מחבואים
מספרים שפעם אחת, במקום כלשהוא על פני האדמה, התאספו כל הרגשות והתכונות האנושיות של בני האדם.
היה להם קצת משעמם
ולכן שיגעון הציע: "בואו נשחק מחבואים!!!"
אך לא כולם הסכימו להשתתף:
האמת העדיפה שלא להסתתר, שהרי בסופו של דבר תמיד מוצאים אותה
הגאווה אמרה שמדובר במשחק מטופש אך מה שכנראה הפריע לה באמת היה שהרעיון לא היה שלה.
אחת... שתיים... שלוש....... החל לספור השיגעון.
הראשונה שהסתתרה היתה העצלנות – היא הסתתרה מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה.
הקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים אדירים מצאה מקום בצמרת העץ הכי גבוה.
הנדיבות
כמעט ולא יכלה להסתתר כיוון שכל מקום נראה לה נפלא בשביל אחת מחברותיה ולכן ויתרה עליו:
"חור בגזע עץ? מושלם בשביל הצניעות!
מאחורי כנפי פרפר? מושלם בשביל החושניות!
וכך הלאה.
בסוף מצאה מקום מתאים בקרן שמש קטנה.
התשוקה הסתתרה בלוע הר געש,
והאהבה בתוך שיח שושנים.
999,999.... מיליון!
סיים השיגעון לספור והחל בחיפושים.
ראשונה נמצאה העצלנות – רק שלושה צעדים משם.
אח"כ מצא את הספק: יושב על הגדר ולא מצליח להחליט עדיין היכן להסתתר.
אח"כ שמעו את התשוקה מרעידה הר געש.
פתאום הופיעה הקנאה וכך נמצאה גם ההצלחה.
רק האהבה לא הופיעה בשום מקום.
השיגעון חיפש מתחת לכל אבן,
מאחורי כל עץ,
בפסגות ההרים...
וכשעמד להתייאש ראה שיח ורדים והחל לחפש בין ענפיו.
פתאום
נשמעה זעקת כאב: הקוצים פצעו את האהבה בעיניה.
השיגעון לא ידע מה לעשות
בכדי להתנצל:
בכה, התחנן, ואפילו הבטיח להתלוות אליה לכל מקום.
ומאז אותו יום – האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה!!
קיבלתי את זה פעם מחברה, אהבתי, ולכן אני משתפת גם אתכם...
)
). הייתי מגדיר את זה כאהבה אלטרואיסטית ואגואיסטית.
