חכמי עצכ"ח, חוסו נא על הנפש!

שמעו נא רבותי. הריני כותב לכם את הדברים מזעקת הלב. ואני מבקש ממכם לפני שאתם מגיבים לדברי, שתתבוננו בהם היטב. ומשקראתם פעם אחת אל תמהרו לחרוץ משפטכם אלא תנסו להבין את הדברים שלי, כי הם נוגעים לנפשות.
אני לא מתכוון לאף מגיב בפורום הזה במיוחד, אני כותב לכולם כאן בשווה.
(לא קבלתי רשות לפתוח את האשכול הזה, אפילו שמקפידים ע"ז בפורום הזה. לא ידעתי למי בדיוק לפנות.
בבקשה תשאירו אותו כי הוא חשוב מאוד)



בתחילה אכתוב על עצמי קצת, ומה הביא אותי לכתוב כאן.
אני לומד באחת הישיבות היותר מפורסמות, ורבים הם חברי בישיבה בה אני לומד, ומעוד ישיבות. אני יודע מה הילך הרוח בעולם הישיבות, ומה מנהג בחורי הדור. לאחרונה שמתי לב לתופעה שמתפתחת והולכת בין בישיבה שלי ובין בישיבות אחרות. ולכן ישבתי לכתוב את אשר על ליבי.
אני מקטנותי גדלתי בבית פתוח (הורי הכניסו ספרים ועיתונים שאינם נכנסים בבית חרדי רגיל. הסתובבנו במקומות שאין דרך חרדים להסתובב, וכדומה). כך שאני מכיר את העולם הגדול. אני לא צעיר כל כך, אני מכיר טוב את הרעיונות הכפרניים בדת ובתורה את הרעיונות הנאורות וההומנסטיות את הרעיונות המתירניות וכל השאר. גם בשיח הציבורי הישראלי מכל קצות הקשת והמפה החברתית אני בקיא ויודע. ובשבילי לגלוש בפורומים אתאיסטים או מתירנים או מה שיהיו, לא מעלה ולא מוריד. אני מתמודד עם מה שאני קורא ושומע בצורה שנראית לי נכונה ומתאימה לי, כמו"כ יש לי עוד חברים מהסוג שלי פחות ואף יותר (האחריות למצבינו והמשך דרכינו וחיינו, ועיסוקינו היום ובעתיד הם בעיה אישית שלנו לטוב ולמוטב, ואני לא בא בטענה ובבקשה לאף אחד).

אבל עכשיו אספר קצת על סוג בחורים אחרים שאני מכיר (מהיכרות אישית של יום יום, ומסיפורים של חברים שבררתי היטב את נכונותם).
ישנם הרבה בחורים שבאו מבתים שבהם החינוך היה מצומצם מאוד, ובכלל בלי רוחב אופקים (בדיוק כמו מה שהיה נהוג בבתי החרדים שנלחמו בהשכלה באירופה).
כל שאלה הכי קטנה על עניני אמונה או קדושה או שמירת הדת וההלכה וכדומה, הייתה נגמרת מההורים והמלמדים בתשובות תמימות על חשיבות ומעלת האמונה התמימה, הכל בשם הגדולים מתקופת הראשונים והאחרונים (בצרוף סיפורים מגדולי הדורות על הסכנה בהרהורי אמונה אפילו במשהו).
שאלות פילוסופיות והרהורי מינות היו נקטעים כבר משבצבצו, בהסברים שהם הם הרהורי היצר הרע שאשרי העומד בנסיון נגדם, והם הנסיונות הגדולות שבשבילם ירד היהודי לעולם, כדי להלחם ולנצח, וזהו היעוד של כל דור ודור להילחם בסוג היצה"ר שלו.
שאלות על אמיתות הכתוב בתנ"ך או התנאים והאמוראים הראשונים והאחרונים, מעולם לא עלו על דל השפתיים ואפילו לא בהרהור קל. כל ענינים של בקורת המקרא או בקורת חז"ל, היו אצלם מחוץ התחום לגמרי לגמרי.
כל סיפור תמוה על גדולי הדורות או כל התנהגות חריגה של הגדולים בעבר ובהווה, תורצה תמיד בק"ן טעמים ופלפולים. כל עניני התורה והאמונה והדת וצדקתם היו פשוטים ומחוורים מקטנותם כמי שאינה צריכה לפנים כלל.
הכניסו אותם למצב מחשבתי, שאנחנו קטנים מדי מכדי לחשוב ולבדוק ולהרהר על דברי התורה וחכמיה. ואין לנו אלא לברר את המסקנות העולים כדי לקיימם בדקדוק וחומר הדין.
לא משנה אם הם קבלו חינוך ליטאי או חינוך חסידי. לכל אחד יש את הגדולים שלו שבשנים האחרונות (ובפרט מאז התחילה ההשכלה בעם ישראל) פסקו פסקי מין ואפיקורס, ויינם יין נסך, ואסור לעמוד בד' אמותם, ומורידין ואין מעלין, וכדומה. על כל מי שהרהר על קוצו של יו"ד מכל מה שנמסר במסורות מעתיקי שמועות רב לתלמיד. ואת המסרים האלו הם הכניסו עמוק בנפשם. עד שאמיתות התורה ודברי הגמרות ושאר הפוסקים היו להם אמת ברורה יותר מאמתיות השמש בצהרים.

