| נשלח ב-11/8/2011 14:05 |
 |
| |
האם אנחנו צריכים את המשיח?
לפי דברי מיימוני באשכול אחר, אני פותח בזאת את האשכול הזה.
ציטטתי את לשון החתם סופר בשו"ת יו"ד סי' שנ"ו אך א"א לי בשום אופן להאמין שיהיה גאולתנו אחד מעקרי הדת, ושאם תיפול היסוד תיפול החומה חלילה, ושנאמר אילו היו ח"ו חטאינו גורמים שיגרש אותנו ח"ו גירוש עולם , וכדס"ל לר"ע [סנהדרין ק"י ע"ב] בעשרת השבטים שהם נדחים לעולם, המפני זה רשאים הם לפרוק עול מלכות שמים או לשנות קוצו של יו"ד אפילו מדברי רבנן חלילה, אנחנו לא נעבוד ה' לאכול מפרי הארץ ולשבוע מטובה, לעשות רצונך אלקי חפצתי, ועכ"פ ועל כל אופן עבדי ה' אנחנו יעשה עמנו כרצונו וכחפצו. ויותר חשוב, את לשון הרמב"ן בספר הגאולה סוף שער ב' [כתבי הרמב"ן מוה"ק עמ' רפ"א] ודע יעזרך אלקים כי אם נסכים בלבנו שפשענו ועונות אבותינו אבדו ממנו כל הנחמות ושיאריך ויתמיד עלינו הגלות מאין קץ וסוף, ..כל זה לא יזיק בעיקר התורה, כי אנחנו אין תכלית גמולנו ימות המשיח ואכול פירות הארץ ההיא, והתרחץ בחמי טבריה וכיוצא בהן מן התענוגים, גם לא הקרבנות ועבודת בית המקדש תכלית רצוננו, רק גמולנו ומבטנו העולם הבא, והתענג הנפש בתענוג הנקרא גן עדן, והנצל מענש הגיהנום, אבל אנחנו עם זאת מחזיקים דבר הגאולה מפני שהיא אמת מפורסם אצל בעלי התורה והנבואה. ואנחנו מעידים [אולי צ"ל מעירים] בה ישני הצרות, וחוסמים פי האפיקורסים, בראיותיה ומשתעשעים בדבריה, מפני שאנחנו מצפים לה מתקוותנו שנשיג מן הקרבה אל האלקים.... ואמנם נפשנו המתאווה מתעוררת גם כן לימים ההם .... ונכלל לנו ברצון הזה שרש מצוה גדולה כי אנחנו חפצים בקדוש ה' לעיני העמים ואמנם חשבו חכמינו ז"ל הכופר בראשית הגמול הזה, רצוני לומר ימות המשיח, כופר ואין לו חלק לעולם הבא, מפני שלא הביאו לזה רק כפירתו בשכר תורתנו, והוא משוגע, חולק על הכתובים המבוארים, ואפיקורס בדברי רבותינו ז"ל. ובניסוח אף יותר חריף בכמה נקודות בספר הוויכוח שלו אות מ"ז ..אין הדין והאמת והמשפט שלנו עיקרו במשיח, כי אתה שווה לי יותר ממשיח, אתה מלך והוא מלך, אתה מלך גוי והוא מלך ישראל, כי משיח אינו אלא מלך בשר ודם כמוך, וכשאני עובד את בוראי ברשותך בגלות ובעינוי ובשיעבוד וחרפת העמים אשר יחרפוני תמיד, שכרי מרובה, כי אני עושה עולה לאלקים מגופי, ובזה אזכה לעולם הבא יותר ויותר. אבל כשיהיה מלך ישראל מתורתי מושל בכל העמים ועל כרחי יש לי לעמוד בתורת היהודים אין שכרי מרובה כל כך ואני מסכם את עקרי החידושים שיוצאים מדבריהם. א. אנחנו בעצם לא צריכים את המשיח כלל, בוודאי שלא בשביל שכר עולם הבא שהוא עיקר השכר, שהרי אולי נקבל יותר שכר מעבודה בגלות מאשר בגאולה. אין המשיח צנטרלי לאמונתנו כלל. [בזאת כמעט חולק על הרמב"ם שעשאו מעקרי הדת] ב. הצרכים שהתקווה למשיח כן משמש בגלות, והסיבה שהוא משמש בתפקיד מרכזי בתודעתנו הן-א'- פסיכולוגי, לחזק בה ישני הצרות שלא יאבדו תקוותם ולבל ירגישו מנוצחים לגמרי כנגד