| נשלח ב-6/7/2011 00:12 |
|
| |
כמה יהודים יש בעולם? ומיהו יהודי?
הקדמה נחוצה:
אשכול זה אינו מיועד לאלו הסבורים כי את כל ההלכות קיבלו חברי הכת הפרושית מפי משה רבינו על הר סיני, אלא שלפחות בחלק מהדברים מדובר ברפורמות שנדמו להם כמתאימות לזמן ולסיטואציה ולפעמים הם מצאו להם כל מיני רמזים מהמקרא. את הסמכות לעשות זאת הם שואבים ממנהיגותם את העם.
ובכן,
ברור כי רפורמות אלו לא חייבו את כל העם מהרגע שהכת הפרושית נוצרה. יש צורך שהן תשתרשנה או שתיעשינה בקונסטלציה של מנהיגי העם כולו. כמו כן ברור כי הן לא חלות למפרע (למשל ירמיהו לא ייענש על כך שלא הניח תפילין).
אם כן, בטרם השתלטו הפרושים על העם, נוצרה כת אחרת שנקראה הכת הישועית. כת זו עשתה בעצם את הגיור התנ"כי המקורי (שמסתכם בהצהרה "עמך עמי ואלוהייך אלוהיי") להרבה מאוד לא-יהודים. בשלב זה נוצרו עשרות אלפי גרים שהם יהודים לכל דבר (כזכור הרפורמות הפרושיות לא חלות למפרע שכן באופן זה גם דוד המלך עליו השלום אינו יהודי). לפי המקרא וההלכה גרי צדק הם יהודים לכל דבר ועניין.
בשלב מסוים הוחלט להוסיף לאמונה הנוצרית עקרון אמונה שהפך אותה לסמי-פוליתאיסטית אודות ישוע כבן האלוהים. האם זה גורע מהיותה יהדות?
1. האם גיור של רב שמאמין בקבלה הדיליאונית/לוריאנית או 'מגשים' אינו תקף? איפה עובר הגבול?
2. על פי הנראטיב הנוצרי המקובל זה התרחש ע"י פאולוס אולם מהמחקר ההיסטורי עולה שהמצב לא לגמרי כך. היו כל מיני כתות שחשבו אחרת, ואם כן יוצא שהמוני מגיירים וגרים התגיירו לאמונה מונותאיסטית טהורה ולהם בנים ובנות.
אם כן, כשמדברים על העם היהודי יש להתייחס לכל הערלים גרי הצדק של הכת הישועית.
אם כן כדי שהגרים הנוצרים יפסיקו להחשב ליהודים יש להוכיח שהרפורמות הפרושיות התקבלו על רוב העם היהודי בחלון הזמן שהרוב הזה עדיין גדול מהרוב הנוצרי. במידה ולא, רוב העם היהודי הם הנוצרים, כל הרפורמות הפרושיות מתבטלות והרפורמות של פאולוס וממשיכיו הן המחייבות, ויאללה למיסה (אז בסדר, רוב ה'עמך' מאמינים באמונות סמי-פוליתאיסטיות. צריך להילחם בזה כמו בקבלה, ותו לא). למעשה מי שלא מקיים את כל מצוות הנצרות ומקיים את התוספות הפרושיות הוא זה שעובר על לא תוסיף ולא תגרע (בהתאמה).
הערות.
תוקן על ידי thepresent ב- 06/07/2011 00:12:42
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2013 11:59 |
|
| |
מסורתי רוב היהודים בחו"ל רפורמים קונסרבטיבים מתבולים מעוט שומרי תורה ומצוות, לפי השקפתך.
בארץ הרוב מאמינים והרוב הגדול שומרים תורה ומצוות- אמנם לא לפי השקפתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2013 11:21 |
|
| |
בישראל יש רוב מאמין אך רק כמחצית מהיהודים שומרים תורה ומצוות. בחול לעומת זאת הרוב גם שומרים תורה ומצוות אך יש הרבה רפורמים והתבוללות.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 16:07 |
|
| |
פרזנט אתה צודק, רק הראיתי שיש חריגות.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 16:00 |
|
| |
רבי בעלבעמיו
ככה פוסקים היום בהלכות החמורות בתורה? ע"פ רמזים מהלכות ירושה ותקדימים של רב אחד במעשה אחד? או בהקש מהלכה תיאורטית מהתקופה שלא הייתה בדיוק יהדות (עשרת השבטים)?
תמהני.
בוא נאמר שכדי לקבוע אם חשמל זה בונה השקיעו יותר מאמץ למצוא ראיות.
ואני מניח שאם אין ראיות להמצאה כזו לא ניתן להמציא אותה (גם אם זה פותח בעיה ענקית עם הנוצרים, בעיה שלחז"ל לא היה כי הם החילו את ההמצאות שלהם רטרוספקטיבית ולשם כך פירשו את התנ"ך בצורה שתעלה בקנה אחד איתן)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 15:26 |
|
| |
דינו, דברים על דיוקם. אתה זה שהשווית בין הדברים. כתבת, מהיכן באה לעולם ההנחה הוותרנית והחסרת טעם וריח, שישראל, בשונה מכל העמים, אינו עם, אלא מין קבוצה שאפשר על ידי הצהרה להיות חלק ממנה ללא שום קריטריון נוסף. אני טענתי כי עד כמה שאפשר להשוות אז התהליך אצל כל העמים הרבה יותר פשוט. הדגשתי בפירוש ואני מצטט "זכותך לטעון כי היהדות היא משהו מיוחד ושונה (וכמובן לכעוס על הגויים שמתעצבנים על כך). אתה יכול גם לטעון כי ההשוואה צריכה להיות מול תנאי הצטרפות לדתות ולא לעמים. אל תעשה שקר בנפשך. תנאי ההצטרפות ליהדות חריגים מאד ביחס לכללי ההצטרפות לאומות מתוקנות". לא עלי תלונתך ולכן ההשוואה שקרית ולא נכונה. בענין אחר לחלוטין.
מה התיחסותך להלכות הגזעניות, בעיקר בדיני ממונות? האם מקובל עליך הבדל כלשהו ביחס בין גזל ישראל לגזל עכו"ם ואם כן האינך סבור כי זה מצדיק את שנאת ישראל על ידי אומות העולם?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 14:58 |
|
| |
קריאת ביניים מהיציע
האם ישנה טענה שאדם שיש לו שושלת אמהית יהודית אינו יהודי אם התערב בגויים? כל האנוסים שמתגלים לאחרונה, למשל?
אצטט בקצרה ממה שכתבתי במקום אחר.
רב נטרונאי גאון כתב שמומר מאבד את זכות הירושה מאביו כי הוא ואביו אינם נחשבים בני אותה אומה. "מאי טעמא דכיון דאישתמד ליה נפק ליה מקדושה דישראל ומקדושה דאבוה ... אבל משומד מתעברת נחלה מאומה לאומה".[1] בתקופת הראשונים, רבנו שמחה משפיירא הוסיף וכתב שכמו שהכלל ההלכתי קובע (ב' יבמות, כב ע"א) "גר שנתגייר, כקטן שנולד דמי", כמו כן מעיקר הדין מומר שהמיר כקטן שנולד דמי וקידושיו תופסים רק מדרבנן.[2]
גם אם התלמוד אינו מכיר במומר העוזב את עמו, הוא מכיר באפשרות של טמיעה בין האומות. התלמוד (ב' יבמות יז ע"א) מביא את דעת שמואל שחכמים עשו את עשרת השבטים שנטמעו בעמים סביבם כגויים לכל דבר. על סמך הסוגיא הזו התעורר דיון בשאלה עד מתי צאצאי מומרים ואנוסים נחשבים כיהודים.
