ביתו של כהן גדול – הללוליינות התנהגותית זו כוונה תורה?

ביומא דף י"ג דנו לגבי כה"ג העובד ביום כפור במקדש. הכהן צריך להיות נשוי כיון שכתוב "וכפר בעדו ובעד ביתו" ודרשו שביתו זו אשתו. ר' יהודה חושש שמא תמות אשתו ולכן מחייבו לקחת עוד אישה, לגבוי. הגמ' מעוררת בעיה – בתורה כתוב "ביתו" ומשתמע אחד ולא שנים ואם יקח אחרת לגבוי תהיינה לו שתיים. הגמ' מוצאת פתרון לולייני מסובך. להלן הגמ', כאשר תמציתה הנדרשת לעניננו – באדום. הפתרון שנמצא הוא לקיחת אשת גבוי ומתן גט על תנאי (תנאי שונה לכל אחת) לשתיהן

"ר' יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו:

והא כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא דכניס לה א"כ הוה ליה שני בתים ורחמנא אמר (ויקרא טז, ו) וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים דהדר מגרש לה אי מגרש לה הדרא קושיין לדוכתא לא צריכא דמגרש לה על תנאי דאמר לה הרי זה גיטיך על מנת [שתמותי ודילמא לא מייתא והוה ליה שני בתים אלא דאמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תמותי אי לא מיתה מיגרשא לה ואי מיתה הא קיימא הך ודילמא היא לא מיתה והוה ליה גיטא דהאי גיטא ומייתא חברתה וקם ליה בלא בית אלא דאמר לה על מנת שתמות [אחת מכם] מיתה הא קיימא הך מיתה הך הא קיימא הא ודילמא לא מייתא ולא חדא מינייהו והוה ליה שני בתים ועוד כי האי גוונא מי הוי גיטא והאמר רבא הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות אלא דאמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך אי לא מיתה חברתה מיגרשא ואי מיתה הא הא קיימא הא ודילמא מייתא חברתה בפלגא דעבודה ואיגלי מלתא למפרע דגיטא דהא לאו גיטא הוא ועביד ליה עבודה בשני בתים אלא דאמר לה הרי זה גיטיך על מנת שתמות חברתיך ודילמא מייתא חברתה והוה ליה גיטא דהא גיטא וקם ליה בלא בית אלא דמגרש להו לתרוייהו לחדא אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך ולחדא אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תכנסי לבית הכנסת ודילמא לא מייתא חברתה ולא עיילא היא לבית הכנסת והוה ליה גיטא דתרוייהו גיטא וקם ליה בלא בית אלא לחדא אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך ולחדא אמר לה ה"ז גיטיך על מנת שאכנס אני לבית הכנסת דאי מייתא הא קיימא הא ואי מייתא הא קיימא הא מאי איכא למימר דילמא מייתא חברתה בפלגא דעבודה ועבד ליה עבודה למפרע בשני בתים אי חזי לה דקא בעיא למימת קדים איהו ועייל לבית הכנסת ומשוי לגיטא דהא גיטא למפרע."

לא מאוד נדיר בגמ' שנזקקקים ללוליינות מציאותית בגלל אילוץ הלכתי, הבעיה היא שלוליינות נראית הגיונית כפתרון שבדיעבד. כאשר נקלענו למצוקה הלכתית נדרשים ללוליינות כדי לפותרה. כאן, לכאורה, לר' יהודה כוונת התורה המקורית  בבטוי "ביתו" היתה שיהיה לו בית אחד מובטח ממיתה וזה הפתרון היחיד (לדעת הגמ'). נמצא שזו כוונת התורה המקורית, שיקח שתי נשים ויתן להן גיטין על תנאי כאמור. האם באמת ר' יהודה חשב שזו הפרשנות ההכרחית לבטוי "ביתו"? האם הגיוני לפרש כך את הבטוי ואת כוונת התורה?

חושבני שפתרוני אינו רצוי על רוב הנוכחים כאן. האם יש למישהו הסבר?

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=2&topic_id=1932885&forum_id=1364#r_3

חברי פורום נכבדים

ההודעה הבאה מהווה המשך ישיר לקודמתה, והיא באה לפרוס לפני הקורא, את הלכי הרוחות שהיו בימים הקדמונים, לגבי שיטות לימוד שונות. 