הגויים והאפיקורסים. ב'-צורך אמוני, שאנחנו חסים על חילול ה' בין העמים ומצפים לזמן שיתגדל שמו לעיניהם [מה שנקרא גלות השכינה] ג. הטוב שאנו מצפים לה בימות המשיח היא א'-בעבודת ה', שנוכל לעבדו בטהרה ובלי מניעות מצד הגלות. ב'- גשמית, שננצח את שונאינו. [ובזה חולק על הרמב"ם ששולל שום תקווה גשמית לימות המשיח ולא נתאוו החכמים וכו'] ד. מה שחשבו חכמים [אגב, לא מצאנו זאת בדברי רז"ל, אלא ברמב"ם הל' תשובה, וכבר העיר שם הכ"מ שאינו יודע מנין לו זאת] את הכופר במשיח לכופר, אינו אלא שאנחנו דנים שמה שהביאתו לזאת היא כפירתו בשכר ועונש ובדברי הנביאים למדנו מזה, הא אם ברור שהוא כופר מסיבה אחרת, אינו לא כופר ולא משוגע. עיקר השאלה שנשאר כאן הוא, אם באמת ענין המשיח אינו נצרך ואינו עקרי, למה אנו מתעקשים להכניס בו כל מיני תכנים שיהפכו אותו לעיקר, ולמה אין יכולים ליישם את התכנים האלו גם בדרך אחרת לגמרי?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 18:28 |
|
| |
יהי אור,
1. זה אכן לא עיקר הדת, עיקרי הדת הם האמונה בהשם ההליכה בדרכיו וכו'.
2. לפי האר"י ורמז (או בעצם רמזים רבים ולעתים אמירות מפורשות) לדבריו בחז"ל זו תכלית הדת (!).
3. למה זה נצרך ? לענ"ד כי הדת היהודית טוענת טענות על המציאות (למשל שהעולם נברא וכו') שאברהם הוא אב המון גויים, שיתברכו בו כל משפחות האדמה ועוד כהנה וכהנה, אם המציאות מראה אחרת (שבניו חיים סחופים ודוויים בין האומות וכיו"ב) הרי שהתוצאה הטבעית היא שאדם שעיניו בראשו יחשוב שהדת הזו אינה אמיתית, לפחות לא בהקשר של הטענות הבסיסיות שלה על המציאות, שמעתי שיש איזה פורום באינטרנט שבו טענות כאלו אפילו נטענו . ;-) וכפי שאכן קרה לרוב העם היהודי.
יתירה מזו אם אכן טענתו של רש"י ש"השם א-לוהינו השם אחד", משמעו שהשם שהוא כעת א-להינו עתיד להיות אחד לכלל העולם (מה שמאושש בנבואות שונות) הרי שהמצב בו זה לא כך הוא מצב של חילול השם (כפי שמופיע מפורשות בנבואת יחזקאל) שנחשב לכל הדעות הנובעות מחז"ל כאחד מעקרונות הבסיס של התורה. (או אולי אפילו כמשהו שמעל לגופי התורה עצמה ! )
כמובן שמי שסבור שתכלית הדת היא לייצר כת או עם של אנשים שמתנהגים באופן שונה באופן חסר טעם , בשבילו זה אכן לא נצרך, השאלה היא האם זו מציאות שהתורה מאששת. להבנת לא נכון לתלות תפיסה כזו בחת"ס ובודאי שלא ברמב"ן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 18:23 |
|
| |
אברך צעיר עילוי גדול באחד מהישיבות המכובדות, בב"ב התחתן וקיבל מחותנו 100000 דולר, בעצת חותנו הוא השקיע את הכסף אצל אחד מהגבירים הגדולים של העיר. בהתר עיסקא כמובן ,בתשוא קבועה של 5%.- והכל הלך למיישרים,
יום אחד הוא בא לחותנו ודרש שיוציא את הכסף מהגביר- ויעביר אותו לאחר. עשיר אבל רחוק מהגבירף ובתשואה של 4%
אמר לו חותנו- אולי אתה עילוי בישיבה, אבל לא איש עסקים, ורחוק מלהבין בכספים, להמיר את הגביר בפלוני? להמיר 5% ב4%. זה לא הגיוני.