...
המהר"י בי רב דן במקרה שאשה נישאה לצאצא למשפחת אנוסים ובעלה מת ללא זרע ונפלה לפני אחיו לייבום. המהר"י בי רב טען שהואיל ומדובר כאן במשפחה שכבר נטמעה בין הגויים, הצאצאים נחשבים כאין הורתם ולידתם בקדושה ולכם אין ביניהם זיקת ייבום.
[1] רב נטרונאי גאון, תשובות רב נטרונאי בר הילאי גאון, יוצאות לאור על פי כתבי-יד ודפוסים ראשונים עם מבוא, שינויי נוסח, מקורות וביאורים ומפתחות על ידי ירחמיאל ברודי, ירושלים, תשנ"ד. חושן משפט סימן שסט. רב נטרונאי דרש את הפסוק (בראשית יז:ח) "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך" שמדבר בירושת הארץ ע"י זרעו של אברהם, כמתפרש ע"י הפסוק הקודם לו, "להיות לך לא-לוהים ולזרעך אחריך". זרע לגבי ירושה הוא זרע כשר המקבל את ה' לא-לוהיו. [2] תשובות ופסקים מאת חכמי אשכנז וצרפת, בצירוף מבוא והערות מאת אפרים קופפר, ירושלים, תשל"ג, סימן קע"ו. לדבריו הסוגיה ביבמות שהובאה לעיל עמ' 1 היא חומרה בלבד ולא עיקר הדין.
[1] ר' יעקב בי רב, שו"ת מהר"י בי רב, ירושלים תשי"ח. תשובה לט. [2] הורתו ולידתו כתנאי בחיוב ייבום מובא במשנה יבמות יא:ב. קיים הבדל בין טיעונו של ר' משה קפשלי לטיעונו של המהר"י בירב. ר' משה הסתמך במרומז על הגמרא על עשרת השבטים שהובאה לעיל עמ' 10, אולם מהר"י בירב אינו טוען שהאנוסים נחשבים כגויים גם לגבי קידושין, אלא שבזיקת ייבום קיים תנאי נוסף ששני האחים הורתם ולידתם בקדושה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 07/07/2011 15:00:01
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 14:17 |
|
| |
הדינוזאור מכה שנית!
כמובן שהוא לא הבין מה אמרתי.
מה שאמרתי הוא שהתלמודיסטים חשבו שירמיהו הניח תפלין אבל לחושבי עצכ"ח ברור שאין זה כך. בכך התקפתי את מיימוני שטוען שההמצאות של עצכ"ח הן המיינסטרים של היהדות מאז ומעולם, ולא היא. לכתוב הרבה אתה יודע? עכשיו תלמד גם לקרוא. ההודעה הפותחת של האשכול וההודעה האחרונה בעמוד שעבר. בהצלחה מותק.
הדינוזאור מערבב את שני הדברים ותוקף אותי מכך שחז"ל חשבו שירמיהו הניח תפילין. כאילו, דא, זה מה שאמרתי...
| דינוזאורוס כתב: |  | ירמיהו לא ייענש על שלא הניח תפילין -ראשית, נשמח לשמוע מה ידוע לך על הפרשנות של מצוות 'והיו לאות עלידך', בזמנו של ירמיהו או בכל זמן אחר. זו לא חכמה גדולה להניח מראש משהו ולנפנף עמו. בא נבדוק. שנית, כתבת: "לעולם לא תמצא בגמרא על ענין דאוריתא שהוא לא נהג בעבר". אני שמח שאתה מפגין בקיאות בגמרא, אך מן הסתם התכוונת לגמרא בבלי, כי בגמרת ירושלמי מצאתי ענין כזה.
חחח לפחות אתה מסכים שבכל הבבלי לא מצאת... אוקיי - נפנה אל ההוכחה האחת שהבאת מהירושלמי (לא היינו מצפים לפי הנחותיך שזה יופיע ביותר ממקום אחד?)
ירושלמי כלאיים פרק שמיני, איסי בן יהודה אומר שאסור לרכב על פרד, מפני שהוא כלאיים. (תוספתא כלאיים פרק ה'). ותמיה הירושלמי שהרי דוד הרכיב את שלמה בנו על הפרדה. והשיב הירושלמי: 'אין למדין מן התקוע', שתוקע עצמו שלא כהלכה ('מראה הפנים'). שמא עשה שלא כהלכה (תשובת הרשב"א ח"א תצא'). "אפשר דלדוד היה ס"ל הכי אבל לא קי"ל הכי", (רדב"ז ח"ד רכה').
עשה שלא כהלכה = לא נהג בעבר?! עד לאיפה תגיע הלוגיקה התלמודית?! (אמנם יש לך את הרדב"ז שאומר משהו דומה לשלך [למרות שיש לחלק בין מחלוקת הלכתית להמצאה מאוחרת] אבל ירושלמי אין לך)
אמנם הזכירו רק את דוד, שהוא מקביל לפחות לירמיהו, אבל המעיין במקראות יראה שלא מדובר במשהו חריג של דוד: " וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי וירכיבו את שלמה על פרדת המלך דוד". "העם נשאו בפרדים", (דה"י א מא). הביאו לשלמה פרדים (מ"א י כה). העם העולים הביאו עמם מאתיים וחמש וארבעים פרדים (עזרא ב). ובקיצור ברור שהקדמונים השתמשו בפרדים. אבל איסי בן יהודה חשב שאסור, ולכן החליט שאין ללמוד ממעשיהם של הקדמונים. כנ"ל. זה רק מראה את הבורות של חז"ל במקרא שאיפשרה להם להניח שכולם עשו כמוהם חוץ מאדם אחד שאותו אפשר לתרץ בעזרת דרש מגוחך כלשהו (תקוע - שתוקע עצמו שלא כהלכה). אם היו יודעים כמה עשו אחרת מהם, ולגביהם אין דרשות הבל מעין אלו, הייתה הפרופוגנדה שלהם - לפיה ההמצאות שלהם נהגו מאז ומעולם - נופלת בבור עמוק ח"י טפחים.
חז"ל לא תמיד הניחו שהקדמונים חשבו כמוהם, כשמנוח הלך אחרי אשתו, לא בטלו את ההלכה שקבעו שאסור ללכת אחרי אשתו, אלא אמרו "מנוח עם הארץ היה". כשיפתח לא התיר את נדרו, לא אמרו שמן הסתם התרת נדרים לאו דאורייתא, אלא אמרו שיפתח נענש על שלא התיר את נדרו. כשקבעו שאין לעשות זמר מדברי תורה, לא התרשמו מכך שדוד אמר 'זמירות היו לי חוקיך', אלא קבעו שהוא נענש על כך. כשדוד קיבל לשון הרע על מפיבושת, בניגוד להלכה, הודיעו חכמים שהוא נענש על כך ולכן התחלקה הממלכה מבניו. כשישעיהו אמר 'בתוך עם טמא שפתיים אני יושב' קבעו חכמים שהוא חטא. על אחיה השילוני אמרו שהוא טעה. ועוד רבים כאלו.