מפורסמים הם דברי התלמוד במסכת סנהדרין דף כד עמוד א "במחשכים הושיבני כמתי עולם אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל"  ועוד מסופר במסכת בבא מציעא דף פה עמוד א "רבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה".
בדרך כלל בני אדם רואים מימרות אלה כמליצות וסיפורים, מקסימום הבדלים וגישות שונות, אלא שיש כאן הרבה מעבר לכך, מימרות אלה טומנות בחובם ביקורת נוקבת על שיטת הלימוד הבבלית שלא תמיד הגיעה לחקר האמת בביאור המקורות, עד כדי כינוי שיטת לימוד זאת כחושך, עד כדי ישיבה בתענית על שיטת לימוד זאת. 

הדברים לכאורה מפורסמים וידועים, אבל בדרך כלל כל המצטטים סיימו את מלאכת עיונם בתלמוד לאחר הציטוט, והם ממשיכים להעמיס על הברייתות והמשניות ביאורי ביאורים, שלא לדבר על הביאורים שהעמיסו על התלמוד. 

מי שלקח דברים אלה לתשומת לבו הוא הרמב"ם, וכפי שכבר כתבנו, הוא הרבה לפסוק מהירושלמי יותר מכל שאר הראשונים, כי זאת היתה מגמתו ועיקר עיסוקו, ללבן ולנקות את דברי התנאים, על מנת ליצור משנה סדורה ונקייה מכל רבב ושיבוש. 

את הדברים שאכתוב אמר לי חברי מנעורי, כששוחחתי עמו על שיטת פסיקתו של הרמב"ם כמו הפשט, הוא מיד סיפר לי שיש באמתחתו דוגמה כיצד הבבלי הפליג בדרך רחוקה, וביאר את המשנה בצורה מסורבלת לא הגיונית, ואילו הירושלמי כתב הסבר פשוט ונכון. 

כדאי להדגיש, אמנם חכמי התוס' לפעמים כתבו בדבריהם ביאורים פשוטים לסוגיות התלמוד תוך כדי ציטוטים מהירושלמי וכו', אבל עיקר דבריהם הוא תאום כל סוגיות התלמוד זו עם זו תוך כדי בניית אוקימתות ודברים שלא כתובים בתלמוד, ואילו הרמב"ם הלך בשיטה הפוכה מזו לגמרי, הוא בלש וחקר היכן יוכל למצוא ביאור נכון לדברי התנאים, לא רק שהוא לא הוסיף אוקימתות שלא כתובות בתלמוד, הוא עוד ליבן וחקר בכדי להגיע לביאור הנכון.  

קורא יקר, אם אתה תמיה מה ראיתי לצאת מגדרי לבאר ולהרחיב ולכפול דבר זה, דע לך, נקודה זו היא עיקר שיטתו של הרמב"ם, זאת היא נקודת המוצא של דבריו, ומכאן מסתעף הכל, ולמרות שלכאורה הדברים מפורסמים, אבל בני אדם מימיהם לא הורגלו לבלוש אחרי פשט משנה וברייתא, בני אדם מימיהם לא שמעו כיצד מיישמים שיטת לימוד זאת הלכה למעשה בביאור סוגיות התלמוד, כך שהעיקר חסר מהספר, ולפיכך טרחתי לבאר ולהרחיב לבני אדם, בכדי שמי שירצה לדעת מהו הרמב"ם ומהי שיטת לימודו, ימצא דברים ברורים לפניו. 

הדברים שנכתוב אינם להלכה כי הם עוסקים בדעת ר' יהודה שאינה להל', אבל יש בהם כדי להצביע על שיטות הלימוד השונות. 

משנה יומא א,א - המשנה עוסקת בדיני כהן גדול ביום הכיפורים.
רבי יהודה אומר: אף אשה אחרת מתקינין לו, שמא תמות אשתו. שנאמר (ויקרא טז) וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו. אמרו לו: אם כן אין לדבר סוף. (ע"כ משנה)

ר' יהודה חשש שמא תמות אשתו ולפיכך הצריך אישה שנייה, ורבנן לא חששו לכך, ואין הל' כר' יהודה. 

