האדם והבועה שלו - דת, משרה, "דרך" ועוד

תודה על תגובתכם המגוונת
רק לידיעתכם-העלתי שאלה זאת של הגדרה
כי לדעתי, יש בה פגם בעצם המילה
משום שהגדרה-פירושו לגדור, לתחום, לשים גבול
ולדעתי אין גבול לרצונו, יכולתו של האדם ע"י מודעות והכרה להגיע למחוזות נעלים,
כמו שקורה בסיפורים שכולנו מכירים על כוח סבלו של האדם כשהוא צריך להתמודד עם הישרדות.
אז יכול האדם להגיע לתעצומות נפשיות גדולות מבלי אפילו שהאמין ביכולתו על אחת כמה וכמה כשהוא מאמין.
לכן סבורני שהמילה הגדרה שהחברה משתמשת בה כתווית על אנשים מסוימים עקב התנהגותם נאמר התנהגות שלא מתאימה מוסרית לאותה קבוצה,ואותם אנשים אינם יכולים לשנות את הסטיגמה, או הכתם או ההגדרה שחלים עליהם.
ובמובן הזה המילה הזאת הינה שלילית ומיותרת משום שהיא מגבילה את האדם עצמו לשנות את עצמו אפילו, כי הוא מתחיל להאמין בעל כורחו לפעמים במה שהחברה הלבישה עליו.
למעשה בזה הרגע הגעתי למסקנה, שלא חשוב כל כך מה חושבים עליך, חשוב שתדע מה אתה חושב על עצמך,איך אתה מכיר את עצמך, ומה רמת המודעות והמוסר העצמי שלך. הלא כן? ותסלחו לי כולכם שאיני בקיאה בתורה ואנני יודעת להתבטא בשפה תורנית אלא מהגיגי נפשי.

לפני שאדם מתיימר להגדיר את עצמו (משימה אולי בלתי אפשרית) חשוב שאדם יישאף לדעת את עצמו. ובתהליך זה יש חשיבות רבה להיעזרות במקורות חיצוניים - תרבויות, השכלה, דתות ודרכים רוחניות שונות. ידע, מעניק כוח למי שמחפש וצריך אותו במסע גילוי ה"עצמי".
בנוגע לשאלה האם הגדרה עצמית היא אקט חיובי או שלילי אין תשובה מוחלטת לדעתי כי זאת תלויה ברמת המודעות העצמית בה מצוי האדם, מודעות לכמה הוא אינו יודע, בתור התחלה. ונכונותו להמשיך ללמוד ולהתפתח תוך שמירה על פתיחות לכל הנקרה בדרכו- היא זו שתעזור לו להגיע, אולי, בסופו של דבר להגדרה עצמית מלאה וקרובה לאמת.

שמעתי פעם אדם חכם המשבח את תלמידו בפני אדם אחר.

נשאל המשבח: 'נמצא שאתה משבח גם את עצמך, מאחר והשבח בא לו בגין היותו תלמידך!',
ענה המשבח: 'לגבי עצמי, שבח וגנאי אינם רלוונטיים ואיני חושב על כך, כי אני מכיר את עצמי לפי מחשבותי, דיבורי ומעשי ללא צורך במתן תוארים ועריכת השוואות'.

דגל טי די

ברוכה הבאה בצל הקורה הנכבדה

אכן סייעת בדברייך ועשית כמה הבחנות בעניין, כמו הגדרת האדם בעצמו את עצמו, או החברה אותו, אחר כך עברת להגדרת הדתי את עצמו.

שאלת השאלות, שנשארה כשאלה האם אכן טבעי שאדם יגדיר את עצמו או שמא זו גאווה ואילו היה הוא טהור בטבעיותו לא היה מגדיר את עצמו.

בעניין הזה, דגל, התייחסת רק לגבי האחרים, ועל כך אמרת שנראה לך הדבר כשלילי כי בין כך הזולת אינו מכיר באמת. כי לפעמים כך ופעמים כך....

אם הבנתי נכון.

חוזרת איפוא השאלה "הגדרת אדם בעצמו" חיובי שלילי, אפשרי או הכרחי???

דגל

ברוך בואך ותודה על הודעותיך, זו הישירה כאן וזו העקיפה באשכול על ה"זמן".


בנוגע לתיוג בני אדם, זה נגע אוניברסלי.

מעטים הם אלה שאינם מתיחסים לזולתם קודם לפי העטיפה העוטפת אותם ורק אחר כך על התוכן שלהם. מחמת סדר ההתבוננות שלהם הם לעולם לא יתפטרו מהסיווג הראשוני ולא יתנו לתוכן לבטל את שוני העטיפה.

אצל דתיים שהמגזריות שלהם חזקה מאד מול הלא-דתיים, זה משפיע מאד גם על בינם לבין עצמם, שרבים לא ישתייכו ולא ישתדכו עם בני עדה או קליקה שונה, גם כאשר אין שום נתון אובייקטיבי מונע.

