עיתון חדש לחרדי החושב והנבון.

לחברי אגודה אחת היקרים. את שמי אתם רואים, אני לא מסתתר מאחורי ניק, אני בעל תשובה, מול העיתון " מנילה ת"א" , בעבר הוצאתי לאור רשת עיתונים,  9 עיתונים בחודש, והיום אני חש תחושת שליחות בוערת בעצמותיי להוציא לאור עיתון לחרדי החושב והנבון. הפנו אותי לפורום אגודה אחת מספר חברים בפורום, שאמרו לי שיש לנו חזון משותף, וכאן אמצע בית חם ותומכים רבים.

בע"ה השבוע נסיים לעצב את אתר האינטרנט של העיתון ואז נפרסם את כתובת האתר.

אבל הרשו לי עוד לפני לספר לכם קצת על העיתון.

         עיתון " ויהי אור"  ( שם זמני)  – העיתון שמאיר את הפינות החשוכות.

כשכל העיתונים החרדים עסוקים בלהסתיר את השאלות האמיתיות, " ויהי אור " מוקם כדי להאיר את הפינות האפלות, להיות מליץ יושר בעד השאלות ולשאת ברמה את דגלה של השפיות. אנו פונים לכל מי שעדיין מהבהב בקרבו ניצוץ של מחשבה עצמית. כל גַּחֶלֶת דּוֹעֶכֶת אִם אֵין מְלַבִּים אוֹתָהּ. גם גחלת השפיות זקוקה בימים אלו למי שילבה אותה. 

                                         " ויהי אור" – כדי להרבות אהבה והבנה שפיות ואחדות.

העיתונות החרדית כיום היא עיתונות קוסמטית, המנסה להסתיר את הריקבון שפשה בחברה החרדית, ע"י אין ספור שכבות איפור. עיתונות שכזו, בנוסח פראבדה הקומוניסטי, יכולה לשגשג רק בתנאי שאין לה מתחרים החושפים את העובדות, אותן היא מסתירה. בשום מקום בעולם, היא לעולם לא תוכל להתחרות עם עיתונות אמיתית החושפת את מה שכולם מסתירים. במקום בו רגילים לטייח ולטשטש אמת, לסלף את העובדות ולצנזר את הדעות החולקות, חייב להיות עיתון אחד לפחות, שיפתח חלון לאוויר חדש, צלול וצח, שיחשוף את כל האמת וייתן במה לכל הדעות.

לקרוא עיתונות חד ממדית שאין בה שום חידוש מרענן, מלבד ההבדל בניסוחים המשתנים של הכותבים השונים, כשאתה יודע מראש, עוד לפני שפתחת את העיתון, מה עמדת העיתון בכל נושא. מה תהיה השאלה הבאה, הפסקה הבאה, הדף הבא, העיתון הבא, זה כמו לשתות מים עומדים לעומת מים זורמים. מים עבשים לעומת מים חיים. אם בציבור החרדי יפורסם עיתון אחר, שמגמת פניו היא האמת, הוא יהיה כמו אבן שואבת בחברה החרדית וישאיר הרחק מאחור את העיתונות החרדית, המצופה ברוטב דביק וסמיך של היתממות וחנופה אינסופיים לתו התקן של החברה.

העיתונות החרדית כיום, למרות הצלחתה המסחרית הנוסקת, היא לא באמת חזקה, כי היא עיתונות מפוחדת המועלת בתפקידה, במקום להיות כלבת השמירה הנובחת כנגד עוולות המקובעות בחברה ולהאיר את הפינות החשוכות, היא הפכה לעיתונות שנובחת בכיוון הרוח בלבד. רק כנגד אלה, שתו התקן החברתי זורם כנגדם במילא. אבל ברגע שהיא רק תנהם כנגד עוולה חברתית המקובלת על כולם, היא תהפוך לחתול מבוהל ובהתאם לנסיבות גם לעכבר נמלט כשזנבו מקופל בין רגליו.

