| נשלח ב-19/6/2011 01:24 |
 |
| |
הערות על האתר 'האקדמיה ליהדות'
בעקבות כמה אשכולות סמוכים, חשבתי שמן הראוי לפתוח אשכול שבו ייתרכזו ההערות שישנם על האתר 'האקדמיה ליהדות'. ואני תקווה שמוה"ר דינו ישתתף ג"כ ויתן מענה פיו על ההערות. אפתח בהערה אחת משלי, כידוע האתר מתבסס הרבה על ציטוטים רבים, החל מספרי הקודש וכלה בציטוטים מחוקרים למיניהם. ברצוני לציין על מספר מקומות, שישנם לכאורה חצאי ציטוטים ההופכים את משמעות המשפט, או נותנים משמעות חלקית מכוונת הכותב. 1. ביהדות וחיים מודרניים פרק בריאת העולם קטע ד' מובא ציטוט מספרו של פרו' אהרון קציר בכור המהפכה המדעית עמ' 134 "אין תורת דרוין תורה מוכחת באופן נסיוני ואי אפשר לאשרה במעבדה". במקור המשפט ממשיך עוד יותר ואומר בערך כך, אע"פ כן אי אפשר למדע להבין דבר ללא האבולוציה. 2. שם, פרק נבואה וניסים קטע ב' מובא ציטוט מהראש יוסף חולין קה: "כשוף לא אסרה התורה אלא להתעסק ולהאמין בדברי הבאי והבל" כהוכחה לכך שהכישוף אינו מועיל, אלא שבמקור, בעל הפמ"ג שם דן בעושה כישוף להציל עצמו, ומשמע שהבין שבוודאי מועיל. בדרך זו, ניתן להביא מהר"ן בקידושין שמשווה אישה לכלב בזה"ל ואשה לא גרע מכלב (דף ה. מדפי הרי"ף ד"ה וכתב) והמעוניין לראות את ההמשך יעיין במקור...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2011 21:37 |
|
| |
הרב הפרזנט. לא ידענא מאי קשיא ליה לכת"ר, ומאי תירוצי קא מתריץ.
עלתה כאן שאלה, מפני מה התורה מוציאה טבילה בלשון רחיצה, עליה טענתי כי אף שהטבילה היא ענין סמלי של התנתקות מהטומאה, עדיין ענין סמלי זה מסמל גם את הנקיון, ואף נתפס ככולל בתוכו נקיון.
ואילו אתה טענת מתחילה שהטבילה אינה אלא רחיצה גרידתא. ואף שיש הרבה טקסים סמליים בהיטהרות, חילקת בין סוגי הטומאות. וטענת שנבלה למשל היא לכלוך גרידא וההיטהרות מטומאתה היא נקיון גרידא. ואמנם יש לתמוה מדוע צריך לרחוץ כל הגוף ולא רק הידיים, ומדוע טמא עד הערב וכו'.
אבל עיקר חסר מן הספר כי התורה מוציאה לשון רחיצה וכיבוס גם היכן שאתה מודה שיש ענין סמלי ושנטהרים על ידי טקס, לכן הסברך לא פותר את הבעיה. וגם כאשר מדובר בענין סמלי, מכנים אותו בלשון רחיצה. והאמת כמו שנתבאר שרחיצה אינו רק שפשוף של נקיון אלא גם כינוי לטבילה סמלית כמו בנעמן. והטעם כמו שנתבאר.
(לגבי בשר בין השיניים, באמת מן התורה אינו חוצץ, עד שיהיה רוב, או עד שהוא מפריע).
