מהתרשמותי קיימת מגמה של "חשיבה בגדול", שמשמעותה שאין לתפוס את הדברים ברמה מסויימת אלא לראותם בהקשר רחב יותר. קשה לי להגדיר את התופעה אך אני חושב שהתחושה מוכרת.
לשם הבהרה אביא דוגמא.
למדנו בתענית ח ע"ב: ואמר רבי יוחנן אין הגשמים נעצרין אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין שנאמר (משלי כה) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר.
פשט הפסוק הוא שכמו שאם יש עננים ורוח נגרמת אכזבה אם אין גשם, כך המבטיח לחברו מתנה ואינו נותנה גורם לו אכזבה. הגמרא המשיכה והסיקה שחלק א' של הפסוק נגרם מחלקו השני, ואולי יש כאן גם מידה כנגד מידה, שכמו שאנשים בארץ יוצרים צפיות שווא, כך ייצרו העננים והרוח בשמים, וכך פרשו הראשונים ואינם כעת לנגד עיני.
בביאור הגר"א למשלי:
ובגמרא אמרו בשביל הפוסקים צדקה ברבים ואינן נותנין השמים נעצרין מלהוריד גשם. ולכאורה מאי ענין מדה כנגד מדה הוא והיינו שמה שהשמים נותנין מטר על הארץ הוא צדקה ממש כי הארץ ליה לה מגרמה כלום והיא עני׳ והעננים הם מפרסמין לכל שתיכף יבא הגשם והמביא הנשם הוא הרוח כן הדבור שהוא הרוח והיינו ההבטחה ליתן הצדקה הוא דוגמת הרוח וכאשר מתהלל הוא דוגמת העננים שמפרסמין לכל כן הוא מתהלל עצמו ואח״כ אינו נותן כלום לכן גם הם אינן מתנין וזהו כמו הנשיאים
שהן עננים ורוח ואעפ״כ גשם אין כן דומה מי שמתהלל עצמו שיתן צדקה ואינו נותן ולכן הוא מדה כנגד מדה ממש :
הגר"א התלבט בשאלה מה הקשר של מידה כנגד מידה בין המעשה לעונש, ונראה שתירוץ הראשונים לא ספק אותו. לכן בא הגר"א והגדיר את הארץ כעניה (כנראה מידת המלכות שבקבלה) שמקבלת צדקה מהעננים. העניים מפרסמים שיבוא גשם. מוסיף הגר"א שכמו שהפרסום של הגשם הוא ע"י הרוח כך ההבטחה היא ע"י הרוח שבפה ולכן זו מידה כנגד מידה ממש.
נראה שהגר"א הבין שהגדרת הארץ כעניה וראית הדבור כתלוי באותו רוח שמשיבה את העננים נותן הבנה טובה יותר של מידה כנגד מידה. האם באמת הקישור הזה מוסיף להבנת הענין? אנשי מחשבה יטענו שביאור זה אכן יוצר קשר בין ארץ = עני לבין רוח המביאה גשמים = רוח של דבור. האם זה באמת מוסיף?
מה הדין במי שמבטיח צדקה בכתב או באינטרנט ואינו מקיים, האם גם הוא גורם לעצירת גשמים?
ניתן גם לשאול האם באמת הארץ עניה, הלא המים עולים מן הארץ והם חוזרים לארץ.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 11/07/2011 14:26:20
נשלח ב-20/3/2018 07:27
ההשוואה לאמונה בהתגלות אינה מדוייקת אמונה בהתגלות אמורה להיתמך באי אלו ראיות נסיבתיות ובלעדיהן אין לה שום בסיס ה"בגדול" המדובר, שלכאורה הוא תורה מיסטית כללית כמעט בהגדרה אין לה בסיס מלבד היתלות דרושית בכתובים
נשלח ב-19/3/2018 20:52
אודה למכותב, אם הוא קורא אותנו כעת, שישלח לי הודעה באישי, שאזכר במי מדובר.
