שירת הלב. הכואב.

לורן ונעמה, תודה על המחמאה.

לורן, זה בא בקלות כשאני מרשה לעצמי להשתחרר, ולכתוב.. זה לא קורה הרבה..
נעמה, תודה על האיחול, אמן!

כתבת מאוד יפה.
יש לך את המתנה הזאת שאת יכולה לכתוב ואיפושהו לפרוק את הרגשות.
אני לא יודעת אם זה בא לך בקלות הכתיבה או שזה לוקח לך הרבה זמן.
עדיין זאת מתנה. ויש מה להודות על זה

בע"ה.. תודה!

חס ושלום אני אפילו לא מנסה להשוות כי אי אפשר, וכתבתי את זה.

תהיי חזקה 

יושבת_בדד אני רק יכולה לנחם אותך בדבר אחד.
לפני כמעט שנה חוויתי פרידה כזו, קשה נורא, שלושה חודשים רצוף לא עשיתי כלום מלבד לבכות, בבית, בעבודה ועל כל כתף אפשרית [עכשיו פאדיחות מכולם! אז תזהרי בזה אם את יכולה :) ]
אחר כך הייתי מתגעגעת נורא, ועצובה נורא, כועסת וכואבת והכל בבת אחת או אחד אחרי השני.

היום, עברה כמעט שנה.
לא שכחתי - כלום לא שכחתי, אני עדיין אוהבת את האדם הזה בכל ליבי ונפשי והעיקר - אני שמחה לבשר שניתן לסלוח, לשכוח את הכאב ולהמשיך לאהוב את האדם בגלל הדברים אותם אהבנו בו.
אני לא חושבת שהמשכתי הלאה, אבל אולי גם זה יקרה מתישהו. בינתיים אני מתנחמת בהרגשת השלמות השלווה הזו, גם עם החור השחור הקטן עמוק בלב.

רלי, תודה!

תודה לכולכם!

ונתי, גברים יכולים להיות רגישים, אבל משום מה זה בושה אצלם, עד שאצל הרוב זה דחוק לפינה נסתרת לחלוטין. ואם יש גבר רגיש, שמקרין את זה כלפי חוץ - זה גורם להתפעלות.
ואצלי להערכה.

דובר יושר, אני לא רוצה להכנס לפרטים, אבל זה הרבה יותר קשה מפגישות. גם את זה עברתי.

את חייבת לאזור כוחות ולהמתין שמישהו שראוי לך יגיע.

מה אנחנו היינו אומרים אם אחרי כל פגישה היינו מתוסכלים? (לא שאני משווה).

בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה מכל הלב!!!!

אדם_ה1 אפשר להבין אותה, זו לא אנרגיה שלילית אלא ראש על הכתפיים.

אדם_ה1 אפשר להבין אותה, זו לא אנרגיה שלילית אלא יאוש