| נשלח ב-27/6/2011 13:40 |
|
| |
האטימולוגיה של רש"ר הירש
שלום לחברי הפורום הנכבדים, ברצוני להעלות לדיון כאן את השיטה האטימולוגית של הרש"ר הירש בפירושו על תורה ועל התהלים. האם יש לה תוקף כלשהוא (תורני/מדעי)? שמעתי שרש"ר הירש הושפע מהשיטה הבלשנית בתקופה הרומנטית, מישהו יכול להרחיב בעניין?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2016 09:22 |
|
| |
.
אליקים - מועדים לשמחה.
על דבריך אלו אין לי אלא לדרוש את הדרשה הידועה: "יאה עניותא לישראל כברזא סומקא לסוסא חיוורא".
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2016 09:15 |
|
| |
מואדיב "קיבלתי סחרחורת מרוב הברגות דרשניות.
האבסתי את הפרות שלי, ובכך קירתי אותן אל אבותיהן, או יותר נכון - אל קברות אבותיהן שבבית המטבחים העירוני. והרי יש לך כאן דברים והיפוכם, שאתה מסביר שהם אותו הדבר - כי אם זה ההיפך, אז ברור שזה אותו הדבר. נפלא."
עליך להסביר מדוע אתה רואה בדברים "הברגה". ועל הדרך, גם איך הבדיחות שלך מוסיפות לנושא הדיון. ליצנות איננה הסבר. ההפכים כמובן קרובים, וזה ידוע לכל מי שמצוי בספרות האגדות, כמו המהר"ל ור' צדוק (אם אני נותן לך או לוקח ממך, האם אין שני העניינים שייכים לנושא אחד? כמובן זה שני צדדים הפוכים של אותו נושא, אבל עדיין של אותו נושא).
"הרי דבריך ברורים, כפי שביררנו את הבר מן המוץ, והם נבראים מפיך ומוברגים היטב היטב למקומם, כפי שהברד נופל מן השמים מלגו העננים לבר העולם, וממלא את הברז במים קפואים. ברח לך דודי, ברם, תבריק עדין לא תבריש זאת." דברים ברורים הם באמת הבר המבורר, וברירתם שהיא עשייתם למאירים וברורים כשמש, ועל כן זוהי בריאתם ע"י הברגתם למקומם בבר העולם, כברד הזה היורד מהעננים, ואכן אף פעולת הברז דומה לזה, בהבריחו מים מן הקצה אל הקצה, וכמה יאה להתאים לברירה את הכינוי "ברם" כמו שהסברתי במילה "אבל", וההברשה אכן מוסיפה לברק הדברים כאמור בדברים ברורים,
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2016 14:32 |
|
| |
מואדיב,בסך הכל הוא רק שיכלל ושיפץ את מסורת ההברגה שירש מאבותיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2016 10:19 |
|
| |
שכחת את כובע הברט שחובשות הבריות על הראש ולא על הברך. ואם כבר ברט, אז אפשר להוסיף גם את הברנר והברוס כי לדרוש אפשר גם לעזים. אבל אלה רק בירוצים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2016 10:05 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: |  | מואדיב
****************
בגלל שביקשת (בגלל ש)
*************
אבב (לראות באבי הנחל)
אבד
אבה
אבל
אבן
אבס
אבק
*******************
אב עניינו קישור למקור - בדרך חיובית:קישור, ובדרך שלילית: יציאה מהמקור. האב הוא המקור לבנו, וה"אובה"=הרוצה - הוא היוצא ממקומו המקורי אל מקום אחר, האב"ב הוא מלשון אב - הולדה חדשה, האובד מאבד את קישורו למקור, "אבל" היא מילת ניגוד - יציאה מההגיון המקורי שבו היינו בתחילת המשפט, ואף המתאבל על מתו הרי שהוא או מתו (או שניהם) הריהם כשה אובד. האבוס יכול להיות מלשון התבואה באיבה, וגם הרי אצל חז"ל הבהמה נקראת גידולי קרקע - מכיוון שהיא אוכלת מגידולי האדמה - ואם כן הרי ששוב חזרנו לאב, האבן איבדה את אביה - האדמה,וגם האבק הריהו חומר שהתפורר ונתלש ממקורו.
**********************
אגד, אגל, אגם, אגף, אגר
********************
אג - קיבוץ חלקים: האגד - כפשוטו, אגל הוא חלט קטן שבקיבוץ כמה כמוהו ייקרא - "טל", האגם הוא קיבוץ מים, האגף - כמובן החלק הנפרד מן הקיבוץ, והאגירה - שוב כפשוטו - איסוף וקיבוץ פרטים נפרדים.