נשלח ב-30/10/2011 16:13
לבע"ב
אודה לך אם תצטט את הקטע הרלוונטי לענייננו. (ובאשר לעניותה של הארץ אכן הארץ עניה במשקעים (אם ראית תמונות של אדמה יבשה הזרועה בחריצי יובש לאורך ולרוחב זה בהחלט מעורר אסוציאציות של עוני (במים)
נשלח ב-30/10/2011 15:52
צענע אנא ראי את תחילת האשכול.
נשלח ב-30/10/2011 15:29
"המהר"ל בחידושי אגדות בקידושין מסביר מדוע אשה פסולה לעדות, כי עדות היא גילוי הדברים הטמונים והוצאתם לפועל ואשה גם לא יצאה לפועל בשלמות ולכן היא פסולה לעדות. בהתעלם מה PC הרי נאמרה כאן אנלוגיה שלנו קשה להבין אותה, אולם מי שחושב בגדול, הרי הוא רואה את הקשרים הסמויים בין רבדי המציאות ומבין את הקשר בין ההוצאה לפועל של עדות לבין יציאה לפועל של הפוטנציאל האנושי. "
לבע"ב
לקשירת קשרים כאלה אתה קורא חשיבה בגדול?
אם כן אז תמהני מהי חשיבה בקטן.
קודם כל לדעתך מהו אותו יתרון של הגבר לעומת האשה שיש לו רלוונטיות למסירת עדות?
כאשר תענה נוכל להמשיך לחשוף את הכשלים בחשיבה שיש כאן.
תוקן על ידי צענערענע ב- 30/10/2011 15:30:18
נשלח ב-30/10/2011 13:46
מצאתי כעת התכתבות שהייתה לי בנידון. הואיל ולא קבלתי רשות מהמכותב שיניתי מספר פרטים מזהים.
השב: לחשוב בגדול
כעת קראתי את ספרו של הויזינחה. באמת יש הרבה דמיון בין סוג הסמליות שהוא מתאר שם אצל הנוצרים לבין סוג חשיבה של, נאמר, המהר"ל. המרחק בזמן אינו גדול גם הוא. המרחק הגיאוגרפי הוא אולי קצת יותר גדול כי בזמנו של המהר"ל היתה בוהמיה מרכז פרוטסטנטי חזק מאד. לא ברור לי אם הלכי הרוח של הסמליות הזו שמתאר הויזינחה בבורגונדי שררו גם בפראג. בדרך כלל ריפערמערס נוטים לבעוט דבר ראשון בכל המערך המלאכותי הזה.
בכ"א תודה על המלצת הספר, המכותב
--------------------------------------------------------------------------------
בעלבעמיו (תאריך: 02/03/2009 12:06:00)
מאידך, כל דת או תורה מבוססת על התגלות שאינה ניתנת לבדיקה מדעית ובוודאי שאיננה הדירה.
לדבריך, חזרת הנבואה יש בה מעין נסיגה.
--------------------------------------------------------------------------------
המכותב (תאריך: 02/03/2009 10:18:00)
במדעים יש בכל זאת קהילה פתוחה של מביני דבר (אולי מעטים) שנותנת ביקורת, וגם ביקורת אמיתית מצד השימושים.
ברור שאפשר לזייף תוצאה נסיונית או לכתוב מאמר תיאורטי מסובך מאד שמכיל טעות שאף אחד לא ימצא אותה אלא במאמץ מרובה. מה קורה אז? אם התוצאה לא חשובה ולא מענינת אזי באמת אף אחד לא ישים לב והזיוף לא יתגלה (וגם הזייפן לא ירויח מזה מי יודע מה). אם התוצאה חשובה ומעניינת אנשים ינסו לשחזר אותה או להשתמש בה בתחום אחר ואז יתגלה הברוך.
הצרה עם בעלי השכל הנעלה שחושבים בגדול היא שבדרך כלל הם מנסחים שיטה של הכל או לא כלום, כלומר או שתקנה מהם את כל התיירה או שלא תכנס בכלל, ומכיוון שגם אין שלבי ביניים וגם אי אפשר לבדוק יוצא שקשה להבדיל בינם לבין כל שרלטן או גורו שמשתמש באותן שיטות בדיוק.
