| נשלח ב-1/7/2011 07:44 |
 |
| |
האם יש כוח לעו"ז?
זכרוני שכאן בפורום או אולי בפורום השכן העלה מישהו ציטוט מאחד המקובלים שגם לעו"ז יש כוח, אלא שאין כוחם כמו כוח הבורא. וזכרוני במעורפל שאומר שאין לזלזל יותר מדי בעו"ז או משהו בסגנון הזה, ולפיכך גם לעו"ז יש לומר "אלקי" ולא "אלהי". האם אני זוכר נכון? האם יש מישהו שיכול להביא מקור?
תוקן על ידי chouteng ב- 01/07/2011 07:45:20
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2014 01:43 |
|
| |
א בנושא מהו "אל" ומהי ע"ז
אל הוא יכול שאינו מוגבל/תלוי באחר
ולכן המאמין שלשכנו יש קשרים או שלנשמת המת יש אפשרות להשגת מידע (שואל אב וידעוני ודרש אל המתים) זה לגיטימי בין אם זה נכון ובין אם לא.
אבל המאמין שיש יותר מאל אחד שכל אחד אינו כפוף לגמרי לשני הוא עובד עבודה זרה והוא בלבד שהמאמין באל אחד הרי הוא מאמין בה' אלא שאינו יודע שמו (כמו שלא ידעוהו האבות ומשה בתחילה), ביוסיפון מסופר שאמרו חכמיו לתלמי מלך מצרים שביררו וגילו שהיהודים גם כן מאמינים באותו אל שהם-היוונים מאמינים (מקור ?)
ומה שאמר אליהו ז"ל "אם ה' הוא הא-להים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו" לכאורה הויכוח הוא רק בשפה מה שם האל וכמו "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, ואנחנו- נלך בשם ה' אלקינו" ועוד, אלא ה"בעל" כנראה לא היה שלטון יחיד (ואשרה אשתו עמו והיה כבר שוויון...). ולכן האמונה במלאכים שכתובה בתורה אינה ע"ז.
ואין בין האמונה ב"מלאך טוב" לבין אמונה ב"מלאך רע" ששניהם אינם אלים באמת אלא על דרך ההשאלה נקראו אלהים ובני אלהים וכו'.
ובסוף מנחות "כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מוגש לשמי" וכו' דקראו ליה אלהא דאלהיא ע"כ ור"ל שבזה שהגוים מאמינים שיש א-ל עליון מעל כל "בני אלהם" ו"בני עליון" וכל דמיונות והבלים בזה הם עובדי ה' וכמו שאמר דויד "הודו לאל-הי האלהים",
(וזה מ"ש ראשונים שגוים אינם מצווים על השיתוף אבל א"כ משמע שישראל מצווים וצ"ע ואולי ר"ל נצרות שהיא סוג שיתוף אחר).
בנושא שפתח האשכול האם יש כוח לעבודה זרה
ברור של"עבודה זרה" כהגדרתו למעלה (אל נוסף שאינו כפוף לאל אחר) כל אמונת התורה שאין עוד ואלו שדנו בזה דנו באל כמו מלאך שהוא לא בלתי תלוי בא-ל עליון. שלהאמין שיש לו כוח זה כמו להאמין שיש לאדם כוח שאולי אינו נכון אבל אינו עבודה זרה.
ובזה נחלקו חכמים על מ"ש "ובא האות והמופת לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים" האם נתנה בה תורה ממשלה ויתכן שיעמיד חמה באמצע הרקיע או חס ושלום זה מחלוקת רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא בסנהדרין צ' ע"א (ולדברי מי שאומר "חס ושלום" מתרץ בנביא אמת מתחילתו והרמב"ם מתרץ שמביא מופת שאינו 100% רק "למעלה מכל ספק סביר") וכן נחלקו בדבר בע"ז נ"ה ע"א שבברייתא שם כמ"ד שאין בה ממש ואחד האמוראים שמח שלא מת וזכה לבאר לתלמידיו ש"אשר חלק ה' " שיש בה כוח וכרבי יוסי הגלילי בסנהדרין שם.
