| נשלח ב-11/8/2011 23:04 |
 |
| |
מה שהיה אסור פעם - היום מותר?
לפני עשרים שנה, בשנת תשנ"א יצא לאור בירושלים דוגמא של תלמוד בבלי ובצידו פירוש מאחד מרבני הזמן כמו פירוש שוטנשטיין, עוז והדר, לובלין, וכו'. וקיבל על כך הסכמות מהרב פריינד - ראב"ד העדה החרדית, הרב פנחס מנחם אלטר - אז ראש ישיבת שפת אמת, הרב שיינברג, הרב משה הלברשטאם, הרב זלמן נחמיה גולדברג, והרב חיים ברים.
אולם הרב שך לא ערב לו פירוש זה, והוציא מכתב נגד זה ביום כ"ו תשרי תשנ"א, בו הוא כותב: "הנה לא נוכל לעבור על זה, שלא להתריע בשער בת רבים, על מה שמרשים לעצמם מחברים בני זמנינו, להדפיס ליקוט פירושים כפי הכרעת שכלם, כמו פירושים על החומש והש"ס, כמו רש"י, ומציינים למטה שזה לקחו מפירוש ראשון זה, וזה לקחו מפירוש ראשון אחר. הנה בדורינו דור היתום, להכריע כפי קטנות דעתם בפירושי הראשונים דלא כרש"י, כפי שכל המחבר, וגם מכניסים שם מפירושי האחרונים כפי הכרעת שכל המחבר מה ללקט, וקובעים שזהו פשוטו של דבר, דלא כרש"י, וזהו המומלץ ללמד לתלמידים. והיא פרצה נוראה, אשר היתה להחריד כל לב שומע, כי אחריתה מי ישורנו, וגם הפירושים עצמם שהביאו, ראיתי שנכשלו גם בזה. וזה נובע ממה שהתחילו להדפיס במן האחרון כעזר להקל, אבל האמת היא לא כך, ואדרבה תורה נקנית בעמל, וכל הרוצה להיות עמל ויגע מובטח שימצא, ובאתי בזה למחות שח"ו לעשות זאת, וקיומה וחיזוקה של תורה הוא למנוע הדבר". עד כאן נוסח מכתבו של הרב שך.
והרב אליישיב כתב על זה: "הנני מצטרף להנ"ל כי לא יעלה על הדעת שמחבר בן זמנינו ירשה לעצמו להדפיס את הש"ס, וליד דברי ראשונים כמלאכים רש"י ותוס', לצרף פירושו וליקוטיו".
וביתד נאמן שיצא לאור אחר פטירת הרב שך, נכתב כי מחבר הספר הנ"ל אמר כי הוא מוכן להתחייב שלא לפרסם עוד את הספר עם הפירוש, וביקש לשקול שלא יפרסמו עוד את האיסור. אך נמצאה רשימה אחר כך מהרב שך שכתב לעצמו: "אחרי שכתבנו כל הנ"ל, הודיע לנו המחבר שחזר מפירושו על החומש ועל הש"ס ולא ימשיך בעבודתו זאת. אולם דעתינו שזה מעוות לא יוכל לתקון, יען והרבה טופסים המודפסים כבר פוזרו לרבים ואין להחזירם, וברבות הימים שוב יתחילו להדפיסם. על כן אמרנו מוכרחים להתריע ברבים ולהזהירם באזהרה חמורה כי יש בזה שימת יד ח"ו בקודש הקדשים, שיסוד אומתינו עומדת היא התורה הקדושה עם דרך הלימוד שנמסרה לנו מרבותינו הקדושים הוא פירוש רש"י הקדוש, ועוד, ואין להכניס פירושו במקום שהראשונים ורש"י והתוס' עומדים, וכל דבר חדש אסור מן התורה".
עד כאן ממה שהיה לפני כעשרים שנה.
ואני שואל מה נתשנה אז מהיום, למה היום מותר להדפיס ש"ס עם פירוש רש"י ותוס' ומצורף לזה פירוש ממחברי זמנינו?
וגמרא שוטנשטיין יש בה הסכמה של הרב אליישיב, שבזמנו הצטרף למכתב הרב שך כגון פירוש כגון זה, ונמצא שנעשה עוול למחבר הנ"ל שיצאו נגדו וגרמו לו להפסיק לכתוב ולהדפיס את פירושו.
ואם כן השאלה במקומה עומדת: מה נתשנה אז מהיום? האם דעת התורה נשתנתה מאז?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2011 12:17 |
|
| |
בגדול
מה שהיה מותר פעם, אסור היום
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2011 10:29 |
|
| |
עכשיו ראיתי שבספר דרכי החיים לרבי מיכל יהודה ליפקוביץ עמוד לח כתוב שהיה מנתנגד בתוקף ללמוד בגמרא הוצאת שוטינשטיין. וכנראה שזו היתה דעתו של הרב שך אם היה חי כעת בימינו. דרך אגב, כנראה שהרב שטיינברג שעליו נסובה כתבה זו, הוא חב"דניק, איני יודע אם יש לזה קשר שלכן הרב שך יצא נגדו, אבל זו המציאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2011 00:11 |
|
| |
במסכת ברכות פרק ו, דף לז, א כתוב:
למדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2011 15:12 |
|
| |
מסתבר שהרב שך גם לא היה אוהב את הגמרות של שוטנשטיין.