בברכה, המכותב
--------------------------------------------------------------------------------
בעלבעמיו (תאריך: 02/03/2009 7:50:00)
ספרו של הוזינוחה תורגם לעברית, אני לא איטנליגנט עד כדי כך לקרוא אותו באנגלית
ההערה שהערת על החשיבה בגדול היא בדיוק לוז הבעיה, ולכן אנשי החשיבה בגדול לא פעם טוענים לידיעת ח"ן, להבנה שלא כל מוחא סביל דא וכו'. כמדומני שהלל צייטלין (המיסטיקן) כתב באחד מספריו שקראתי לפני שנים על טענת המקובלים שלא כל אחד יש לו נשמה שמסוגלת להבין קבלה וידועים דבריהם על הרמב"ם.
אולם בעיה זו קיימת אפילו במדעי הטבע. עקרונית מתמטיקה ופיזיקה גבוהה אמורים להיות נגישים לכל בר דעת ובכך להבטיח שאינם שרלטנות, אולם כידוע לא כל אחד מסוגל ללמוד מתמטיקה אפילו ברמה של חמש יחידות ומבחינתו מתמטיקה וחשיבה בגדול אזוטריות באותה מידה.
קראתי חוברת חביבה של האוניברסיטה המשודרת של גל"צ שנקראת הסוציולוגיה של הבערות שכתבוה הרב עדין שטיינזלץ ופרופ' עמוס פונקשטיין. הם מבחינים שם אבחנה בין ידע פתוח לידע סגור, הידע המדעי הוא עקרונית ידע פתוח ואילו החשיבה בגדול לפי הגדרתם היא ידע סגור. אולי גם זו ההבחנה בין תורה שלא בשמים היא לבין נבואה, ולא לחינם הרב קוק כ"כ צפה לחזרת הנבואה.
בברכה
--------------------------------------------------------------------------------
המכותב (תאריך: 01/03/2009 23:53:00)
את ספרו של הויזונחה לא רקאתי. יש את זה בעברית?
לגבי החשיבה בגדול: איך אני אמור להבדיל בינה לבין שרלטנות או טפשות? ואני לא שואל על אדם שלישי, אלא על חשיבה בגדול "שלי" - האם המדד הוא איזו אותנטיות פנימית שלי? ואם כן - איך אפשר לנהל קומוניקציה על זו הדרך? לקוות שזה יעורר את הפנימיות של השני גם כן?
בברכה, המכותב
--------------------------------------------------------------------------------
בעלבעמיו (תאריך: 01/03/2009 13:06:00)
שלום רב
במאמר שראתי צוינה בהערה האחרונה את התופעה של אנשים פקחים המבצעים קפיצה לאנטי שכל ישר.
יש לי רעיון שמנקר במוחי ואשמח אם תחווה את דעתך אם הוא שווה פיתוח.
כמי שגדל במרכז ונחשף קצת לחשיבה של מהר"ל, למדתי שיש חשיבה ויש חשיבה בגדול. דוגמא שעולה כעת במוחי, המהר"ל בחידושי אגדות בקידושין מסביר מדוע אשה פסולה לעדות, כי עדות היא גילוי הדברים הטמונים והוצאתם לפועל ואשה גם לא יצאה לפועל בשלמות ולכן היא פסולה לעדות. בהתעלם מה PC הרי נאמרה כאן אנלוגיה שלנו קשה להבין אותה, אולם מי שחושב בגדול, הרי הוא רואה את הקשרים הסמויים בין רבדי המציאות ומבין את הקשר בין ההוצאה לפועל של עדות לבין יציאה לפועל של הפוטנציאל האנושי.
נדמה לי שרבים מאותם פקחים, ואני מבין שכוונתך בלי מרכאות, בשלב כלשהו מבצעים את ה SWITCH בין חשיבתנו היומיומית לבין חשיבה שנראת להם כבאה ממקורות גבוהים יותר, ולכן רואים את הקפיצה שתארת.