תלמוד בבלי מסכת יומא דף יג עמוד א (הציטוט יהיה בדילוגים) 

ומי סגי ליה בתקנתא? ביתו אמר רחמנא, והך לאו ביתו היא!
[לפי ר' יהודה מה יועיל שהפריש עוד אישה, והרי היא איננה אשתו?]
- דמקדש לה. - והא כמה דלא כניס לה - לאו ביתו היא! - דכניס לה.
[הוא מקדש אותה ומכניס אותה לביתו]
- אם כן הוה ליה שני בתים, ורחמנא אמר +ויקרא טז+ וכפר בעדו ובעד ביתו, ולא בעד שני בתים!
[אם כן יש לו 2 נשים, ואסור לכ"ג שיהיו לו 2 נשים?]
- דהדר מגרש לה.
[לאחר קידושיה הוא מגרש לה]
- אי מגרש לה - הדרא קושיין לדוכתא!
[אם הוא מקדש ומגרש לא הועיל כלום, ושמא תמות אשתו ונמצא ללא אישה]
- לא צריכא, דמגרש לה על תנאי, דאמר לה הרי זה גיטיך על מנת [שתמותי.
[הוא מקדש ומגרש על תנאי שתמות]
- ודילמא לא מייתא, והוה ליה שני בתים!
[אולי היא לא תמות, ונמצא שיש לו 2 נשים?]
- אלא, דאמר לה הרי זה גיטיך על מנת] שלא תמותי, אי לא מיתה - מיגרשא לה, ואי מיתה - הא קיימא הך.
[הוא מגרש אותה על תנאי שלא תמות, כך שאם לא תמות היא מגורשת, ואם היא תמות הרי היא מגורשת, ויש לו את אשתו הראשונה]
- ודילמא היא לא מיתה, והוה ליה גיטא דהאי גיטא, ומייתא חברתה, וקם ליה בלא בית!
[אולי אשתו השניה לא תמות כך שהיא מגורשת, ואשתו הראשונה תמות, ושוב נמצא ללא שום אישה?]
- אלא, דאמר לה על מנת שתמות [אחת מכם] מיתה הא - קיימא הך, מיתה הך - הא קיימא הא.
[התנה גירושים על מנת שתמות אחת מהם]
- ודילמא לא מייתא ולא חדא מינייהו, והוה ליה שני בתים!
[אולי אף אחת לא תמות ונמצא שיש לו 2 בתים?] .........
- אלא, לחדא אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך ולחדא אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שאכנס אני לבית הכנסת. דאי מייתא הא - קיימא הא. ואי מייתא הא - קיימא הא. מאי איכא למימר - דילמא מייתא חברתה בפלגא דעבודה, ועבד ליה עבודה למפרע בשני בתים. אי חזי לה דקא בעיא למימת - קדים איהו ועייל לבית הכנסת, ומשוי לגיטא דהא גיטא למפרע.
[מסקנה: לפי ר' יהודה יעשה כדלהלן, יתן 2 גיטין ל-2 נשיו, לאחת יאמר הר"ז גיטך ע"מ שלא תמות חברתך, ולשנייה יאמר הר"ז גיטך ע"מ שאכנס לביהכ"נ, אם תמות השנייה נמצא הגט של הראשונה בטל והיא אשתו, ואם תמות הראשונה הרי לא נכנס לביהכ"נ והשנייה אשתו, ואם נחשוש שתמות השנייה באמצע העבודה ונמצא שגם הראשונה וגם השניה אשתו, הראשונה אשתו כי מתה חברתה, והשנייה אשתו כי לא נכנס לבית הכנסת, כנגד זה יש פיתרון שכשיראה את השנייה נוטה למות ירוץ ויכנס לבית הכנסת, ואז היא מגורשת, ורק הראשונה אשתו] 

קורא יקר, התלמוד הועתק בדילוגים, אבל העיקרון של המשא ומתן הובהר, וגם המסקנה סוכמה, כיצד לפי ר' יהודה יתכן שיהיו לו 2 נשים עם 2 גיטין ו-2 תנאים שונים, ואז יכול הכהן גדול לעבוד ביום הכיפורים. 