************************
הבהרה:
אני אישית מאמין שעיקר הדיבור בנוי על שורשים בני שלוש אותיות (או ארבע במקרים יוצאי דופן, ובמקרים יוצאי דופן נוספים - שתיים שמשמשות כקיצור (למשל "על" מן ע-ל-ה).)
*******************************
מה שעשיתי כאן על שורשים של שני אותיות, בא להראות שאם נורא רוצים אפשר לצמצם ולמקד את המחשבה בתוך דברים קצרים, וכ"ש בלשון שעל פי המסורת בה ברא העולם, וגם אם לא - הרי עצם אמונתי באלוקים מביאה אותי להאמין בקשר שבין דברים, ולא לראות בהם דברים נפרדים שבמקרה התקבצו לתוך עולם אחד.
********************************
כשרוצים ללמוד דקדוק לפי דעתי צריך ללמוד בשיטה שמואדיב רואה בה את השיטה ה"נכונה", אבל לא משום ששיטה אחרת אינה אמיתית ואין לה ערך, אלא משום ששיטה זו היא הדרך המרכזית ויציבה ביותר ללימוד הדקדוק, וסביבה ראוי להוסיף ככל האפשר ולבנות כמה שיותר דרכים להבנת הדקדוק, ומי שיתחיל בשיטה המרכזית - כל המרבה בשיטות אחרות סביבה הרי זה משובח. והמתחיל מהשיטות הצדדיות - כל המרבה הרי זה מסובך.
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 19/04/2016 20:20:44 |
|
קיבלתי סחרחורת מרוב הברגות דרשניות.
האבסתי את הפרות שלי, ובכך קירתי אותן אל אבותיהן, או יותר נכון - אל קברות אבותיהן שבבית המטבחים העירוני. והרי יש לך כאן דברים והיפוכם, שאתה מסביר שהם אותו הדבר - כי אם זה ההיפך, אז ברור שזה אותו הדבר. נפלא.
הרי דבריך ברורים, כפי שביררנו את הבר מן המוץ, והם נבראים מפיך ומוברגים היטב היטב למקומם, כפי שהברד נופל מן השמים מלגו העננים לבר העולם, וממלא את הברז במים קפואים. ברח לך דודי, ברם, תבריק עדין לא תבריש זאת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2016 20:19 |
|
| |
מואדיב
****************
בגלל שביקשת (בגלל ש)
*************
אבב (לראות באבי הנחל)
אבד
אבה
אבל
אבן
אבס
אבק
*******************
אב עניינו קישור למקור - בדרך חיובית:קישור, ובדרך שלילית: יציאה מהמקור. האב הוא המקור לבנו, וה"אובה"=הרוצה - הוא היוצא ממקומו המקורי אל מקום אחר, האב"ב הוא מלשון אב - הולדה חדשה, האובד מאבד את קישורו למקור, "אבל" היא מילת ניגוד - יציאה מההגיון המקורי שבו היינו בתחילת המשפט, ואף המתאבל על מתו הרי שהוא או מתו (או שניהם) הריהם כשה אובד. האבוס יכול להיות מלשון התבואה באיבה, וגם הרי אצל חז"ל הבהמה נקראת גידולי קרקע - מכיוון שהיא אוכלת מגידולי האדמה - ואם כן הרי ששוב חזרנו לאב, האבן איבדה את אביה - האדמה,וגם האבק הריהו חומר שהתפורר ונתלש ממקורו.
**********************
אגד, אגל, אגם, אגף, אגר
********************
אג - קיבוץ חלקים: האגד - כפשוטו, אגל הוא חלט קטן שבקיבוץ כמה כמוהו ייקרא - "טל", האגם הוא קיבוץ מים, האגף - כמובן החלק הנפרד מן הקיבוץ, והאגירה - שוב כפשוטו - איסוף וקיבוץ פרטים נפרדים.
************************
הבהרה:
אני אישית מאמין שעיקר הדיבור בנוי על שורשים בני שלוש אותיות (או ארבע במקרים יוצאי דופן, ובמקרים יוצאי דופן נוספים - שתיים שמשמשות כקיצור (למשל "על" מן ע-ל-ה).)
*******************************
מה שעשיתי כאן על שורשים של שני אותיות, בא להראות שאם נורא רוצים אפשר לצמצם ולמקד את המחשבה בתוך דברים קצרים, וכ"ש בלשון שעל פי המסורת בה ברא העולם, וגם אם לא - הרי עצם אמונתי באלוקים מביאה אותי להאמין בקשר שבין דברים, ולא לראות בהם דברים נפרדים שבמקרה התקבצו לתוך עולם אחד.