הנידון בגמ' בחולין ז: שהציגוהו כמחלוקת הנ"ל הוא בניגוד לפרשנות הגמ' שם (שסברה שלא חולק על מ"ש מכחישין פמליא של מעלה), ומכל מקום הנושא ביאור הפסוקים בפרשת שופטים "לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם....תמים תהיה עם ה' א' כי הגוים האלה......" האם כרש"י או כרמב"ן וכבר דנו בזה באשכול אחר...
שעיר לעזאזל
דברי פרקי דרבי אליעזר (שהוא ספר קדום שהובא במסכת סופרים וכן הביאו רב נטרונאי גאון) שהוא כמו שוחד לסמאל (הרבה מלאכים שגורים בפי בעל הספר) עיקר המושג כבר מרומז בגמ' יומא סז: והוא מספרים חיצונים והרעיון להעסיק את השטן בדבר אחר יש בחז"ל על איוב (והרעיון דומה ל"כדי לבלבל את השטן" שמיחסים לו תכונות אנושיות...), אבל הרמב"ן השיאו לדבר אחר על פי שיטתו בפירוש "אלהי נכר הארץ" ועוד מקומות וזה מזכיר קצת את מ"ש אל-הי הרים א-להיהם
הרמב"ם האמין שהספר של ר"א ונתקשה בדבריו במורה וסיים שאינו מבין דבריו (!) [לפי שסבר שהנידון לבאר איך יתכן יצירת יש מאין ועל זה לא תירץ אבל הנידון לתאר את היצירה מאחרי השלב הראשון של "יש מאין" שאח"כ יש השתלשלות והתגשמות יותר]
בגמ' סנהדרין עד מקטר לשד עובד ע"ז הוא עיי"ש ור"ל אף שמקטר כדי להבריחו מעליו מכל מקום הוא מפייסו בהקטרה ולכן נח מזעמו וזה הוא ע"ז (וגם בזה צריך לומר כנ"ל שמאמין שהשד שייך לישות אלוהית אחרת (כמ"ש מי שברא אור לא ברא חשך) שאם מאמין שהשד-השטן הוא כפוף לא-ל עליון אין זה ע"ז ולכן היתירוהו בפרק חלק שרי שדים וכו').
אודה על תיקון אם הדברים אינם נכונים
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2012 00:06 |
|
| |
לנושא האשכול: להעיר מברכות נט. גוהא גוהא, לכאורה מוכח שם שלדעת אותו אמורא יש אכן כח בע"ז.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2011 00:23 |
|
| |
להלן: ציטוט לשון רבי יהודה אלברצלוני שהפנה אליו אתנחתא: .
"לפי שמצינו בעולם חלוקי לב,רשעי ארץ,המינים שהם רודפים בני ישראל ועומדים ביננו,והם מגנים עצמם לומר על חכמי ישראל חס ושלום שהן נותנין דמות או תמונה לבוראינו.חלילה חלילה לכל זרע הקדש מזה כלל,המקום יפרע מן הרשעים הכופרים ויקח מהם נקמתו ונקמתינו אנו עבדיו וכל זרע ישראל המאמינים בייחודו...
"ולכך באנו לפרש ולהודיע שאין בכל ישראל מי שיש בו דעת,וכל שכן בחכמי ישראל,שנותן דמות או תמונה לבוראינו..לפי שכל בעלי האמונה אנו ,עדים נאמנים בלבנו ונפשותינו וגופותינו וכל מחשבותינו שבוראינו בורא הכל הוא אחד ומיוחד..."
העתקתי מכאן
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 17:02 |
|
| |
לפחות בפי' ספר יצירה לר"י ברצלונה רבו דחותנו של הראב"ד (מאבות הקבלה שקיבלו מפי אליהו) מאריך וכותב במקום אחד (עמ' 18 במהדורה חדשה) "המהרהר שיש לבורא דמות הרי הוא מן הכופרים בעיקר" (שוב בכל זה יש לחלק בדקיות למה הוא מין אליבא דידיה ולמה אליבא דהרמב"ם אך אין זה בא מן החדש)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 12:54 |
|
| |
לאליהוא היקר,מחילה כמדומה שטועה אתה בשני הענינים. בענין השעיר לעזאזל כבר כתבתי שרס"ג בא לאפוקי מפירוש המילה עזאזל כישות כל שהיא. ולפירוש רס"ג הסכימו גם הרמב"ן וסיעתו, ולא על זה נסוב הויכוח. אין לי אלא לצטט את דבריי שוב.
