הרפתקת שבעת החמודים, או, איך לשרוד את החופש הגדול
אתם נוסעים לחופש השנה, שאלה השכנה. חייכתי ונאנחתי ביחד בו זמנית. נזכרתי בשנים קודמות וחופשיהן... לפני שנתיים סחבתי את כולם, אבל כוווולם, לטבריה באוטובוס. בחודש השביעי, בשיא החמסין. איך עשיתי את זה? צירוף של סיעתא דשמיא ולא מעט שיגעון... האמת היא, אם האחיינית שלי לא היתה מגיעה מצרפת, הרעיון לא היה עולה על הדעת... אז עלינו אני האחיינית, העגלה לשבעת הילדים על 962 ונסענו וחזרנו באותו היום. הספקנו את קבר רבי מאיר בעל הנס, את קבר הרמב"ם וגם לטבול רגליים קצת בכנרת. זאת אומרת שהילדים נכנסו למים, אני נשארתי למעלה במדרכה לטפל בתינוק. רק מדי פעם צעקתי מעבר לחולות – תורידו נעליים! אל תכנסו עמוק מדי! תזיזו את הנעליים המים מתקרבים! לא להרים את החצאית כל כך גבוה! רוצו מהר האוטובוס מגיע!!! האמת היא, מצאנו בקלות אוטובוס לרבי מאיר, והוא הוריד אותנו די קרוב לאתר. גם כמעט מעבר לכביש היתה גישה חופשיה לכנרת... לרמב"ם היה יותר מורכב. פספסנו את האוטובוס ההוא, האוטובוס הבא החזיר אותנו לתחנה המרכזית, בדרך די יפה ותיירותי. האוטובוס לרמב"ם היה בחנין מאחורי תחנה המרכזית, מעבר לירידת מלאנטה מדרגות (אחיינית בת 15 היא תחליף יעיל לבעל בהורדת עגלות...). הגיע האוטובוס לקבר הרמב"ם אבל הנהג סירב להסיע אותנו, הוא אמר שהאתר קרוב מדי, עדיף ללכת ברגל (אולי הוא באמת נבהל משבעה ילדים ירושלמיים חמודים). קרוב ויפה אבל מה עם החמסין, מה עם התינוק (זה שיושב בעגלה וזה שמחכה לצאת בעוד חודשיים) ומה עם הילדים הירושלמיים שהתחילו להתיעף...? אז ציידתי אותם בארתיקים ויצאנו לצעדה... בדרך הביתה הצטערתי סופית על חזון הטיול הנחמד... במשך 3 שעות נסיעה האחיינית נרדמה, הילדים רבו, פזרו במבה וקפצו על הכסאות,... מזל שהאוטובוס עוצר להפסקה בעוד 10 דקות כי הילד בן 3 צריך דחף דחוף ללכת, פשוט הרגשתי אמא רעה ומוכשלת... נו אז שנה שעברה ויתרנו על שרותי אגד וסופרבוס למיניהם, ולקחנו מכונית מחברים. ללא מעט חששות, הייתי מציינת, כי הרכב הנדון היה בעל גיר חמקן והאגזוז היה קשור לתחתית הבגאז' עם חוט ניילון צבעוני. ומה אם האוטו מתקלקל או מקבל מכה, שאלתי את בעלי, אנחנו חייבים בתיקון? אל תדאגי, הבוס הרגיע, הכל יהיה בסדר. אז נסעתי כל הדרך על קפיצים, זאת אומרת על קפיצים מדומים כי לרכב מזמן לא היו קפיצים תקינים בתושבת. כמעט התגעגעתי לאוטובוס 962. כמעט. ברוך השם חזרנו הביתה אנו והאוטו שלמים, אנחנו בריאים, והאוטו החזיק את אגזוזה את גירה ואת קפיציה המדומים עד הסוף. הוא התקלקל לחברים שבוע אחרי שהחזרנו אותו. השכנה המשיכה לתלות כביסה ובשקט בשקט הכנסתי אותה לסוד. השנה אנחנו שוכרים מכונית, אמיתית, לכל המשפחה. מצאנו חברת השכרת רכב באתר Travela וזהו. לא אוטובוס ולא רכב של חברים. קצת שקט נפשי, אולי פינוק, אבל הרבה פחות שיגעון. נאחל לכן חברותיי בדומה.
 |
|
|
