| נשלח ב-22/6/2011 11:43 |
 |
| |
ספרו החדש של בנימין בראון על החזון איש
בשורה טובה לכל חובבי תורתו והמתעניינים בדמותו יוצאת הדופן של החזון איש.
לאחר ציפייה ארוכה יצא לאור ספרו של ד"ר בנימין בראון על מרן החזו"א המחזיק תשע מאות וחמישים עמודים. כשני שלישים דנים בשיטת למודו ובאופן פסיקתו של החזו"א וכשליש בעמדותיו הציבוריות ובחייו האישיים.
הספר מלא וגדוש ומעורר הערות מרובות ומעניינות. באשכול זה אתחיל לדון בנושאים העולים מן הספר ואשתדל להעלות נושאים שלא נדונו בהרחבה בעבר באשכולות הקודמים על החזו"א.
גילוי נאות: הגם שאני מכיר את המחבר היכרות שטחית, אין לי שום טובת הנאה כזו או אחרת מפרסום הספר (הוצאת מגנס, בהנחה משמעותית לאברכים ובני תורה). לספר התוודעתי דווקא בפורום זה. כמו כן, אשכול זה קבל את אישורו של מיימוני, מאחר וכינוי זה הוא כינוי חדש בפורום הגם שאני מקוראי הפורום שנים רבות והשתתפתי מעט תחת הניק 'הפרוש'. מסיבות טכניות נאלצתי להחליף כינוי.
ובכן, אפתח דווקא בצדדים מהותיים פחות אך מעניינים ומרתקים. עד לקריאתי בספר זה לא ידעתי ששררה מתיחות בין החזו"א לגר"א וסרמן, כמו גם בין הגרא"ז מלצר לגרא"ו. מסתבר כי גישת ההסטוריוגרפיה החרדית ממנה ינקתי הצליחה לסנן מתיחות זו באופן מרשים. אציג בפניכם את הדברים ומתוכם עולים עניינים שונים שכדאי לדון בהם:
בשני נושאים חלק החזו"א בתוקף על עמדתו של הגרא"ו. האחד - הפרדת הקהילות. והשני מקור הסמכות של החכמים. בראשון, הנידון היה בקשר להפרדת הקהילות בשנות השלושים של המאה הקודמת. רבני הישוב הישן רצו להפרד מעל 'כנסת ישראל' שאגדה בתוכה את כלל הציבור. כדוגמת הפרדת הקהילות בהונגריה ובגרמניה של המאה התשע עשרה. הרב וסרמן בהיותו קנאי תקיף צידד בכל תוקף בעמדה זו. החזו"א לעומתו התנגד להפרדת הקהילות באופן חד משמעי למרות התנגדותו הברורה לציונות ולנסיונות ההשתלטות (שעלו יפה במבחן ההסטוריה) של המוסדות הציוניים על הנהגת היישוב. לא נקל ראש במחלוקת זו לפי שבתווך עמד הגרח"ע שהיה מנהיג ופוסק הדור, שמחד גיסא רחש כבוד לגיסו הגרא"ו ומאידך סמך באופן מוחלט על חוות דעתו של החזו"א ואפשר אף לומר שהוא זה שנתן לחזו"א את מעמדו האיתן.
הגרא"ו לחם ממש בנושא זה ולא נשא פנים אפילו לגראז"מ מלצר שאף הוא התנגד להפרדת הקהילות. והחזו"א לא חת מפניו למרות תקיפותו הרבה. חזו"א ראה בדרכו הקנאית והבלתי מתפשרת של הגרא"ו 'השחתת עולם' כפי שמתבטא באחת מאגרותיו בנושא זה.
נקודות לדיון:
1) מדוע החזו"א שהיה קנאי גדול כשלעצמו שלל כל כך את רעיון הפרדת הקהילות?
האם ראה החזו"א איזו אפשרות של חיים משותפים עם החילוניים? הרי מפיו למדנו כי 'מה שאצלם קרוי אהבה אצלנו קוראים כרת. וכן משל העגלות שאינן יכולות לעבור יחדיו ועל אחת לפנות דרכה מפני השניה.
2) האם חלה תמורה בעמדתו של החזו"א משנות השלושים בהם קיווה שהדברים יסתדרו איכשהו לשנות הארבעים המאוחרות בהם ראה את הצלחת ההשתלטות הציונית ואימץ את עמדותיו של ר' אלחנן?