"מזה בא לאפוקי. עיין אבן עזרא עימו הסכים הרמב"ן, שציין לפרק יז פסוק ז' ושם "לשעירים", תרגם רס"ג "שיאטין". כלומר, הן רס"ג הן רמב"ן מדברים על אותו הנושא. [ושערי חילוקים לא ננעלו]'' רס"ג כתב – אין להסביר "שד", ראב"ע ורמב"ן כתבו – הכוונה ל"שד".
כמובן, אני מבין שאפשר לחלק ברובדי ההסבר כדעתך, אך כך נראה לי פשט דברי רס''ג, במיוחד שלדעתי רס''ג ידע על חלק מעיקרי הקבלה. ועשית כחכמתך.
גם בענין היחוד. החידוש של הרמב"ם אינו עצם שלילת ההגשמה, זאת הראת יפה שכבר קדמוהו רבים. החידוש של הרמב"ם הוא הקביעה הנחרצת שכל מי שאינו חושב כך הוא מין. זה חידוש מבית מדרשו של הרמב"ם ועדיין לא מצאנו לו מקור קדום. והראב"ד באמת חולק ע"ז שם. בדבריי הנ"ל התייחסתי גם לזה. עיין בדברי הרמב"ן באגרת ובאמו"ד מאמר ב', ותבחין שאין זה חידוש של הרמב"ם, אלא ניסוח ברור של העיקרון. [אולם, איני יודע מה כוונתך בביטוי "מקור קדום"]
ואל תשיבני מדברי הראב"ד שלא באה לידו מסורת זו, שהמאמין בגשמיות נחשב כמין. שהרי לשכניו הקרובים חכמי צרפת, לא הייתה ידועה להם כלל המסורת בדבר שלילת הגשמיות, ואדרבה, חשבו ששולל הגשמיות הוא זה שדעותיו פסולות.
(מקור ידיעותיי על חכמי צרפת הן מאגרת הרמב"ן ועוד, וכבר דנו בזה באשכול אחר)
כל טוב לך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 12:46 |
|
| |
ולפני רס"ג?עיין נא באמו"ד מאמר ב' פ"ט ופ"י [רצוי לעיין בכל המאמר]. שם תראה, כי רס"ג טוען שזו מסורת ישראל, כלומר גם לפני תקופת רס"ג, היה ייחוד ה' ושלילת הגשמיות, חלק מאמונת ישראל.
ורס"ג היה הראשון, שניסח זאת במפורש עלי ספר [במתכונת חדשה], העוסק ביסודות אמונת ישראל. אלא, שכבר נטען כאן תמול שלשום, כי רס"ג אינו מייצג את דעת הגאונים (קרי: את מסורת ישראל). מדברי טוענים אלו עלול להישמע, כי רס"ג שינה את אמונת ישראל, ובדה אמונה חדשה מליבו (או מלב האסלאם).
ויותר מזה, אם עד עתה ידענו שרס"ג לחם בדעות הקראים, הרי מסתבר, שהוא הוא זה שהכניס דעות קראיות למחנה הרבנים, במסווה של אמונת ישראל. עד עתה, מצפה אני לתיעוד הזעקה הגדולה בחוגי הגאונים כנגד רס"ג, על שינוי האמונה היהודית ופרסום כזבים (למשל, שלילת הגשמיות) בשם המסורת היהודית.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 06:32 |
|
| |
המעיין בעכ"ח וחושב שאין כוח ללעומת זה אינו אלא מן המתמיהים.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 02:13 |
|
| |
המעיין. במחילה כמדומה שטועה אתה בשני הענינים. בענין השעיר לעזאזל כבר כתבתי שרס"ג בא לאפוקי מפירוש המילה עזאזל כישות כל שהיא. ולפירוש רס"ג הסכימו גם הרמב"ן וסיעתו, ולא על זה נסוב הויכוח.