אולם אנשי מדע יבשים כמותנו מנסים להפעיל את אותה מיתודת חשיבה בכל תחום.
לא פעם נראה שמתודת החשיבה הגבוהה יותר היא בעצם חשיבה של ימי הבינים ועיין בספרו של יוהאן הוזינוחה 'בסתיו ימי הביניים'.
נראה לך?
בברכה
בע"ב
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 30/10/2011 13:48:02
נשלח ב-12/7/2011 18:43
שלום,
יפים דבריו של אישציפור בעיני.
עודד
נשלח ב-12/7/2011 18:34
הפרוש של הגר"א מהווה אולי דוגמא לחשיבה לעומק אבל חשיבה בגדול עניינה אחר לגמרי.
נשלח ב-12/7/2011 18:33
בעל, 1. אני לא חושב שמה שאתה מגדיר כאן כ"חשיבה בגדול" היא ההגדרה הנפוצה למושג הזה. (דומני שמקס התייחס למובן המקובל והפשוט יותר של המושג הזה) 2. לגבי עניות הארץ, זה קשור להבנה יותר יסודית ולהבחנה בין ים ליבשה. דומני שבהבנה הזו הים לא נחשב כחלק מהארץ (ראה למשל בפסוק "כי ששת ימים עשה השם את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי") הארץ נתפסת כבסיס עליו מתקיים העולם היבשתי על מכלול יצוריו , ואכן העולם הזה חייב מים כדי שיוכל להתקיים. 3. בנוגע לענין עצמו, דומני שהפרשנות של הגר"א כאן (ובמובנים רבים כמעט בכל מקום) היא בדיוק ההפך מחשיבה כללית "בגדול" הוא מחפש דמיון פרטני וממוקד בין המשל לנמשל, ולא מסתפק בדמיון תבניתי גדול וכולל. לכן הוא טורח לחדור להשוואת פרטי הפסוק מן המשל לנמשל. (ארץ= עני , עננים=התהללות, רוח=דיבור על מתת שקר) התועלת בירידה לפרטים היא הדיוק, וההבנה שחכמה גדולה, לא מסתפקת באמירות כלליות, אלא חודרת לעומקם של דברים, באופן פרטני ומדוקדק.
נשלח ב-12/7/2011 12:33
שלום.
בעלבעמיו, וכי טענתי שהגר'א לא קרא הדברים ברצינות? אלא הסתפק המה שמצא לנכון באותו עניין.
מה שאמרתי במילותי אומר הרמבם במו'נ חלק ג פרק כז, וראה שם.
למביאים מובאות יפות, לא די במובאות שהן כיציאת ידי חובת המחשבה, וראו להלן.
יהי אור, 'חשיבה בגדול' ששאלת על הקשרה לכאן, אשיב על פישרה. הבן אותה כעיסוק לרוחב הענין, להקשריו ולעומקו.
לו היית מתחיל לנתח את השאלות הקשות והכבדות ששאלת בעצמך, שואל מתוך אלו הקשרים עלו, ומה חשבו עליהם אחרים, ומה הדבר שאתה רוצה להשיג, ומחירו והנובע ממנו, כל אלו ענין קשה וכבד מאד לעשותו, לכן הבאתי הדוגמה של פאוסט, כיוון שעברה על גיתה מסכת חיים שלמה וארוכה בהתמודדות ובהבנת אותם פסוקים בודדים של השיחה בין אלהים לשטן בראשית ספר איוב, פסוקים העוסקים בהבנת מהותו העמוקה ביותר של האדם..
עודד
נשלח ב-12/7/2011 12:27
"חשיבה בגדול" היא מציאת משמעות עמוקה, במרכאות או שלא במרכאות, וקשרים הפנימיים והעמוקים בין דברים שונים. לדוגמא כאן לא מספיק לומר שהעצרות הגשמים היא עונש על הבטחה שאינה מתקיימת אלא צריך גם להראות את העניות של הארץ. הארץ היא ענייה כי הגשמים באים מלמעלה כר' יהושע (תענית ט ע"ב: תניא ר' אליעזר אומר כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה שנאמר (בראשית ב) ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה אמר לו רבי יהושע והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן אמר לו ממתקין בעבים ר' יהושע אומר כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה שנאמר (דברים יא) למטר השמים תשתה מים). ארץ היא כמובן מידת מלכות שלית לה מגרמא כלום וכו'.