אמר האברך- חותני היקר אולי אתה צודק, אבל הכסף שלי! וכך אני רוצה!
עשה חותנו כמובקש- והנה לא עברו ימים רבים- והגביר הגדול פשט את הרגל ברעש גדול- ואמלל הרבה משפחות.
שאל החותן המופתע את חתנו- כלום נביא אתה? רוח הקודש נכנסה בך? איך ידעת שהגביר האדיר יפשוט את הרגל?
השיב החתן- לא נביא אנוכי ולא רוח הקודש נכנסה בי. אלא מעשה שהיה כך היה.- בשבת אחר הצהריים טיילתי כמו תמיד ברבי עקיבא, ולפני טייל הגביר עם אשתו, ובלי רצון מיוחד, שמעתי אותו מדבר עם אשתו, על המשיח שצריך לבא.
דנתי עם עצמי- מה חסר לגביר הזה, שהכל יש לו ב"ה? מה פתאום הוא רוצה שהמשיח יבא? אלא-- סימן שהמצב שלו גרוע!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 18:10 |
|
| |
יהיאור
אני לא בקי בספר העיקרים, אבל ייתכן שהדיון בינו לבין הרמב"ם הוא לא עצם האמונה במשיח אלא האם להחשיב אותה כעיקר.
כתבי האר"י מעודי לא למדתי, אך רמח"ל למדתי קצת. נראה לי שהבסיס הוא למצוא משמעות להיסטוריה, וראה מאמרו של יוסף אביב"י ,היסטוריה צורך גבוה, http://yosefavivi.blogspot.com/p/blog-page.html
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 16/08/2011 18:02:18
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 18:04 |
|
| |
בעל בעמיו
על דברי הרמח"ל, הרי זו פונקציה ידועה של תורת האר"י שהעמיד [או דרש?] את כל התורה כולה על התיקון והגאולה. והפך בעצם כל מצווה ומצווה לתכלית להביא לימות המשיח. [ויש לדבר הרבה אם המשיחיות הפיזית הוא העיקר להאר"י או אולי ההיפך, שהוא הפך את המשיחיות עצמו לתיקון מיסטי]
ועל זה גופא אני שואל, למה אנחנו מתאמצים כל כך למצוא איזה תוכן במושג המשיח והמשיחיות, עד להמסקנא הדרסטית של האר"י ורמח"ל. למה לא נוכל לומר בפשטות כמו שאמר החת"ס שהענין הזה באמת לא כ"כ חשוב בכלל. ואם התוכן של התיקון חשוב, הרי כמו כן נוכל להעמיס אותה בתוך ענינים אחרים כמ עיקר התורה או שר ועונש או תחייה"מ או כל דבר אחר [וכמו שעשה האר"י באמת]
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 17:59 |
|
| |
מצאתי לשון יותר מפורש של ספר העקרים בפרק א' , "המשיח היא עיקר לדת הנוצרים, לא לדתנו" [הלשון בערך]
האם הוא רומז שהרמב"ם בעצם העמיד את המשיחיות כעיקר בתגובה לנצרות, כלומר העמיד את הגישה היהודית למשיח מול הנצרות שמבוססת כולה על משיחיות. [קרייסט הוא תרגום של משיח] אבל באמת גם הוא מודה שאין הענין הזה עיקר בדת.