גם בענין היחוד. החידוש של הרמב"ם אינו עצם שלילת ההגשמה, זאת הראת יפה שכבר קדמוהו רבים. החידוש של הרמב"ם הוא הקביעה הנחרצת שכל מי שאינו חושב כך הוא מין. זה חידוש מבית מדרשו של הרמב"ם ועדיין לא מצאנו לו מקור קדום. והראב"ד באמת חולק ע"ז שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2011 21:59 |
|
| |
מי בדיוק כתב כאן דברי הבל רבים בנוגע מקורו של היחוד אצל הרמב"ם? כמדומה שכולם כאן מודו בדברי גרוגרס פחות או יותר, התווכחו אם זה מרס"ג או אבן דואד ויתכן גם החובת הלבבות בכללם או ישירות מחכמי המעתזלים או מחכמי האריסוטטאליים (אך מה ההכרח דוקא ממנו מחוה"ל? כמדומה ענין ידיעת השלילה לגבי תוארים מבואר בחובת הלבבות וזה מבואר אצל אלפראבי שהיה נחשב שארסוטטליאני הראשון בין חכמי האיסלם), אך עצם היחוד לא, ופשוט שהראש והראשון שהביע ענין זה בגלוי ובמוצהר בניסוח שנקרא פילוספי היה כמובן הרס"ג (כדברי המעיין) ומאז יחוד זה מבואר אצל כל הגאונים אחרי הרס"ג, כגון רב חפני גאון גם רב האי גאון ורבי שרירא ובארוכה ובצורה הלכתית בספר המצות של מר אלוף חפץ שזמנו עלום, ואחר כך אצל אבן דואד (ולכל אחד חילוקים דקים שכמובן שעינים פילוסופיות זו מאד משמעותי אך לא להמאמין) ואצל רבינו חננאל ובספר כוזרי ובפירוש שספר יצירה לר' יהודה ברצלוני שכתב על כך בחריפות רבה. ובחובת הלבבות, כמובן שהם הם מעתיקי השמועה כמה מאות שנים לפני הרמב"ם. זה פשוט ביותר ולא נחלקו על כך. (לגבי חז"ל בוודאי מקבלים דברי גדולינו בפשטות שכך האמינו אך לא ראיתי דברים מפורשים בשום מקום בדבריהם (ואדרבא דברי רבינו ישעי' בזה ידועים ודברי ר' חסדרי תקו) בכך מלבד בזהר הקדוש).
ולכתוב דברים נחרצים ממי קיבל הרמב"ם בוודאות אין זו מן החכמה שהרי הרבה קולמוסים ומקלדות השתברו על זה
תוקן על ידי אתנחתא ב- 06/07/2011 22:04:58
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2011 21:15 |
|
| |
גורגיאס,
יישר כחך, וזה נכון גם לעוד כמה תחומים הכלולים במסגרת "אמונות תפלות" שהרמב"ם יצא נגדם בתקיפות או שלל אותם, שאינם כתוצאה מדברי חז"ל כמקורם הראשוני, אלא כתוצאה מהפילוסופיה ( ואף כתבי הדת) האיסלמיים. כמו שכתבתי לעיל.
אבל הסיפא אודות הגדולים שלנו, לדעתי לא היתה במקומה מאחר שאינה אלא מכלל הדברים המסורים ללב וגלויים אך ורק לפני הקב"ה.( אף כי אני יכול לשער שכמה מהגדולים שלנו עצמם היו מסכימים איתך אודות חלק מהפילוסופים שלנו )
תוקן על ידי מוטיבןשלום ב- 06/07/2011 21:19:46
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2011 13:58 |
|
| |
ולפני רס"ג?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2011 13:37 |
|
| |
יפה, יש קישור לעבודת מחקר.
ואוכל לתת דוגמה לטענתי. כפי שכבר כתבתי, יש להבחין בין שימוש שעשו חכמי ישראל בכלים שלמדו מגויים, לבין אמונות ודעות אותן קיבלו ממסורת ישראל בלבד.