ירוחם
לא התכוונתי לומר שנעמן נטהר מהצרעת, ואעפ"כ הטבילה שבע פעמים היתה ענין סמלי, אולי מאגי, ונקראת 'רחיצה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2011 19:20 |
|
| |
רמז יפה על צרעת נעמן
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2011 17:23 |
|
| |
דינו
דבריך נכונים כתמיד. אבל לא תמיד כמו עכשיו אתה עונה לענין- הרי הבנת נכון כי שאלתי היתה על המקור של- נעמן- שממנה למדת- רחיצה טבילה לטמא,
נכון רחל היתה טמאה- אבל לא מסופר שהיא טבלה. נכון שנעמן נרפא מצרעתו ברחיצה טבילה- אבל לא נאמר שהוא טוהר מטומאתו,
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2011 16:38 |
|
| |
| דינוזאורוס כתב: |  | פרזנט חביב הטיעון שלך סובל מקפיצה לוגית בלתי מוסברת. אתה טוען: 1) בעבר, עד התחיקה הרבנית נחשבו גורמי הטומאה כגורמי מחלה, ללא הרעיון של ישות מטפיזית המכונה טומאה או טהרה, 2) אעפ"כ מעיקרא הדרך לסילוקם היתה טקסית וסמלית. בכך (נקודה 1) אתה מנסה להסביר את הטיהור שברחיצה/כיבוס כנקיון גרידא. אבל אתה מתעלם מנקודה 2 שלך. אתה הרי מודה שהטיהור כלל הזאות של אפר ציפורי דרור וכו' וכן היה ענין סמלי. מדוע אם כן הוצאת מן הכלל את הטבילה שפעם לא היתה סמלית אלא רק ענינית?
שים לב שחילקתי בין ענייני ניקיון (שרצים, נבלות) לענייני דברים מסתוריים שמתפרשים ע"י האדם הפרימיטיבי כפעולתן של רוחות: מוות, דימום מאיבר המין הנשי, הפרשה בלתי ברורה מאיבר המין הגברי [כשזה קשור לסקס הדברים תמיד הופכים יותר מפחידים; שאל את פרויד למה], וצרעת . על חיידקים הרי לא ידעו ועל פרוגסטרון ואסטרוגן והתפרקות רירית הרחם גם לא. אלו שמצריכים שהויות של מספרים טופולוגיים של ימים וטקסים טרנסצנדנטיים כמו קרבנות, שחיטת צפרים והזאת אפר פרה אדומה קשורים לאלו של הרוחות ולא לאלו של הלכלוך והניקיון.
מה ידוע לך על התחיקה הרבנית בנושא סמליות הרחיצה - טבילה? (הבעיה של טבילת נדה היא שאינה מפורשת בכתוב, במקרה של טבילה המפורשת גם הקראים מודים שצריך לטבול ולא להתקלח. דא עקא שאין טבילות מפורשות אלא רק רחיצות מפורשות... לפי מה שאני הבנתי כל טומאה הם מטהרים במים, גם טומאת שכבת זרע ונידה וזבה שיש עליהם במפורש רחיצות במקרא (אם כי הרבניים מפרשים אותן רק לגבי מקדש וקדשיו ואז צריכים דרשה נפרדת כדי להצריך טבילה כדי להתירה לבעלה אבל אצל הקראים הכל אחד ויש הרחקות לטמאים. בקיצור מאוד קרוב לרוח העולה מן המקרא מפסוקים כמו 'שבעת ימים תהיה בנידתה'). מכל מקום אשמח אם תלמד אותי אחרת. אע"פ שלדעת הרבה פוסקים מים שאובים כשרים מן התורה, יש צורך בטבילה ולא בזירזוף). מה הקשר ההתפלפלויות הרבניות האלו עכשיו?! לפי מה שידוע לי הקטגוריות של טומאה וטהרה, לא נוצרו על ידי התחיקה הרבנית. והן היו חלק מיסודות המחשבה של העולם העתיק, וכבר בסיפור המבול מדובר על בהמות טהורות ובהמות טמאות. (נכון שאין זה מקביל לטומאת מגע, אבל זה כבר מלמד על שתי רשויות של טומאה וטהרה, שאין מקורם במתן תורה וכדו' אלא חשבום לענין אוניברסאלי). ובכל התרבויות העתיקות היו טומאה וטהרה וטבילות. איך לדעתך התפתח נוהג הטבילות בהינדואיזם? מתוך תחיקה רבנית יהודית? (להודים יש גם מערכת סבוכה של טומאות). ואפילו בגבירת המדעים והחכמות, ויקיפדיה בערך 'מים' מוזכרת נפוצותה של האמונה שלמים יש כח המטהר את הנפש. על טבילה סמלית במונח 'רחיצה' תקרא גם במלכים (ב' ה' י' והלאה): "וישלח אליו אלישע מלאך לאמר הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן וישב בשרך לך וטהר.. אמר אליך רחץ וטהר.. וירד ויטבל בירדן שבע פעמים כדבר איש האלהים וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר". קל להבין כי טבילה שבע פעמים בירדן היא טקס, ולא קירצוף ונקיון. והנביא משתמש במונח טבילה כמקביל ל'רחיצה'.