********************************
כשרוצים ללמוד דקדוק לפי דעתי צריך ללמוד בשיטה שמואדיב רואה בה את השיטה ה"נכונה", אבל לא משום ששיטה אחרת אינה אמיתית ואין לה ערך, אלא משום ששיטה זו היא הדרך המרכזית ויציבה ביותר ללימוד הדקדוק, וסביבה ראוי להוסיף ככל האפשר ולבנות כמה שיותר דרכים להבנת הדקדוק, ומי שיתחיל בשיטה המרכזית - כל המרבה בשיטות אחרות סביבה הרי זה משובח. והמתחיל מהשיטות הצדדיות - כל המרבה הרי זה מסובך.
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 19/04/2016 20:20:44
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2016 15:58 |
|
| |
פירושיו הלשוניים של רש"ר הירש נסמכים על נאמנות רוחו הפרשנית המקורית. חקירותיו הלשוניות, כגון הכללת שורשים דומים להוראה כללית או הבחנה בין שורשים קרובים או לימוד משמעות חדשה ממלה דומה או מציאת משמעותה העתיקה של מלה עפ"י שורשה, אינן דרש אלא דרך תורנית-אמנותית ללימוד עומק פשוטו של מקרא. זו איננה הדרך התורנית-מדעית של מדקדקי ומפרשי ספרד, כבודם במקומם. לנסות למדוד את פירושיו באמת בניין מדעית, זו גסות-רוח. למה הדבר דומה? באותה תקופה היה פסנתרן רוסי שהיה מנגן עם שגיאות, ופסנתרן צרפתי שהיה מדייק מאד בנגינתו. פעם גברת שמעה את הפסנתרן הצרפתי ואמרה לו שהוא מנגן הרבה יותר טוב מהפסנתרן הרוסי, כי יש בנגינתו הרבה פחות שגיאות מאשר בנגינת הפסנתרן הרוסי. אמר לה הפסנתרן הצרפתי: גברת, הלוואי שהתוים הנכונים שבנגינתי היו מגיעים למעלת התוים השגויים של הפסנתרן הרוסי. לא שיש הרבה שגיאות בפירושי הרש"ר הירש, אלא שגם-אם לפעמים לא דייק בפירושיו, הרי שבמה שלכאורה נשמע תמוה בפירושיו יש יותר אמת מאשר במה שמצוי ברוב הפירושים של המפרשים בדורות האחרונים.
תוקן על ידי מם80 ב- 19/04/2016 16:08:31
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2011 13:26 |
|
| |
| hhaavv כתב: |  |
הנה דוגמא טובה לבלשנות שאינה בלשנית אלא דרשנית-עממית.
השורש מל"ך הוא שורש שמי מובהק, וקיים באותה ההוראה גם בערבית ובארמית.
נקח את הדרש המפרק לאותיות, וננסה ליישם אותו על שורש אחר, החולק את אותן האותיות בדיוק - כל"ם.
הנה איך נסביר את שורש הכלימה, בדרך זו: כ: הוא דוגמא ואידיאל לכל. ל: הכל חוזר אליו. מ: הכל ממנו.
האם ניתן לדרוש בצורה כזו את השורש כל"ם?
ברור כי אין המדובר ב"בלשנות", אלא בדרש. דרש לגיטימי, דרש העוקב אחרי דרשות חז"ל - אך דרש, לא בלשנות, ודאי שלא אטימולוגיה.
איך למשל, לפי התאוריה שהוצגה, נסביר את שיתוף השם בין המושל בעמו לבין מושל המשלים?
|
|
מה נותן את התוקף ל"דרש לגיטימי" כפי שאתה מכנה אותו? או במילים אחרות: עד כמה אפשר למתוח את הגבול, האם כל רעיון שעולה במוחי כבר נקרא "דרש לגיטימי" (ואני לא מתכוון דוקא להרב הירש, אלא שאלה עקרונית על הדרשות והדרושים למיניהם וסוגיהם)
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2011 12:43 |
|
| |
| מואדיב כתב: |  |
הנה דוגמא טובה לבלשנות שאינה בלשנית אלא דרשנית-עממית.
השורש מל"ך הוא שורש שמי מובהק, וקיים באותה ההוראה גם בערבית ובארמית.
נקח את הדרש המפרק לאותיות, וננסה ליישם אותו על שורש אחר, החולק את אותן האותיות בדיוק - כל"ם.
הנה איך נסביר את שורש הכלימה, בדרך זו: כ: הוא דוגמא ואידיאל לכל. ל: הכל חוזר אליו. מ: הכל ממנו.
האם ניתן לדרוש בצורה כזו את השורש כל"ם?
ברור כי אין המדובר ב"בלשנות", אלא בדרש. דרש לגיטימי, דרש העוקב אחרי דרשות חז"ל - אך דרש, לא בלשנות, ודאי שלא אטימולוגיה.