וכפי דברי חז"ל באיכה רבתי [ב, יג] "אם אמר לך אדם יש חכמה בגויים תאמן...יש תורה בגויים אל תאמן". אינני יכול להתייחס לכל הנושאים, אך ניקח לדוגמה נושא אחד. החוקר טוען כי הרמב"ם קיבל את נחרצות האמונה נגד גשמות הבורא מהאיסלם, הפך אותה לאחד מיסודות היהדות, ומהאסלאם הושפע לקבוע שהמאמין בגשמות הינו מין. האם נכונים הדברים ? לא ולא,
כרגיל, גם את ביטול גשמות הבורא, קיבל הרמב"ם מרס"ג. דברי הרמב"ם במו"נ ח"א פכ"ו בעניין אי גשמות הבורא, והראיה מתרגום אונקלוס בפכ"ז [עליה השיג הרמב"ן באריכות בבראשית מו א]. מקורם מרס"ג באמו"ד מאמר ב פ"ט, ושם כתב "ומן המקובל וכו'", ומייחס את שלילת הגשמיות לחז"ל. היות ודברי הרמב"ן חביבים עלינו, אצטט את דבריו [בדילוגים] באגרתו לחכמי צרפת , "טרם אענה אני שוגג" [כתבי הרמב"ן, ח"א עמ' שמג]. על ספר מדע ואמונותיו כתב. מה יאמרו לספר המדע, והמכתב מכתב אלו' אשר העתיקו ..
ומחסדכם רבותינו הודיעונו מה לכם ולספר ההוא, כי תורה היא וללמוד אנו צריכים.
ורבי אברהם בן דוד ז"ל השיב על מקצת דבריו,
ולא אמר שיש בו צד מינות וצד כפירה חס וחלילה" [עמ' שמה שמו] "ואחרים שמעתי אומרים שאתם תופסים על ספר המדע, באמרו שאין למעלה צורה ותבנית,
ולמה רבותינו תפסתם עליו בדבר הזה, שהרי כל הגאונים בחיבוריהם וכל חכמינו הקדמונים בפיוטיהם בספרד ובבל יחשבו הנוטה מזה כהולך אחרי ההבל, [מה פירוש ההבל ?]
וקראו הסובר חילוף נרגן ומפריד אלוף. [מה המשמעות "ומפריד אלוף" ?]
ודבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים,
ומפורש בהגדות ובמדרשים הנעימים והנאהבים,
כי עילת העילות יתברך על כל ברכות ותהילות אין לתארו בגשם ובתבנית.
כך פירש רבי סעדיה הגאון ז"ל:
וכל הסובר על הבורא יוצר הכל שיש לו צלם ודמות ואיברים אין לו אלו' כלל,
תראה דמתרגם פי ה' מימרא דה', בעיני ה' קדם ה'".
אלו לשונו ואלו דבריו.
ועוד אמרו רבותינו ז"ל באמת ובשבועה,
שאין ליוצר הכל יתברך שמו, לא דמות ולא צורה,
ובזה היו אבותינו הקדושים מאמינים....
וכל הרבנים ורבינו חננאל ורבינו ניסים ורבי נתן ידעו וכתבו,
שאין דמות וגשם לבורא וקללו המאמין בזה.
על כן אני אומר שהמאמין באלו' יבין כי כמו זה שאין איברים לנשמה שיצאה מכיסא קדשו, כך אין לבורא דמות וצורה כלל.
המאמין אשריו, ומי שלא יאמין ידון באש לא נופח..." רב סעדיה כתב במפורש שהמאמין בגשמות אין לו אלו' כלל, כלומר מין.
רב סעדיה כותב באמו"ד, שזו דעה מסורתית של חז"ל.
רבינו חננאל, רבינו ניסים ורבי נתן [=בעל הערוך] קללו המאמין בזה ? הרמב"ם חידש זאת ?
האם גם רב סעדיה הושפע מחכמי מהמווחדון, מבן תומרת ואל גאזאלי, שחיו אחריו ?