הכל נכון, וזו הסיבה שרחיצה במים שימשה כאקט סימלי כדי להעביר רשמיהן של רוחות בדיוק כמו שהיא משמשת כדי להעביר את הלכלוך של נגיעה בשרץ. טומאה היא בעצם לכלוך, יש לכלוך פיזי ויש לכלוך מיתי, ולשניהם הטקס הוא רחיצה. בוא נאמר שכשנעמן טבל הוא לא הקפיד להסיר לפני כן בשר שבין השיניים... |
|
תוקן על ידי thepresent ב- 01/07/2011 16:40:45
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2011 15:33 |
|
| |
כמובן שלפי ההלכה גוי אינו מטמא ישראל, מלבד מת גוי שמטמא באהל לפי חלק מהתנאים.
אבל הרעיון של טומאה וכן של הטבילה שהיא ענין סמלי שמטהר נהג גם אצל הגויים. כשם שרחל נחשבה כטמאה בעת נדתה כנודע, וכפי שהזכרתי שמקובל עד היום אצל ההודים, בלי שום השפעות יהודיות כמובן.
אגב, כאשר גוי בא להתגייר הוא טובל, והרי לך גוי שנטהר בטבילה, מגויותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2011 11:24 |
|
| |
דינו
במחילה מכ"ת- מאימתי גוי טמא? מאימתי גוי מיטהר בטבילה?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2011 09:32 |
|
| |
פרזנט חביב
כמה זמן השקעת בכדי לבדוק את תולדות המונחים טומאה טהרה וטבילה בהיסטוריה? לפני שפסקת את פסוקך מתוך הנחה ש'אף אחד לא חשב על זה'.. תרשה לי להמר שניתן להשתמש כאילוסטרציה בכיתוב של גוגל "הדף נוצר תוך 0.22 שניות".. הלא כן ידידי?
הטיעון שלך סובל מקפיצה לוגית בלתי מוסברת. אתה טוען: 1) בעבר, עד התחיקה הרבנית נחשבו גורמי הטומאה כגורמי מחלה, ללא הרעיון של ישות מטפיזית המכונה טומאה או טהרה, 2) אעפ"כ מעיקרא הדרך לסילוקם היתה טקסית וסמלית.
בכך (נקודה 1) אתה מנסה להסביר את הטיהור שברחיצה/כיבוס כנקיון גרידא. אבל אתה מתעלם מנקודה 2 שלך. אתה הרי מודה שהטיהור כלל הזאות של אפר ציפורי דרור וכו' וכן היה ענין סמלי. מדוע אם כן הוצאת מן הכלל את הטבילה שפעם לא היתה סמלית אלא רק ענינית?
מה ידוע לך על התחיקה הרבנית בנושא סמליות הרחיצה - טבילה? (הבעיה של טבילת נדה היא שאינה מפורשת בכתוב, במקרה של טבילה המפורשת גם הקראים מודים שצריך לטבול ולא להתקלח. אע"פ שלדעת הרבה פוסקים מים שאובים כשרים מן התורה, יש צורך בטבילה ולא בזירזוף).