כשהעיתונאי חושש יותר מהאצבע המאשימה של החברה מאשר מהאמת הפנימית שלו, כשיותר חשוב לו לעמוד בתו התקן החברתי מאשר לעמוד על האמת עצמה, כשהוא מוכר מלל שהוא עצמו אינו מאמין בו, בתקווה שאחרים יאמינו למלל הזה וכאשר כל מטרה מקדשת את כל האמצעים, זו עיתונות הגורמת נזק עצום לנשמת האדם. קפיצי המחשבות המקוריות מחלידים, צירי המנגנון הביקורתי במוח נשחקים, היכולת לשאול מתרופפת והמוח פשוט נאטם.

לשמחתי אני מגלה שאני לא היחיד. לאחרונה אני מגלה שיש הרבה בעלי תשובה ואחוז לא מבוטל של חרדים מבית, שעדיין חושבים בכוחות עצמם. למרות שטיפת המוח הרב ערוצית, יש רבים שמבינים, שחברה אטומה ומוח אטום, כמו חדר אטום, עלולים להביא מחנק. כדי לאווררו זקוקים לפתוח חלון לאוויר צלול וצח.

                              הסקרנות הגדולה של החרדים.

על פי תו התקן החרדי, החברה החרדית בזה למתעניינים בענייני דיומא. אבל בפועל מידת הסקרנות שיש בציבור החרדי לתקשורת היא אדירה. הראיות לכך הן מספר העיתונים הרב שיש בציבור החרדי יחסית לגודל האוכלוסייה.  תופעה שכנראה אין כמותה בעולם כולו. לציבור החילוני (ללא שבועוני נישה, עיתוני נשים, כלכלה, נוער וכדומה) יש ארבעה עיתונים: ידיעות , מעריב, הארץ, וישראל היום . לעומת הציבור החרדי, שיש לו תשעה עיתונים, ושוב - לא כולל נישות כמו כפר חב"ד, העדה החרדית, המחנה החרדי וכדומה: המודיע , יתד נאמן , המבשר , משפחה , בקהילה , שעה טובה , יום ליום , מרכז העניינים , קו עיתונות דתית .

האבסורד היותר גדול הוא, שלמרות שאין שום סיבה לפתוח את העיתון של היום, כשאתה יודע שהוא בדיוק הקופי של העיתון של אתמול, ולמרות שכל העיתונים הללו חוזרים ואפילו ממחזרים את עצמם עד לזרא, בנושאים שהם כבר דשו וטחנו ואפו ולעסו אותם אין ספור פעמים, ולמרות שלכאורה עיתונות שכזו לא הייתה מצליחה בשום מקום דמוקרטי בעולם, בכ"ז ולמרות הכול ועל אף השעמום והטרחנות הרבה, העיתונות החרדית משגשגת כלכלית. וזו תעלומה עצומה, בלתי ניתנת להבנה. איך יכול להיות שבמדינה דמוקרטית עיתונות בנוסח פראבדה מצליחה כלכלית? וכל התמיהה הגדולה הזו רק מוכיחה שיש לציבור החרדי סקרנות עצומה לדעת מה באמת קורה סביבנו. אחרת לא ניתן להסביר איך ציבור כה גדול של אנשים חכמים קוראים עיתונים שמסתירים מהם את האמת, וכשהם יודעים שאת השאלות המעניינות והקשות לעולם לא ישאלו ושלאורכו ורוחבו הוא רצוף שקרים בוטים ושקופים.

ונתון יותר מעניין, ככל שכלי התקשורת פתוח יותר, למרות שהוא מוחרם יותר, כך ההצלחה שלו גדולה יותר. זה עובד כבומרנג, ככל שהעסקנים מחרימים יותר, כך כלי התקשורת מצליח יותר. בתחילת דרכם של החינמונים, העסקנים החרדים פתחו כנגדם את מערכת קרב החרמות בדגלים מתנפנפים, בקול ענות גבורה ובתרועה גדולה וסיימו אותה בקול ענות חלושה וביבבה חרישית. היום החינמונים נכנסים בדלת הראשית כמעט לכל בית חרדי. כנ"ל עם מלחמת החרמות האחרונה כנגד אתרי האינטרנט החרדיים, גם איתם הם פתחו את מערכת הקרב בחרמות ובחרבות וסופם שחזרו כלעומת שבאו, מובסים, מבוישים ופרוקים מנשקם. האתרים לא מגלים שום סימני קריסה. אדרבה לא רק שהחרם לא הצליח להפוך את הקערה על פיה, מאז החרם הם רק נוסקים. ככה זה כשמושכים את החבל יותר מדי, בסוף הוא נקרע. דומה ששיכרון הכוח של העסקנים החרדים העביר אותם על דעתם, עד כדי שכיחת הכלל, שלא לעולם חוסן, ותפסת מרובה לא תפסת.  מרוב אינפלציה בשנים האחרונות, של חרמות´ ו´קולות קוראים´ חדשות לבקרים , הם איבדו מכוחם, ובסוף איבדו לגמרי את כוחם.

