היש דרך להשתחרר מפסיכולוגיה וסוציולוגיה?

השאלה שצריכה להישאל הוא, האם יש דרך ואופן למי שירצה להיווכח באמת בדרך בלתי אמצעית, ובלתי תלויה בכל המניעים -הלא נכונים לכאורה- האלה, בלי להרוס את מבנה נפשו בדרך.

האם אפשר, והאם ראוי, שנבקש לחקור אחרי האמת בהתעלמות מכל החלקים האלה שבאישיותנו?

ואם כן, איך עושים את זה?

הנחה הנגדית הוא שכבר קיימים הרבה אמתיות , וחלקי אמתיות, בעולם, לא הכל אני צריך להמציא לבד. ומהם נוגעים בדברים שאין לי הכלים להוכיח לשום צד בשלימות, ובהכרח לסמוך על רוח הקדש.

אני לא יודע איפה נרמז בדברי שרוח הקדש קיימת רק אצל מאמינים. [אם כי לטענתך אין מושג כזה כפי שהגדרתי אותה, דהיינו אתה טוען שלכל דבר צריך הוכחה אמפירית. ומתעלם מחלק במוח האדם שיכול להבחין אמתיות בצורות אחרות.]

קראתי את התגובות,והנני לסכם מה שהבנתי בינתיים בנושא החשוב הזה, מהנקודות שהועלו כאן.

א.      כמובן יש תחומים שפתוחים יותר להשפעת אינטרסים ויש פחות. במילים אחרות, יש תחומים בהם המתנהג לפי האינטרסים שלו הוא גנב או שקרן ברור, כמשל שתשלומים במכולת ובבנק. גם שם יש אינטרסים, אבל מי שמתנהג לפי האינטרסים האלו ולא לפי האמת האובייקטיבית הוא שודד הבנק.

יש לציין שבהלכות עדות ומשפט גם כאן התורה נותנת משקל רב לאינטרסים האלה, ואינה מאמינה גם למשה רבינו כשמעיד על עצמו או קרוביו בנושאים כאלה. [והחזו"א התפתל בזה ואמר שהוא גזרת הכתוב, וצ"ע]

אבל ענין האינטרסים המשחקים תפקיד כאן אינם לגבי חשיבת האמת שבאדם, אלא לגבי התנהגותו המוסרית, כלומר כשאין מקבלים עדות קרובים, אין זה מפני שהם עלולים לחשוב שהאמת הוא כצד קרובם, אלא לפי שאנחנו חושדים שישקרו ביודעים לטובת קרובם.

וממילא ככל שזה נוגע לידיעה מה אמת ומה לא, האדם עצמו שיודע את הנתונים יכול לדעת את האמת.

ב.      כן בלוגיקה הנקיה יש תחומים שבהם לכאורה יש אמת אובייקטיבית ברורה למדי, אבל הלוגיקה הנקיה מדברת רק על סמך הנחות. כלומר אם נסכים להנחה א ב' וג' מוכרח שייולד מזה הנחה ד'. אבל זה אינו אומר כלום לגבי נכונות ג' ההנחות הקודמות.

בכל זאת יש כאן אבן בוחן חשוב לגבי יושרו האינטלקטואלי של האדם, כי כשאנו רואים מי שאומר משפטים שאינם יכולים להיות מבחינה לוגית, זה מטיל חשד על כל צורת החשיבה של האדם הזה, גם בדברים שאינם תלויים בלוגיקה. [ולא אביא דוגמאות וד"ל]

ג.       יש דברים שמעצם מהותם תלויים בראות עיני שכל האדם. אם מחמת שחסרים לנו כל הפרטים לדון לפיהם, ואם שבמהותם הם נושאים מופשטים התלויים באבנתא דליבא [ולא צריך להגיע עד למטאפיזיקה למצוא דוגמא לזה. כל שאלה מוסרית תלוייה הרבה בדברים כאלה]  בדברים כאלה אין לנו ברירה אלא לסמוך על יושרו האינטואיטיבי של האדם.

וכאן נאמרו דברי החזו"א על נקיות החכמים מנגיעות, כלומר הרי אין לנו ברירה אחרת, [כמו שנבאר באות ד'] אלא לסמוך על נפש האדם. אבל לזכות לזה שיוכל האדם לסמוך על עצמו, צריכים מקודם לסלק את המניעות ככל האפשר. ולכן לא אמר החזו"א את דבריו אלא כלפי חכמים יראי שמים. כלומר מי שרגיל בכל מקום שאפשר לחשוב חשיבה נקיה ולוגית [כמ"ש בסוף את ב'] עליו ניתן לסמוך גם בתחומים שחורגים מתחום הלוגיקה הנקיה.

למעשה, בתפיסת עולמו ושכלו של החזו"א, כאן אנו מגיעים לנקודה שנקראת רוח הקדש. כל הכרעה שתלוייה בנקיות נפש האדם ואין לגביה הוכחה אובייקטיבית גמורה, מוכרחים אנו להגיע לנקודת רוח הקדש, כלומר יש מין הכרעה ששורה על האדם שמייגע את שכלו להבין נושא מכל צדדיו האפשריים מכל הבחינות, כשאחרי הכל נשארים ספקות, והדבר שקול, יש השראה, מין "לבי אומר לי". שאומר לו לבחור בצד הזה. הדבר הזה רגיל בכתבי החזו"א. עי' למשל בדבריו לגבי תינוק שנשבה. [ובכך בעצם נפרדת דרכו מדרך בריסק ואכ"מ]

גם האמונה ובטחון פרק א', שבו כביכול מוכיח את קיומו של האלקים בטענת המורכבות והסדר שבבריאה, לאמיתו מכוון להשגת האמת שבאמונה במידה של רוח הקדש כזאת, כפי שמובן מכל דבריו וביטוייו שם.

ד.      יש נושאים שבהם אין ברירה אלא להכריע. לפי הנתונים שבידינו. כשאני מתלבט איזה שידוך טוב יותר, או באיזה עבודה לבחור, בסוף אני מוכרח להכריע, גם כשאין בידי כל הפרטיים הנצרכים להחלטה הזאת. ומי שמתקשה להכריע מפסיד בוודאי.  

אמנם גם בחושן משפט יש מציאות של יהא מונח עד שיבא אליהו, ולא כל שאלה מחוייבת לפסק לגמרי

לעומת זאת בנושאים של אמונות ודעות, לכאורה אין צורך להכריע כלל, אע"פ שלכל מה שנוגע להנהגה המעשית חייבים אנו להכריע,  וכאן ענין האמונה קשה מאד, חלק מקושי הכללי שבחיוב להאמין, שהרי אם יש חיוב להאמין, אני מוכרח למעשה להכריע גם בזה, ועשייה לבד ללא אמונה כלל אינו כלום. ונראה לי שמסיבה זו הרבה מאתנו מאמינים, גם למרות כל השאלות, כי ההכרח היומיומי בפרט בדת שלנו שלא מנחת הרבה זמן פנוי מחובות הדתיות, מחייב אותנו להכריע מהר. אע"פ שאין זה שולל בינתיים להמתין ולבדק ולחקור.

כן אם נכריע, נוסח ייתכן, שכל זמן שאין הוכחה ברור אין כלום, יש לדעת שגם זו הכרעה נסמכת על הנחות, ואין זו דווקא החשיבה הנקיה.

למעשה החידוש העקרי כאן נמצא באות ג'. ולגבי אות ד', עדיין צריך הרבה מחשבה בנקודה הזו.