בפעם השלישית אתה רק מוכיח שהם חשבו שהדברים שלהם נהגו מאז ומעולם ולכן אנשים נענשו על כך. ככלל אתה מזגזג בין הפרכת הטענה 'דרשות חז"ל לא נהגו בעבר' (כעובדה אובייקטיבית) לבין הפרכת הטענה 'חז"ל חשבו או ניסו ליצור את הרושם שכל דרשותיהם נהגו בעבר' ע"י אותן המובאות מחז"ל, דבר שהוא פשוט בלתי אפשרי פֶּר הגדרה.
ואפילו הפוסקים האחרונים, ראה למשל את דברי היעב"ץ בתשובתו (ח"ב טו') שדן לגבי פרטים בהלכות פילגש מה מותר ומה אסור, וניסה להביא ראיה מרחבעם בן שלמה, אבל דחה: "אבל גם בזאת עדיין לא נסתלק כל הרהור ספק שיש למפקפק שיאמר מאן לימא לן דשפיר עבדי וכבר אמרו בכיוצא בו אפילו על דוד המע"ה אין למדין מן התקוע. כמ"ש בירו' על רכיבת הפרדה". כנ"לשטיין. הנוצרים הם היהודים כל המשך פלפוליך על הנצרות אינם עונים לשאלה: הייתכן שמי שמבטל את כל הדרישות של התורה, יכול להיות מייצג את התורה בצורה מסויימת? אם כן איך אתה מנסה להציג את הנצרות כסוג של גרים על פי התורה עצמה?
הכשל שבטענה טאוטולוגית זו דוסקס היטב בהודעה עם מיימוני, אותה כמובן לא קראת / לא שנית / לא שילשת / לא הבנת / שכחת אחרי חצי דקה. אין לי טעם לדון עליה בעשירית.
דבריך בסיום שוב חוזרים על התרגיל המוזר שלך, היהודים שנטמעו בנצרות והם בנים של אם שהיא בת לבת לבת ליהודיה. אינם יהודים לפי שום קנה מדה, ואין שום עם ולשון שתוכל לספר להם סיפורי סבתא. אם אני אסע לספרד ואומר להם שאמא של אמא של אמא שלי לפני 20 דורות היתה ספרדיה, ולכן אני ספרדי ורוצה אזרחות ספרדית, הם יבעטו אותי לזירה. זה קנה מדה הלכתי, ואין אפשרות לנצל אותו לשום ענין מלבד הענין ההלכתי.
יש הבדל בין אזרחות להגדרה הלכתית. מוזר (או שלא) שאתה חוזר שוב ושוב על אותן אנלוגיות הבל.
גם לפי ההלכה, כאשר אנשים ממוצא יהודי נטמעים בגויים, בטלה יהדותם. בניגוד למה שרגילים לחשוב. בתלמוד כתוב שעשרת השבטים נעשו גויים גמורים, משום שהם נטמעו ואבדו. נפקא מינה הלכתית למשל שאין בהם טומאת נדה, שאין להם יחס, וכל דיני גוי בהלכה בשונה ממומר. כל הרעיון של אע"פ שחטא ישראל הוא אינו אלא במקרה בו יש אפשרות של שיבה ליהדות, במקרה של היטמעות נהפך דינם לגויים. כפי שכתב למשל בחתם סופר על הש"ע בהלכות תפילין. וכן הגר"א על התורה טוען שלעיר הנידחת יש דין של גויים, מכיון שהם התנתקו מהעם (עי"ש את הנפק"מ ההלכתית).
אוהו! סוף סוף אנחנו רואים בהודעותיך בקצה האופק את העניין שלשמו נתכנסנו. האם ישנה טענה שאדם שיש לו שושלת אמהית יהודית אינו יהודי אם התערב בגויים? כל האנוסים שמתגלים לאחרונה, למשל? זוהי טענה מרחיקת לכת ועליך לגבות אותה היטב במקורות, ולא להסתפק ברמזים. בכל זאת מדובר בדינים החמורים שבתורה ולא בפלפולי תיק ידען / אקדמיה ליהדות.
|
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 14:13 |
|
| |
יתכן, איני מצליח להבין את דבריך. נראה שלא קראת כלל מה שאמרתי, וחבל.
תנאי ההצטרפות למדינת ישראל ולקבלת אזרחות, הם ענין לאומי ולא הלכתי, אותי לא מטריד כל כך למי תעניק המדינה אזרחות, למי שלחם בצה"ל, למי שיש כסף או למי שהוא בלונדיני. יהיו הקריטריונים דומים לאומות המתוקנות או לאו.
ה'גיור ההלכתי' הוא רעיון יחודי שקיים רק ביהדות, ולכן אין לך למה להשוות אותו. כל מי שמקבל על עצמו דת לא הופך להיות חלק משום עם, מי שמתאסלם לא הופך להיות ערבי, מי שמתנצר לא הופך להיות רומאי, וכך הלאה. הוא מקבל על עצמו את דת האיסלם, או הנצרות. וכהני הדת מכירים בכך שהוא חוסה תחת כנפיהם הרוממות. ביהדות התחדש הרעיון שמי שמקבל על עצמו בפועל את הדת היהודית, גם אם הוא גר באינדונזיה, וגם אם הוא שונא את כל היהודים, הוא יהודי לכל דבר מעתה ועד עולם.
יחודיות נוספת קיימת למונח 'יהודי' בהלכה. אם בעיני רבים ובפרט בעיני גויים 'יהודי' הוא כל מי שנטמע בעם היהודי בלי קשר לבדיקה מדוקדקת כיצד נטמע ולמה (כך כנודע סברו הנאצים, ומבחינה טכנית זה נכון, בהקבלה לכל העמים). על פי ההלכה יהודי הוא רק מי שמשתייך מבחינה גזעית ליהדות, או שקיבל על עצמו מצוות.
בשונה משאר העמים בהם אין קריטריונים ברורים, אין קריטריון מי הוא צרפתי, צרפת היא מדינה בעלת תרבות וטריטוריה, שיכולות להשתנות ולהיות דינמיות, וכל מי שיש לו מסה קריטית של קשר לתרבות ולטריטוריה הזו הוא צרפתי. אדם יכול להגר לאמריקה ולשמור על מנטליות צרפתית או לחזור אליה או שבניו יחזרו אליה, ועדיין ייחשב כצרפתי. או שיכול להגר לאמריקה ולהפוך לאמריקאי לכל דבר. אין שום נפקא מינה בהגדרת העם של האומות כיום.
ולכן ההשוואה שקרית ולא נכונה: 1) אין בעולם קריטריונים איך עוברים מעם לעם, זה ענין טבעי עם תחום אפור גדול, שאף אחד לא מתעניין לקבוע לו גבולות (מתענינים בשאלה למי להעניק אזרחות, זה ענין של אינטרס. אם כל בני אחת המושבות האנגליות באמריקה ירצו לחזור לאנגליה אני לא בטוח שיתנו להם אזרחות אוטומטית). 2) ואין בעולם קריטריונים המאפשרים הגדרה לאומית גורפת לאדם משום שקיבל עליו דת.
