אשכול זה עלה בדעתי לפתוח אחר שקראתי את דברי ספרן באשכול זה,שנאמרו בדרך מילתא דבדיחותא,
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=4&topic_id=1246067&forum_id=1364
הוא מצטט "מוטב שיהיה אדם שוטה כל ימיו ואל יהי' רשע שעה אחת לפני המקום",כשקראתי משפט זה חשבתי,איבוד השכל זה עצמו רשעות גדולה,ואז הרהרתי שכמדומה שבמקור המאמר לא כתוב "שיהיה שוטה" אלא "שיקרא שוטה", וההבדל כמובן עצום.
יש רמות בשכל ובדעה של האדם,יש שהוא שוטה לגמרי,וגם בשוטה יש כל מיני סוגי שוטה,וגם בבני דעת,יש דרגות עד כמה שכלו של האדם ישר ואמיתי,כמה הוא חכם ומבין.
ההרגשה שלי היא,אם כי לא מצאתי לזה מקור מפורש,שבהשקפת היהדות יש חשיבות רבה לנושא של שכל האדם.
מכמה סיבות,א' יש מצוה של והלכת בדרכיו,האדם מצווה להדמות לקונו,וא"כ בכלל זה שחשוב שהאדם יהיה בר דעת,וידמה בזה לקונו.
ב' נימוק נוסף,וזה יותר ביחס לשוטה ממש,האדם הוא צלם אלוקים,ויש איסור של לא תלין נבלתו,בגלל שזה בזוי לאדם,התורה מחשיבה מאוד את כבוד האדם,והבזיון הכי גדול של האדם זה שהוא שוטה.
ג' מאחר שמצות תלמוד תורה היא מצוה מרכזית בחיי היהודי,מצוה זו אחד מהכלים החשובים ביותר,ואולי החשוב ביותר הוא שכל האדם,ככל ששכלו ישר,ומבין,יזכה יותר להבנת התורה.
ד' מעבר לזה,כמו שכתוב לא עם הארץ חסיד,ויש מושג של חסיד שוטה,כדי שהאדם ילך בדרכים ישרות,חשוב מאוד שיהיה לו דעת מהי הדרך הישרה.
זה עד כאן מצד חלק הנגלה שבתורה,אבל בודאי המבינים בחלק הנסתר שבתורה יוכלו להוסיף עוד דברים בענין על גדלות השכל.
יש איזה משפט של החזו"א באגרותיו על השכל שאני לא זוכר אותו כרגע.
לדעתי הנושא הזה הוא לא תיאורטי אלא מעשי מאוד אבל אין ברצוני להאריך כעת.
רק אציין שזכור לי שיש תשובות חת"ס לגבי מי שאפשר לרפא אותו משטותו שילך למוסד שמאכילים שם טריפות, שמזכיר את המשפט הנ"ל מוטב שיקרא, ולפמש"כ יל"ד בזה, אם כי כמובן יתכן שבשורש הדברים בהחלט היה מקום להתיר על סמך הנ"ל אבל לפי גדרי ההלכה אי אפשר להתיר.