לא ניתן לכלוא את הרוח. הצורך של האדם לדעת את האמת ושלא יסתירו ממנו את העובדות, הוא צורך בסיסי הטבוע עמוק בטבע האנושי. המהות של האדם היא לשאול, כפי שהגימטרייה של המילה אדם שווה למילה מה. הצורך הזה להמשיך לדעת, לחשוף, לגלות ולהבין לא נגמר, כל זמן שהחיים לא נגמרים. לכן, כמו שלטווח ארוך, " העט חזק יותר מן החרב," כך לטווח ארוך העיתון יהיה חזק יותר מהחרם.

אם העסקנים למיניהם ימשיכו לטמון את ראשם באדמה ובמקום להתמודד עם הבעיות שבמציאות, ימשיכו להאשים את המראה שמשקפת להם את המציאות הבעייתית, ואם הם יעוטו על הטרף הרך וינעצו בו את שיניהם, וינסו להחרים את העיתון, יתברר להם שוב, כי אלו שיני חלב לא חזקות ולא משוננות.

אותם עסקנים שלא די להם, שעל כל אלף עיתונאים הסותמים פיות וחוסמים מחשבות,  יהיה עיתון אחד שיעודד דו שיח בין המחנות. הם רוצים אלף מול אפס. הם לא רוצים לשמוע שום צליל אחר ולא רעשי רקע. הם רוצים לנגן סולו. לא מתאים להם לשלוט רק  ברוב מוחץ של עמדות ההשפעה. הם רוצים לשלוט בכולן. עד האחרונה.

                                              אם לא נרבה לשאול, נעמיק את השאול.

לאחרונה אני רואה יותר ויותר סימנים לכך שיש בציבור החרדי, מתחת לפני הקרקע,  סערות אדירות, המלבות בתסיסה מתמדת זרמים תת קרקעיים  והם מאיימים לקעקע הרבה מהמוסכמות והעוולות החברתיות המקובלות בחברה החרדית מקדמת דנא. אני קורא לכל בעלי התשובה והחרדים השפויים לדבר ה': אנו חייבים לקום ולעשות מעשה כי בנפשנו הדבר.

" טיפה אחר טיפה יוצרות בסוף אגם." קורא ועוד קורא יוצרים בסוף עיתון. עלינו לשלב כוחות ולהוציא לאור עיתון אמיתי שייתן מענה לחרדים השפויים. אֵין סַכִּין מִתְחַדֶּדֶת אֶלָּא בְּיָרֵךְ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ ואין תשובה מבוררת אלא אם כן היא מתחדדת בשאלה. כשכל העיתונים החרדים עסוקים בלהסתיר את השאלות האמיתיות, עיתון " ויהי אור " מוקם כדי להיות מליץ יושר בעד השאלות. אנו נשאל את השאלות הקשות בלא כחל ושרק וללא מורא, בלי משוא פנים  ומבלי שיהלכו עלינו אימים.  כי היום אנו כבר מבינים, שאם לא נרבה לשאול, נעמיק את השאול . אחרי שמצאנו את התשובות הגדולות לשאלות הגדולות של החיים, הגיע הזמן להתחיל לשאול את השאלות הקטנות. אותן השאלות למאות ואלפים שביחד מהווים את הפסיפס האמיתי של החיים.

