באוטובוס של החיים

איש עולה לאוטובוס, משלם 6.20 ש"ח ומתיישב במושב שמאחורי הנהג...

רואה הוא שעולה מישהו ומשלם 250 ש"ח, מקבל כרטיס והולך להתיישב,
אדם נוסף עולה, והנהג עושה לו עם מהדק על איזה דף מרובע, וגם הוא מתיישב,
בהמשך עלה אדם נוסף שמשלם 60 ש"ח ומקבל כרטיס שעושים בו חורים, וכן הלאה.

השתומם האיש, והביע את תמיהתו בקול "אין כאן צדק, לכל אחד משהו שונה- בתשלום לנהג".
הסבירו לו הנוסעים, "יש מישהו שמשלם כל פעם שהוא עולה לאוטובוס, יש מישהו שמשלם אחת לחודש, ויש אחת ל10 נסיעות...
כל אחד ואיך שהוא משלם, אך כולם משלמים בסופו של דבר, פחות או יותר אותו הדבר".

ככה זה בחיים.
יש אחד 'שמשלם' כל פעם,
יש אחד שמשלם פעם בתקופה קצרה, 
ויש כאלו שמשלמים פעם אחת לתקופה ארוכה.
לכל דבר יש חשבון ותפקיד, סיבה ומסובב שדואג לכולם.

בטח שאתם חושבים את מה שאני חושב עכשיו.

תוקן על ידי אסיק_good ב- 12/06/2011 22:09:51

ראשית, תודה על המחמאות.

אחת_מהישוב כתב: קרונפלקס אני יודעת מי זה קרוב המשפחה שלך שכינויו ארב"ס! איזה קטעים!!! רוצה הוכחה? שם המשפחה שלו מתחיל בלמד!!! אהבתי את האוטובוס שלך!

חמודה, קרונ' בישיבה, הוא ממש לא נמצא פה כל ערב.

חבר׳ה אאוטינג!!!! תהיו בהיכון כשקרונ׳ חוזר בחופשה הבאה!!!

יפה אהבתי את מה שאמר הרווק הזה

דה נאדה. (בתרגום מספרדית- על לא דבר)

יפה. אופטימיות תמיד חשובה בשידוכים.
והמסקנה ממש מדוייקת, שגם כשזה מתעכב צריך להמשיך לחיות ולהנות ממה שיש במקום לחפש מה עדיין חסר.
תודה קרונ' זה מאוד מעודד :)

עוד משהו, שכתבתי כאן בעבר, עשיתי העתק הדבק. בתקווה שתהנו גם מזה.

התארחו אצלנו קרובי משפחה, ובניהם בין הדוד שלי שהוא רווק קצת מבוגר ומוכתר לנציג הרווקים במשפחה בכל הזדמנות. 
בעבר אפילו קראתי לו מנכל אירגון ארב"ס (ארגון רווקים בלי סיכוי) וחשבנו איך לשלוח נציג מטעמנו לאו"ם, בקיצור איש נחמד. 
הוא אמר דבר יפה, ובכך רמז ע"כ שהוא קצת מבוגר והמון זמן בשידוכים. 

הוא סיפר על אבא שאמר לשתי בניו לפני מותו שהוא השאיר "אוצר" מתחת לעץ בגינה, והוא רוצה שהם יפתחו זאת רק בעוד 25 שנה כשיהיו להם ילדים שהם יצטרכו לחתן, ולא כעת שהם צעירים וחבל שהם יבזבזו את הכסף. 
האחד האמין לאבא והמתין בנחת במשך 25 שנה, והשני כל הזמן חשב שהאבא שקר עליהם ותמיד אמר זאת בכל הדמנות, לא פעם ולא פעמיים הוא רצה לחפור ולבדוק, אך חשש שמא אחיו לא יאמין כשלא יגלה שם את האוצר (שזה מה שהוא חשב) ויאשים אותו בסוף בלקיחת האוצר... 
עברו 25 שנה, ושניהם באים לבדוק. 
חפרו וחפרו וחפרו, כשאח אחד כל הזמן מקלל, והאח השני אופטימי, ולפסוף הם מצאו את אותו אוצר. 
אך מה ההבדל בינהם, האחד היה עם שערות לבנות וקיטר כל השנים לריק, והשני האופטימי קיבל את חלקו והמשיך לשמוח. 
כך גם ב'שידוכים' כולם מתחתנים בסוף, ומוצאים את ה'מציאה' שלהם. 
אך השאלה האם לאחר כל פגישה או הכירות שלא הצליחה, אפשר לרטון ולכעוס ולהכנס ל'רגשי'. 
אך אפשר להיות אופטימים שבסוף מה ששיך לך יגיע אליך, גם אם זה מרוחק ממך, ולהמשיך הלאה...

מאוד יפה וחכם
תודה ששיתפת אותנו