בהזדמנות אחרת אף נזף החזו"א בגרא"ו וכתב לו 'והדברים אסור לשומען' כלפי מה שטען ר' אלחנן (והדברים בהרחבה נידונו בספרו של הגר"ש פישר שליט"א בית ישי - דרושים) כי העובדה שאין האמוראים יכולים לחלוק על התנאים וכן הגאונים על האמוראים אין זה בשל ירידת הדורות המהותית שבין דורות התנאים לאמוראים אלא בשל הסכמה טכנית של חכמי הדור ההוא. פה אנו רואים שהחזו"א נוקט עמדה קנאית ובלתי מתפשרת, ולענ"ד גם לא הגיונית, לפיה ביום בהיר אחד נפלו הדורות עד כדי כך ש'דור אחר המשנה ראו את מיעוט הלבבות נגד בעלי המשנה וידעו לבטח שהאמת לעולם עם הראשונים'. ואילו הגרא"ו נוקט פרשנות הגיונית הגם שהיא נועזת.
בכל מקרה, הביטוי שנוקט החזו"א הוא חריף ולא מצוי ודאי לא כלפי אדם במעמדו של ר' אלחנן.
מה שמעניין זה, שבהיסטוריוגרפיה החרדית, שתיקותיו של החזו"א בפגישתו עם הרב קוק זכו לתלי תלים של פרשנויות, תארו לעצמכם שהיה כותב לרב קוק ביטוי כזה של 'והדברים אסור לשומען'. איזה צימעס היו עושים מזה באומרם כי החזו"א שלל את הרב קוק ולא רק את דעותיו. (אגב, ישנו פרק מעניין ואמיץ על ניתוח יחסו של החזו"א לרב קוק שבהמשך בדעתי לדון בו מעט). ואילו פה בהקשר של ר' אלחנן- כלום. כמו גם על חלופת המכתבים החריפה של הגראז"מ עם ר' אלחנן.
מעניין אותי מאוד, מה היה מעמדו של ר' אלחנן בקרב גדולי התורה בתקופה ההיא? איך ומתוקף מה הגיע למעמד זה?
לדעתי, ואשמח לשמוע את דעתכם אתם, ר' אלחנן שהיה ת"ח וירא אלוהים מרבים, אך לא היה מופלג בחוכמה בדור דעה ההוא בליטא הגיע למעמד די משמעותי מבחינה ציבורית לא בשל גדלותו יוצאת הדופן בתורה, לפי שלא היה גדול מר' שמעון שקאפ לדוגמא, אלא בשל יחסי קרבתו למנהיג הדור, הגרח"ע, ובשל היותו מסתופף בצילו של הסבא קדישא מרן החפץ חיים. (במידה דומה מאוד למעמד שרכש הרב שך, שנחשב למנהיג הדור בשל הקשר שלו עם דור קודם ולאו דווקא בשל יכולותיו התורניות, שהרי מבחינה זו נראה שהיו למדנים ואנשי תורה מובהקים ממנו ובכל זאת לא זכו להנהגה, למשל: הגרמ"פ בשטח הפסיקה ור' שמואל רוזובסקי בשטח הלמדנות).
החזו"א לא אהב 'גדולים' כאלו ששואבים את סמכותם ממקור שאינו עוצמתם ואיכותם האישית. ולכן, ההתנגשויות יוצאות הדופן האלו עם ר' אלחנן. אני מעלה את זה כהשערה. האם לדעתכם יש בדברים אלו ממש?
דומני שנסתפק בזה לעת עתה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2014 07:55 |
|
| |
קהלת
ראה בתגובתי שן לדבריך
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2014 22:05 |
|
| |
צבוני, "הולמת" תרתי משמע.
ניסיון להבנת ההבדלים בין עמדותיהם והבעת דעה בדבר יד מי על העליונה בפולמוס זה, כאן:
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2014 20:20 |
|
| |
קראת את תגובת הבלין לתגובת בראון? בעיני היא נראית תגובה הולמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2014 15:29 |
|
| |
בני בראון הגיב בצורה יפה מאוד. אין לי ספק שהיטפלותו של הבלין לספר היא בבחינת סימון מטרה סביב החץ; ומתקבלת בלב שלם טענת בראון שזעקתו של הבלין אינה אלא זעקת: "מדוע לא כתבת את הספר איך שאני, מחסידי החזו"א, הייתי כותב".