אנו יודעים שלנסות לחנך את הקנאים הקיצונים, זה להילחַם בְּטַחֲנוֹת רוּחַ, כי לדִּבֵּר אליהם זה כמו לדבר אֶל הָעֵצִים וְאֶל הָאֲבָנִים. זו מלחמה אבודה מראש. מה גם שהשפיות כמו האור אינם צריכים להילחם, די להם להתגבר, החשיכה תנוס ממליא. חושך לא מגרשים במקלות ולא במלחמות. " מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך", אבל בתנאי שהאור לא רק יאיר אלא גם ייראה. אם נמשיך להחריש לעת הזאת ולשמור את השפיות בתוך הבטן – זה יהיה כמו לשמור את האור בתוך כד אטום. האור צריך לא רק להאיר אלא גם להיראות. וכדי שהוא יראה ויתנוסס ברמה, צריך להיות לפחות עיתון אחד שישא ברמה את קול השפיות במחנה החרדי.

אנו פונים לכל מי שעדיין מהבהב בקרבו ניצוץ של מחשבה עצמית. כל גַּחֶלֶת דּוֹעֶכֶת אִם אֵין מְלַבִּים אוֹתָהּ. גם גחלת השפיות זקוקה בימים אלו למי שילבה אותה. לשם כך אנו מקימים את הבמה הזו.

עיתון " ויהי אור" ( שם זמני המתחרה עם " השאלה הנשאלת" או " כל האמת" ) בין השאר גם ישפיע בעקיפין על שאר התקשורת החרדית להיות יותר איכותית. כבר שנים שהעיתונים החרדים טוחנים קמח טחון, מסננים מים זכים וסוחטים את דוושת הגז בניוטרל. הקוראים אבודים בתוך מכבסת מילים שמשכפלות את עצמן ללא סוף. הם טובעים במילים האלה ונחנקים מהם. בעיתון " ויהי אור", נאיר בזרקור את כל השחור בעיתונות החרדית. את ההיתממות האינסופית, את כל השקרים והסילופים, את כל העובדות שכולם מעלימים, את כל השאלות שכולם מסתירים. כשנחשוף נקודתית את כל מה שהם מסתירים , הקוראים ילגלגו עליהם בגלוי. הם יהיו ללעג וקלס ולחוכא ואיטלולא בעיני כל חרדי שפוי. הם יהיו חייבים להשתנות, לא תהיה להם ברירה. זה יהיה תהליך ארוך. אבל בסופו של דבר הוא חייב לקרות. והוא יהיה תהליך מאוד מעניין ומרתק בפני עצמו ובעיני הקוראים.

אם יתד מפיצים את וירוס השנאה, הפילוג, סתימת הפיות וצמצום המחשבות. אנו נפיץ את וירוס האהבה, האחדות, פתיחת הפיות והרחבת המחשבות.  

                                             צפירת הרגעה.

אין בליבנו מאוויים נסתרים לחזות באבק רסיסים של מיתוסים מתנפצים, באים אנו רק כנגד עוולות חברתיות המוסכמות על כולם. אין לנו שאלות על ארבעת חלקי השולחן ערוך, אלא על החלק החמישי, איך מורידים את ארבעת חלקי השולחן ערוך למציאות. אין בנו שום כמיהה סמויה לצפות בנתזי דם משחיטת פרות קדושות, אלא אדרבה, להוליד עוד פרות טהורות. אנו לא נלחמים כנגד החברה החרדית אלא רק כנגד הפרות הטמאות, כל מיני נגעים חולניים שפשו בחברה, והעיתונות החרדית גומרת עליהם את ההלל במקום לסתום עליהם את הגולל. לא מקננת בנו תשוקה בוערת לקעקע או לשנות סדרי עולם מקדמת דנא, כי אם רק את אותן מהמורות חדשות, וסרחים עודפים שצצו אחרי מלחמת הישרדות רבת שנים והפכו לאבן נגף לכל מי ששואף לחיים בריאים ושפויים בחברה החרדית. והכלל הוא: תמיד לגופם של דברים ולא לגופם של הדוברים.