למעשה הרי הרמב"ם גם הוא טורח להמעיט את העיסוק במשיח, לא להלהיב את הצפייה אליו כמו שכותב מיימוני. וזאת בזה שהוא מעתיק את תיפח רוחן של מחשבי קצין בתוך העיקר שלו, וביד שכל הדברים האלה אין לידע עד שיהיו איך יהיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 17:46 |
|
| |
עיקר השאלה היא אם נקבל את דברי החת"ס והרמב"ן, ולא משנה למה הם אמרו זאת, זה לוקח מביאת המשיח את כל העוקץ שלו. וכל תוכן שנכניס בו, כמו התוכן שמיימוני מדבר עליו, של עולם אוטופי צודק ומושלם, הרי יכולים להתקיים עם או בלי קשר לכל ענין המשיח שיקום מבית דוד וכו'. וכן כל תקווה אנושית לנצחון או תקווה סתם [שהזכיר הרמב"ן, לא רק אני] אפשר לתת ביטוייים רבים אחרים חוץ מהביטוי שנגלם את כל זה תוך הדפוסים של ימות המשיח. וכפי שראינו בדורנו, אפילו התקווה לעצמאות גשמית בלי שיעבוד מלכיות אפשר לקיים בלי משיח, אז שוב למה ביאת המשיח חשוב לנו בכלל.
לפי המקורות שהבאתי הוא אכן לא חשוב יותר מאשר הידיעה שליצחק אבינו היו שני בנים. אלא שזה ידיעה על העבר שאנו יודעים מתוך התנ"ך שנתחייב להאמין, וזה ידיעה על העתיד מה יקרה. מי שמאמין בתנ"ך חייב להאמין בכל מה שכתוב בו. אבל אין במשיח וגאולה יותר משמעות מזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 10:51 |
|
| |
איש הזיפים,
לטעמי אתה די צודק, אלא שהדרים קשורים זה בזה.
הפרט מושפע מהתנהלות הכלל הן במובן התרבותי והן במובן הפוליטי (שתכל'ס הם מאוד משפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה) ולהפך, ממילא כדי שהפרטים יגיעו לכדי מצב של "משיחה" כלשונך (לא בטוח שזה המינוח האופטימלי אבל לצורך הענין אני חושב שהוא מספיק טוב) צריך אדם שיפתור את המצב באופן כללי, ומאידך כדי שיהיה אפשר לפתור את המצב באופן כללי צריך מספיק יחידים שיסייעו ביצירת בסיס לפעולות שלו במרחב הציבורי.
בסופו של יום פעולות במרחב הציבורי (=פרהסיה) נתונות לביקורת הציבור , ואם לא תהיה תמיכה ציבורית לפעולות המשיח ו/או הם יפורשו לרעה (כמקובל במקומותינו) התוצר יהיה שהמשיח יהרג כפי שמגלים חכמים על משיח בן יוסף, וכפי שהזכיר ירמיה בקינתו "רוח אפינו משיח השם נלבד בשחיתותם אשר אמרנו בצילו נחיה בגוים" .
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 10:37 |
|
| |
וכמו שאמר החכם באדם.
טוב שם טוב משמן טוב,ויום המוות מיום היוולדו.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 09:13 |
|
| |
סליחה שאני שואל,מה מקור המילה משיח?
אולי מלשון משיח,אולי משוחח? ע"י תפילה,כלומר דיבור.
שאלה שניה שאני שואל
משיח מלשון משוח,בשמן.
כגון משיחה בשמן על הראש.
במקורות כתוב,שהמשיחה נעשתה ע"י נביא.(כדבר ה')
ראינו במקורות לדוגמא שאול,שהיה זר לו הדבר הזה של השמן.(הוא לא ידע איך להתמודד עם הדבר הזה)
שאול ודוד היו משוחים בשמן(כך כתובים במקורות)
האין זה אומר ששמואל לא היה משוח בשמן.
הרי ידוע שהיו בני נביאים,עימם הלך שאול,להתנבא,ומן הסתם גם הם היו משוחים בשמן.
נשאלת השאלה,הרי יתכן שישנם אנשים שגם הם משוחים בשמן,ולא ע"י נביא כאם ישירות.