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2013 11:16 |
|
| |
ר מיכי
תמה אני עליך מאד על כך שאתה תמהה עלי
כתב אדם דוקטורט על נושא, ובגלל הענין הציבורי והכספי, הוציא את עבודתו בספר,
לכאורה- לפי זה הוא טיפש, כי נניח כדבריך ואישור הדוקטורט לא נבדק והדבר נעשה חפיף,
במקום לשמוח על כך, כי הצליח לשטות בסנט, על כך שלא גילו את שקריו ובדאיותיו, הוא מוצאי ספר שיקראו בה אלפי אנשים, המכירים את הנושא, ויהפכו אותו לשקרן .בכל פינת רחוב ועץ רענן.
ארחת -ידע מיד כי הוא כתב שקרים בעניין יחסו לציונות ולמדינה, מאיפה בדיוק הוא ידע, מי העיד נגד, מה הן המקורות שלו, אדרבא, יוכיח, אני הבאתי בהמשך שני מקורות מספרים של אנ"ש, המחזקים את הטענה.
אני לא ראיתי כי אדם ממקורבב של החז"א ערער על קביעתו של בר און על יחסו לציונות וחמדינה.
ואתה בא וכורך אותי כי הויכוח לא רציני? מה לא רציני בויכוח הזה, ומה אם כן רציני בעייניך? כשזה לפי עייניך?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2013 20:16 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | | כל מי שמכיר יודע שזה ממש לא המצב. ספציפית לגבי בני בראון, הוא איש רציני ובד"כ עושה עבודה רצינית |
|
אולי אם תעיין בלינק שנתן ספרן לעיל, תגלה שזה לא בדיוק כך
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2013 16:52 |
|
| |
ירוחם וארתח,
זה ויכוח לא רציני. ברור שיש בעבודות דוקטורט הרבה שטויות, ולא נכון שהכל נבדק. כל מי שמכיר יודע שזה ממש לא המצב. ספציפית לגבי בני בראון, הוא איש רציני ובד"כ עושה עבודה רצינית, אם כי יכולות להיות טעויות גם אצלו. ואם הוא מביא בעצמו מקור משמועה לא מבוססת ולא בדוקה, אז ודאי שהציטוט שלה מהעבודה שלו לא מוסיף מאומה. אז על מה הוויכוח כאן?
לא נכון לאמץ אוטומטית דברים, וגם לא נכון לדחות באופן גורף. כל דבר לפי מה שהוא. הויכוח הגורף הוא מיותר ולא מוסיף מאומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2013 16:30 |
|
| |
חיפשתי מקורות אחרים משלנו. האים מותר להסתפר ביום העצמאות בזמן ספירת העומר בגלל שהוא יום שמחה לעם ישראל? החזון ענה: "אני מתיר להתחתן כל ימי הספירה חוץ מביום העצמאות".
במחיצתם של גדולי ישראל, הרב שלמה לורינץ, עמ' 37.
אישה דתיה שהגיע ארצה באוניית מעפילים ובאה אל החזון-איש לספר לו בחום ובהתפעלות על הבחורים הציונים, מארגני העפלה, הנושאים פליטי השואה על שכם מאוניות המעפילים. והוא ענה לה במעשה באישה שנפלה לבור, ונפצעה. בא אדם וטיפל בה, וכשהודתה לו, ענה: אני הרי כריתי את הבור. כלומר הציונות שכרתה את הבור – השואה – ביודעין ומנסה עכשיו לכפר על מעשיה – לא יכופר לה ('חזון איש – פאר הדור', תשל"ג, ח"ד, עמ' רמה-ו).
יש עוד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2013 15:59 |
|
| |
ומה הן ההוכחות הנגדיות שלך?
במקרה אני מכיר דוקטורנט בדימוס שעבודתו נפסלה עקב חוסר הוכחת אמינות ביחס למחקרו
ואני מכיר כמה אחרים שעבודתם היתה רצינית.ומעמיקה מעוררת השתאות שעבודתם כן התקבלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2013 15:23 |
|
| |
הגואל בהיסח הדעת הוא מחבר הטקסט המסולף שהעתקת. זו בדיוק הבעיה, שלא כל משפט שכתוב בתוך הדוקטורט או ספר שעל פי הדוקטורט הוא משהו שהוכיחו. יש סתם משפטים הרהורי לב של הכותב או חלק מדיון והעלאת רעיונות. מי שחותך קטעי משפטים ומעוות אותם, (ומעלים את ההסתייגויות האלו שאמרת שצריכים לכתוב ואכן כתובות בספר), וגורם לאנשים תמימים כמוך לחשוב שהכל חלק מ"עבודת דוקטורט" הוא הבעיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2013 15:05 |
|
| |
איני יודע מי זה הגואל- אבל בנימין בראון כתב עבודת דוקטורט, באקדמיה עבודת הדוקטורת -אמיתותה-נבדקת על ידי כמה פרופסורים לפני שהיא מאושרת, אין שמועות כהוכחה, חייבים לציין את השמועות הלא מבוססות, אין שם משחקים שדברים נזרקים לאויר,
ולכן עבודת הדוקטורט של בני בראון מקובלת עלי יותר מאמירות לא מבוססות. אפילו עם נכתבו על ידך.