[וודאי יאמרו, הושפע מהמעתזילה. נכון, רס"ג השתמש בכלליה לצרכיו, אך לא היה מעתזילי כלל]. כנ"ל שאר הנושאים המוזכרים במאמר. י"ג עיקרים – הושפע מרס"ג. [מספיק לקרוא את נושאי מאמרי אמו"ד].
המושג "אעתקאד" – לקוח מרס"ג.
ספרי הלכה לפי נושאים – לקוח מרס"ג, ומחברים אחרים מתקופתו. [ואפילו אם לקח רעיון זה מהאסלאם, אין בזה כל דופי. מדובר בכלי ולא בתורה].
וכך הלאה. חוקרים אוהבים לחפש פיקנטריה, אך מחפש האמת ימצא את השפעת מסורת היהדות על הרמב"ם.
האמת היא, כי הרמב"ם היה שמרן. את מקורותיו של הרמב"ם, הן בהלכה הן באמונה יש לחפש במקורות הגאונים, שם יימצאו בקלות.
אחד מהמשפטים הנכונים הכתובים במאמר הוא "הרמב"ם הוא חלק מהמסורת הגאונית".
המשווה בין דברי הרמב"ם לדברי הגאונים, נוכח בנכונותו של המשפט.
תוקן על ידי המעייין ב- 06/07/2011 13:43:37
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2011 08:27 |
|
| |
אליהו
פני הפורום ההוא תלויים במשתתפים, ומשחרדים נמנעים כי אסור לחשוב נכנסים אחרים. שיטה זו של המנעות תרמה רבות להדרת הדת מפני המדינה
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2011 03:55 |
|
| |
א. כתבת: "זה לא ש"איני מבין" את הכתוב. אני מבין אותו יפה. אני לא רק מבין את המילים ואת התוכן, אלא שאני רואה סתירה גלויה בין תוכן זה לבין עקרונות שעליהם גדלנו כולנו כעיקרי היהדות". - כך חושבים ב"השקפה ראשונה", במחשבה שניה הרי לא יתכן שכל הראשונים לא יראו את הסתירה לעקרונות שעליהם גידלו אותך. [סתם משפט תמוה, האם עקרונותיך הם אלא שגידלו אותך עליהם?], ולכן עליך להסיק שלא הבנת את דבריהם.
ב. והא קמן שלא הבנת את דבריהם, וחשבת שיש כאן איזה קרבן לסט"א, ולא כך הם הדברים, אלא מעשה מצוה שעושים שיש ממנו רווח כל שהוא לסט"א. כמובן שהדברים אינם פשוטים וצריך לעמול להבינם, אך הקושי אינו פוטר אותנו מכך.
ג. הרמב"ם שחיפשת הוא מן הסתם הרמב"ם שברפ"ב מהלכות עבודה זרה, שם קובע כי גם עבודה ל'ממוצע' היא עבודה זרה. אך האמת היא שגם לטעותך אין זה נוגע לענינינו,
יש בעבודה זרה שני איסורים עיקריים, א. להאמין בעבודה זרה, ב' לעובדה.
האיסור להאמין הוא במישהו שהוא אלוה דהיינו כח עצמי, להאמין בכוחות שניתן להם כח מבעל הכוחות אין זה עבודה זרה שהרי גם הרמב"ם עצמו האמין בכך.
האיסור לעבוד ע"ז הוא גם כשעובד לכוחות כל שהם, אך בזה יש תנאים או א' מד' עבודות או עבודה שהיא דרך עבודתה. ולכן גם לפי טעותך ששליחת השעיר לעזאזל היא עבודה לסט"א [ח"ו], אי"ז מכלל עבודה זרה.