אם במחזה או בחלום וכיוצא בזה.
ניתן לומר שהמשיחה בשמן היא כאקט סימלי ,למשוח שכבר נמשח באופן ישיר(כגון דוד)
המשיחה נעשתה ע"י בחירה של נביא מפורסם,לאדם שמשוח זה מכבר.
יוצא מכך,שיתכן שישנם בודדים שמשוחים זה מכבר,באם הינם יודעים להתנהג עם השמן,או ששמן רותח בקירבם מזדהק,ומחריד.
עכשיו כשאין נביא בישראל,מפורסם.,כל שנותר הוא לשמוע לדברי חכמים.
מכאן השאיפה שכל אדם יהיה משוח בשמן(מקור המוסר להחריד)
ואם כך שכל אדם ואדם יהיה משוח בשמן.
כל שנותר לימות המשיח,הוא הפן הפוליטי(שכל בני ישראל כבר משוחים),כדיי שיהיה נשיא בפועל ,ולא מטאפורי.
אלו הן ימות המשיח.(לעניות דעתי)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 09:07 |
|
| |
מיימוני כמדומני שלקראת סיום ספר דברים מסופר אודות גלות, תשובה ותיקון פיזי. זה לא משיח? ניתן להתעקש שזה התקיים בבית שני, אך די דחוק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 08:56 |
|
| |
לפי הרמח"ל בדעת תבונות עולה שהמשיחיות היא העיקר המרכזי.
שהרי כל תולדות עולם מיועדות לכך שבסוף יתגלה הייחוד האמיתי, ואם לא תהיה גאולה מלאה (מעבר למובן הרמב"מי) יתברר שכל בראית העולם היתה לשווא.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2011 07:35 |
|
| |
יהי אור
תודה.
הדברים שכתבת נראים לי, עם כל חשיבותם, מנותקים עדיין מההקשר הכללי (מייד אבאר) וחסר לי המתווה שבתוכו אמקם אותם.
אנסה להשלים זאת. ואני מתחיל מהסוף:
מיקדת:
עיקר השאלה שנשאר כאן הוא, אם באמת ענין המשיח אינו נצרך ואינו עקרי, למה אנו מתעקשים להכניס בו כל מיני תכנים שיהפכו אותו לעיקר, ולמה אין יכולים ליישם את התכנים האלו גם בדרך אחרת לגמרי?
וצריך לבאר על מה עומדת השאלה.
1. מהו ענין המשיח. מה נכלל בו. מהיכן למדנו זאת.
ובאופן מסודר:
מה תוכן המסורת.
האם יש בו התפתחות היסטורית. מהי.
2. מה זה "עיקרי" במסורת? האם נושא המשיח הוא "עיקרי"? מי קובע? מנלן? (=מהיכן לנו)
3. מי הם "אנו" שמכניסים בו תוכן ומה הרשות לזה (מסורת, פרשנות, סברה)? האם זו "התעקשות"? מדוע מילה חריפה זו?
4. אלו תכנים הוספנו? מכוח מה (דומה לנאמר לעיל).
5. האם יושגו תכנים אלו באופן אחר? כיצד? (את החלק הזה לא הבנתי כלל).
לאחר שביארתי מה נחוץ לי, אני מנסה לענות באופן עקרוני.
אני מניח שאנו רשאים לומר שאנו מכירים את המסורת שלנו באופן כללי. יש בה נושאים שמוגדרים כ"עיקרי אמונה". מציאות ה', תורה מן השמים, שכר ועונש, עולם הבא. אלו הם עיקרים. ולא יהיה נושא האשכול מה הם אלא נקבל זאת כנתון כדי לא להתפרש יותר מדי.
כפי שנכתב כאן, הרמב"ם כלל בין העיקרים את אמונת המשיח. והיא שיקום מלך מבית דוד, ישיב את עם ישראל לארצו ויקרב אותנו לעבודת ה', ואז יתוקנו דברים רבים. בחומר וברוח. יש שהוסיפו לרשימת התיקונים שלום כלל עולמי, הצטרפות כל הגויים לעבודת ה' המונותיאיסטית, ואף שינוי ברמת המציאות כך שבני אדם יעמדו בקשר יותר ישיר עם ה' (הרמב"ן).