הנפקא מינה בשאלת מיהו יהודי היא הלכתית בלבד. (נכון שהדתיים ביקשו שההלכה תונצח בתעודת הזהות ובחוקי הנישואין, זה כבר שלב שני, הם טענו שגם מי שרוצה לכבד ולקרב ולתת אזרחות לכל גוי שרוצה להיטמע בחברה הישראלית, אינו יכול לקלקל את טוהר היוחסין החשוב לשומרי המסורת שהם רוב העם, ולמנוע מהם לזהות מי יהודי לפי השקפתם. זה כמו שנטורי קרתא יחליטו שכל מי שמתנגד לציונות הוא יהודי, וירשמו אלפי פלשתינאים כיהודים, הרי יש להם רעלות, הם שומרים על צניעות, וגם מתנגדים למדינה. לרוב יש זכות להתנגד לשינוי שרירותי של ההגדרה 'יהודי' ולהשלכות אפשריות על אינטרסים שיש לנו בנוגע ליהודים). ומגוחך להשוות שאלה זו לנושאים בלתי הלכתיים. (זה כמו שתאמר: אם המסטיק הזה טעים ובריא לאמריקאים, אין סבה שלא יהיה כשר גם לנו. הבעיה היחידה היא שהאמריקאים לא מקפידים על כשרות).
ובהזדמנות חגיגית זו נשמח לשמוע את דעתה של אמשלום.
בעל בעמיו
לא היה שום זמן שרוב העם עבד ע"ז, אגב, כשאיזבל רצתה להרוג את נבות היא העלילה עליו ש'קילל אלהים ומלך', מענין מדוע לא העלילה עליו שקילל את הבעל?
אך מדוע אתה שואל על יהורם, שאל על איזבל עצמה. אני מניח שנתפסה כנכריה, כי כידוע היא לבשה את המכנסים בבית ובעלה היה טפל אליה. לעומת זאת גיבורי דוד שהיו גם מעמי האיזור, נתפסו כיהודים כנראה, משום שנטמעו בתרבות היהודית ולא להיפך (אם כי ישנה סברה שדוד ראה את אוריה החיתי כנכרי, ולכן סבר שאשתו אינה שייכת לו). בכל אופן זה נוגע לשאלה איך תפסו את הגיור פעם, ולא לגבי הפלפול שהציע פרזנט, שודאי לא תואם לרוח הקדמונים. והוא הוצע כאן רק כאילו הוא הלכתי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 12:14 |
|
| |
ורחבם בנו של שלמה ?הנ"ך כותב ומציין בפרוש ולא בכדי שאמו היתה עמונית. שבשבילה בנה שלמה בירושליים במות
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 12:09 |
|
| |
דינו ואולי זווית קצת שונה בזמנים שרוב העם היה עובד ע"ז, איך הצטרפו לעם ישראל? יהורם הוא בנם של אחאב ואיזבל, האם לדידן הוא היה גוי?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 10:52 |
|
| |
דינו, אתה משווה בין תנאי הקבלה למשפחת העמים לבין גירות? זכותך לטעון כי היהדות היא משהו מיוחד ושונה (וכמובן לכעוס על הגויים שמתעצבנים על כך). אתה יכול גם לטעון כי ההשוואה צריכה להיות מול תנאי הצטרפות לדתות ולא לעמים. אל תעשה שקר בנפשך. תנאי ההצטרפות ליהדות חריגים מאד ביחס לכללי ההצטרפות לאומות מתוקנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 09:15 |
|
| |
ירמיהו לא ייענש על שלא הניח תפילין
-ראשית, נשמח לשמוע מה ידוע לך על הפרשנות של מצוות 'והיו לאות עלידך', בזמנו של ירמיהו או בכל זמן אחר. זו לא חכמה גדולה להניח מראש משהו ולנפנף עמו. בא נבדוק.
שנית, כתבת: "לעולם לא תמצא בגמרא על ענין דאוריתא שהוא לא נהג בעבר". אני שמח שאתה מפגין בקיאות בגמרא, אך מן הסתם התכוונת לגמרא בבלי, כי בגמרת ירושלמי מצאתי ענין כזה.
ירושלמי כלאיים פרק שמיני, איסי בן יהודה אומר שאסור לרכב על פרד, מפני שהוא כלאיים. (תוספתא כלאיים פרק ה'). ותמיה הירושלמי שהרי דוד הרכיב את שלמה בנו על הפרדה. והשיב הירושלמי: 'אין למדין מן התקוע', שתוקע עצמו שלא כהלכה ('מראה הפנים'). שמא עשה שלא כהלכה (תשובת הרשב"א ח"א תצא'). "אפשר דלדוד היה ס"ל הכי אבל לא קי"ל הכי", (רדב"ז ח"ד רכה').
אמנם הזכירו רק את דוד, שהוא מקביל לפחות לירמיהו, אבל המעיין במקראות יראה שלא מדובר במשהו חריג של דוד: " וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי וירכיבו את שלמה על פרדת המלך דוד". "העם נשאו בפרדים", (דה"י א מא). הביאו לשלמה פרדים (מ"א י כה). העם העולים הביאו עמם מאתיים וחמש וארבעים פרדים (עזרא ב). ובקיצור ברור שהקדמונים השתמשו בפרדים. אבל איסי בן יהודה חשב שאסור, ולכן החליט שאין ללמוד ממעשיהם של הקדמונים.
חז"ל לא תמיד הניחו שהקדמונים חשבו כמוהם, כשמנוח הלך אחרי אשתו, לא בטלו את ההלכה שקבעו שאסור ללכת אחרי אשתו, אלא אמרו "מנוח עם הארץ היה". כשיפתח לא התיר את נדרו, לא אמרו שמן הסתם התרת נדרים לאו דאורייתא, אלא אמרו שיפתח נענש על שלא התיר את נדרו. כשקבעו שאין לעשות זמר מדברי תורה, לא התרשמו מכך שדוד אמר 'זמירות היו לי חוקיך', אלא קבעו שהוא נענש על כך. כשדוד קיבל לשון הרע על מפיבושת, בניגוד להלכה, הודיעו חכמים שהוא נענש על כך ולכן התחלקה הממלכה מבניו. כשישעיהו אמר 'בתוך עם טמא שפתיים אני יושב' קבעו חכמים שהוא חטא. על אחיה השילוני אמרו שהוא טעה. ועוד רבים כאלו.
ואפילו הפוסקים האחרונים, ראה למשל את דברי היעב"ץ בתשובתו (ח"ב טו') שדן לגבי פרטים בהלכות פילגש מה מותר ומה אסור, וניסה להביא ראיה מרחבעם בן שלמה, אבל דחה: "אבל גם בזאת עדיין לא נסתלק כל הרהור ספק שיש למפקפק שיאמר מאן לימא לן דשפיר עבדי וכבר אמרו בכיוצא בו אפילו על דוד המע"ה אין למדין מן התקוע. כמ"ש בירו' על רכיבת הפרדה".
הנוצרים הם היהודים
כל המשך פלפוליך על הנצרות אינם עונים לשאלה: הייתכן שמי שמבטל את כל הדרישות של התורה, יכול להיות מייצג את התורה בצורה מסויימת? אם כן איך אתה מנסה להציג את הנצרות כסוג של גרים על פי התורה עצמה?
דבריך בסיום שוב חוזרים על התרגיל המוזר שלך, היהודים שנטמעו בנצרות והם בנים של אם שהיא בת לבת לבת ליהודיה. אינם יהודים לפי שום קנה מדה, ואין שום עם ולשון שתוכל לספר להם סיפורי סבתא. אם אני אסע לספרד ואומר להם שאמא של אמא של אמא שלי לפני 20 דורות היתה ספרדיה, ולכן אני ספרדי ורוצה אזרחות ספרדית, הם יבעטו אותי לזירה. זה קנה מדה הלכתי, ואין אפשרות לנצל אותו לשום ענין מלבד הענין ההלכתי.