אם היית לומד מה כתב ר אלחנן ווסרמן על הציונים, על הרעיון של המדינה. ובעיקר על היטלר- בצורה חיובית
אפילו אתה היית מתחלחל.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2013 13:47 |
|
| |
מעשה בקוני למל אייזנבך, נכדו של הגה"ק וכו' מנטורי קרתא, שנזדרז לקיים מצוות השלכת טיטול על שוטרים. אלא שעדיין לא הגיע לפרקו ולא היו לו חיתולים מצויים בביתו. וגם פחים לא היו בשכונתו כי נשרפו כולם. יצא לו לרחובות צדדיים וחיפש חיתולים עמוסים בכל טוב שיהיו מהודרים למצוה. אלא שלא היה הלה בקי במלאכה כיצד לפתח קישורי וסקוטשי החיתול, ותוך כדי שהיה פותחו ניתז החיתול על פניו ונדבק בהם כהלכה. אמר לו סבו שליט"א: לא דייך שהלכת לרעות בשדות זרים ולהביא טיטולים לא ידעום אבותינו, אלא שהוספת להפוך ולבלבל את מעט החומר שהבאת.
כל ה'ליקוט' הזה הוא נסיון לא מוצלח להשתמש בחיתול שהוא בעצמו תוצאה מוזרה של גיבוב לא ידעו עיט.
הגואל בהיסח הדעת קובע שהחזו"א הורה למנוע את הקמת המדינה. ומציין כמקור את בראון, בראון לעומת זאת מביא אמנם את השמועה הזו, אבל כותב שמרבית העדויות הן שהחזו"א לא נקט עמדה, והפרוטוקול של הועה"פ של אגו"י סותר גם את השמועה הנ"ל. כמו עוד הרבה עדויות שבראון מביא. אבל הגואל מסיח הדעת יודע היטב איך ללבוש את הטיטול הלא תקין.- על הפרצוף של עצמו.
בראון מביא קטעי שמועות בלי שום מקור, ומסתייג מהם כהלכה. והמלקט מביא אותם בשם בראון כחלק מעבודת הדוקטורט שלו. כאילו בכך שמועות או הערכות הופכות לעובדות. חצאי משפטים של בראון. בראון כותב: "האם היה אסיר תודה? אין בידינו מקורות מהימנים אולם נראה שהוא סירב לגלות הכרת טובה". ההקשר הוא הכרת טובה לפטור מהגיוס, לעומת זאת הגואל בהיסח הדעת כבר יודע לצטט קביעה שהיא "חלק מעבודת הדוקטורט: "עד שנותיו האחרונות סירב לגלות הכרת הטוב למדינה על כך שהיא מגלה פתיחות בנושאי דת והלכה ואף מתקצבת את החינוך החרדי" (הוכחה ניצחת לכך הוא מביא מסיפור שהחזו"א שתק בפני מישהו ששיבח את הציונים, כי אמר שזה דומה למי מציל אדם מהבור שהוא עצמו חפר). כך חצי משפט שבראון כותב דרך הילוכו, מוצא מהקשרו והופך כאן לכותרת. בתוספת מרובה על העיקר, מי דיבר על תקצוב חינוך חרדי? ואיך הגיעו לכאן שנותיו האחרונות. החזו"א כותב לבן גוריון: "הוויתור יופיע בתור יליד עדינות מזוקקת של רה"מ להכיר צערן של הדתיים ומצפונם. זאת עכשיו כבוד רה"מ, תפארתו, ותפארת לו מן האדם.. בכבוד הראוי".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2013 12:46 |
|
| |
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 10/12/2013 12:47:11
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2013 12:44 |
|
| |
בעל
הבאתי זאת כמידע, כשרות לציבור לחופש המידע., דעתי או מסקנתי אינן לענין
|
|
|
|
|