נשלח ב-11/7/2011 22:34
הסברו של הגר"א כמובן הוא דברי אגדה, יש שיגידו מחשבה ופנימיות. אבל יש לפרש שרוצה לבאר את הדרשה מן הפסוק, ולא רק את המדה כנגד מדה. וזהו מדרך דרשות הכתובים. אם זה באמת עוזר להבין את המדה כנגד מדה הוא שאלה טובה. כנראה שבעיניו של הגר"א [אם אכן זהו הפשט בדבריו] התשובה הוא כן.אם שצריך להבין באיזה דרך. צריך גם להבין תחילה כל המושג של מדה כנגד מדה מהו ולאיזה צורך הוא משמש. יש צד הוא רק כדי שבני אדם יבינו על מה באה העונש ולפ"ז כל דרך דרשנית שיוכל לקשר בין העונש להחטא יספיק לפי"ז. כמובן שצריך לשאול כמה ההקבלה הזו אובייקטיבית. ואולי אין צורך לה שתהיה כך, העיקר הוא שהאדם ישר בין הבא עליו לבין מעשיו. ויעשה תשובה. ומה כל זה קשור לחשיבה בגדול?
נשלח ב-11/7/2011 22:24
ילקוט שמעוני, מלכים א פרק יז
ויאמר אליהו התשבי וכי מה ענין זה אצל זה? אלא אמר הקב"ה: הדין חיאל גברא רבא הוא זיל וחמי ליה אפין. אמר ליה: לית אנא מיזל. אמר ליה: למה? אמר ליה: דאי אנא מיזל אינון מכעיסין לך אין אמור לי מילין ולית אנא מיכל סביל. אמר ליה: זיל, אי אמרין לך מילין דמכעיסין לי כל כמה דאת גזר אנא מקיים. אזל אשכחון עסוקין בהדין קריא: וישבע יהושע וגו'. אמר: ברוך הוא אלההון דצדיקייא דמקיים מילוי דצדיקייא, והוה תמן אחאב. אמר ליה: מי גדול משה או יהושע וכו'.
בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו באבירם בכורו יסדה ובשגיב צעירו הציב דלתיה. תאנא: באבירם בכורו לא היה לו לאותו רשע ללמוד, ממשמע שנאמר: אבירם בכורו איני יודע ששגיב צעירו?! אלא מלמד שהיה מקבר והולך מאבירם עד שגיב.
אחאב שושביניה הוה אתא איהו ואליהו לבי טמיא יתיב וקאמר: דילמא כי לט יהושע לא יריחו ע"ש עיר אחרת ולא עיר אחרת ע"ש יריחו? אמר ליה אליהו: אין. אמר ליה: השתא לווטתא דמשה רביה לא מקיימא ודידיה מקיימא, דכתיב: וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר. וההוא גברא מוקים ליה ע"ז על כל תלם ותלם ולא שביק ליה מטרא למיזל מסגד ליה ולווטתא דיהושע תלמידיה מקיימא? מיד, ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי.
נשלח ב-11/7/2011 22:14
עודד כנראה שהגר"א קרא את פרשת והיה שמוע ביתר רצינות.
נשלח ב-11/7/2011 20:58
שלום.
1. 'לחשוב בגדול' היא חשיבה על עניין מסוים מן הקוים הכלליים וההקשרים הרחבים שלו. הביטוי המנוגד הוא 'לרדת לפרטים'. חשוב על טיסת אדם לירח. אפשר לערוך סקיצה כללית של הנחוץ למימוש הדבר, נחוצה גם ירידה למליוני פרטים קטנים, ולבסוף לארגן את כל זה למעשה אחד מורכב.