לפי מה שידוע לי הקטגוריות של טומאה וטהרה, לא נוצרו על ידי התחיקה הרבנית. והן היו חלק מיסודות המחשבה של העולם העתיק, וכבר בסיפור המבול מדובר על בהמות טהורות ובהמות טמאות. (נכון שאין זה מקביל לטומאת מגע, אבל זה כבר מלמד על שתי רשויות של טומאה וטהרה, שאין מקורם במתן תורה וכדו' אלא חשבום לענין אוניברסאלי). ובכל התרבויות העתיקות היו טומאה וטהרה וטבילות. איך לדעתך התפתח נוהג הטבילות בהינדואיזם? מתוך תחיקה רבנית יהודית? (להודים יש גם מערכת סבוכה של טומאות). ואפילו בגבירת המדעים והחכמות, ויקיפדיה בערך 'מים' מוזכרת נפוצותה של האמונה שלמים יש כח המטהר את הנפש.
על טבילה סמלית במונח 'רחיצה' תקרא גם במלכים (ב' ה' י' והלאה): "וישלח אליו אלישע מלאך לאמר הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן וישב בשרך לך וטהר.. אמר אליך רחץ וטהר.. וירד ויטבל בירדן שבע פעמים כדבר איש האלהים וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר". קל להבין כי טבילה שבע פעמים בירדן היא טקס, ולא קירצוף ונקיון. והנביא משתמש במונח טבילה כמקביל ל'רחיצה'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2011 08:49 |
|
| |
| nocheiner כתב: | | מעודי שמתי לב כי בניגוד למקובל אצלנו, לכנות כל טהרה במקוה בשם 'טבילה', הרי במקרא לכל טהרה במקוה יש שם שונה ['טבילה' אינה אחת מהשמות]. טהרת אדם נקראת רחיצה, טהרת בגדים נקראת 'כיבוס', וטהרת כלים נקראת סתם כך 'להביא במים'. או 'לשטוף'.
חשבתי שהסיבה לכך, ודינו רומז לענין זה, משום שהטהרה במקוה היא אקט פסיכולוגי של נקיות. בדיוק כפי שאדם הנוגע בדבר מאוס ישטוף את ידיו אף על פי שלא נדבק בו מהמיאוס כלל, משום שהשטיפה - מכח מה שהיא משמשת הדרך כלל - מאפשרת לאדם לחשוב על עצמו כ'נקי', כך אמרה התורה לעשות כאשר נוגעת טומאה בדבר [שהיא בעצם מיאוס כפי שהאריך שם דינו], שאם היא נגעה באדם עליו 'להתרחץ', ואם בבגד עליו 'להתכבס' כאילו המדובר בלכלוך ממשי.
|
|
עכשיו אתה רואה ברור?
תוקן על ידי nocheiner ב- 01/07/2011 08:54:56
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2011 08:48 |
|
| |
נמחק
תוקן על ידי nocheiner ב- 01/07/2011 08:54:04
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2011 02:34 |
|
| |
פתטים*
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2011 02:30 |
|
| |
הם כל כך פטתים
ככה זה אדם שלא גדל על ברכי היהדות האמיתית נכנס לתיסבוכות נפשיות שגורמות לכפירה
אשרי שנולדתי מאמין !
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2011 02:08 |
|
| |
| nocheiner כתב: | | מעודי שמתי לב כי בניגוד למקובל אצלנו, לכנות כל טהרה במקוה בשם 'טבילה', הרי במקרא לכל טהרה במקוה יש שם שונה ['טבילה' אינה אחת מהשמות].
טהרת אדם נקראת רחיצה, טהרת בגדים נקראת 'כיבוס', וטהרת כלים נקראת סתם כך 'להביא במים'. או 'לשטוף'.
