חקירה מול אמונת חכמים: רבי שמעון בן חלפתא ורב אחא בריה דרבא

הסיפור על רבי שמעון ורב אחא מופיע, אגב, בחולין דף נז (לא נו).

זה מזכיר לי ויכוח מעניין מתקופת המהפכה המדעית (מאה 17). כוונתי לויכוח בין פילוסוף גדול - תומס הובס, ובין מדען גדול - רוברט בויל - על מהותה ותקפותה של המתודה המדעית המתהווה.

הרקע לויכוח היה שבויל בנה מכונה, משאבת ואקום, והשתמש בה כדי לבסס טענות לגבי לחץ האוויר (בין השאר ״חוק בויל״ הידוע, בעניין הקשר בין לחץ ובין נפח). הובס הפגין עוינות לשימוש במכונות מיוחדות לצרכים מדעיים. הבעיה בכך היתה, בעיניו, שזה משאיר מקום לויכוחים לגבי עצם העובדות, לגבי מה המכונות בעצם עושות. הובס הטיל ספק למשל בכך שמשאבת הוואקום מוציאה החוצה את כלל האוויר. הוא סבר שהמשאבה מוציאה אוויר ״גס״ אך משאירה בפנים אוויר ״עדין״.

הובס תמך במדע החדש, המתהווה. אבל הוא האמין שהתיאוריות המדעיות חייבות להסתמך על עובדות שהן עצמן לא נתונות לויכוח. השימוש במכונות, במכשירים, כמו אצל בויל, היה בעיניו דרך שתרבה מחלוקות, ושתוביל למחלוקות שלא ניתן להביאן להכרעה.

לרב אחא, לתומס הובס וגם לרוברט בויל (אני לא יודע לגבי רבי שמעון) היה מניע אידיאולוגי משותף, מעבר לאמת המדעית עצמה. הכוונה היא לקידום או לשימור מצב חברתי שתתקיימנה בו כמה שפחות מחלוקות רדיקליות, מחלוקות שלא ניתנות להכרעה מוסכמת.

תוקן על ידי רם28 ב- 25/07/2012 23:43:58

[עוד מבט על הסיפור התלמודי, ממנו התחיל הדיון כאן - 

אמשלום,

אני חותם על כל מילה.

אין לזה שום קשר לשאלה מהו יחס התלמוד לנשים.

זאת יש לבדוק לפי הטקסטים המצויים בידנו.

דומה כי כל שיטת ניתוח ופרשנות, מקורית ומפתיעה ככל שתהיה, לא תוכל לחמוק מהתמונה העולה אודות היחס לנשים ומעמדן. גם מהאמירות וגם מהמעשים.

כפועל יוצא מכך, המאמץ תפיסה אורתודוקסית בלימוד התלמוד מחזיק בעמדה שוביניסטית (לפחות במישור העקרוני) או עושה מאמץ ליישב את תפיסת עולמו הליברלית באופן שלא תסתור את הנאמר בתלמוד. בדרך כלל על ידי הצגת השוביניזם התלמודי כדעה רווחת באותם ימים אך לא כעמדה דתית.

הוא הדבר עם המקרא.

הבעיה בגישה השנייה היא ריבוי ההלכות הנגזרות מתפיסת נחיתותה של האישה. וכמובן הברכה הנאמרת בכל יום, שלא עשני אישה.

ברור לחלוטין כי גישתך הכללית לדת בכלל הופכת את הבעיה ללא רלוונטית.

כאמור, אין לכך קשר לדיון אודות מעמד האישה במקרא, בתלמוד ובספרות חז"ל.

[ייתכן וצענע,

הורים רבים נוהגים לחנך את ילדיהם בשיטת - "You should do what I say, not what I do".
נדמה לי, שאפשר להסכים על חסרונותיה של גישה כזו.
בעיניי, התלמוד "מבקש" שוב ושוב מלומדיו בדיוק את ההיפך - "תעשו מה שאני עושה, ולא(ו דווקא) מה שאני אומר". משום מה, רבים מדי הצליחו ועדיין מצליחים להתעלם מכך. הם שותים בצמא כל משפט ושנאמר ומתחילים לנהוג על-פיו, בלי לשים לב לדרך האמירה שלו (למשל) או לאופן המחשבה (פורץ הדרך לעיתים; מאתגר המוסכמות של זמנו, אולי; מעז לחדש ולהפוך מציאות על פניה, לפעמים וכו') שהוביל ליצירתו. לדעתי, כך הם לומדים מן התלמוד את הדבר הלא נכון, ודווקא את העיקר לא לומדים.

אני לא מתעלמת מהיעדרן של נשים מן השיח התלמודי, מן ההשוואות המקוממות בתוכן הן משובצות, או מן היחס הקשה אליהן פעמים רבות. להיפך, אני עוסקת באלה בדרך בה אני עוסקת גם בכל שאר הדברים שיש אצל חז"ל, בדרך בה אני מאמינה שחז"ל עצמם מלמדים אותי ללמוד - לבחון כל מקור מצדדים שונים (לפעמים מפתיעים) שלו, לבקר אותו, לצחוק עליו ואיתו, לא לפחד "להתערב" בתוכו ולהשאיר בו את החותם המחדש שלי וכו'.]

תוקן על ידי אמשלום ב- 25/08/2011 16:02:42

זה לא בסדר שאינך מפרגנת לי זכות ראשונים...

צדקו דברייך כי התלמוד רווי באתגרים מחשבתיים המוכנים לבחון (כמעט) כל עמדה פילוסופית, הלכתית או חברתית, אך לא נראה לי שבמקרה דנן ניתן להתעלם ממגוון כה רחב של מימרות, דעות והלכות. חלקן אפשר אולי בדוחק להתאים להשקפה שוויונית אודות נשים, אך לענ"ד יש בתלמוד מסה קריטית מרוכזת שאינה מאפשרת להימנע מהסקת מסקנה אודות הדעה המרכזית הרווחת בתלמוד כלפי נשים ומעמדן.

אני כבר לא מדבר על כך שלמעט אי אלו הבלחות, קולן של הנשים כמעט לא נשמע.

אולי לא קל להפנים זאת. אפשר לסנגר ולפרשן. אין טעם להתעלם.