אני אמור להכריח את עצמי לאהוב מישהי?
אתה רוצה לתת צ'אנס, לא לפסול על כל דבר קטן. אתה רוצה לא להיכנע לדעות קדומות הטבועות במוחך, מצד שני אולי רושם ראשוני הוא נכון, אולי אתה בגיל מסוים כבר יודע מה מתאים לך, איזה סוג בחורה מעניינת אותך, איזו דינאמיקה זוגית מרגשת אותך ואילו תכונות אופי לחלוטין הכרחיות מבחינתך. התלבטות
מאז ומתמיד נמשכתי לאותו טיפוס, עוד מאז ימי הבחרות הצוהלים.. הבנתי שאני נדלק על בחורות שנונות,חכמות, חדות מחשבה, מצחיקות וציניות ומשיכה זו הוכיחה עצמה שוב ושוב.
מעולם לא חיפשתי בבחורה כסף, השכלה, עבודה או מעמד, אם בחורה עניינה אותי ואתגרה אותי שכלית, הייתי עיוור לכל השאר, עד לרמות קיצוניות שהשאירו את ידידיי פעורי פה לעיתים. הלכתי עם הלב ועם האינסטינקטים פעם אחר פעם אחר פעם.
במהלך חיפושי אחר בת זוג מתאימה נחשפתי להמון סוגי בחורות, תכונות אופי, חסרונות ויתרונות. הניסיון לברור ולבחור בין יער בחורות הוא בעייתי... ואתה רוצה לתת צ'אנס, לא לפסול על כל דבר קטן. אתה רוצה לא להיכנע לדעות קדומות הטבועות במוחך, מצד שני אולי רושם ראשוני הוא נכון, אולי אתה בגיל מסוים כבר יודע מה מתאים לך, איזה סוג בחורה מעניינת אותך, איזו דינאמיקה זוגית מרגשת אותך ואילו תכונות אופי לחלוטין הכרחיות מבחינתך. מצד שלישי, אולי בחורה לא יכולה בתוך שעה וחצי ראשונות של שיחה להשאיר רושם חזק, חכם, ציני, חד, שנון ונבון, מצד רביעי אולי כבר ברגעים הראשונים אפשר לקבל תחושה, ראשונית ככל שתהיה, אם יש בכלל למה להמשיך לשוחח ואם אתם משדרים פחות או יותר על תדר דומה. בקיצור - לא יודע.
חבריי תמיד אומרים לי - אל תפסול, תן צ'אנס, אל תהיה מקובע על רעיון סגור, אולי החיים יפתיעו אותך, אולי אתה בכלל לא יודע מה אתה מחפש או צריך, אולי בחורה סגורה תיפתח בשלב מאוחר יותר, אולי יהיו לה תכונות אופי אחרות שיעניינו אותך ויעשו לך את זה, ואולי גם אם זה לא מה שבדיוק חיפשת זה מה שאתה צריך. אבל זה לא קורה.
פעם אחר פעם חוזר לזה ש"זה לא זה"
פעם אחר פעם אני מנסה, מתעניין, מגיע עם לב וראש פתוח, ופעם אחר פעם חוזר לזה ש"זה לא זה". אולי סטיגמות, רשמים ראשונים, כושר התנסחות והתבטאות ואפילו הפרטים הטכניים..
אולי אני תקוע באיזה עולם מושגים רומנטי וארכאי שאבד עליו הכלח, בייחוד בעולמנו המודרני כל כך. לצערי הרב, אני לא יכול לנהל גיליון אקסל בראש ולקבוע שבחורה שהיא טובת לב + בעלת חסד + נבונה למדי + מחבבת אותי מאוד = אהבה. ברור לי שלא קל כל כך לפגוש בחורה טובה וחכמה, אבל האם אפשר ללחוץ על כפתור הרגש כשאתה פוגש אישה פוטנציאלית ולהחליט שהנה הגיעה המיועדת הנכבדה ובואי יחד לעתיד נצעד?
אולי הדרישות שלי בשמיים, אולי כל הבחורים מתפשרים, אולי אני קשה ובעייתי, אבל אם אני לא מרגיש עניין, הומור, הבנה, כימיה וכו' האם אני אמור להכריח את עצמי?
אף אחד לא מושלם, זה ברור לי, כולל אני. אבל עד איפה אפשר להתגמש? עד כמה צריך? האם צודקות הסבתות הזקנות שאומרות העיקר שתהיה בחורה טובה עם עבודה טובה?
אני תוהה כמה מהזוגות באמת מאוהבים, באמת חברים, באמת מבינים זה את זה, מצחיקים זה את זה, מרגישים שמצאו את הנפש התאומה שלהם. אולי אלה ציפיות מופרזות, אולי אם אני פוגש בחורה נחמדה, נעימה ונאה זה מספיק, זה אמור להספיק?
אני עדיין חושב שחברות וחיבה אמיתית הם הבסיס למערכת יחסים טובה, ואם אין את זה אז לא כדאי בכלל להמשיך קדימה. אולי אני טועה, אני רואה הרבה בחורים שהחליטו כי צריך להיות ריאליים והתפשרו על מישהי נחמדה . האם אכן כך צריך לנהוג? נראה לי, שאני ואולי זה רק אני, מעדיף להיות לבד.
ואולי זה בעצם כמו שאומרת הגמרא נחית דרגא ונסיב איתתא? (רד בדרגה ושא אישה") לא יודע..
אולי מפני שכבר פגשתי בנפש תאומה או שתיים אני יודע איך זה אמור להיות, להרגיש, וכשזה לא זה - יש לזה טעם לוואי. גם כשלא מדובר בבחורות טיפשות, רעות, קמצניות וכו פשוט בחורות שאינן קולטות את התדר שלי, וכשאין קליטה טובה, השידור לא משהו.
אז אולי החיים יפתיעו אותי וישנו את דעתי. כבר קרו לי מקרים בכל מיני תחומים שהייתי בטוח שאני יודע משהו בביטחון מלא וטעיתי ב-1000 אחוזים. ואולי לא, אולי אפגוש בחורה שתתאים לי ואולי לא. אולי בגיל 28 דברים נראים אחרת מכפי שהם נראים בגיל 38 ואולי לא.
ואולי אני יודע בדיוק מה אני צריך – ואולי לא.
תוקן על ידי אסיק_good ב- 19/07/2011 13:20:07