חשבתי שהסיבה לכך... |
|
הסיבה לכך היא פשוטה:
ניקיון של גוף נקרא 'רחיצה'
כדי לתאר ניקוי כלי משתמשים במילה 'שטיפה'
והמילה המתארת ניקוי בגד היא 'כיבוס'
תודה שלא חשבת על זה!
מאוד סביר שאדם שפלט שכבת זרע, נגע בנבלת בהמה או שרץ או היה חולה במחלה מיסתורית כמו דימום מסתורי או זיבה מאיבר המין וצרעת יצטרכו להתקלח ולכבס בגדיהם (צורה פרימיטיבית של היגיינה ו/או אקט סמלי כדי לבטל את פעילותן של הכוחות המאגיים שגרמו לתופעות מוזרות מעין אלו) לפני שנכנסים למקדש, ושינקו היטב כלים שנגעו בשרץ וכו'.
כדי להתרחק ככל האפשר מהכוחות שגרמו למחלות המסתוריות יש צורך בשהות של מספר ימים מסוים (3 ניחושים) עד לטהרה, מקרה בו הניסיון מלמד כי הרוח שגרמה למחלתו עלולה להשתלט גם על אנשים אחרים בסביבתו ולגרום להם לתופעות דומות מצריך בידוד/הסגר (הניסיון מלמד כי מרחוק הן לא פועלות) וכן טקס טרנסצנדנטלי שלם הכולל התחברות לשכל הפועל בעזרת שחיטת ציפורי דרור וקיבול דמן בכלי חרס, ואילו עיסוק בתופעה מאיימת כאדם מת מצריך ריטואל עוד יותר מסובך המצריך באופן מפתיע את עזרתו של הכהן.
רק בשלב מאוחר יותר, לאחר השתרשות התחיקה הרבנית (אצל הקראים עד היום נשים לאחר מחזור פשוט מתקלחות) והתפתחות המחשבה המופשטת, נוצרו הקטגוריות ה"מטאפיזיות" של 'טומאה' ו'טהרה' כשהמעבר ביניהם הוא דרך חיבורן המטאפיזי של האידיאות 'אדם' 'כלי' ו'מקווה', מה שמעלה באופן בלתי נמנע קושיות עצומות מעין אלו...
תוקן על ידי thepresent ב- 01/07/2011 02:21:51
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2011 00:38 |
|
| |
בנוגע לטומאה וטהרה,
במדרש במדבר רבה פרשת חקת פרשה יט ח שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי אילין עובדייא דאתון עבדין נראין כמין כשפים אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו טהרת, אמר לו לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך אמר לו לאו, ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית אמר לו הן א"ל ומה אתם עושין לו אמר לו מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים והיא בורחת א"ל ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך כך הרוח הזו רוח טומאה דכתיב (זכריה יג) וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ מזין עליו מי נדה והוא בורח לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו רבינו לזה דחית בקנה לנו מה אתה אומר אמר להם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי דכתיב זאת חוקת התורה.
אלא שיש לפקפק בראיות דינוזאורוס
הנידון האם טומאה היא מציאות פיזית, לא מכריח שהמצווה קשורה למציאות פיזית זו. כלומר, הטומאה היא מציאות אלא שדיניה ככל איסור והיתר בתורה אשר חלים בהם דיני הספיקות וההכרעות ושאר תנאי חלות האיסורים. (דומה הדבר לשואל: אם חזיר הוא מציאות, מפני מה הותר איסורו בחצי שיעור, ובוודאי שתשובתו בצידו, האיסור לאכול את אותה המציאות הוא בתנאים).
ולכן ייתכן שזוב מחמת אונס לא מטמא, על אף שיש בזב את אותה המציאות שיש בטמא בעלמא, אלא שהוא לא נאסר משום שאחד התנאים שבהם יחול האיסור הוא שיהיה ברצון וכן עניין ניחותא (גם חזיר יכול להיות מותר בציבור באופן עקרוני, ובשני שבילין דינו כטומאה וכן לגבי שאר הראיות).