קשה לגנות את התופעה הזו משתי סיבות:
א. ההמונים באמת מזדהים עם העטיפה שלהם ולכן רק אלה שמחפשים את ה"יחידים" או את ה"מיוחדות" הם יהיו מסוגלים להתעלם מהעטיפות ודווקא ירצו להתעלם, למרות שינחלו הרבה אכזבות [כי כדאי להם למען מעט הסיכוי למצוא בני אדם כנפשם],
ב. ההתייחסות הראשונית לעטיפה באה מחולשת הדעת לחדור ישירות לתוכן מופשט ולא לעטיפה.
קשה מאד לפגוש אדם שעטיפתו מלווה באסוסיאציות של דעות קדומות ולהתיחס אליו כאדם ערטילאי מציוני שיוך מגזרי.
לא מבינים שהרבה נתונים גורמים שהאדם עטוף איך שהוא עטוף ולאו דווקא מפני שהוא מההמונים הדוגלים באידיאולוגיה המובעת על ידי העטיפה.

זה על כלל הנושא לגבי זיהוי הזולת. לגבי האדם את עצמו, נראה שזה מאד מושפע מהצורה בו הוא מביט באחרים. כי כאמור, זה תלוי ביכולת ההפשטה.

שורש הענין הוא גם בכך שחושבים שקל יותר להכליל "בערך" בלי להתאמץ לדעת על מה מבוססת ההכללה. שאם הייתי יודע שלעולם לא אכנה אדם כטוב, אלא אם זיהיתי שלוש פעולות טובות וכן הלאה, אז יכולת שיפוטי תשתפר מאד.

מה שכתבת:
"לפיכך אדם דתי אמיתי, לדעתי, הוא זה שבחר להיות דתי בנפשו קודם כל ואח"כ במעשיו-היינו עשיית מצוות, שיש לו האפשרות לבחור מכל מגוון התרבויות הערכיות בין אם חילוניות או דתיות או כל קבוצה אחרת ואפילו לשלב ולבחור את המתאים לו."
זה כמעט אוטופי, כי בינתיים אין קריטריונים מוגדרים מספיק לכל גווני הדרכים ושאדם יעשה את זה בעצמו, צריך שיהיה לו גם את הזמן וגם את הכישרון וזה נדיר מאד.
[הפורום הזה הוא ניסיון בכיוון ונקווה להתקדמות, אמן!]

*****

שכחתי לציין שהיום נפתח אשכול לבדוק "היכן הערכיות הגבוהה ביותר" - http://1364.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=291091

ובינתיים עוד אשכול בו מאמר חשוב מאת גבריאל רעם על התיוג החברתי - http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=315113

תוקן על ידי - ווטו1 - 2/26/2003 5:54:57 PM

בענין ההגדרות
האדם לדעתי מגדיר את עצמו בכל מיני הגדרות ותוחם את עצמו לפעמים בהתאם למה שהסביבה הכתיבה לו.
החברה אחראית במידה רבה להגדרתו של האדם.
מה שלפעמים קורה הוא שקשה לאדם לצאת מהגדרה זאת באופן פסיכולוגי אפילו אם הוא מתנגד לה.
הוא צריך הרבה מודעות, הרבה חוסן נפשי כדי להוכיח לעצמו ולאחרים שהוא אדם לא תחת תוית זו או אחרת.
וזאת למרות שלדעתי אנחנו כולנו מוגדרים ותחומים בגבול מסוים של חומרים כימיים אבל אם אפשרויות נפשיות עצומות,בלתי נדלות.
השמים הם הגבול לעוצמות הנפש של האדם ולכולותיו במסגרת היותו אנושי.
לדידי, אדם עם מודעות יכול לבחור לו את ההגדרה,הזהות ולשנות אותה בהתאם להתפתחותו, השקפתו מבלי הצורך של הלחץ החברתי.
לפיכך אדם דתי אמיתי, לדעתי, הוא זה שבחר להיות דתי בנפשו קודם כל ואח"כ במעשיו-היינו עשיית מצוות, שיש לו האפשרות לבחור מכל מגוון התרבויות הערכיות בין אם חילוניות או דתיות או כל קבוצה אחרת ואפילו לשלב ולבחור את המתאים לו.
אנני יודעת מהיכן צץ הענין הזה של להגדיר אדם לפי תויות של טוב , רע, טיפש, חכם, בטוח בעצמו או חסר בטחון, כי הרי אדם לפעמיםגם טיפש במצבים מסוימים וגם חכם גם בטוח בעצמו וגם חסר בטחון וכן הלאה.
האם לדעתכם נוכל להיפטר מענין ההגדרות ולהתיחס ליכולת ולעוצמה האנושית שיכולה במקום להגביל אותנו להגדיל אותנו.