גם לפי ההלכה, כאשר אנשים ממוצא יהודי נטמעים בגויים, בטלה יהדותם. בניגוד למה שרגילים לחשוב. בתלמוד כתוב שעשרת השבטים נעשו גויים גמורים, משום שהם נטמעו ואבדו. נפקא מינה הלכתית למשל שאין בהם טומאת נדה, שאין להם יחס, וכל דיני גוי בהלכה בשונה ממומר. כל הרעיון של אע"פ שחטא ישראל הוא אינו אלא במקרה בו יש אפשרות של שיבה ליהדות, במקרה של היטמעות נהפך דינם לגויים. כפי שכתב למשל בחתם סופר על הש"ע בהלכות תפילין. וכן הגר"א על התורה טוען שלעיר הנידחת יש דין של גויים, מכיון שהם התנתקו מהעם (עי"ש את הנפק"מ ההלכתית).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 01:53 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | לפי מה שהבנתי, הנוכח רוצה לדון בהתפתחות הלכות גיור. זה נושא חשוב מאד. הנוכח מעלה כרגיל נקודות מעניינות רבות, אלא שחוששני, לפי מיעוט ידיעותי, שהעובדות שהוא טוען להן לעתים אינן מדוייקות ואילו הפרשנות שהוא מציע על סמך המקורות שלנו לעתים אינה מדוייקת ולא מבוססת. אבל הנושאים ודאי מעניינים וראויים להרחבה. אני מעיר בינתים כמה הערות נחוצות לדעתי על דבריו ועל הנחות היסוד שלהם. הנוכח כתב: הקדמה נחוצה: אשכול זה אינו מיועד לאלו הסבורים כי את כל ההלכות קיבלו חברי הכת הפרושית מפי משה רבינו על הר סיני, אלא שלפחות בחלק מהדברים מדובר ברפורמות שנדמו להם כמתאימות לזמן ולסיטואציה ולפעמים הם מצאו להם כל מיני רמזים מהמקרא. את הסמכות לעשות זאת הם שואבים ממנהיגותם את העם. תמה אני מדוע להרחיק מן האשכול את אלו שמאמינים בתורה מסיני. אני מאמין בתורה מסיני ויודע כי בתורה יש מסורת ממשה רבנו, יש כללי יסוד, יש מטא-כללים למציאת תשובה לשאלות מתחדשות. כלומר, כל מה שכתב הנוכח אם כי במונחים אחרים במקצת.
כלומר, כל מה שהנוכח מציג כאילו זה לא חלק מן המסורת היהודית שלנו עד היום אינו כך. זה בדיוק תיאור של תולדות ההלכה. תכף אוכיח מיניה וביה שהעמדה שלך אינה המיינסטרים של היהדות.
אם יש מה להעיר הרי זה השימוש במילה שלדעתי יש בה טעם לפגם: "הכת הפרושית". המונח "פרושי" יש בו טעם לפגם למה? והמונח "כת" הוא גם לא מדוייק. למה? הנוכח כתב עוד: ובכן, ברור כי רפורמות אלו לא חייבו את כל העם מהרגע שהכת הפרושית נוצרה. יש צורך שהן תשתרשנה או שתיעשינה בקונסטלציה של מנהיגי העם כולו. אכן, יש שינויים מרכזיים בהלכה (לדוגמא, החלפת הכתב מרעץ לאשורי בימי עזרא הסופר). ובוודאי ששינויים אלו אמורים להתקבל על העם. לא הבנתי מה פירוש " בקונסטלציה של מנהיגי העם כולו". אם הכוונה היא שצריך שהמנהיגים יעמדו פה אחד מאחורי השינוי יתכן שזה נכון (ויתכן שדי ברוב). בכל אופן, צריך ללמוד את הנושא של חלות שינויים, מפני שזה נושא סוציולוגי, וההלכה מתחשבת בסוציולוגיה. (למשל, אנו מכירים את העיקרון שתקנה שלא התקבלה על רוב הציבור אינה מחייבת). הנוכח כתב עוד: כמו כן ברור כי הן לא חלות למפרע (למשל ירמיהו לא ייענש על כך שלא הניח תפילין). נכון. ויש לכך ביטוי בהלכה. מצד שני, כיון שנשתרש אצלנו הרעיון שההלכה אינה משתנה לעולם, יש נטיה להסתכל אחורה ולשאול: אז איך אז הם לא חששו לכך וכך? וגם התשובה האמיתית שהחשש הזה לא היה קיים אינה מסופקת בדרך כלל, אם כי נמצא כזאת בגמרא ("עדיין לא גזרו אז על סתם יינם", לדוגמא). זה לגבי גזרות דרבנן אבל העניינים הפרושיים שהם דברים דאורייתא כביכול התלמודיסטים התייחסו כאילו נהגו מאז ומעולם (כולל הגיחוך שדוד חקר בנושא טמון באש). לעולם לא תמצא בגמרא על עניין דאורייתא שהוא לא נהג בעבר. והנה קיימתי את הבטחתי מתחילת ההודעה. *** הנוכח פתח נושא חדש והוא הופעתה של הנצרות. כרקע להערכת שאלותיו יש לדעת כי הנצרות החלה בתור כת יהודית והמצטרפים אליה חוייבו בקבלת עול מצוות. רק לאחר הופעתו של, נדמה לי, פאולוס, חל שינוי מהותי. הנצרות החלה לפנות לאומות העולם וגם ויתרה על המצוות המעשיות. מדובר בתהליכים שעברו על הנצרות במאות הראשונות לקיומה. לגבי תקופה זו מעיר הנוכח: אם כן, בטרם השתלטו הפרושים על העם, נוצרה כת אחרת שנקראה הכת הישועית. כת זו עשתה בעצם את הגיור התנ"כי המקורי (שמסתכם בהצהרה "עמך עמי ואלוהייך אלוהיי") להרבה מאוד לא-יהודים. בשלב זה נוצרו עשרות אלפי גרים שהם יהודים לכל דבר (כזכור הרפורמות הפרושיות לא חלות למפרע שכן באופן זה גם דוד המלך עליו השלום אינו יהודי). לפי המקרא וההלכה גרי צדק הם יהודים לכל דבר ועניין. בשלב מסוים הוחלט להוסיף לאמונה הנוצרית עקרון אמונה שהפך אותה לסמי-פוליתאיסטית אודות יש"ו כבן האלוהים. האם זה גורע מהיותה יהדות? לקמן כתב הנוכח: 2. על פי הנראטיב הנוצרי המקובל זה התרחש ע"י פאולוס אולם מהמחקר ההיסטורי עולה שהמצב לא לגמרי כך. היו כל מיני כתות שחשבו אחרת, ואם כן יוצא שהמוני מגיירים וגרים התגיירו לאמונה מונותאיסטית טהורה ולהם בנים ובנות. כמה הערות חשובות. בנוגע ליהודים: "בטרם השתלטו הפרושים על העם" – ניתן להבין מכאן שהיתה כפיה של כת על עם שלם. זו תיאוריה אפשרית, אבל לא כל מה שאפשרי נכון או הולם את העובדות שיש בידנו. אל תשים מילים בפי. ייתכן והייתה כפייה (הן בתקופת הבית השני בזמנים בהם גברה ידם על יד הצדוקים - למרות שקשה לראות איך מועצת גדולי התורה נחשבת למנהיגת העם האולטימטיבית כאשר יש את מועצת חכמי התורה שחושבת אחרת, והן בתקופת הגאונים בעזרת השלטון הבבלי/פרסי) אבל לצורך העניין אפשר להתייחס לכך כאל תהליך היסטורי שבגללו השתלטה תפיסת העולם הפרושית על העם היהודי (בעיקר חורבן הבית ואובדן מוקד הכוח של הצדוקים & הצורך הנואש ברפורמות שתייסדנה עם בגלות) הגיור התנ"כי המקורי... מסתכם בהצהרה "עמך עמי ואלוהייך אלוהיי". – האמנם? נכון שהמקום היחיד שיש בו תיאור של מה שקרוב לגיור הוא השיחה בין נעמי לרות במגילת רות. נכון גם שחז"ל השתמשו במקור הזה כדי לדייק