כללו של דבר דיני הטומאה של התורה הם איסור והיתר כשאר האיסורים אלא שהטומאה עצמה היא מציאות ואת האיסור ניתן להתיר אף כשישנה אותה המציאות משום שלאיסור הטומאה (לא להוויתה) נדרשים תנאים נוספים.
אלא שדברי המדרש מטין כדעת דינו, וכן השכל הישר הוא הבורר הזורה והמרקד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2011 02:34 |
|
| |
בעניין בטילים לעתיד,
קצת מוזר הוויכוח הזה הרי הם כבר בטילים מעל אלפיים שנה, ומי שינסה להחזיר אותם הרי יבוא הרב שך והרבי מסטמר ויחרימו אותו וילחמו בו בחרב ובחנית,
בכלל מישהו ניסה פעם להבין מה הפירוש לעתיד לבוא ? מתי זה אמור להיות ? שחז"ל דיברו על העתיד כיוונו ליותר ממאה שנה או מאתיים, אבל אלפיים שנה ?? הייתכן דבר שכזה ?
יש הרבה כאלה שהם לומדים הם פשוט לא מחוברים לקרקע, לא מעניין אותם מה קרה לאומה במשך האלפיים שנה,
מה קורה לה היום ומה יקרה לה מחר,
אוהבים הם לצטט ציטוט קר וטיפשי כאילו ההוא ידע בכלל על מה הוא שח, ושכל האומה מצידו ילכו לעזאזל ח"ו
כך זה בהלכה וכך זה בהשקפה,
הם לא מבינים שביום שר' יוחנן בן זכאי ויתר על ירושלים ביום הזה ויתרנו על כל הקרבנות, והרבה לפניו כבר המציאו במקומם את התפילות, אני כבר לא מדבר שגם התפילות יבטלו רק הודיה תשאר,
ושוב נתווכח האם יבוטל התפילות או לא, או שנבין שזו המציאות ש90% מהאומה לא מתפלל כלל מאות שנים,
וכמה האחוזים שכן מתפללים עושים זאת מצוות אנשים מלומדה,
אז אם היו לחכמים קצת שכל היו עושים זאת מתחילה ואולי כל האומה היית כל הפחות מודה לאלוקים על כל הטוב שנתן לנו,
איזה חכם הרואה את הנולד, ואיזה טיפש שלא רואה אפי' את העכשיו ק"ו לא את העבר והעתיד,
בינתיים שחקו משחקים טיפשיים מה כן כתוב ומה לא כתוב מה כן יבטלו ומה לא יבטלו,
הרי ביטלו כבר מזמן, ואף חכם לא יתן לחזור לזה שוב, הרי מי מהאדמורים או הראשי הישיבות יסכימו לוותר על ע"ז שלהם,
את העיקר שוכחים, את עומק העניין,
שעצם אמירתם שיבטלו ולא משנה מה וכמה, אומר דבר אחת, "שהכול לא נצחי ולא עקרוני" ואם מצוות ממש מן התורה הם לא נצחיים ?! במילא ק"ו שאין להתעקש אפי' על חז"ל X מול חז"ל Y וק"ו לא להתעקש על אחרון שבאחרונים והכול בידי מנהגי הדור בכל דור ודור,
ושאנו רוצים לזעוק כלפיהם מה קורה איתנו ומה קורה לאומה ומה התוכניות לעתיד וכו' וכו'
הם לא יכולים להסתגר ולהסתתר תחת ציטטות מספר זה או ממעשה רב וכדומה,
הם לא יכולים להודיר את האשמה מעצמם שהם גרמו לשואה הרוחנית והגופנית במאות האחרונות,
הם לא יכולים לומר שאנו מחכים למשיח ובזה להוריד את האחריות מעצמם,
ואת כל זה המנהגים חייבים לדעת, שכל מה שיקרה לנו זה באשמתם. לא יעזור שום ציטוט ושום מעשה רב זה או אליל זה,
|
|
|
|
|
|