2. חשיבה רחבה רואה הקשרים של עניין מסויים לעניינים אחרים. חשיבה מעמיקה שואפת להשיג את כל מה שכלול בתוכו של ענין. 'פאוסט' של גיתה היא היצירה המעמיקה בנושא משולש היחסים שבין אלהים, שטן ואדם, הלקוח מספר איוב. 'יוסף ואחיו' של תומס מאן על הסיפור המקראי אודות יוסף.
3. הדוגמה שהבאת נחשבת בעיני לדבר אגדה. חזקה על הגר'א שלא יחס לאויר המרעיד את מיתרי הקול איזו התחייבות אלא לאדם המדבר, ולא היה תובע תוכי על הגה שיצא מגרונו. דבר אגדה זה, רבים אחרים כמוהו, הוא ביטוי לצורך ורצון אנושי עמוקים מאד מאד לראות את הטבע כולו כפועל בהקשר מצבו המוסרי של האדם. בעולם בו הרע כה נפוץ ותקיף, האדם מצפה לאיזה צדק שיעשה עימו. וציפיה זו היא ביטוי לקיום מצוות שלא לשמן אלא לתועלת המקיים אותן. לדעתי 'עולם כמנהגו נוהג' הוא כלל גדול ותקף, אין לערבב בין שני המישורים האלו.
4. נדמה לי שיש כשל בשפה העברית הגורם לאי הבנת הנקרא. יש הבדל בין פסוק מציין - אינדיקטיבי, כמו 'מחר תזרח השמש', לבין פסוק המביע איחול, שאיפה, פסוק אופטטיבי 'מחר תבריא'. פסוק אחרון זה אינו מציין עובדה או איזו הבטחה אלא מביע איחול, תקווה.
הפסוקים 'ושמרתם את כל המצוה ... למען תאריכו ימים על האדמה' [דברים יא ח-ט], 'והיה אם שמוע ... ונתתי מטר' [שם יג-יד], אינם פסוקים אינדוקטיביים, הם אינם מציינים עובדה, הקב'ה אינו חותם על חוזים. מובנם הוא: ושמרתם את כל המצוה ... למען תהיו ראויים לאריכות ימים, אם תשמעו... תהיו ראויים שאתן מטר. התחייבות אין כאן. אפשר שאדם יהיה פושע גדול ויאריך ימים, הדור רשע ושפע גשמים בעיתם.
הגר'א מביא איפא דבר אגדה מבאר, המצוי במישור האנושי של הצורך המוסרי, ואין הוא מרחיב מעבר למישור ידוע זה.
5. שאלתו האחרונה של בעלבעמיו מעידה לעניות דעתי על אי ידיעה וחוסר הבנה בעניין הגשמים בארץ.
א. מי גשמים, חלקם הולך לים, חלקם נספגים באדמה ונשמרים במאגרים תת-קרקעיים. אלו בוקעים לארץ מתוך מעיינות, או נשאבים מבארות. ענני משקעים נוצרים מעל הים, ומוסעים אל היבשה. אנחנו תלויים בכמות ענני המשקע ובמשטר הזרימה שלהם כדי שיגיעו אלינו. בזה עוסקת המטאורולוגיה.
בארץ, כמות גדולה של מי גשמים זורמת לביוב. מלבד זאת, האוכלוסיה צורכת כמות מים העולה בהרבה על הכמות היורדת [שחלקה חוזר ישירות לים והולך לאיבוד], מה שגרם לניצול יתר של מאגרי המים התת קרקעיים ויבוש הכינרת. נוסף על כך אנו מצויים בתקופת בצורת ממושכת והמאגרים אינם מתמלאים.
ארץ ישראל עניה מאד במים גם בשנה גשומה מאד, ביחס לכמות המים הזורמת בנילוס שבמצרים או בפרת ובחידקל שבעירק. אין בארץ גשמים רבים ונהרות שופעים כבאירופה למשל.
ב. ישנם מחזורים של תקופות גשומות ותקופות שחונות. מחזור נמשך מאות שנים. אין לדבר זה כל נגיעה אל מצבם המוסרי של האנשים החיים כאן.