הלכות (אם כי יש לדון אם ההלכות נלמדו משם או שהפסוקים רק שימשו כ"אסמכתא"). אבל יתכן גם שהגיור לא התבסס רק על חילופי משפטים אלו אלא כלל יותר מזה. יתכן גם שהגיור בפועל התבצע רק אחר כך. למעשה, כלל לא ברור מתי התגיירה רות, האם זה היה בנישואיה לבנה של נעמי, בשעה שחזרו יחד לארץ ישראל, או כאשר עמדה לפני ייבום. יתכן כמובן שהגיור בימי רות נראה אחרת לגמרי מאשר הוא בהלכה, של חז"ל או של היום. אך כפי שכתבתי פעמים רבות בזמן האחרון, "יתכן" זה רק "יתכן". זו לא עובדה. ולא תמיד צריך להתאמץ לפרוך את "היתכן" אם אין לו ראיות. מגוחך. מה שכתוב בתנ"ך הוא הפשטות, ולא ההמצאות של חז"ל. נדמה לי שזה ברור לחלוטין. בתנ"ך כתוב שדוד רצה לשתות מים - אתה באמת חושב שהוא התעניין ב'טמון באש'? בנוגע לנוצרים: לפי גרסתו של הנוכח, כאשר הצטרפו לישועים גויים רבים על ידי הכרה באלוהיהם הם הפכו ליהודים. ולכן "הם גרי צדק". תמהני על קביעה זו. ראשית, איני יודע לאיזו מן התקופות היא מכוונת. אם לתקופה שבה הנוצרים קיבלו את החובה לשמור מצוות, ולא תבעו את האמונה שיש"ו הוא אלוהים "בנסתר", אלא רק ראו בו מנהיג ומשיח, יתכן באמת שמי שמקבל עליו את האמונות ואת המצוות ייחשב כיהודי. חסר עדיין תנאי חשוב שמופיע בתלמוד: אישור של בית דין. (וכן מילה וטבילה כמובן). תגיד, אתה לא קורא? כל הפואנטה של האשכול היא שכל עוד לא השתלטו הרפורמות הפרושיות הן לא מחייבות. לכן אין צורך באישור של בית דין, לא בטבילה ולא במילה (לפחות לא כטקס קרדינלי למעבר ליהדות. וגם אולי בכלל לא, מה רע לחשוב שמילה זה רק לצאצאי אברהם כשם שאיסור טומאת מת הוא רק לכהנים? או שמלך יכול להיות רק מצאצאי אברהם ולא גר?)
אבל אם תלמידי יש"ו אכן תבעו את כל הנ"ל, מתעוררת אכן שאלה מעניינת אם המצטרף לנצרות הקדמונית יכול להחשב כגר.התשובה לשאלה 2 של הנוכח תלויה במה בדיוק קיבלו על עצמם המצטרפים החדשים ואם היה להם אישור רשמי. נראה שכדאי לפתוח דיון בפני עצמו בשאלה אם צריך אכן אישור של בית דין לגיור. איני יודע מה המקור המחקרי של הנוכח, אבל בשעתו פירסם חוקר חשוב מאמר על תופעת היהודים הנוצרים בראשית ימי הנצרות. מסתבר שגם יהודים לא ראו פסול בהצטרפות לנצרות אשר לא כללה אז לא התרחקות מההלכה ולא החשבה יתרה של יש"ו כאלוהים (וגם לא לידת בתולים וכו' וכו'). אם מדובר בתקופה מאוחרת יותר, אז לא היו בה לא קבלת מצוות ולא מערכת אמונות יהודית. אפשר לשאול כמה הספיקו להצטרף לפני (ברור לך שלא כל הכתות הנוצריות קיבלו את האמונה של פאולוס עד השלטתה בעזרת קשרי דת-שלטון [הקלאסיים בכל דת] של הכת הקתולית, וכל מה שעשו הכתות האחרות גם אחרי פאולוס הוא הצטרפות לעם היהודי (אני משתמש במונח הזה ולא ב'גרות' שכן המונח גרות מעורר אסוציאציות של הצורה הפרושית שלו ואז אתה מגיע לטאוטולוגיות מסוג "הנוצרים לא התגיירו [קרי לא פעלו לפי הכת הפרושית] ולכן הם לא יהודים) לכל דבר. נראה פשוט שקבלת האמונה הנוצרית כולל אלוהותו של יש"ו אינה יכולה להחשב כקבלת האמונות היהודיות. למה? זה מונותאיזם שחושב שאלוהים יכול להתגלם בטבע. דומה לפנתאיזם. וכי יהודי שחושב שאלוהים עשה קולות על הר סיני הוא לא מונותאיסט? משה תאקו וחכמים אחרים (הרבה מאוד מהתנאים והאמוראים אם לא כולם, וצר לי שאני מאכזב אותך) שחושב שאלוהים יכול להתגלם? ומיד נשווה לקבלה. *** גיור עם אמונה בקבלה הנוכח כתב עוד: . האם גיור של רב שמאמין בקבלה הדיליאונית/לוריאנית או 'מגשים' אינו תקף? איפה עובר הגבול? אכן יש שאלה אם גר שמתגייר על מנת שיאמין בקבלה גיורו תקף. לאידך גיסא, יש מקום לדון לדעת המאמינים בקבלה אם גר שמתגייר על מנת שלא להאמין בקבלה אם יהיה גיורו תקף. יש לשאול זאת גם לגבי הלכות שהתחדשו, מנהגים ועוד. הרמב"ם כותב כי גר שמתגייר על מנת שלא לקבל אפילו "דקדוק קל מדברי סופרים" אינו גר. האם זה מדאורייתא או מדרבנן? ומה לגבי מנהגים? או מחלוקות בהלכה? האם גר יכול לומר שהוא מתגייר על דעת פסקי השולחן ערוך ולא פסקי הרמ"א? או לפי הרמב"ם? כדי שלא להוציא לעז על הגרים בני זמננו, יש לומר שהם בוודאי גרי צדק (אם קיבלו עליהם מצוות ושאר התנאים כמו מילה וטבילה ואישור של בית דין). ומה שמלמדים אותם על הקבלה, אם מלמדים אותם, הרי זו טעות שנוספה על העיקר. זאת כמובן לדעת כותב שורות אלו... יפה. אתה מבין את הדילמה. ואתה מבין שיתכן ואתה, אשתך וילדיך או חתניך וכלותיך אינם יהודים ע"פ ההלכה (והרי על פי החרדים אין קל מלבטל גיור למפרע) *** בין נוצרים ליהודים הנוכח טען עוד כי הנוצרים שהצטרפו לכת היש"ועית הפכו ליהודים, הפכו לרוב, ולכן שינויי ההלכה, אם היו כאלו, של חז"ל אינם מוסמכים ואינם חלים על הרוב. ולכן הנוצרים מאז הם היהודים וההלכה החז"לית היא תוספת שלא התקבלה ולכן היא איסור. אני סבור שכל אחד מהמשפטים האלו אינו נכון. הנוצרים שהצטרפו לכת לא התכוונו בדווקא להצטרף ליהודים הה? וגם חלון הזמן שהיה עם אפשרות כזו היה צר מדי. יפה. אנחנו מתקרבים לעניין - זה מה שדרשתי: להוכיח שבחלון הזמן עד התייצבות הרפורמות הפרושיות אין דיי בכדי להפוך את הנוצרים לרוב העם היהודי. prove it! זאת גם בלי הבעיה של הצטרפות ללא בית דין. דשנו בטאוטולוגיה הזו כבר. שינויי ההלכה של חז"ל, אם היו כאלו, נעשו על פי התורה וזו הסמכות הנדרשת להם. עם ישראל לפיכך הם נושאי המורשת של התורה ושל חז"ל והנוצרים לא. וגם בטאוטולוגיה הזו דשנו. *** תקנות חז"ל ו"בל תוסיף" זו שאלה שעומדת בפני עצמה. אילו חז"ל היו באמת מוסיפים תקנות שלא התקבלו על הציבור, יתכן שהן לא היו חלות. ויש כאלו והגמרא עצמה מזכירה אותן (פת גוי שאינו אופה מקצועי ושמן של גויים לדוגמא). בכל אופן, תקנות חז"ל שאינן מוצגות כפרשנות לתורה וידועות כתקנות שחידשו חכמים אינן נכללות ב"בל תוסיף". אם כי הנושא הזה טעון לימוד ובירור בפני עצמו.