אני לא ראיתי את הפירוש של שטיינברג, אבל עורכי שוטנשטיין. נזהרו מאוד להדפיס את הדף כרגיל ואת הפירוש לא כתבו כפירוש נוסף אלא כדרך לימוד לצד הגמרא. ושוב אני משוכנע שהרב שך גם לא היה מסכים לזה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2011 00:09 |
|
| |
מי שלא בוטח ביושר פעולתם של חכמי התורה בישראל , בדור הזה או בכל דור אחר,
זו תהיה הבעיה האחרונה שלו היא למצוא את החילוק שבין הוראה כזו והוראה אחרת.
צריך להפך בזכותם של חכמי ישראל אף אם בדוחק, על אחת כמה וכמה כשלא נודעו לנו כל הפרטים שבין סוגיה זו והסוגיה האחרת.
זו אינה פתיות ילדותית שאינה מודעת למתרחש אלא אי נכונות להיכנע לליצני הדור הציניים בכיתה. סוג של בגרות נפשית.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2011 13:00 |
|
| |
באמת רחמנות על מי שמחפש עקביות או אמת מוחלטת ברובם של "גדולים" של דורנו.
ומי שאינו מוכן להכיר במציאות המצערת, צריך באמת להצטייד בראש של ר' חיים עם צווי דינים, בשביל למצוא חילוקים של דק מן הדק מן הדק עד שאינו מענייננו כלל...
תוקן על ידי בר_בי_רב ב- 21/08/2011 13:02:26
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2011 14:20 |
|
| |
התשובה רמוזה בשמך: "ענין של זמן".
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2011 11:50 |
|
| |
גברא אגברא קא רמית?
שמא תאמר, שקושייתך היא ממכתבו של הרב אלישיב, אז, לעומת הסכמתו לשוטנשטיין. זה אכן לא קושיא מגברא אגברא, אבל כידוע על הרב אלישיב יש קושיות גדולות יותר ממה שעשה בצעירותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2011 09:08 |
|
| |
בן שלום
אם אף אחד אינו יודע מהם ההבדלים הדקים ואין אפשרות לזהותם, מנין שיש?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2011 20:50 |
|
| |
האם יש הסכמה של הפני מנחם בכתב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2011 16:03 |
|
| |
תפקידו של הרב שך בדורינו היה לשמור מפני מה שהגדיר כ"רוחות זרות", ומפני אלה שרצו לשנות מהדרך הסלולה.
הרב שך חרד היה מפני כל שינוי, ועל כן עיניו היו פקוחות תדיר, ומחה במקום שצריך למחות.
דבר זה ברור לכל העובר על מאמריו ומכתביו, ומכיר ושמע וידע את שיחותיו.
אשר על כן מתוקף זה, עיקר תפקידו היה להזהיר לשומעי לקחו שישמרו מכל מה שהיה נראה לו כשסטיה מהדרך הסלולה.
את תפקיד הקירוב הוא השאיר בידי גדולים אחרים. הוא היה תפקידו לשמור על הקירוב שתעשה בדרך הנכונה.
זו היתה כוונתי כשכתבתי שהוא לא קירב רק ריחק, כי זו היתה תפקידו להרחיק את הצריכים ריחוק, וממילא ישארו אלו הראויים לקירוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2011 14:31 |
|
| |
פורתניק,
היכן קבור הרב שך זצ"ל ?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2011 13:52 |
|
| |
הרב שך לא קירב רק ריחק, אנחנו שמקרבים מנסים לעשות הבדלים וחילוקים מה שהרב שך לא חשב ולא עלתה על לבו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2011 12:58 |
|
| |
גדול בישראל לא צריך להניח לפניו כמה סוגים כדי לחוש בהבדל, דיו בעצם תורתו כדי להרגיש מה לרחק ומה לקרב. אנחנו שרואים לאחר מעשה את מה שקירב ואת מה שריחק, אמורים לגלות את ההפרש הדק שבין תכלת לקלא אילן. יש כאלו שקוראים לזה סיעתא דשמיא או דעת תורה וכיו"ב, אני קורא לזה נשמת תלמיד חכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2011 12:14 |
|
| |
קשה לי לומר שהרב שך ביוצאו נגד אותו ביאור שם לנגד עיניו כמה סוגי ביאורים שהחילוקים ביניהם הוא דק מן הדק עד בלתי נבדק, ויצא דוקא נגד הביאור הזה. ועוד, למה לצאת נגד אותו מחבר שחשב לזכות את הרבים, היה אפשר להסביר מה לא טוב באותו ביאור כדי שישפרו, ולא לצאת נגדו. אלא ודאי שהרב שך התכוין נגד הרעיון בכללות.
הרב שך היה שמרן מטבעו, וכל שינוי החריד אותו, הוא פחד מכל ה"יעלה ויבוא", אף אותם שאינם ראויים, ולכן הוא דגל ב"לא יעלה ולא יבוא".
הוד ידע שכשהוא חי עוד יש סיכוי שמישהו ירגיש בהבדלים הדקים, כי עוד ראה את הדורות הקודמים והנהגתם, ופחד שבדורינו לא יהיה מי שראוי לכך. ובמידה מסויימת הוא הוא צדק בכך.
|
|
|
|
|