לא עסקתי בינתים בשאלה מתי הופיעה אמונה זו ביהדות המוכרת לנו (האם משה רבנו קיבל אותה בסיני. האם היא נזכרת בחמישה חומשי תורה - עד כמה שאני מבין לא נזקקו לה אז כי עוד לא נכנסו לארץ. מה אמרו הנביאים אודותיה ואיך נתפרשו דבריהם).
בתחום זה ניתן להשתמש ברעיון שכתב יהי אור. כלומר, שחלק ממה שנאמר באמונת המשיחיות אינו נובע כל כך מן הפסוקים אלא משקף תקוות או אפילו מקדם צרכים חינוכיים וחברתיים.
כאשר חז"ל אמרו מה שאמרו, כגון מחלוקת רב ושמואל אם אין בין ימות המשיח לשלנו אלא שיעבוד מלכויות או שיהיה שינוי בבריאה (ורבץ גדי עם כבש), האם אמרו זאת בידיעה על טבעית או מתוך פרשנות הכתובים והשערת הלב?
כפי שהיה כאן מי שטען שהחתם סופר כתב את דבריו נגד הרפורמים, האם לא יתכן שהרמב"ם הכתיר את אמונת המשיחיות כעיקר כנגד העלולים להתייאש ממצב עם ישראל בגלות?
אמנם, זה שמישהו, ובמיוחד רב מגדולי ישראל, מציע פרשנות מסויימת לאמונה, במקרה זה המשיחיות, והוא עושה זאת מטעמים חברתיים, עדיין לא יהפוך אותה לשקרית. החתם סופר והרמב"ן אמרו מה שאמרו לצורך שעה, אבל האם לא מסתבר שהם הבליטו מה שנראה להם חשוב ולא כתבו חלילה לא אמת?
בכל אופן, דבריהם נתנו לנו רשות לחשוב ולהציע פירושים משלנו. כאשר החתם סופר כתב שאין הוא יכול להאמין אלא כפי שהוא מסביר, הווה אומר שכורח החשיבה הוא כלי בהבנת אמונה זו. משוים בין האמונות היסודיות ומשתמשים בבינת הלב (אינטואיציות דתיות ראשוניות?) כדי להסיק מסקנות.
לפי זה הרשות ואף החובה עלינו לברר:
האם חובה עלינו לצפות לביאת המשיח? להאמין שיגיע יום כזה?
ומה יקרה בו? האם נוכל להגיע למסקנות ועל סמך מה?
אני מציע כמה השערות אם כן:
1. אם ה' בחר בעם ישראל, ועם ישראל חטא ויצא לגלות, ואין ה' מבטל את בחירתו, מה יקרה ומה אמור לקרות לנו? ניתן לשער כי כפ שיצאנו לגלות, אין זה לעולם, אלא תהיה לנו הזדמנות לשוב לארצנו ולהיות עם ככל העמים. ואף יותר מכך, להגשים את מסירותנו לעבודת ה'. וכיון שכן, האם לא מסתבר שיהיה לנו טוב כראוי לשומרי מצוות, מידה כנגד מידה?
2. יש להוסיף על זה: העולם הזה הוא מקום גדוש בבעיות. האם לא ראוי שיתאפשר לאדם לתקן את מצבו ולשפרו? ואם כן, עד היכן אפשר להגיע?
3. העתיד המאושר הזה צריך לכלול שלמויות. ומושגי השלמויות האפשריים הם: בשלימות דתית, אמונה ושמירת מצוות, מה שמצריך בנין מקדש לקיים את תריג המצוות. שלימות חומרית, של שלום, שפע, בריאות. שלימות מוסרית ואמונית, של ידיעות נכונות ולכן אולי תיקון העולם, שיכלול גם את הגויים. ואם כבר אז כבר, יבולע המוות לנצח ויהיה העולם הבא בעולם הזה.