כמו כן אין אנו באים להתלונן או להאשים את הציבור החרדי. יש להם הרבה מאוד זכויות ואנו חייבים לדון אותם לכף זכות. ונרבה לדבר גם על כך בעיתון. אבל יחד עם זה, אם חברה בריאה אנו רוצים להקים. גם אסור לנו לטייח את האמת, ולטשטש את הביקורת. אלא אדרבה להאיר את כל הפינות החשוכות. כמישהו חולה, לפני הכול הוא צריך לדעת שהוא חולה ומה המחלה, רק אז ניתן למצוא את התרופה.

בקרוב האתר.

לכל מי שהדברים נגעו בליבו ורוצה להצטרף, לסייע ולתמוך אנא כתבו לי:

[email protected]

                                 לא לשמור, לא לזרוק.

היות ואנו רוצים שרבבות איש יקראו את קול הקורא הזה. ומכיוון שאנו חייבים להיות יעילים בהוצאות כדי להשיג יותר תוצאות במינימום הוצאות, בקשתנו ממך לא לשמור את קול הקורא במגירה וגם לא לזרוק לפח. או שתפיץ אותו לקורא נוסף שאתה מעריך שיזדהה עם חזון העיתון, או שתחזיר אותו למי שנתן לך.

ליוסי היקר, האם חשבת שלא כל מה שאנחנו קוראים גם ילדינו צריכים לקרוא? ואולי לכן אי אפשר לדון על הכל באופן פתוח? קח לתשומת לבך.

ההתרשמות שלי מאתר 'ויהי אור' היא שהוא לא פועל למען תיקון החרדיות, אלא למען ביטול החרדיות.
ונראה לי שהוא לא מבין את הגבולות בין זה לזה.
מבחינתו, כל מה שלא מוצא חן בעיניו זה לא בסדר. הוא לא מבין לא את המניעים ולא את התהליכים ההיסטוריים שגרמו ועדיין גורמים לחרדיות להתקיים.
לאחרונה נראה לי שהוא הגיע לסוג של מסקנה שהוא לא מגדיר את עצמו כחרדי. אשמח אם הוא יחליט כך, ובעקבות החלטה זו - כמי שלא קשור למגזר ולא אמור לנסות לתקן אותו - יסגור את אתרו.


חוץ מזה, נראה שהוא לא מבין גבולות בכלל (לצערי).
האתר הזה רצוף בסדרת כתבות שמלבד לכלוך על המגזר החרדי, אין בהם ולא כלום. ואני, כמי שמשתייך לפחות סוציולוגית למגזר הזה, רואה את אתר 'ויהי אור' כאתר שמחפש להשמיץ וללכלך עלי ועל המגזר שלי.
לדוגמא, מה הקשר להביא פרק מספרו של אמנון לוי - על הסיפור של הבת של ר' מיכל פיינשטיין (קוטלר)? מה יש בזה חוץ מלכלוך?
מה הקטע לשוש על כל בדל ידיעה של חשד כלשהו כנגד חרדי כלשהו?
לא רואה בזה שום תיקון המגזר, אלא לכלוך המגזר, ופשוט וברור שלא אסייע לאתר הזה.

קסת, לצערי אני שותף לחוסר שביעות הרצון שלך.
למעשה הייתי שותף להקמתו, אך כעת פרשתי ממנו, לא לפני שהתווכחתי עם היוזם על הדרך והעיר.

