזה.

ובכן, נתחיל בסיפור הראשון:

סיפורינו נפתח בצמד המילים "היה היה".
היה היה יהודי פשוט ותמים שהיה תורם צדקה לקופת רבי מאיר בעל הנס. לפני ואחרי עיסקה מוצלחת, אשתו- לפני הדלקת נרות וכו'. כמנהג יהודים טובים.
הקופה הלכה והתמלאה, והגבאים באו לגבות את הכסף שהתאסף.
מיודעינו, לפליאתם, סרב. 
"לא". הוא אמר. "אני מביא את הכסף אך ורק לרבי מאיר בעל הנס!!!"
"רבי מאיר אינו בין החיים", חידשו לו הגבאים, "הוא אינו יכול לבוא בעצמו ולגבות!"
אך היהודי מתעקש. "אני תורם לרבי מאיר- שהוא יבוא לקחת. אל תעבדו עלי".

הגבאים לא ידעו מה לעשות. חשבו וחשבו על פיתרון כשבינתיים אין כזה באופק.

הקופה התמלאה, היהודי שפך את הכסף לארגז נעול, והמשיך לשלשל מטבעות לקופה.
כשזו התמלאה בסיבוב השני- שפך גם אותה לארגז,
כך הצטברו לו עשרות רבות של ארגזים נעולים בבית עם מטבעות, לרבי מאיר בעל הנס שיבוא לקחתם.

האדמו"ר מרופשיץ שמע על כך. באותו זמן הוא היה חייב כסף להכנסת כלה. והוא החליט שהוא יהיה זה שיוציא מהיהודי את הכסף.

הלך האדמו"ר לביתו, נקש על דלתו הפשוטה של היהודי.
לשאלת היהודי "מיהו מר?" ענה: "אני הוא רבי מאיר בעל הנס!"
"נו, באמת", ענה היהודי. "אני לא מאמין לכל אחד. אלך להתקין לנו ארוחה, ועד אז- תחשוב על מופת שתוכל להוכיח לי שאתה הוא אכן רבי מאיר בעל הנס".

הלך האדמו"ר מרופשיץ לסלון של אותו יהודי, התיישב והחל משחק במטבעות זהב שהוציא מכיסו. 
ילדו הסקרן של בעל הבית התקרב ושאל את האדמו"ר מה אלה בידו?
"כלה", ענה האדמו"ר. "לדבר הזה קוראים 'כלה'".

"אני רוצה גם!" ביקש הילד.
האדמו"ר לא הסכים.

הילד, שכנראה היה רגיל לכך שכל מבוקשו מתמלא מיד (יש לי דיבור עם ההורים שלו לגבי העניין)
החל פורץ בצווחות: "אני רוצה כלה!!! אני רוצה כלה!!!"
היהודי לא הבין מאיפה זה נוחת עליו.
"מה אתה רוצה?" חשב שאוזניו מטעות אותו.
"כלה!!!" חזר הילד על בקשתו.
"אי אפשר עכשיו", ענה היהודי.
הילד המשיך, התגולל על הרצפה, צרח, בעט ברגליו והניף את זרועותיו לכל עבר.
הוא רוצה כלה. עכשיו ויהי מה!!

היהודי לא ידע להשית עצה בנפשו,
הוא פנה לאדמו"ר מרופשיץ, שעדיין השתעשע עם המטבעות, וביקש:
"רבי, אני לא צריך מופת, אני צריך שתוציא את הדיבוק הזה מהילד שלי!!"
"אין בעיה", השיב האדמו"ר והושיט לילד את המטבעות שבידיו.

באורח פלא נרגע הילד, וחזר למשחקיו הרגילים.

היהודי לא האמין.
אץ רץ למחסנו, העלה משם את כל הארגזים ונתנם לאדמו"ר מרופשיץ.

המשך שבוע טוב!

הוזנח נוראות האשכול הזה :(

החסידים התכנסו סביב שולחנו של המגיד ממזעריטש, רבי דובער, והוא סיפר סיפור על הרבי שלו, הבעש"ט הקדוש.

"הייתה זו שבת רגילה אצל הבעש"ט", פתח המגיד וסיפר, "עד לסיומה".

ואז המשיך לספר: מיד לאחר סיום תפילת ערבית – עוד לפני ההבדלה – נכנסה אישה אחת לחדר שבו התפללו הבעש"ט וחסידיו.

"רבי, אתה מוכרח לעזור לי!" היא קראה. "אני צריכה בדחיפות כסף כדי להשיא את בתי ואין בכיסי אף פרוטה!"

הבעש"ט האזין לדבריה ולאחר מכן הורה לחסידיו להכניס ידיהם לכיסם ולתת כל כסף שימצאו שם למען המטרה החשובה. למרבה הפלא, הכסף שמצאו בכיסיהם הגיע בדיוק לסכום שהאישה אמרה שהיא זקוקה לו.

(שימו לב- הסיפור היה במוצ"ש, לאחר סעדה שלישית. מאין לתלמידים כסף בכיסיהם? אלא, כח האמונה שלהם היתה: הבעש"ט מבקש- אנחנו מכניסים ידיים לכיסים, ברור שנמצא שם כסף!)

שבוע טוב,
ולכל התושבים בדרום- שבוע שקט!