שמעו נא המורים,
הדיירים,
השותפים,
וכל העיוורים בחושך הולכים.
דייר פתח אשכול עם שאלה מעניינת. האם אכן במקרים רבים בתורה הבכורים נושלו ממעמדם לטובת אחיהם הצעירים ומה הסיבה לכך.
כדי לנסות להפיק מכך לקח מסוים או כל רעיון אחר, יש לבדוק ביסודיות האם אכן אלו הם פני הדברים.
דייר הציג רשימה אשר לדעתו מייצגת את המגמה האמורה.
ברשימה הוא כלל גם את שם בן נח אשר לדעת חלק מהמפרשים לא היה בנו הבכור של נח למרות שגם בפסוקי סדר הדורות וגם בתחילת פרשת נח וגם בספר דברי הימים הוא מופיע ראשון בין בני נח.
הערתי כי שם הוא הבכור.
אולי הייתי צריך לפרט יותר כי כוונתי היות ואין זה חד משמעי כי איננו הבכור אי אפשר להסיק ממעמדו מסקנה גורפת.
הערתי עוד הערות על הרשימה, אך מהר מאד הבנתי לאן נקלעתי.
דייר העיר בנימוס כי ככל הידוע לי יפת היה הבכור לא שם.
שותפי סוד כבר היה הרבה יותר נחרץ וגם הרבה יותר אגרסיבי.
החל בירידות לגלגניות כדרכו שלא בקודש, וכלה בשתי הכרזות בומבסטיות ונחרצות.
טעות, טעות חמורה.
הוי אומר, אין כאן טעות סתם, אלא טעות חמורה!
בהמשך הוא מפרט את החשבון שהוביל חלק מהפרשנים למסקנה ששם לא היה הבכור, ולא נחה דעתו עד שקבע נחרצות וזה לא יכול להיות שם !
כעומק הבורות כך עומק הנחרצות.
כאשר העזתי רח"ל להציע לו לבדוק את הדברים במקורות, הוא שלף את נשק יום הדין המנצח של כל מי שנסתמו טענותיו ואינו ישר מספיק להודות בטעותו ואינו בוגר מספיק לבלוע ולהבליג.
אייקון משרבב לשון.
אני כבר לא מדבר על עבודת המידות. זה כנראה עסק לאפיקורסים או לבעלי נגלה למצער. שותפי סוד צודקים תמיד. הם הרי יודעים את הסוד שמאחורי מה שכל ההמון רואה בעיניו הגשמיות.
והנה הגיעה מי שחז"ל אמרו כי אביה המלמדה תורה כאילו למדה תפלות וציטטה את דברי רש"ר הירש בנדון.
וראה זה פלא. רש"ר לא ידע את כל מה ששותפי יודע ולכן היה נחרץ פחות. שם אולי לא היה הבכור בין בני נח.
זו רק דוגמא אחת מני רבים כיצד אנשים מתייחסים לתורה עליה הם מצהירים כי מאמינים בה כי מהשמיים ירדה להר סיני.
מי שמתייחס ברצינות לטקסט כלשהו עליו להבין כי טרם הסקת מסקנה עליו לבדוק היטב האם יש כאן תופעה עקבית החוזרת על עצמה מספיק בכדי להגדירה כמגמה וכבעלת מסר.
שליפה אקראית של נתונים תומכים והסקה נמהרת של מסקנה אינה רצינית ואינה מלמדת כלום.
אינני טוען כי אין יוצאים מן הכלל וכי המגמה חייבת להישנות בכל פעם מחדש. תופעה החוזרת על עצמה מספר פעמים בהחלט יש בה כדי מסה קריטית המלמדת על מגמה.
מאידך אין סיבה ואין טעם לצרף בכוח מקרים שאינם מצביעים בהכרח על המגמה.
שם בן נח כמשל. אני מקווה כי גם שותפי יסכים כי מקרה שם לבדו אין בו כדי ללמד. ברגע שיש אפשרות פרשנית רצינית, המתמודדת גם עם הבעיה של חישובי השנים, לומר כי שם היה הבכור איך ניתן ללמוד מכך כי דווקא מי שאינו הבכור זוכה לגדולה?
קין והבל הוא מקרה חד משמעי לכאורה. לאחר מכן התורה מציינת בעיקר את שמות הבכורים שמהן השתלשלה האנושות. לכל שאר הצאצאים מוצמד הכינוי הסתמי "בנים ובנות".
אינני יודע על סמך מה קבע דייר כי אברהם היה צעיר מנחור והרן. אכן רש"ר הירש כלל לא מזכיר זאת.
יצחק וישמעאל כן מוזכרים גם אצל רש"ר, אך דומני כי אי אפשר ללמוד מכך. ישמעאל היה בן השפחה. אם כי לגבי ירושה התורה אוסרת להעדיף את בן האהובה, בכל זאת אין כאן הוכחה על נישול הבכור לטובת הבן השני.
יעקב ועשיו הם גם לא מקרה מייצג, הן בגלל האחיזה בעקב והן בגלל סיפור המכירה.
בהחלט יש מספר מקרים המצביעים על רעיון ומסר.
כפי שניסח זאת רש"ר הירש.
הוא גם מסביר מדוע בירושה הבכור נוטל פי שנים.
צענע,
תודה על הציטוט.
מה המקור לקטע השני, או שמא דברי הרבנית הם?