כעת נפנה לירושלמי ונראה כיצד שם יש ביאור פשוט וקל, אין צורך ליצור מקרים חריגים ואופציות מסובכות. 

תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק א הלכה א דף ה עמ' ב

ויקדש מאתמול?
[השאלה מוסבת על שיטת ר' יהודה, כדאי לשים לב כיצד חכמי הירושלמי הבינו את המשנה בצורה פשוטה ונכונה, ונקודת המוצא של דבריהם שונה בתכלית מהבבלי.
במשנה נאמר "רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו". 'מתקינין' ביאורו מכינים בהזמנה בעלמא, אבל לא נאמר במשנה שהיה נושאה מערב כיפור, ועל כך באה שאלת הירושלמי.] 
וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים.
[תם הדיון ונשלם, אין תסבוכת ואין אוקימתות, הנח להם לישראל להבין את דברי חז"ל כיאות, כ"ג לא קידש עוד אישה מערב יו"כ, מן הסתם אם תמות אשתו יקדש ביו"כ אישה שנייה, אמנם מדברי חכמים אסור לקדש אישה במועד, בכהן גדול התירו חכמים, שאלה פשוטה, ותשובה פשוטה.]
רבי גמליאל בר' אינייני בעא קומי רבי מנא לא נמצא כקונה קניין בשבת?
[ר' גמליאל שואל, והרי אם יקדש אישה ביו"כ הוא נראה כעושה קניין ביו"כ?]
אמר ליה משום שבות שהתירו במקדש.
[תשובה: איסור זה מדברי חכמים, הם שאסרו לקנות בשבת, ובמקדש התירו, שאלה פשוטה, תשובה פשוטה].
אמר רבי מנא הדא אמרה אילין דכנסין ארמלן צריך לכונסן מבעוד יום שלא יהא כקונה קיניין בשבת.
[רק בכ"ג התירו לקנות ביו"כ, אבל הכונס אלמנה בשבת אסור, אלמנה אין לה חופה, והיא נקנית ביחוד וביאה, וגם דבר זה אסור לעשות בשבת משום קניין.
מה שכתבנו באלמנה הוא העתק מ"פני משה" וצריך להתיישב בדבר] 

קורא יקר, הוראית בעיניך מה שונים הם נתיבות הירושלמי מנתיבות הבבלי, לפי הירושלמי מעולם לא עלתה על לב איש שישא הכהן גדול 2 נשים בערב יו"כ, ויגרשם, ויעשה תנאים, תנאים מסובכים ומפולפלים, כשם שהכינו עוד כהן גדול להחליפו, כאן הכינו עוד אישה להחליף את אשתו, אישה ראויה ומתאימה.
ואילו בבבלי הרחיקו לדרך רחוקה, הוא נשא 2 נשים, וגירשם, אחת גירשה בתנאי שלא תמות חברתה, והשנייה גירשה ע"מ שיכנס לבית הכנסת, והכל משום סדרת שאלות שהעלו חכמי הבבלי ולא מצאו להם פיתרון אלא זה. 

דברים אלה היו ידועים לראשונים, במיוחד בבית מדרשם של רבותיו של הרמב"ם ר"ח רי"ף ר"י מיגש וכו', הם תמיד היו מודעים שצריך לבלוש אחרי ביאורים פשוטים, האי סוגיא אמרו בה רבוותא דדוחקא היא ולא סמכינן עלה, אם לא נתייחס לעובדה יסודית זו נמצא שאנו פושעים בביאור דברי חז"ל, ואנו נמציא לדבריהם ביאורים משובשים, ועוד נקבע זאת הלכה למעשה. 

מהעיון נראה, שהרמב"ם עלה על רבותיו ביישום שיטה זו, רבותיו רק כתבו דברים אלה כביאור סוגיות תלמודיות, אבל הרמב"ם כבר בא לקבוע הלכה למעשה בסגנון קצר ותכליתי, אז הוא נחשף לתופעה במלוא עוצמתה, והוא נאלץ ליישם אותה בהרבה מקומות, בכדי שיצא דבר מתוקן מתחת ידו, ולא יהיו דברי חז"ל מוגשים לפני הקורא עם ביאורים משובשים.