כבר כתבתי על זה כאן ולא זכיתי לקבל תשובה (כמו ב99% מהפעמים, ואת זה אני אומר כי אולי שכחתי את אותו אחוז שקיבלתי תשובות; אינני זוכר אף פעם שקיבלתי תשובה) מכל מקום זה לא הנושא עכשיו. לצורך הדיון אנחנו מקבלים כי זכותם של חכמים להוסיף ולגרוע.
|
|
עוד שאלות שעולות: 1. נניח ואני טועה לגבי עניין הרוב, מכל מקום אלו שהספיקו להצטרף לעם היהודי בחלון הזמן הם יהודים. הם נטמעו ביתר הנוצרים ואם כן חלק גדול מהנוצרים הם יהודים ע"פ ההלכה (שושלת אמהית) וחלק אחר הוא לפחות מזרע ישראל (שושלתאבהית). 2. מתי הופך פלג אחד לדת כי היכי שיש לו מנהיגים בפני עצמו שמחייבים את המונהגים בהחלטות שלהם דווקא? האם לאחד שנולד לציבור החרדי אסור להיות ד"לי ולהפך (נעזוב רגע את הרפורמים, יש מספיק בשר בדיון גם בלעדיהם)? בהנחה ולא, האם הרוב יקבע? נניח שבגלל היילודה יהפכו החרדים והחרד"לים לרוב, האם זה יחייב את כל היהודים ללכת אחרי הכרעותיו המשיחיות והגזעניות של הרב דוב ליאור או החומרות הטרחניות של הרבנים אליישיב וקנייבסקי?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2011 01:08 |
|
| |
לפי מה שהבנתי, הנוכח רוצה לדון בהתפתחות הלכות גיור. זה נושא חשוב מאד. הנוכח מעלה כרגיל נקודות מעניינות רבות, אלא שחוששני, לפי מיעוט ידיעותי, שהעובדות שהוא טוען להן לעתים אינן מדוייקות ואילו הפרשנות שהוא מציע על סמך המקורות שלנו לעתים אינה מדוייקת ולא מבוססת. אבל הנושאים ודאי מעניינים וראויים להרחבה. אני מעיר בינתים כמה הערות נחוצות לדעתי על דבריו ועל הנחות היסוד שלהם. הנוכח כתב: הקדמה נחוצה: אשכול זה אינו מיועד לאלו הסבורים כי את כל ההלכות קיבלו חברי הכת הפרושית מפי משה רבינו על הר סיני, אלא שלפחות בחלק מהדברים מדובר ברפורמות שנדמו להם כמתאימות לזמן ולסיטואציה ולפעמים הם מצאו להם כל מיני רמזים מהמקרא. את הסמכות לעשות זאת הם שואבים ממנהיגותם את העם. תמה אני מדוע להרחיק מן האשכול את אלו שמאמינים בתורה מסיני. אני מאמין בתורה מסיני ויודע כי בתורה יש מסורת ממשה רבנו, יש כללי יסוד, יש מטא-כללים למציאת תשובה לשאלות מתחדשות. כלומר, כל מה שכתב הנוכח אם כי במונחים אחרים במקצת. כלומר, כל מה שהנוכח מציג כאילו זה לא חלק מן המסורת היהודית שלנו עד היום אינו כך. זה בדיוק תיאור של תולדות ההלכה. אם יש מה להעיר הרי זה השימוש במילה שלדעתי יש בה טעם לפגם: "הכת הפרושית". המונח "פרושי" יש בו טעם לפגם והמונח "כת" הוא גם לא מדוייק. הנוכח כתב עוד: ובכן, ברור כי רפורמות אלו לא חייבו את כל העם מהרגע שהכת הפרושית נוצרה. יש צורך שהן תשתרשנה או שתיעשינה בקונסטלציה של מנהיגי העם כולו. אכן, יש שינויים מרכזיים בהלכה (לדוגמא, החלפת הכתב מרעץ לאשורי בימי עזרא הסופר). ובוודאי ששינויים אלו אמורים להתקבל על העם. לא הבנתי מה פירוש " בקונסטלציה של מנהיגי העם כולו". אם הכוונה היא שצריך שהמנהיגים יעמדו פה אחד מאחורי השינוי יתכן שזה נכון (ויתכן שדי ברוב). בכל אופן, צריך ללמוד את הנושא של חלות שינויים, מפני שזה נושא סוציולוגי, וההלכה מתחשבת בסוציולוגיה. (למשל, אנו מכירים את העיקרון שתקנה שלא התקבלה על רוב הציבור אינה מחייבת). הנוכח כתב עוד: כמו כן ברור כי הן לא חלות למפרע (למשל ירמיהו לא ייענש על כך שלא הניח תפילין). נכון. ויש לכך ביטוי בהלכה. מצד שני, כיון שנשתרש אצלנו הרעיון שההלכה אינה משתנה לעולם, יש נטיה להסתכל אחורה ולשאול: אז איך אז הם לא חששו לכך וכך? וגם התשובה האמיתית שהחשש הזה לא היה קיים אינה מסופקת בדרך כלל, אם כי נמצא כזאת בגמרא ("עדיין לא גזרו אז על סתם יינם", לדוגמא). *** הנוכח פתח נושא חדש והוא הופעתה של הנצרות. כרקע להערכת שאלותיו יש לדעת כי הנצרות החלה בתור כת יהודית והמצטרפים אליה חוייבו בקבלת עול מצוות. רק לאחר הופעתו של, נדמה לי, פאולוס, חל שינוי מהותי. הנצרות החלה לפנות לאומות העולם וגם ויתרה על המצוות המעשיות. מדובר בתהליכים שעברו על הנצרות במאות הראשונות לקיומה. לגבי תקופה זו מעיר הנוכח: אם כן, בטרם השתלטו הפרושים על העם, נוצרה כת אחרת שנקראה הכת הישועית. כת זו עשתה בעצם את הגיור התנ"כי המקורי (שמסתכם בהצהרה "עמך עמי ואלוהייך אלוהיי") להרבה מאוד לא-יהודים. בשלב זה נוצרו עשרות אלפי גרים שהם יהודים לכל דבר (כזכור הרפורמות הפרושיות לא חלות למפרע שכן באופן זה גם דוד המלך עליו השלום אינו יהודי). לפי המקרא וההלכה גרי צדק הם יהודים לכל דבר ועניין. בשלב מסוים הוחלט להוסיף לאמונה הנוצרית עקרון אמונה שהפך אותה לסמי-פוליתאיסטית אודות יש"ו כבן האלוהים. האם זה גורע מהיותה יהדות? לקמן כתב הנוכח: 2. על פי הנראטיב הנוצרי המקובל זה התרחש ע"י פאולוס אולם