איך למשל, לפי התאוריה שהוצגה, נסביר את שיתוף השם בין המושל בעמו לבין מושל המשלים?
|
|
מה נותן את התוקף ל"דרש לגיטימי" מעין זה?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2011 17:15 |
|
| |
נמלש, זה לא מג'אברווקי?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2011 13:27 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  | דרכו של המושל בעמו לומר כי הבטחות הבחירות לא היו אלא משל. כך שהמושל בעמו ממשיל לעמו משלים |
|
אמשול לך משל:
משל למה הדבר דומה? למושל שמשל בעמו בשלמות, ושלום היה בימיו. והמושל איש חסד, לחם הפחה לא אכל, ומשל עמו לא לקח אלא משלו בלבד. ולשם ממשלו משל ברוחו, שילם אך טובה לנתיניו, וכל משל שהמשיל להם - נימשלו היה מסביר. כששלמו ימיו - תם ונשלם המשל והנמשל, והמושל המשתלם - נימלש.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2011 12:17 |
|
| |
דרכו של המושל בעמו לומר כי המצע שעל פיו נבחר והבטחותיו לעת בחירות לא היו אלא משל שהמשיל
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2011 12:16 |
|
| |
דרכו של המושל בעמו לומר כי הבטחות הבחירות לא היו אלא משל. כך שהמושל בעמו ממשיל לעמו משלים
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2011 11:35 |
|
| |
| ברח_כוכב כתב: |  | הנה קטע רלוונטי (ואופייני) מתוך פירוש רש"ר, שמדגים את מה שכתב ירוק11, ובו רש"ר הירש מוסיף גם הערה כללית חשובה בעניין משמעות שורשי האותיות (ומכאן שעניין פירוק השורש לחלקים קטנים יותר משלשה הוא כן רלוונטי לעניין ולא כפי שכתבתי לעיל):
"אין מלה בעברית, הקרובה ל"מלך" - פרט ל"מלק". הוראת "מלק" (בהגה החזק קו"ף): ללחוץ בחזקה ולהסיר את הראש. בהתאם לכך, אולי זה תפקיד המלך: הוא ראש לעמו, והכל נמלכים בדעתו; צרכי הכלל הם עליו ועל ראשו, כביכול - ראשו במקום ראשם. ומכאן גם "נמלך" בארמית: להיועץ באחר, כביכול: לשים אותו לראש.
אולי יורשה לנו להביע השערה על אותיות השורש בשפה העברית: כל אות היא סימן למושג, המובע באותו שורש. השערה זו מסתברת יפה, שכן יש משמעות ברורה למחציתן של כ"ב האותיות. ותיבת "מלך" היא הוכחה משכנעת לדברינו.
מושג המלך כלול בסימנים: מ, ל, ך. מ: הכל ממנו; ל: הכל חוזר אליו; כ: הוא דוגמא ואידיאל לכל (=כף הדמיון. ב"כ). וזה ההבדל שבין מלך למושל. ב"משל" חסרה אות כ"ף, המביעה דוגמה ומופת. מלך ישראל הוא דוגמה לעמו, הוא המובחר והחכם, המאיר לעמו את הדרך... הדוגמה האישית והמוסרית איננה מובעת במושג "משל": המושל הוא נגיד ומצוה; הוא הגוזר מה טיבו של דבר או מה עליו להיות (אות שי"ן), וכעין זה גם הוראת "מָשָל": אימרה או סמל; המשל מבטא, מה טיבו של דבר, או מה עליו להיות" (פירוש לבראשית י, י).
|
|
הנה דוגמא טובה לבלשנות שאינה בלשנית אלא דרשנית-עממית.
השורש מל"ך הוא שורש שמי מובהק, וקיים באותה ההוראה גם בערבית ובארמית.
נקח את הדרש המפרק לאותיות, וננסה ליישם אותו על שורש אחר, החולק את אותן האותיות בדיוק - כל"ם.
הנה איך נסביר את שורש הכלימה, בדרך זו: כ: הוא דוגמא ואידיאל לכל. ל: הכל חוזר אליו. מ: הכל ממנו.
האם ניתן לדרוש בצורה כזו את השורש כל"ם?
ברור כי אין המדובר ב"בלשנות", אלא בדרש. דרש לגיטימי, דרש העוקב אחרי דרשות חז"ל - אך דרש, לא בלשנות, ודאי שלא אטימולוגיה.
איך למשל, לפי התאוריה שהוצגה, נסביר את שיתוף השם בין המושל בעמו לבין מושל המשלים?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2011 08:45 |
|
| |
אולי ניתן לומר שזהו תפקידו של המלך אך בפועל לא מעט מלכים מלקו את ראש העם וייסרוהו בשוטים ובעקרבים.
|
|
|
|
|