הבחורים האלו מעולם לא קראו ספר שאין עליו הסכמה והמלצה מגדולים, הם לא ראו סרטים ולא יודעים מהי טלוויזיה. ואין מה לדבר שמעולם לא יצאו מד' אמות של שכונתם למקום חילוני (אלא לצורך פקו"נ, וגם זה במשמרת כבדה לעיניים ולמוח) ולא השתתפו או נוכחו בוויכוח בעניני תורה ואמונה מעולם.
כל הידיעות שלהם על העולם היא מדברי הגמרות והמדרשים והראשונים והאחרונים. ואפילו דברים פשוטים ביותר בכימיה ופיזיקה אינם יודעים מלבד מה שכתוב בספרים הקדושים. אין להם בעולם אלא ד' אמות של צמצום.

אלא שאחרי הרבה שנים בישיבות, פתאום נפתחו להם העיניים. לכל אחד זה קרה אחרת. יש שזה קרה לו באיזה טיול בבין הזמנים כשנתקע באיזה בית הארחה בצפון. יש שזה קרה על ידי בחור חבר חדר שהביא בהחבא ליום יומיים מחשב עם חיבור אינטרנט סלולרי. אפילו יש כאלו נועזים שהלכו לאינטרנט קפה במקומות מרוחקים וניסו בעצמם לגלות מהי גלישה באינטרנט שכ"כ נאסרה ע"י כל הגדולים, וכדומה וכדומה. ואז, כשגילו שעץ הדעת טו"ר ופריו נחמדים למראה וטובים למאכל. התחילו לחפש ולבקש עוד ועוד. עד שישנם ישיבות (טובות ומעולות) בהם יש בחדרים אינטרנט ובכל לילה אחרי גמר הסדרים (וכמובן יש כאלו שגם בשאר שעות היום) יושבים הבחורים (בסוד) וגולשים מאתר לאתר ומפורום לפורום.

ועכשיו אני מגיע לענין בשבילו אני פונה אליכם, רבותי!

אותם בחורים שמעולם לא התרגלו לחשוב או להרהר אחרת ממה שחונכו בבתיהם ובישיבותיהם. בבת אחת נפתחים לדיונים ולשיחים והידברויות שמעולם לא חלמו עליהם לא הם ולא אבותיהם ורבותיהם. ואין להם שום כלי והכשרה נפשית או מחשבתית להתמודד איתם. פתאום הם שומעים דעות ורעיונות שעל בבואה דבבואה דבבואה שלהם סיפרו להם שאבותינו ורבותינו קרעו קריעה וישבו שבעה וירדו ביגון חיים שאולה ונידו והחרימו והכריתו מזה ומבא.
והנה הם קוראים מפורשות (בפרט בפורום הזה) מכאלו שנקראים חרדים והם חלק מתוך המחנה. שבריש גלי מסבירים היטב את הדעות והרעיונות ההפוכות מכל דבר שבאמונה ובקדושה. ולא שהם מנסים לדון בהם בשמא ובאפשר או להשאירם לכה"פ בגדר ספק, אלא הם מצהירים בלשון שאיננה משתמעת לשתי פנים שברור להם שכך היא האמת, כדבריהם. ומשפילים בתגובותיהם כל מי שמעיז לכתוב או לחשוב אחרת. והופכים טוב לרע וטהור לטמא.

ומה קורה עם אותם בחורים שמוחתיהם צעירים ורכים, ולא מורגלים במה שקראו. ואין להם אפילו את מי לשאול ועם מי לדבר על הדברים שזה עתה נגלו להם בעוצמה כזאת חריפה.
הם מתחילים לעבור תהליך של התרסקות פנימית, הם מתחילים לאבד כל כיוון בחיים. כל מנהגי הסביבה הטבעית שלהם מתחילים להיראות בעיניהם כמעשה חלום. הם בזים לכל היקר והקדוש. והם מאבדים כל תקשור עם מי שאמור להיות הסביבה הטבעית שלהם.

אני אישית מכיר בחורים כאלו, שהתחתנו. וזמן כזה או אחר לאחר חתונתם הפכו חיי הזוג לגהינם שנגמר בתוגת נפש גדולה מאוד לשתי המשפחות וריסוק נפשות רבים.