4. מצאנו שבדברי הנביאים יש פסוקים שמשתמעים בצורה כזו. ואין אנו יודעים אם אמרו דבריהם מתוך תקוה והשערה וכוח הדמיון הנבואי או משום שכך הורה להם ה' וזו הבטחה. ואין אנו יודעים אם דבריהם הניסיים יותר (וזאב עם גדי ירבץ) יתפרשו כמשל (הגויים האלימים לא יציקו לעם ישראל התמים) או כפשוטו (הבריאה תשתנה ובעלי חיים טורפים יאכלו רק עשב ולא יזיקו).
בפירוש דברים אלו, כמו בכל התורה וההלכה, אנו, והכוונה ללומדים בכל הדורות, איש לפי ידיעותיו וכישוריו, משתמשים בהנחות יסוד שונות. הרמב"ם פירש את הדברים כפי גישתו הנטורליסטית, שהעולם כמנהגו נוהג. הרמב"ן לפי גישתו שמכירה בנסים רבים ואף בשינוי סדרי בראשית.
על זה יש להוסיף כי דברי פותח האשכול מתבססים על שאלה אחרת, אולי מטא שאלה. לא מה תוכן אמונות המשיחיות, אלא חשיבותן בתוך המסורת. האם רשאי או צריך אדם לבנות את מסירותו על ציפיה למשיח ובאיזו מידה משיחיות היא עיקרית לנו.
מה שכתבתי כאן הוא ארוך אבל מסייע לי לסדר את מחשבותי וידיעותי בתחום בלי להיכנס לפרטים. ואני מקוה שזה מועיל גם לאחרים.
אחרי כל זה אני יכול להציע תשובות לשאלה המרכזית של יהי אור:
א. אם "אנו" הם בני דורנו, אזי אנו מפעילים את הסברה שלנו על המקורות ומציעים פרשנויות. וכל דור לפי ידיעותיו והשגותיו.
ב. אם "אנו" אלו הם תלמידי חכמים במסורת היהודית, אזי גם כן מפעילים שיקול הדעת ופרשנות לפי הנחות יסוד הלקוחות מן המקורות ומן הסברה.
ג. עדיין לא הבנתי מדוע זו "עקשנות". וגם לא הבנתי למה הכוונה בהשגת תכנים בדרך אחרת.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2011 16:40 |
|
| |
השאלה היא למה הרמב"ן קורא העולם הזה, דומני שכוונתו למצב בו ישראל שבדורו חיו , הרי מפורסמים דבריו בענין "הציבי לך ציונים" שכל קיום המצוות בגלות אינם אלא כדי שלא נשכח את התורה ונוכל לקיימה בארץ ישראל בעתיד, דומני שאל החיים כיום היה מתייחס אחרת, מתוך שאיפה להביא לשלימות את תהליך הגאולה. (וק"ו פשוט הוא שהרי כבר אז הוא ז"ל עלה לארץ מסיבות כאלו , אשריו שזכה לכך כבר בדורו. )
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2011 16:01 |
|
| |
לא מוכח שזה עיקר התכלית, מוכח שזו היתה דרך טובה של משה רבינו לשכנע כביכול את ה' שלא שווה לו להשמיד את ישראל.
כמדומה לי שעיקר התפיסה של הרמב"ן אינה שהעיקר הוא שכר ועונש הפרטי אלא שהעולם הזה בכלל איננה עיקר הזירה שלנו, ועיקרה העולם הבא.
כמובן אפשר לפרש אתך דבריו גם בקונטקסט היסטורי שבו לא היה בריא לדבר על כך שאנחנו צריכים מלכות וכו'. אבל גם אם כן אנחנו צריכים להתייחס לתוכן שהרמב"ן חשב שזה טענה נכונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2011 15:52 |
|
| |
בתורה ובנביאים זה (שכבוד השם בעולם שרובו מורכב מגוים, זו התכלית) מבואר כמה פעמים, למשל זו הדרך בה מרצה משה את הקב"ה הן בחטא העגל והן בחטא המרגלים, לסלוח לישראל.
צא ולמד.
|
|
|
|
|