כנראה שלא הסברתי את עצמי כהוגן.
1. כוונתי בראש ובראשונה הייתה לברר למי מיועד העיתון הלז ומי המה קהל הקוראים הטבעי שלו. בוא ונעשה חושבים יחד: הציבור הספרדי והחסידי - אינם נכללים ברשימה מתוך הבנה שרוב הבעיות שמנה יוסי אינן קיימות אצלהן, וגם משום שהם מוכתבים בדר"כ ע"י ישות עליונה דוגמת 'הרבי' שעל פיו יישק כל דבר. הציבור הליטאי מחולק לדעתי לשלושה פלחים [בצורה גסה, וביחס לנושא המדובר, כמובן]. ציבור אחד הוא אותו ציבור שהוא הבית הטבעי של עיתוני ההשקפה הצרופה וכו', והם אלו החשופים ביותר לשלל הבעיות שהציב יוסי, אך אצלם אין אפשרות, ולו הקלושה ביותר, להכניס עיתון אחר, מה גם שהוא הפוך לגמרי מכל מה שגדלו וגידלו עליו במשך עשרות השנים האחרונות. ולכך אני מבין שאליהם העיון אינו פונה מלכתחילה. הציבור השני הוא הקונטרה לציבור זה, היינו אנשים שאין להם דבר וחצי דבר עם העיתונות מהסוג הזה, כל הדעת תורה ושאר ירקות מענינים אותם כשלג דאשתקד, וממילא שוב אין מקומו של העיתון אצלם.  
הציבור השלישי שלמיטב הבנתי אמור להיות קהל היעד של העיתון, הוא הציבור שהתחיל מאותה נקודת מוצא הליטאית הקלאסית, אך השכיל בשכלו להבין את הבלוף הגדול שעומד מאחוריו, ועליו התכוונתי בדברי שישנם אנשים שעוסקים בחובתם בעולמם בלי להתבלבל יותר מדי, אך בתוך ציבור זה ישנם גם אנשים שזועמים על כל שטות של חברי העסקונה ומאמרי הפובליציסטיקה [אם אפשר לקרוא לזה כך] של העיתון, ועל הולכת גדולי תורה שולל אחרי אנשים שיעודם העיקרי עלי אדמות הוא קנאה תאוה וכבוד [והרבה כסף...]. ולציבור קטן זה בלבד מיועד העיתון. ולפיכך חושבני שזה די מיותר להוציא כל כך הרבה אנרגיה עבור ציבור קטן כל כך, שגם הוא מתעייף לאיטו ומצטרף לציבורו הטבעי שהפסיק כבר לספור את העיתון וכו' מזמן. [בקהל קטן זה ישנה גם בעיה של אמינות, היינו עיתון חדש שיצא לאור יקח לו זמן רב בכדי לרכוש את אמונם של אותם אנשים, ולעת עתה לא נראה שישנה דרך לעשות את זה].

2. הציבור הדתי לאומי מורכב מכל כך הרבה גוונים וסוגים, ויתכן מאוד שאין אנו מדברים כל על אותו סוג אנשים. כוונתי הייתה לתהליך התפתחותו של הציבור הנ"ל, שהתחיל בימי הרב קוק כקבוצה מעניינת עם חזון ורוח חדשה, ומלבד זה לא היו חריגות גדולות משאר הציבור החרדי, ובהמשך, בהשראת בנו ותלמידי בנו סטה הציבור הנ"ל מהמסלול הקלאסי לכיוונים לא צפויים בכלל, כל זה נעשה תוך שימוש באימרות ומאמרים של הראי"ה אודות גמישות מסויימת באוופנים מסויימים כהוראה כלל ציבורית. ובעוד שעל הראי"ה עצמו אין חולק [כמעט] על גדלותו התורנית ויכולת הפסיקה שלו, הרי שהבאים אחריו לא עמדו בהכרח בקריטוריון הזה, ומכח זה נוספו שיבושים קשים [והשמים הם הגבול, כמו שאנו נוכחים בימים אלו ממש ביחס לשירת נשים בצה"ל, ואכמ"ל].
כל זה בלי קשר לשאר הקבוצות שנספחו במקביל ובהמשך, שהוסיפו גם את רבגווניותם על הציבור הנ"ל.

3. באשר לרב שטיינמן, לא התכוונתי בכלל לפתוח כאן תיבת פנדורה כזאת, ביקשתי רק להביא צד חיובי הקיים בהנהגת הציבור באופן הזה, ולקבל תשובה באשר למילוי החור הזה בהעדר גבולות מהסוג הנ"ל.
אגב, כמדומני שהרב שטיינמן עצמו מעולם לא כפה את דעתו על קהלים אחרים שאינם משתייכים אליו ישירות, כל הדברים שאתה מדבר עליהם אודות הניסיון לכפות הנהגה אחת על הציבור כולו, כמדומני שכהיום הם נחלת בודדים בלבד, שזכרונות נעימים מימי הרב ש"ך העליזים ממאנים להיפרד מהם.