אני מכיר בחורים שמסתובבים בישיבות ריקנים מכל טעם בחיים. את הקשר עם חיי הדת והטעם בתורה הם איבדו מזמן, אבל כל תחלופה אחרת לא הצמיחו להם. הם מהלכים כמו הצל של עצמם. מורחקים מהמשפחה ומנודים מהחברה.

אני מכיר בחורים שבקושי מבינים על מה הם מדברים אבל משמיעים כל מיני ציטוטים וסברות שקראו מבלי שהבינו אם הם נכונים או לא, הם בכלל לא יודעים אם יש מקום להתווכח ולענות או לסתור את הרעיונות שקראו. והם מבולבלים לגמרי וחסרים כל שאיפה ומטרה בחיים. הם מדברים בשפה ומושגים שמוזרה לעצמם ולכל בר דעת. ומתרחקים יותר ויותר מהשפיות.

אני מכיר בחורים שלא מצליחים בשו"א להמשיך בשגרת חייהם שהורגלו אליה, הם באים לבית כנסת (ולמקומות חברה אחרים) ומתנהגים שם כגר שבא מארץ רחוקה. הם עוברים תהליך של התפוררות פנימית, הם עוברים הרס אישיות, הם מתרוקנים מאוצרות הרוח שלהם בלי למלאות אותם בכל תחלופה אחרת.

וכל זה בגלל שבירת כלי הקיבול ההגיוניים שלהם שלא היו מורגלים ומסוגלים לקבל את מה שהם קיבלו וקראו בפורומים שהתגלו להם בפתע.

היות ופורום זה (וגם אחרים) הוא אחד הפורומים שהבחורים מהסוג שהזכרתי גולשים עליהם, מהסיבה שהוא כביכול דן בעניני דת ואמונה (ולפעמים אפילו סוגיות מהגמרא וההלכה) בצורה מחשבתית. גם מהסיבה שהוא נקרא פורום חרדי.
אני מבקש מאלו שגולשים כאן (ומההנהלה) אנא תגלו אחריות. ותחשבו לפני שאתם מנסחים את התגובות שלכם מה תהיינה ההשלכות על אלו שלא רגילים בענינים האלו. תתבוננו טיפה לפני שאתם מביעים את דבריכם, ותזכרו את דברי אבטליון, =אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל= גם מי שאין חלול שם שמים חשוב לו, יעשה טובה ויגלה אנושיות. הבחורים האלו לא רק פורקים עול מלכות שמים, הם מתפרקים לגמרי מבפנים ומבחוץ. הנזקים העצומים שנגרמים להם ולבני משפחותיהם לא שווים את התועלת של המגיב מזה שהוא פירסם את מחשבותיו ברבים.

תאמינו לי שאם הייתם יודעים על איזה סיפורים של נזקים וחורבן אני מדבר. הייתם מבינים כמה חמור ביותר המצב.
חברים צעירים שלי שהיו עד אתמול פרחים הפכו לקוצים ודרדרים. ואני לא מתכוון מההיבט הדתי אני מתכוון מההיבט החינוכי הכללי.
נערים שהיה הנאה לשוחח איתם הפכו למסובכים ומפורקים.

רבותי! בידכם הדבר.
תבינו, אני לא מציע כאן סתימת פיות. אני מציע כאן לכתוב תגובות שקולות ומאוזנות, תגובות שפותחים אפיקים חדשים למחשבה והרהורים בלא להתעלם ממסורת העבר, ולא תגובות שמתריסים את ההפך מהרעיונות הדתיים, בדווקא.
אני מציע, תגובות שדנים בצורה מבוגרת ומתחשבת בענינים העומדים ברומו של עולם, בלי לדרוס את מי שחושב בצורה סגורה. ולא תגובות שנפלטות בלי משים לב ומחשבה לתוצאותיהם או שהורסות את הישן והרגיל בלי לתת כבוד ראוי גם למי שרוצה לשקול ולדון או לחשוב קצת אחרת.
אם אתם רוצים להביא את הקוראים לפתיחות מחשבתית, תתנו להם אפשרות לעכל את הדברים בצורה מתונה ובריאה בצורה שהם ישלטו על החומר שהם מוזנים בו. ואל תאביסו אותם בצורה שהחומר משתלט על הלך המחשבה שלהם בלי שהם מצליחים להזדהות עם הדברים בשיקול דעת אמיתי.

תודה למי שיבין את הדברים. חשבתי הרבה אם לכתוב אותם או לא. אבל למשמע ולמראה עוד סיפור ועוד סיפור על זוגות צעירים שנהרסים ועל חברים רכים שנאבדים מתוך הקהל לגמרי, החלטתי לכתוב, ואם מי מהמגיבים יבין אותי נכון הייתה שווה הפנייה.