ד. ביהדות אין עבודה זרה. יש יהודים עובדי ע"ז, כמו שיש יהודים אפיקורסים. למשל מי שלוקח את המשפט "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" כביכול הצדיק כופה את אלוקים לעשות כרצונו. [ויש כאלו] הוא בהחלט מאמין בעבודה זרה, כי הוא מאמין שיש כח אחר זולתו. סתם אמונת הבל אינה עבודה זרה כמו שכבר כתבו לעיל. גם הרמב"ם שסבר שאיסור מעוננים וכו' הוא משום שהוא אמונת הבל, עדיין התורה לא אסרה הוצאת עין הרע בעופרת, למרות שהיא אמונת הבל. [ריבת אתרוגים אם היא נעשית כחיבוב מצוה, ונסיעה לעמוקה לשם תפילה על קברי צדיקים, אינם אמונות הבל מיסודם, למרות שהם בהחלט יכולים להתפתח בכיון].
ה.ההנחה שרק היום התגלה הרעיון הגאוני לפקפק באמינות טקסטים שונים, אינה עומדת במבחן המציאות. הרמב"ן ידע לפקפק בספר הישר, ור"מ בר חיסדאי ידע לפקפק בפרק שירה, והערעורים על הזוהר [וכן, גם על פרקי דרבי אליעזר] ידועים עוד מספר יוחסין, ואעפ"כ.
ו. ב"ה גם אני מכיר [חלקית] את ה'טקסטים' של תורת הסוד היהודית. ההבדל הוא רק שאתה מכיר אותם דרך המשקפיים של אנשי האקדמיה, ואני מכיר אותם גם דרך משקפיהם של חכמי התורה. ורק להזכירך, הגר"א כתב פירושים גם על היכלות, גם על ספד"צ, גם על ספר יצירה, גם על האידרות, גם על תקו"ז ורע"מ, וגם על כתבי האר"י, ולא ראה את ההבדלים העצומים אותם אתה רואה. ורק לשבר את האוזן יש לציין את דברי הגר"א שיש פרד"ס בפרד"ס דהיינו פשט שבפשט רמז שבפשט וכו' וכן פשט שבסוד רמז שבסוד דרש שבסוד וסוד שבסוד. וכמו שחלק הנגלה מתאים במלואו לחלק הנסתר כך גם חלקי הנסתר מתאימים זל"ז בהתאמה מלאה.
ז. בנוגע לפורום ההוא, אינני מבין את ההיתממות. האם אין שם אנשים שמתלוצצים מהשם, ומתורתו, שבכתב ושבעל פה, ומחכמי התורה שבכל הדורות, שאנו מצווים בכבודם ויראתם?? האם אין שם מינים ואפיקורסים, ודוברי נבלות, העונים להגדרה "רשעים" אשר מדרכם יש להתרחק??.
כמיימוני, ודאי ידועים לך דברי הרמב"ם בפרק ו' מהלכות דעות דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג במנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם, הוא ששלמה אומר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע, ואומר אשרי האיש וגו'.
האם השתתפות בפורום ההוא עולה בקנה אחד עם דברי הרמב"ם?
האם משתתפי הפורום ההוא אינם עוברים על איסור מדאוריתא של אל תפנו אל האלילים כמו שמנוסח ברמב"ם בפ"ב מהלכות עבודה זרה ה"ג?.
האם מנהליו ומשתתפיו אינם עוברים בלפני עור ביחס לאיסור זה?
אני מניח שלך יש איזה התר מבוסס לפעלך, אך לי לכשעצמי אינני רואה התר.
ודאי היה מקום גדול להקים פורום לבירור יסודי ועמוק של דברים העומדים ברומו של עולם, לפי המציאות המתחדשת, וזמינות המידע התורני והכללי אותו הזכרת, כתבי הראשונים שהתגלו בדורות אחרונים, והטקסטים המשופרים של ספרות חז"ל, הידע המתגלה בעניני הטבע אשר הם רקחות וטבחות לתורה ועוד. אך כל זה צריך להיות אך ורק בחברת אנשים יראי שמים המקפידים על קלה כבחמורה, מאמינים בהשם ובתורתו, ומעשיהם לשם שמים, אחרת אנו חוזרים לדברי הרמב"ם דלעיל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2011 01:08 |
|
| |
מאמר של ש' סטרומזה על הרמב"ם. בעמ' 159, ישנן הפניות למאמרים של פינס ולצרוס-יפה, בנוגע לתיאולוגיה של אלגאזלי.
|
|
|
|
|