מהמחקר ההיסטורי עולה שהמצב לא לגמרי כך. היו כל מיני כתות שחשבו אחרת, ואם כן יוצא שהמוני מגיירים וגרים התגיירו לאמונה מונותאיסטית טהורה ולהם בנים ובנות. כמה הערות חשובות. בנוגע ליהודים: "בטרם השתלטו הפרושים על העם" – ניתן להבין מכאן שהיתה כפיה של כת על עם שלם. זו תיאוריה אפשרית, אבל לא כל מה שאפשרי נכון או הולם את העובדות שיש בידנו. הגיור התנ"כי המקורי... מסתכם בהצהרה "עמך עמי ואלוהייך אלוהיי". – האמנם? נכון שהמקום היחיד שיש בו תיאור של מה שקרוב לגיור הוא השיחה בין נעמי לרות במגילת רות. נכון גם שחז"ל השתמשו במקור הזה כדי לדייק הלכות (אם כי יש לדון אם ההלכות נלמדו משם או שהפסוקים רק שימשו כ"אסמכתא"). אבל יתכן גם שהגיור לא התבסס רק על חילופי משפטים אלו אלא כלל יותר מזה. יתכן גם שהגיור בפועל התבצע רק אחר כך. למעשה, כלל לא ברור מתי התגיירה רות, האם זה היה בנישואיה לבנה של נעמי, בשעה שחזרו יחד לארץ ישראל, או כאשר עמדה לפני ייבום. יתכן כמובן שהגיור בימי רות נראה אחרת לגמרי מאשר הוא בהלכה, של חז"ל או של היום. אך כפי שכתבתי פעמים רבות בזמן האחרון, "יתכן" זה רק "יתכן". זו לא עובדה. ולא תמיד צריך להתאמץ לפרוך את "היתכן" אם אין לו ראיות. בנוגע לנוצרים: לפי גרסתו של הנוכח, כאשר הצטרפו לישועים גויים רבים על ידי הכרה באלוהיהם הם הפכו ליהודים. ולכן "הם גרי צדק". תמהני על קביעה זו. ראשית, איני יודע לאיזו מן התקופות היא מכוונת. אם לתקופה שבה הנוצרים קיבלו את החובה לשמור מצוות, ולא תבעו את האמונה שיש"ו הוא אלוהים "בנסתר", אלא רק ראו בו מנהיג ומשיח, יתכן באמת שמי שמקבל עליו את האמונות ואת המצוות ייחשב כיהודי. חסר עדיין תנאי חשוב שמופיע בתלמוד: אישור של בית דין. (וכן מילה וטבילה כמובן). אבל אם תלמידי יש"ו אכן תבעו את כל הנ"ל, מתעוררת אכן שאלה מעניינת אם המצטרף לנצרות הקדמונית יכול להחשב כגר.התשובה לשאלה 2 של הנוכח תלויה במה בדיוק קיבלו על עצמם המצטרפים החדשים ואם היה להם אישור רשמי. נראה שכדאי לפתוח דיון בפני עצמו בשאלה אם צריך אכן אישור של בית דין לגיור. איני יודע מה המקור המחקרי של הנוכח, אבל בשעתו פירסם חוקר חשוב מאמר על תופעת היהודים הנוצרים בראשית ימי הנצרות. מסתבר שגם יהודים לא ראו פסול בהצטרפות לנצרות אשר לא כללה אז לא התרחקות מההלכה ולא החשבה יתרה של יש"ו כאלוהים (וגם לא לידת בתולים וכו' וכו'). אם מדובר בתקופה מאוחרת יותר, אז לא היו בה לא קבלת מצוות ולא מערכת אמונות יהודית. נראה פשוט שקבלת האמונה הנוצרית כולל אלוהותו של יש"ו אינה יכולה להחשב כקבלת האמונות היהודיות. *** גיור עם אמונה בקבלה הנוכח כתב עוד: . האם גיור של רב שמאמין בקבלה הדיליאונית/לוריאנית או 'מגשים' אינו תקף? איפה עובר הגבול? אכן יש שאלה אם גר שמתגייר על מנת שיאמין בקבלה גיורו תקף. לאידך גיסא, יש מקום לדון לדעת המאמינים בקבלה אם גר שמתגייר על מנת שלא להאמין בקבלה אם יהיה גיורו תקף. יש לשאול זאת גם לגבי הלכות שהתחדשו, מנהגים ועוד. הרמב"ם כותב כי גר שמתגייר על מנת שלא לקבל אפילו "דקדוק קל מדברי סופרים" אינו גר. האם זה מדאורייתא או מדרבנן? ומה לגבי מנהגים? או מחלוקות בהלכה? האם גר יכול לומר שהוא מתגייר על דעת פסקי השולחן ערוך ולא פסקי הרמ"א? או לפי הרמב"ם? כדי שלא להוציא לעז על הגרים בני זמננו, יש לומר שהם בוודאי גרי צדק (אם קיבלו עליהם מצוות ושאר התנאים כמו מילה וטבילה ואישור של בית דין). ומה שמלמדים אותם על הקבלה, אם מלמדים אותם, הרי זו טעות שנוספה על העיקר. זאת כמובן לדעת כותב שורות אלו... *** בין נוצרים ליהודים הנוכח טען עוד כי הנוצרים שהצטרפו לכת היש"ועית הפכו ליהודים, הפכו לרוב, ולכן שינויי ההלכה, אם היו כאלו, של חז"ל אינם מוסמכים ואינם חלים על הרוב. ולכן הנוצרים מאז הם היהודים וההלכה החז"לית היא תוספת שלא התקבלה ולכן היא איסור. אני סבור שכל אחד מהמשפטים האלו אינו נכון. הנוצרים שהצטרפו לכת לא התכוונו בדווקא להצטרף ליהודים וגם חלון הזמן שהיה עם אפשרות כזו היה צר מדי. זאת גם בלי הבעיה של הצטרפות ללא בית דין. שינויי ההלכה של חז"ל, אם היו כאלו, נעשו על פי התורה וזו הסמכות הנדרשת להם. עם ישראל לפיכך הם נושאי המורשת של התורה ושל חז"ל והנוצרים לא. *** תקנות חז"ל ו"בל תוסיף" זו שאלה שעומדת בפני עצמה. אילו חז"ל היו באמת מוסיפים תקנות שלא התקבלו על הציבור, יתכן שהן לא היו חלות. ויש כאלו והגמרא עצמה מזכירה אותן (פת גוי שאינו אופה מקצועי ושמן של גויים לדוגמא). בכל אופן, תקנות חז"ל שאינן מוצגות כפרשנות לתורה וידועות כתקנות שחידשו חכמים אינן נכללות ב"בל תוסיף". אם כי הנושא הזה טעון לימוד ובירור בפני עצמו.
 |
|
|
|
|
|